• קבוצת שבויי מלחמה נאצים חוזרים מיום עבודה בשדות של מחנה מעצר קנדי, 28 באוגוסט 1940 (צילום: AP)
    AP
  • קבוצת שבויי מלחמה נאצים חוזרים מיום עבודה בשדות של מחנה מעצר קנדי, 28 באוגוסט 1940 (צילום: AP)
    AP
  • תמונה של אסיר במדי המחנה, שצולמה על ידי האסיר מרסל זיידלר במחנה N בשרברוק, קוויבק, בסביבות 1942-1940. זיידלר תיעד בסתר את חיי המחנה באמצעות מצלמת חור סיכה שהכין בעצמו (צילום: מרסל זיידלר/באדיבות אריק קוך/הספרייה והארכיון הלאומי של קנדה)
    מרסל זיידלר/באדיבות אריק קוך/הספרייה והארכיון הלאומי של קנדה

תרבות "ציפינו לשבויי מלחמה, ופגשנו נערי ישיבה"

במלחמת העולם השנייה, קנדה האנטישמית החזיקה יהודים שהיו "זרים ממדינות אויב" במחנות מאחורי גדרות תיל ● תערוכה וירטואלית מתארת כיצד אלפי יהודים גרמנים ואוסטרים נעצרו בבריטניה ונשלחו אל מעבר לים, שם הוחזקו בתנאים קשים - יחד עם שבויי מלחמה נאצים ● "קנדה צריכה להתנצל על כליאתם של צעירים יהודים שלא הזיקו לאיש"

העיר שרברוק, שנמצאת במרחק של שעתיים ממזרח למונטריאול, היא מקום נחמד לבקר בו, בייחוד בחום המתון של הקיץ. יש בה מפל וטיילת מסביב לאגם. בפארק סמוך נבנו שבילי הליכה דרך הביצה, כדי להעניק לתושבים הזדמנות ליהנות משירת הציפורים ולהתפעל מחבצלות המים. מוזיאון ההיסטוריה הקטן של העיר נפתח לאחרונה מחדש, עם חומר לחיטוי ידיים ומדריכי סיורים במסכות.

אבל שום דבר במוזיאון לא מספר למבקרים על הפרק המוזר בהיסטוריה של שרברוק: מחנה שבו נכלאו יהודים גרמנים ואוסטרים במלחמת העולם השנייה.

ב-1940, הביוכימאי ריינהרט פריזר היה סטודנט באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה בתחילת שנות העשרים לחייו, כשיום אחד שוטרים דפקו על דלתו ונתנו לו עשר דקות לארוז, כך מספר בנו דיוויד פריזר לזמן ישראל.

ריינהרט פריזר בימיו כסטודנט באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה (צילום: Courtesy))
ריינהרט פריזר כסטודנט בקיימברידג' (צילום: Courtesy)

הוא הועלה על אנייה עמוסה בגרמנים יהודים ובגרמנים נאצים – כולם תויגו על ידי הבריטים כ"זרים ממדינת אויב". כמה מהאניות שטו לאוסטרליה, אחרות לקנדה; הוא מצא את עצמו על אנייה קנדית לגמרי באקראי.

לדברי פריזר, ששמע את הסיפור מאביו, החיילים הגרמנים שוכנו על הסיפון העליון, מוגנים על ידי אמנת ז'נבה לזכויות שבויי מלחמה. הגברים היהודים, כ-1,000 איש, נכלאו בבטן האנייה. לחלקם היו ערסלים, אחרים נאלצו לישון על רצפת המתכת. לא היו שם שירותים, אפילו לא דלי. ביום השלישי למסע הטרנס-אטלנטי החלה להשתולל בקרבם דיזנטריה.

הגברים היהודים נכלאו בבטן האנייה. לחלקם היו ערסלים, אחרים נאלצו לישון על רצפת המתכת. לא היו שם שירותים, אפילו לא דלי. ביום השלישי החלה להשתולל שם דיזנטריה

"השומרים שהשגיחו על היהודים הגרמנים גם היו מרושעים", אומר פריזר. "אחד מהם הורה לאבי לעלות למעלה ולשרת את שבויי המלחמה בחדר האוכל. הם הכו אותו ובעטו בו משום שסירב לעשות זאת". בקנדה, ריינהרט הביט מבעד לחלון הרכבת וראה שלטים שהכריזו "אין כניסה לכלבים או ליהודים", מספר בנו.

תמונה של אסיר במדי המחנה, שצולמה על ידי האסיר מרסל זיידלר במחנה N בשרברוק, קוויבק, בסביבות 1942-1940. זיידלר תיעד בסתר את חיי המחנה באמצעות מצלמת חור סיכה שהכין בעצמו (צילום: מרסל זיידלר/באדיבות אריק קוך/הספרייה והארכיון הלאומי של קנדה)
תמונה שצולמה על ידי האסיר מרסל זיידלר במחנה N בשרברוק, בסביבות 1942-1940. זיידלר תיעד בסתר את חיי המחנה באמצעות מצלמת חור סיכה שהכין בעצמו (צילום: מרסל זיידלר/באדיבות אריק קוך/הספרייה והארכיון הלאומי של קנדה)

אחד הזיכרונות שלו מהמחנה הוא שהכריחו אותו לחפור בורות בשלג ולמלא אותם שוב. "זה היה רק בשביל להעסיק אותם", אומר פריזר.

אבל הגרוע מכול היה מפקד המחנה. פריזר מספר שאותו מפקד היה קורא לגברים ומספר להם שקיבלו מכתבים. הוא היה מסתכל בכל מכתב וקורע אותו – מבלי לאפשר להם לקראם. "אבא מעולם לא סלח לבן זונה שקרע את המכתבים. היה לו חלום חוזר שבו האיש עולה על האוטובוס ואבא שלי יורה בו", מספר פריזר.

"אחת האניות שנשאו פליטים יהודים נפגעה מטורפדות, וההורים שלו לא ידעו על איזו אנייה הוא היה. במשך שישה חודשים הם חשבו שאולי הוא מת".

במחנה N בשרברוק הגברים שוכנו בחצר ישנה לתיקון רכבות. היה קר. היה ברז מים אחד לכ-900 אנשים ורק תשעה בתי שימוש. הגברים לבשו מדים שעל גבם עיגול גדול שנראה כמו מטרה. היו שם גדרות תיל ומגדלי שמירה. אחד האסירים נשבר ורץ לעבר הגדר. "הוא לא דיבר אנגלית, והם ירו בו למוות", אומר פריזר.

דיוויד פריזר עם אביו ריינהרט ב-2011 (צילום: Courtesy)
דיוויד פריזר עם אביו ריינהרט ב-2011 (צילום: Courtesy)

כשנה לאחר מכן ריינהרט שוחרר. הוא חזר לאנגליה והצטרף למאמץ המלחמתי. אבל גברים אחרים נכלאו למשך שנים. מבין 2,284 גברים ונערים יהודים שהוחזקו במחנות הקנדיים – הבריטים מעולם לא עצרו את הנשים – 966 הורשו לבסוף להישאר במדינה, כך על פי פאולה דראפר, היסטוריונית שכתבה את עבודת הדוקטורט שלה על מחנות המעצר הקנדיים ליהודים גרמנים, אוסטרים ואיטלקים.

הגברים לבשו מדים שעל גבם עיגול גדול שנראה כמו מטרה. היו שם גדרות תיל ומגדלי שמירה. אחד האסירים נשבר ורץ לעבר הגדר. "הוא לא דיבר אנגלית, והם ירו בו למוות"

באופן מעניין, רבים מאותם אסירים זכו בהמשך להצלחה יוצאת דופן. וולטר קוהן ומקס פרוץ קיבלו פרס נובל לכימיה. ולטר הומבורגר הפך למנהל התזמורת הסימפונית של טורונטו. פרדי גרנט (לשעבר פריץ גרונדלנד) היה פסנתרן ג'ז, שבזמן שהותו במחנה כתב שיר עם המילים "You can scream and you can shout, they'll never let you out". השיר הפך ללהיט בקנדה במהלך המלחמה.

"קבוצת הפליטים הקטנה הזאת והתרומה האדירה שלהם הן דוגמה למה שיכול היה לקרות אם העולם היה פותח את דלתותיו בפני יהודים בשואה", היא אומרת.

דראפר מוסיפה כי באופן כללי, הסיפור של מחנות המעצר הקנדיים ליהודים הוא "מורכב". קודם כול, היא אומרת, הבריטים אמרו לקנדים לצפות ל"זרים מסוכנים ממדינות אויב. הצבא הגיע לרציף בציפייה לשבויי מלחמה, ופגש בחורי ישיבה בני 16. ממשלת קנדה ידעה עוד לפני שהם הגיעו, אך היא לא הודיעה לאנשים שקיבלו את פניהם על הרציף – ולא הודיעה לצבא, שלא ידע מה לעשות איתם".

אבל, יחד עם זאת, זה גם סיפור על אנטישמיות בקנדה ועל סירובה של המדינה לקבל פליטים יהודים, אומרת דראפר. "הם הוחזקו במחנות מפני שהממשלה הקנדית ידעה שהם יהודים ולא רצתה אותם במדינה", היא אומרת.

ועדיין, לדבריה, רוב האסירים לשעבר אינם חשים מרירות על מה שקרה להם, מפני שאחרי הכול, הם שרדו את השואה. "קנדים יפנים נכלאו בחוף המערבי, וזו הייתה חרפה. אבל כשאנשים אומרים שאנחנו צריכים לכפר על כליאת הפליטים היהודים, זה כבר סיפור אחר", אומרת דראפר. "הם מסתכלים על זה כאילו הבריטים והקנדים הצילו את חייהם. הם קיבלו אוכל ובגדים".

"קנדים יפנים נכלאו בחוף המערבי, וזו הייתה חרפה. אבל כשאנשים אומרים שאנחנו צריכים לכפר על כליאת הפליטים היהודים, זה כבר סיפור אחר. הם קיבלו אוכל ובגדים"

כששאלתי אותה על הפליטים היהודים שמספרים כי הם נכלאו בבטן האנייה ללא בית שימוש, בעוד הנאצים אוכלים בקפטריה על הסיפון למעלה, דראפר הביעה ספק. "אני לא קונה את הסיפור הזה", היא אמרה.

קבוצת שבויי מלחמה נאצים חוזרים מיום עבודה בשדות של מחנה מעצר קנדי, 28 באוגוסט 1940 (צילום: AP)
קבוצת שבויי מלחמה נאצים חוזרים מיום עבודה בשדות של מחנה מעצר קנדי, 28 באוגוסט 1940 (צילום: AP)

שינוי גישה בקנדה

ב-1962 פורסמה במגזין "מקלינ'ס" כתבה תחת הכותרת "האויבים שהתקבלו בברכה". המאמר, שנכתב בנימה עליזה ולא מתנצלת כלל, ולא הזכיר אנטישמיות, תיאר את מחנות המעצר באופן שכמעט גורם לקוראים להצטער שלא היו שם:

"בהתאם לכישרונם הרב, הגברים ערכו אינספור קונצרטים, הצגות סטיריות, משפטי דמה, מסיבות ודיונים. כשהם לבושים בבגדים של שבויי מלחמה – מדים כחולים עם טלאי של מטרה אדומה בקוטר 30 ס"מ בין השכמות ופס של 8 ס"מ במורד אחד משרוולי המכנסיים – המלומדים הרבים לימדו שיעורים על בסיס קבוע: באנגלית, ספרדית, יוונית, ערבית, פילוסופיה ואלקטרוניקה, בין שאר הנושאים… העצירים גם יכלו לפתח את תחומי העניין האישיים שלהם. חובבי הכושר הגופני השכימו קום וביצעו תרגילים במתחם, אנשי העט הקימו מועדון ספרותי בשם 'המראה העיוורת', שבו הקריאו זה לזה את השירים והחיבורים האזוטריים שכתבו. אחד הגברים היה להטוטן ובילה חלק ניכר מזמנו בתרגול עם תרגילי טניס וצלחות מטבח".

מבט על שרברוק, קוויבק, קנדה, עיר משגשגת באיסטרן טאונשיפס, מאי 1939 (צילום: AP)
מבט על שרברוק, קוויבק, קנדה, עיר משגשגת באיסטרן טאונשיפס, מאי 1939 (צילום: AP)

המאמר אפילו מוצא הומור במצב האבסורדי שבו נאצים ויהודים נכלאו יחדיו:

"באותו הזמן כבר הגיעו דיווחים על 'תקריות' – אפילו בית משפט שדה נאצי ותלייתו של יהודי – מכל המחנות הארעיים, אז נעשה ניסיון למיין את הגברים. הניסיון הזה היה נאיבי למדי, היות שהוא התבסס על בקשה מהגברים להצהיר אם הם יהודים או לא יהודים. הגברים התרעמו על ההדהוד הזה של חוקי נירנברג הגזעניים, ואף התייחסו לכך בציניות. כפי שמספר על כך אחד מהם, 'אנחנו היהודים אמרנו זה לזה, 'תשמע, מתי אומה כלשהי התייחסה יפה לחבורה של יהודים?'. אז נרשמנו כארים. אבל האחרים אמרו, 'תשמע, אם נגיד שאנחנו יהודים, זה סוף סוף ישכנע אותם שאנחנו אנטי-נאציים'. אז הם נרשמו כיהודים".

אילוסטרציה: פליטים יהודים מבריטניה מקבלים מבט ראשון על צפון אמריקה עם הגעתם לנמל הליפקס, נובה סקוטיה, קנדה, 19 ביוני 1940. הם היו בדרכם להתחיל חיים חדשים בעיר ניו יורק (צילום: AP)
אילוסטרציה: פליטים יהודים מבריטניה מקבלים מבט ראשון על צפון אמריקה עם הגעתם לנמל הליפקס, נובה סקוטיה, קנדה, 19 ביוני 1940. הם היו בדרכם להתחיל חיים חדשים בעיר ניו יורק (צילום: AP)

כתבות על אותם מחנות שפורסמו בשנים האחרונות בעיתונים קנדיים גדולים מציגות את הסיפור באור חיובי הרבה פחות. בגלוב אנד מייל פורסמה כתבה תחת הכותרת "הידידים שקנדה התעקשה שהם אויבים". כתבה במונטריאול גאזט טענה שאנטישמיות הייתה אחת הסיבות לכך שהגברים הללו נכלאו לזמן רב כל כך והזכירה את הסיפור הידוע מ-1939 על אניית הנוסעים סנט לואיס, שנשאה 900 פליטים יהודים גרמנים ולא הורשתה להיכנס לקנדה.

ב-2013 הוקמה במרכז השואה לחינוך וזיכרון בוונקובר תערוכה זמנית על מחנות המעצר. לפי התערוכה, שזמינה כעת אונליין, קנדה המשיכה להחזיק את היהודים מאחורי גדרות גם כאשר כבר היה ברור שהם אינם נאצים ואינם מהווים איום.

"על אף שהבריטים הכירו בטעותם, קנדה, שראתה בפליטים נטל בלתי רצוי, סיגלה לעצמה מדיניות של אינרציה בנוגע לרווחתם, מעמדם ושחרורם", נכתב שם.

חולצת אסיר ממחנה I באיל או נואה, קוויבק, סביבות 1941-1940. החולצה הייתה שייכת לאסיר אלפרד באדר, שהגיע לקנדה על האנייה "סובייסקי" ונכלא למשך 15 חודשים (צילום: ג'סיקה בושי/ באדיבות אלפרד באדר)
חולצת אסיר ממחנה I באיל או נואה, קוויבק, סביבות 1941-1940. החולצה הייתה שייכת לאסיר אלפרד באדר, שהגיע לקנדה על האנייה "סובייסקי" ונכלא למשך 15 חודשים (צילום: ג'סיקה בושי/ באדיבות אלפרד באדר)

יצחק רומאנו, יליד סיאטל שמנהל את מרכז הקהילה היהודית באיסטרן טאונשיפס ובמונטריאול, היה מעורב אז בהבאת התערוכה הזמנית לשרברוק.

רומאנו קיים שביתת רעב של שבועיים – הוא רק שתה מיץ, לדבריו – בדרישה שהעיר תכסה את הוצאות התערוכה. "אני מרגיש שיש עדיין עניין לא סגור בשרברוק, מפני שהעיר הייתה צריכה לממן את הובלת התערוכה. לא היו צריכים להשאיר את המימון ליהודים", הוא אומר לזמן ישראל.

רומאנו קיים שביתת רעב של שבועיים – הוא רק שתה מיץ, לדבריו – בדרישה שהעיר תכסה את הוצאות התערוכה. "אני מרגיש שיש עדיין עניין לא סגור בשרברוק", הוא אמר לזמן ישראל

רומאנו גם מאמין שהעיר צריכה להתנצל על המחנה שפעל בה ולהתקין לוחית זיכרון באתר שבו עמד: "ראש העיר שרברוק ומועצת העיר צריכים להתנצל על שהעיר אפשרה בשטחה את כליאתם של צעירים יהודים שלא הזיקו לאיש, ושמן הראוי היה לאזרח אותם. כל זה קשור לאנטישמיות בקוויבק בתקופה ההיא".

אבל לא כולם מבקשים התנצלות. הרב ארווין שילד, לשעבר אסיר יהודי-גרמני במחנה, שחי היום בטורונטו בגיל 100, לא מוטרד מלוחית זיכרון או מתערוכה. "אני לא חושב על מונומנטים. אנחנו זקוקים רק לחוקי הגירה הוגנים", הוא אומר.

סצנה מחיי המחנה שצייר וולפגנג גרסון בצבעי מים על נייר טואלט, ממחנה N בשרברוק, קוויבק, סביבות 1942-1940. גרסון נתן הרצאות לעמיתיו האסירים במחנות בקוויבק ובאונטריו וצייר על כל מה שהיה בידו בשל המחסור בנייר (צילום: ג'סיקה בושי/ באדיבות משפחת גרסון)
סצנה מחיי המחנה שצייר וולפגנג גרסון בצבעי מים על נייר טואלט, ממחנה N, סביבות 1942-1940. גרסון הרצה לחבריו במחנות בקוויבק ובאונטריו, וצייר על כל מה שמצא בשל מחסור בנייר (צילום: ג'סיקה בושי/ באדיבות משפחת גרסון)
עוד 1,317 מילים
סגירה