• מינדי פולק (צילום: Courtesy)
    Courtesy
  • מינדי פולק (מימין) בישיבת מועצה (צילום: באדיבות המצולמת)
    באדיבות המצולמת
  • מינדי פולק והוריה (צילום: באדיבות המצולמת)
    באדיבות המצולמת
  • מינדי פולק (מימין) בטקס עם ראש העיר של אוטרמונט, פיליפ טומלינסון (צילום: באדיבות המצולמת)
    באדיבות המצולמת
  • מינדי פולק (מימין) עם חברי מפלגתה (צילום: באדיבות המצולמת)
    באדיבות המצולמת

ראיון הפוליטיקאית החרדית הקנדית: "אלוהים הוביל אותי"

מינדי פולק, חברת מועצת מונטריאול, היא ככל הנראה האישה החרדית שהגיעה הכי רחוק בפוליטיקה העולמית ● עכשיו היא מסבירה איך היא עשתה את זה ● "לא חלמתי להיות פורצת דרך או מודל לחיקוי"

בקיץ הקודם, בערב יום שני, התאספו כ-100 תושבים במבנה לבן בן מאה שנים במזרח מונטריאול, שמשמש מאז 1963 כבניין המועצה של רובע אוטרמונט. חברת מועצה אחת – מינדי פולק החרדית בת ה-30 – בלטה בשונות שלה (בקהל ישבה גם אמא שלה, אלקה, שמשתתפת בכל פגישות המועצה החודשיות).

ככל הידוע לפולק, אין אישה חרדית אחרת מחוץ לישראל שנכנסה עמוק כל כך לזירה הפוליטית. לדבריה, מאז שנכנסה לתפקיד, היא עזרה לשנות את התפיסה של הקהילה החסידית המקומית, המושמצת לעתים קרובות.

"היעד שלי", היא אומרת, "הוא להראות לשכנינו שאנחנו בני אנוש נורמליים. אני נהנית להפתיע אנשים ולהרחיב את האופקים שלהם לגבי השכנים שלהם. לא חלמתי להיות פורצת דרך או מודל לחיקוי, פשוט הייתי במקום הנכון בזמן הנכון".

מינדי פולק (מימין) בטקס עם ראש העיר של אוטרמונט, פיליפ טומלינסון (צילום: באדיבות המצולמת)
מינדי פולק (מימין) בטקס עם ראש העיר של אוטרמונט, פיליפ טומלינסון (צילום: באדיבות המצולמת)

וגם זה לא היה כל כך פשוט. כאשר מפלגת Projet Montreal ביקשה ממנה להיות מועמדת בבחירות המקומיות של 2013, פולק נאבקה עם ההחלטה.

החידוש של אישה יהודייה, דתייה, צעירה ורווקה, שמתמודדת על תפקיד פוליטי בסביבה חילונית, לא התקבל טוב אצל כולם. אחרים לא האמינו כי יש לה סיכוי.

"חסידים רבים חשבו שזה לא הולם עבור אישה צעירה להיכנס למרחב הציבורי, וקבוצה קטנה של תושבי אוטרמונט שראו בשלילה את החסידים ה'פולשים' כביכול, לא לקחה אותה ברצינות", אומר כריסטיאן אוברי, 60, שכן לא-יהודי וחבר של פולק. רוב הסיכויים שהיום הם לוקחים אותה ברצינות.

"היעד שלי הוא להראות שאנחנו בני אנוש נורמליים. אני נהנית להפתיע אנשים ולהרחיב את האופקים שלהם לגבי השכנים שלהם"

במונטריאול גרה אחת מהקהילות החסידיות הגדולות ביותר מחוץ לישראל, שמרוכזת רובה במחוז אוטרמונט, המורכב בעיקר מתושבים ממוצא צרפתי. קרוב לרבע מ-25 אלף התושבים במחוז הם דוברי-יידיש ויהודים דתיים מאמינים.

הלבוש המובדל והצנוע שלהם וסגנון החיים הסגפני שלהם מנוגדים באופן חד לנוכחות ההיפסטרית החזקה באזור, בו חיים רבים מאנשי הרוח של קוויבק.

"חלק מהצרפתים רואים באוטרמונט את לב האליטה החברתית של קוויבק", אומר אריק סקוט, 66, תושב יהודי מקומי. "עבורם, אוכלוסייה שלא דוברת את השפה, אין לה שאיפה להשתלב, יש לה דרישות דתיות מיוחדות ועורכת חגיגות המשבשות את השלום והשקט – נתפסת כאיום על זהות של המקום".

המתחים בין הצדדים מעיבים כבר שנים על השכונה. הפוליטיקה המקומית וחוקי עזר שכוונו באופן ברור לקהילה החסידית ההולכת וגדלה, רק החמירו את המצב.

מינדי פולק (מימין) בישיבת מועצה (צילום: באדיבות המצולמת)
מינדי פולק (מימין) בישיבת מועצה (צילום: באדיבות המצולמת)

חברה "פלסטינית מיליטנטית"

פולק, ילידת מונטריאול, היא הרביעית מבין חמישה אחים ואחיות. היא חייה כל חייה בשכונה, באותה כתובת, ראשית עם הוריה וכעת בדירה נפרדת באותו בניין.

אמה, שגדלה בבריטניה, ואביה, שנולד במונטריאול, ניהלו בעבר סלון שמלות כלה. כיום, האב מתנדב בעוד שהאם מנהלת חברה לייצור בגדי ילדים ומייעצת לבתה.

פולק החלה בפעילות שלה בקהילה ב-2011, בזמן שעברה כקוסמטיקאית, כאשר הייתה מעורבת בניסיון להרחבת בית הכנסת המקומי. ההתנגדות להצעה להרחבת בית הכנסת הובילה למשאל בקרב התושבים על הפרויקט, ובמהלך קמפיין אינטנסיבי ומלא יצרים, צצה תומכת מפתיעה בחסידים.

ליילה מארשי, תושבת השכונה, "פלסטינית מיליטנטית" על פי הגדרתה, לא אהבה את הקמפיין נגד החסידים. היא ופולק ייסדו ארגון שכונתי והפכו לחברות. בהינתן הדעות של מארשי על העימות במזרח התיכון, הן לא מדברות על הנושא.

"אנחנו מתרחקות מהנושא משום ששנינו מסכימות שזה משהו שלעולם לא נראה עליו עין-בעין", אומרת פולק, שביקרה בישראל פעם אחת, בגיל 16.

בעקבות העבודה של פולק, שכללה הצטרפות למועצה ליחסים בין-תרבותיים של אוטרמונט, Projet Montreal פנתה אליה בהצעה להתמודד בקמפיין של 2013.

פולק עמדה בפני אתגרים רבים, במיוחד משום שהיה מדובר בקמפיין הבחירות הראשון שלה. גם במקום שהכי קרוב יותר אליה, בקהילה החסידית המסורתית, נשמעו התנגדויות גדולות לרעיון של אישה הנכנסת לראשונה לזירה הפוליטית.

"היה מרכיב של פחד אותו הבנתי לחלוטין", אומרת פולק, בראיון שנערך באנגלית (היא דוברת גם צרפתית ויידיש). "רבים חששו שהמצב יהיה גרוע יותר אם מישהו מהקהילה שלנו ייצג אותנו במועצה. אני פשוט הרגשתי שהאופן בו תמיד עשינו דברים, כשהצבענו לפוליטיקאים שהבטיחו לנו הכל אבל לא סיפקו כלום, לא עבד. הרגשתי, בואו ננסה משהו שונה וככה הצדקתי את זה", היא אומרת.

המשפחה של פולק נתנה לה את ברכת הדרך להיכנס לפוליטיקה, וכך גם כמה רבנים מחסידות ויזניץ'. רבנים אחרים פחות התלהבו מהמהלך.

"מתחילת הדרך, הקבוצות השמרניות יותר בקהילה החסידית דחו את כל הרעיון של המועמדות של מינדי", אומר חזקי ווייס, פעיל חסידי בן 38.

"עבורם, זה היה שגוי מוסרית ופגע בסטנדרטים שלנו. זה היה מובן לחלוטין, משום שבאופן מסורתי נשים לא היו דמויות ציבוריות בקהילה החסידית".

התגובות השליליות מהקהילה שלה הם נושא רגיש עבור פולק, שניסתה להתחמק מכך במהלך הריאיון. "כדי להתמודד עם ביקורת, פיתחתי עור עבה", אומרת חברת המועצה, שלובשת חצאית ארוכה וקרדיגן שחור עם סיכה של מונטריאול.

"מההתחלה הייתי משוכנעת בנוגע למה שאני עושה. הרגשתי בביטחון שזה משהו שהייתי אמורה לעשות ואלוהים הוביל אותי לעשות זאת כדי לעזור לקהילה שלי".

הזהות החסידית שלה כיכבה בסיקור הניצחון שלה ב-2013. כתבה אחת עליה החלה במילים "פולק נבחרת מבלי ללחוץ ידיים למחצית מהבוחרים שלה".

כיום, היא כבר יכולה לזהות פחות התנגדויות למה שהיא מייצגת. "החששות וההתנגדות של החסידים לכך שמינדי בפוליטיקה פחתו משמעותית", אומר ווייס, המנהל אתר שהוקם ב-2009 כדי להיאבק בבלוגרים אנטי-חסידיים מקומיים.

"החשש הראשוני היה מובן. זה היה דבר חדש ואנשים לא ידעו מה יכול לקרות לאישה בתפקיד שלה. אך היא נותרה נאמנה לדת ולתרבות שלה ושמרה על כל מה שהיא עומדת מאחוריו. עם זאת, אנחנו עדיין לא יכולים להגיד שאנחנו רוצים שנשים אחרות יפעלו כך, משום שזה לא משהו שהמסורת שלנו מלמדת על נשים".

מינדי פולק (מימין) עם חברי מפלגתה (צילום: באדיבות המצולמת)
מינדי פולק (מימין) עם חברי מפלגתה (צילום: באדיבות המצולמת)

"אוהבת לפגוש אנשים חדשים"

בנובמבר 2017, פולק נבחרה מחדש. הניצחון היה מתוק יותר הפעם, משום שהיא כבר לא הייתה החברה היחידה ב-Projet Montreal במועצת אוטרמונט. שלושה מועמדים אחרים של המפלגה זכו במושב, לרבות ראשת המועצה החדשה.

"אני אוהבת לפגוש אנשים חדשים", אומרת לי פולק בסוף פגישת מועצה ידידותית. "אני אוהבת להכיר אותם, לגרום להם לדאוג לנושאים ולהיות מעורבים. אני פשוט אוהבת אנשים וחיבור. אמא שלי היוותה לי דוגמה. אמי תמיד הייתה מאוד ידידותית עם כל השכנים שלנו, מכל הרקעים, וכך היא גידלה אותי".

בפגישת מועצה קודמת, חודש קודם לכן, המצב היה הרבה יותר טעון. כדי למחות על הצי הגדל של אוטובוסים המשמש להסעות ילדי הקהילה החסידית לבתי הספר, קבוצה קטנה של מקומיים הופיעה עם סיכות צהובות על דש החולצה, שהזכירו את הטלאי הצהוב שהנאצים הכריחו את היהודים לשאת בשואה.

מנהיגת המחאה, ג'ינט שארט, התקשתה להבין על מה המהומה. "היהודים תמיד מעלים את העבר הכואב שלהם", אמרה ל-Canadian Press. "הם עושים זאת כדי להשתיק אותנו. אנחנו שמים את הריבוע הצהוב כי האוטובוסים הם צהובים".

זהו המקרה העדכני ביותר בשורה ארוכה של מחלוקות הקשורות לתושבים החסידיים. עבור פולק, הבעיה הגדולה ביותר היא חוקי עזר אותם היא מחשיבה מפלים נגד הקהילה, שרובם לא קיימים מחוץ למונטריאול.

בין החוקים שאותם היה מונה, ניתן למצוא:

  • מגבלות על בניית סככות ואוטובוסים להסעות תלמידים.
  • מגבלות על שימוש ברמקולים בעת תהלוכות לחניכת ספרי תורה.
  • מגבלות על שרפת לחם (חמץ) לפני פסח.
  • מגבלות על בניית בתי כנסת חדשים.

שלא במפתיע, שינוי החוקים האלה מהווה עדיפות עליונה עבור פולק. אך היא מרגישה שהם לא תוצאה של דעות קדומות. "לדעתי רוב האנשים שמתלוננים על דברים הקשורים לקהילה שלי הם לא אנטישמיים", היא אומרת. "רובם סבורים כי מדובר בחששות לגיטימיים ללא קשר לעובדה שהם מערבים קהילה מסוימת".

"כן, המשפחות החסידיות הן גדולות, מה שמייצר הרבה אשפה. כן, כשחסידים חונים בחנייה כפולה, כמובן שזה יותר בולט. אולי משום שהקהילה מזוהה באופן ויזואלי כל כך ברור, יש כמות לא פרופורציונלית של תשומת לב שלילית, עם הרבה הכללות, סטריאוטיפיזציה והצהרות כוללניות", היא אומרת.

עם זאת, היא שותפה לחלק מהביקורת על הקהילה שלה. "בוודאי שיש דברים שאנחנו יכולים להשתפר בהם", היא מודה. "אבל לא משנה מה נעשה, חלק מהאנשים לעולם לא יהיו מרוצים. לכן, חשוב לשמור על כבוד הדדי ושכנות טובה".

"הצרפתים הקוויבקים והקהילות החסידיות של אוטרמונט חולקים 'תרבות קרבן'. דוברי הצרפתית רואים עצמם תחת איום מתמיד"

חלק מהתושבים המקומיים אומרים כי שני הצדדים, למרות ההבדלים ביניהם, מחזיקים בהשקפה דומה. "הצרפתים הקוויבקים והקהילות החסידיות של אוטרמונט חולקים 'תרבות קרבן'", אומר סקוט. "החסידים רואים עצמם שורדים של השואה שמחקה את הקהילות שלהם במזרח אירופה. חלק מהקוויבקים דוברי הצרפתית רואים את עצמם תחת איום מתמיד של כוחות הפוגעים הנוכחות של השפה הצרפתית, ושילובה אל תוך נורמה צפון-אמריקאית דוברת-אנגלית".

מינדי פולק והוריה (צילום: באדיבות המצולמת)
מינדי פולק והוריה (צילום: באדיבות המצולמת)

"מחכה לבחור הנכון"

על אף שהעבודה של חבר מועצה אמורה להיות משרה חלקית וכוללת שכר של 30,000 דולר קנדי בשנה בלבד, פולק משקיעה את רוב שעות היממה לתפקיד.

"במקרים רבים אני עובדת בשעות מאוחרות משום שזה שקט ותמיד הייתי כמו ינשוף", אומרת פולק, שהקימה בעבר בלוג אוכל, פעילה ברשתות החברתיות ובמקרים רבים מתעדכנת בדוא"ל שלה בשעות הלילה. "עדיף לי ככה. היום אנשים שאני עובדת איתם כבר רגילים שאני שולחת להם אימייל הרבה אחרי חצות".

פולק, שאינה נשואה, מקווה שהמצב ישתנה בקרוב. "הייתי רוצה להתמסד ולגדל משפחה", היא אומרת. "אני רק מחכה לבחור הנכון שיגיע".

בינתיים, פולק מדווחת לנו שהיא מחוזרת על-ידי מפלגה גדולה בקנדה, שמעוניינת בכניסתה לזירה הפוליטית הארצית במהלך 2019. "אמרתי להם שלעת עתה לא סיימתי את העבודה שלי באוטרמונט", היא מסבירה.

כשהיא נשאלת האם זה אומר שהיא לא תרוץ בבחירות הפדרליות הבאות, היא עונה בביישנות, "לא חושבת". כשאני אומר לה שתמיד צריך לשמור על אופציות פתוחות, פולק מגיבה, בצחוק גדול "לא הייתי מהמרת על זה, אבל אין לדעת".

הכתבה פורסמה לראשונה ב-The Times of Israel

עוד 1,374 מילים
סגירה