ההיסטוריון הגרמני פולקר אולריך חיכה עשורים כדי להתחיל לכתוב ספר על אדולף היטלר. אולריך, שכתב את הביוגרפיה האחרונה של היטלר, כבר חיבר ספרים עבי כרס שזכו לתשבחות, על ביסמרק, נפוליאון ומתנגדי הנאצים. לדבריו של החוקר בן ה-76, במהלך הדרך הוא הכין את עצמו לאתגר האולטימטיבי.

"היטלר הוא דמות מפתח בהיסטוריה הגרמנית, וקסם לי הרעיון לרדת לעומקה של הדמות הזאת בסוף קריירת הכתיבה שלי, במובן מסוים כעבודה הגדולה האחרונה שלי", אמר אולריך בראיון לזמן ישראל. הכרך השני של הביוגרפיה רחבת ההיקף, "היטלר: הנפילה, 1945-1939", יתפרסם באנגלית ב-1 בספטמבר.

"היה לי ברור איזה נטל אני לוקח על עצמי", סיפר לי אולריך. "להתמודד עם הסיפור של פושע בקנה מידה כזה זו אולי המשימה הקשה ביותר שהיסטוריונים יכולים לקבל על עצמם, והיא נושאת בחובה אחריות יוצאת דופן. תמיד יישארו צדדים לא מוסברים של היטלר – וכל דור צריך לפתח את תמונה משלו".

היטלר באופרה של ברלין, 1939. משמאלו: אולגה נסיכה יגוסבליה, מימינו: אשתו של גרינג (צילום: AP)

בסרט הגרמני "הנפילה" יש סצנה מפורסמת שבה היטלר מתפרץ על הגנרלים שלו, ואנשים מכירים גם את נאומיו המפחידים בעצרות של המפלגה הנאצית. אבל בספר שלך אתה מתאר הרבה רגעים שבהם היטלר התנהג כדיפלומט אדיב. מדוע אתה חושב שחשוב שאנשים יבינו את אישיותו של היטלר בשלמותה?

"אם מתייחסים להיטלר כאל ליצן משוגע או כאל מפלצת אלימה, אי אפשר להבין איך הוא הצליח להפעיל קסם כזה על חלקים גדולים מההמון הגרמני, כך שאנשים רבים כל כך הפכו שותפים לפשעים האיומים שלו. אין ספק שבעקבות הפתרון המהיר להפתיע למשבר האבטלה ההמונית בגרמניה וסדרה של ניצחונות מרהיבים בתחום מדיניות החוץ בשנות ה-30, היטלר נהנה מפופולריות גדולה יותר מאשר כל דמות פוליטית אחרת בהיסטוריה של גרמניה.

פולקר אולריך (צילום: courtesy)

"היכולות הרטוריות של היטלר לבדן אינן יכולות להסביר את עלייתו הפנומנלית ואת הקסם שלו, שאי אפשר להכחיש אותו. היטלר לא היה רק דובר רב השפעה על ההמונים. הוא גם היה שחקן פיקח שפיתח מומחיות מסוימת לדלג מתפקיד אחד לאחר והתאים את עצמו כמו זיקית לסביבות חברתיות שונות. מבחינה זו, הוא ענה טוב יותר מאשר יריביו על דרישותיה של חברת תקשורת ההמונים.

"היטלר היה פוליטיקאי מודרני מוכשר, שהיה מסוגל למלא מגוון תפקידים וידע איך לנצל אותם בצורה צינית למטרותיו. ההסתכלות הזאת סותרת את העיוות ההיסטוריוגרפי, הנפוץ עדיין, שמתייחס אליו כאדם בינוני, ממוצע. האסכולה הזו עושה את אותה טעות כמו בני זמנו של היטלר, שהעדיפו להמעיט בו וביכולותיו".

אדולף היטלר נהנה מהערצת ההמון (צילום: רשות הציבור)

קיימת מגמה בכמה ממדינות אירופה, שמנסות להמעיט בחלקן במלחמה, בעיקר בנוגע לשיתוף פעולה עם גרמניה בשואה. האם אתה חושש שהמדינות האלה מסתתרות מאחורי האחריות המלאה שגרמניה נטלה על עצמה לרצח העם?

"אני מסכים איתך שמדינות מזרח אירופה – בעיקר המדינות הבלטיות ואוקראינה – לא התעמתו באופן מספק עם התפקיד שהיה להן בשואה. יחידות האס-אס וגדודי המשטרה הגרמניים לא היו מצליחים לבצע את עבודתם הרצחנית ללא עזרתם של הלאומנים הליטאים, הלטבים והאוקראינים.

"אבל אין בכך כדי לשנות את העובדה שגרמניה הנאצית נשאה באחריות המרכזית לרצח יהודי גרמניה. בעניין זה אני מסכים לחלוטין עם גץ עלי, שכתב בספרו האחרון, 'אירופה נגד היהודים', על 'אשמה גרמנית, שיתוף פעולה אירופי'".

פועלים מקשיבים לנאום היטלר עם תחילת העבודות על כביש מהיר מפרנקפורט על המיין להיידלברג, 1933 (צילום: AP)

איך היו התגובות בגרמניה ובארצות הברית לביוגרפיה שלך על היטלר, גם כאשר הכרך הראשון פורסם באנגלית לפני ארבע שנים?

"התגובות הן בגרמניה והן מחוץ לה היו חיוביות מאוד. בארה"ב, הכרך הראשון עורר הרבה עניין, משום שהוא פורסם בתקופת הבחירות שם, עם תחילת העיסוק בתופעה של דונלד טראמפ. מבקרת הספרות של הניו יורק טיימס, מיצ'יקו קקוטני, מתחה קווי דמיון ברורים בינו לבין היטלר, מבלי לנקוב בפירוש בשמו של טראמפ.

"בארה"ב, הכרך הראשון עורר הרבה עניין, משום שהוא פורסם בתקופת הבחירות שם. מבקרת הספרות של הניו יורק טיימס, מיצ'יקו קקוטני, מתחה קווי דמיון ברורים בינו לבין היטלר, מבלי לנקוב בפירוש בשמו של טראמפ"

"ההתקבלות בגרמניה הייתה מתונה יותר. זאת כנראה גם מפני שבמובן מסוים, בהתחשב באינספור הסרטים התיעודיים על היטלר בטלוויזיה ובשטף הפרסומים שעוסקים בנאציונל סוציאליזם, הציבור הגרמני כבר שבע מהנושא הזה. יש היום אנשים שחושבים שהם כבר יודעים מספיק על הפרק הזה בעבר, ושהעיסוק המתמיד של הגרמנים בהיסטוריה שלהם הלך קצת רחוק מדי.

"היטלר: הנפילה, 1945-1939" (צילום: courtesy)

"פוליטיקאים ממפלגת הימין הפופוליסטית 'אלטרנטיבה לגרמניה' משחקים על התחושות האלה, והתרבות הגרמנית של בחינת העבר מביקורת עצמית היא קוץ בישבנם. הם רוצים לחזור לתמונה של העבר, שלפיה הנאציזם היה פרק אומלל אבל שולי בהיסטוריה הלאומית, שמלבדו הייתה נורמלית, ובחלקה מפוארת.

"אלכסנדר גאולנד, מראשי 'אלטרנטיבה לגרמניה', דימה פעם את 12 שנות הדיקטטורה של היטלר ל'חרבון של ציפור על הראש', כלומר משהו לא נעים אבל לא בעל משמעות גדולה בתמונה הכוללת. אך קולות כמו של גאולנד הם לא מייצגים באקלים הדעות הכללי ברפובליקה הפדרלית של גרמניה, שבו פשעי הנאציונל סוציאליזם ממשיכים לתפוס מקום מרכזי בתרבות הזיכרון של המדינה".

אדולף היטלר ואווה בראון עם הכלבים שלהם, יוני 1942 (צילום: הארכיון הפדרלי הגרמני)

בשנים האחרונות נעשו הרבה השוואות בין היטלר לנשיא ארצות הברית טראמפ. מה אתה חושב על ההשוואות האלה?

"טראמפ והיטלר ללא ספק חולקים כמה תכונות, למשל מבנה האישיות הנרקיסיסטי, הקשר הרופף עם האמת, הטינה כלפי האליטות, היומרה להשיב למולדת את עברה המפואר, ההרגל לפטר כפיפים שלא מיישרים קו והיכולת להשתמש במדיה החדשה לקידום המטרות האישיות.

"עם זאת, אני לא חושב שראוי להשוות בין השניים, היות שהשוואות כאלה ממעיטות בצורה מסוכנת בנוראותו של היטלר.

"טראמפ ראוי לביקורת על הרבה דברים, אבל אי אפשר להאשים אותו בקידום סדר יום רצחני שהוא נחוש לממש בכל מחיר. אם מוכרחים לערוך השוואות בין טראמפ למנהיג מההיסטוריה הגרמנית, מועמד הולם יותר יהיה הקיסר וילהלם השני, שגם לו היו פה גדול וגס וחיבה לפוזות תיאטרליות".

אווה בראון חותרת במים (צילום: רשות הציבור)

אתה נדיר בין הביוגרפים של היטלר בכך שאתה משרטט דיוקן נרחב של אווה בראון, שהייתה הפילגש שלו במשך שנים ומאוחר יותר אשתו. בביוגרפיות אחרות היא מתוארת כמי ששמרה מרחק מענייניו של היטלר ושלא היו לה דעות פוליטיות משל עצמה. איך עלינו להבין את יחסיה של בראון עם היטלר?

"בראון הייתה צעירה מודרנית שידעה היטב למה היא נכנסת, ושבבירור נהנתה מהקשר שלה עם האיש החזק ביותר באירופה באותו הזמן. היא גם מילאה תפקיד חשוב הרבה יותר בחיים של היטלר מכפי שהניחו באופן מסורתי.

"בראון הייתה צעירה מודרנית שידעה היטב למה היא נכנסת, ושבבירור נהנתה מהקשר שלה עם האיש החזק ביותר באירופה באותו הזמן. היא גם מילאה תפקיד חשוב הרבה יותר בחיים של היטלר מכפי שהניחו באופן מסורתי"

"כגבירת האחוזה האלפינית של היטלר באוברזלצברג, היה משקל מכריע לדעתה מי ייכנס ומי לא ייכנס לחוגים האקסקלוסיביים של 'החברה של ברגהוף'. זו הייתה אחת הסיבות לכך ש'אנשי חצר' כמו אלברט שפר או מרטין בורמן דאגו להתחבב עליה. הייתה לה השפעה רבה על ברגהוף (כינוי לבית של היטלר באוברזלצברג), והיא ארגנה את הנופש והבידור שם במחצית השנייה של המלחמה.

"סרטוני הווידאו שהיא צילמה, של מפגשים חברתיים תוססים במתחם הנופש בהרים, נועדו לשקף את האופי האידילי לכאורה של המקום. זו גם הייתה תרומה לדימוי של היטלר כפטריארך ידידותי ואכפתי עבור הדורות הבאים. על הרקע הזה, החלטתה להתאבד לצד היטלר בסוף המלחמה הייתה סיום הגיוני לחייה".

אדולף היטלר מצדיע לחיילי הוורמכט הגרמני הצועדים בוורשה, פולין, ב-5 באוקטובר 1939, לאחר הפלישה הגרמנית. מאחורי היטלר נראים , משמאל לימין: הרמטכ"ל גנרל-פלדמרשל ולטר פון בראוכיטש; המפקד החדש בוורשה, גנרל-לויטננט פרידריך פון קוכנהאוזן; גנרל-פלדמרשל גרד פון רונדשטט; וגנרל-פלדמרשל וילהלם קייטל (צילום: AP)