נכון ליום כתיבת שורות אלה התרבות בישראל נמצאת במצב של מוות קליני. יש עדיין גוף ויש עדיין לב ומוח, אבל למעשה אין חיים. אין כלום. איך הגענו למצב הזה? איך חברה שאמורה להיות חברה חפצת חיים וחפצת נשמה נמצאת למעשה ללא תרבות כבר חצי שנה בערך.

נכון לכתיבת שורות אלה התרבות בישראל במוות קליני. יש עדיין גוף, לב ומוח, אבל למעשה אין חיים. אין כלום. איך הגענו למצב הזה? איך חברה שאמורה להיות חפצת חיים ונשמה נמצאת ללא תרבות כבר כחצי שנה?

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

יש שתי סיבות לפי דעתי: הראשונה היא שנאה ונקמנות, השנייה היא אדישות חוסר אכפתיות ואפאטיות. השנייה משלימה את הראשונה.

שנאה ונקמנות

מירי רגב, בעת היותה שרת התרבות, הצליחה לייצר משוואה שהאומנות היא שמאל ואליטות. אם השמאל נגד השלטון, משמע האומנים ללא יוצא מן הכלל הם נגד השלטון. ואם יש מישהו נגד השלטון, המטרה היא לקעקע אותו ולסתום לו את הפה, ולנסות להשמיד אותו בכל דרך אפשרית, חוץ מאלימות פיזית מסודרת ומאורגנת על ידי הממסד.

כך המשוואה: אומנים = שמאלנים = בוגדים, מובילה את השלטון לתובנה שזמן הקורונה הוא  בדיוק הזמן לנקום בהם ולייבש אותם עד קריסה טוטאלית. המטרה היא לייצר בתוך תודעתם של האומנים פחד מובנה מפני השלטון.

לשמחתנו זה בלתי אפשרי, אומנים מתוך הווייתם ועצם קיומם תמיד יהיו נגד הממסד, והם יבעטו בו ויתנגדו לו, וככל שהממסד והשלטון הם לא דמוקרטיים, פוועלים נגד זכויות הפרט ופוגעים בחברה ובפרטים בחברה, כך האומנים יותר יתנגדו לו.

כל זאת למעט, כמובן, אומני ה"בית" שניזונים מהשלטון כמו טפילים ואין להם באמת שום משמעות מהותית. אומנים שמהווים שופר למסרים של השלטון ואין להם שום אמירה אמיתית ושום השפעה אמיתית על החברה. אומנים כאלו נמצאים תמיד בצד הלא נכון של ההסטוריה.

המשוואה: אומנים = שמאלנים = בוגדים, מובילה את השלטון לתובנה, שזמן הקורונה הוא בדיוק הזמן לנקום בהם ולייבש אותם עד קריסה טוטאלית. המטרה היא לייצר בתודעתם של האומנים פחד מובנה מפני השלטון

אדישות ואפאטיות

הסיבה השנייה שהובילה, לדעתי, לשבירת התרבות והרס חיי האומנים והמעגלים התומכים בהם, סיבה שלמעשה משלימה ומחזקת את הסיבה הראשונה, היא אדישות הציבור ורדידותו. החברה הישראלית היא חברה שמקדשת את הצריכה ואת חווית הקנייה על כל סוגיה, מעבר לכל חוויה חברתית אחרת. החברה הישראלית היא חברה ששכחה את המהות. חברה שזנחה את חדוות המחשבה ואת חדוות הצחוק ואת החיפוש אחר האושר. בקיצור, חברה שסוגדת לעגל הזהב בקניון.

השלטון מנצל את האדישות הזו ואת הכמיהה העזה למלא את יצר הקנייה. הוא פותח את הקניונים ואת חנויות הענק כמו איקאה ונותן לציבור את ליטרת הבשר שהוא כל כך זקוק לה – קניות. נכנסים מאות אנשים בו זמנית לחללים סגורים ונמצאים בתוכם שעות ואף אחד לא צועק גוועלד.

מה ההבדל בין קניות בקניונים לבין ישיבה בסרט או בהצגה עם מסיכה ועם ריחוק של שני מטר? מה ההבדל בין קניות ב"איקאה" או ב"ביג" לבין ישיבה באמפיתיאטרון פתוח בריחוק ועם מסיכה, וצפייה בהופעה טובה או מופע סטנד אפ? אין שום הבדל!

במקרה של מופעי תרבות אין באמת לחץ מצד הציבור לחדש את כל המופעים ואת כל ההצגות ואת כל בתי הקולנוע. חווית הקנייה מספקת את ההמונים, אין להם צורך במזון לנשמה.

החדרת המשוואה לפיה אומנים הם שמאלנים בוגדים לתודעת ההמונים, ובנוסף, הריקבון המוסרי שפשה בחברה הישראלית והרדידות המחשבתית שהועצמה בעקבות הקורונה, יצרו מצב שבו אין לתרבות מקום ואין לה זכות קיום בימים אלו.

השלטון מנצל את האדישות ואת הכמיהה העזה למלא את יצר הקנייה. הוא פותח את הקניונים וחנויות הענק ונותן לציבור את ליטרת הבשר שלו – קניות. נכנסים מאות אנשים בו זמנית לחללים סגורים ונמצאים בתוכם שעות, ואיש לא צועק גוועלד

אפילו בברית המועצות בימי מלחמת העולם השנייה, בימי המצור על לנינגרד, בזמן שהמונים מתו מרעב ומחלות ברחבי העיר, היו מופעי תרבות, היו קונצרטים והיו הצגות. אפילו המשטר הסובייטי האכזרי והאטום העריך את התרבות ואת כוחה לחזק את רוח העם ולשמור על אחדותו בזמן משבר.

כנראה שאצלנו יש מנהיגים שמאד שמחים שאנשים לא צוחקים ממופע טוב, שאנשים לא מתרגשים מהצגה טובה, שאנשים לא חושבים קצת על מהות החיים ועל נושאים קצת יותר עמוקים מהקנייה הבאה. יש אצלנו מנהיגות שמאד מרוצה מכך שהחברה הישראלית כל כך מקוטבת ומלאה בשנאה בין אחד לשני.

תרבות מקורית מכוונת ליצירת חוויות משותפות לכל האזרחים, ליצירת תחושת גורל אחד לחברה. ללא תרבות המצפן המוסרי של החברה נפגע קשות, וזו בדיוק המטרה של ההנהגה הנוכחית. לייצר מציאות שבה אין מצפן מוסרי ואין אמת ברורה, וכל מושג מקבל פרשנות חדשה על פי רצון השלטון ולא על פי אמות המוסר האנושיות האוניברסאליות שהתרבות היא אחת ממוביליה.

חברה חולה היא חברה שבה אין תרבות ואין יצירה, חברה שבה השלטון מנסה להרוס את היוצרים והאומנים במקום לעזור להם ולקדם אותם. לצערי, אנחנו נמצאים במקום הזה.

יונתן אורון, בן 43, גר בכפר ורדים בגליל. נשוי ואב לשלושה. בשנים האחרונות עובד כמורה להסטוריה. בעל תואר ראשון במדע המדינה מהאונ' העברית ותואר שני במנהל ציבורי מאונ' תל אביב. כותב וכותב בזמנו הפנוי. לאחרונה כתב ספר פרוזה שמחפש עדיין בית לצאת לאור. אוהב להיות בים ומחכה נואשות שיפתחו השמים לטיסות לחו"ל. חושב שאנו בעיצומה של מלחמה על דמותה של מדינת ישראל בדורות הבאים.