כינון היחסים בין ישראל לאמירויות המפרץ העלו את קרנו של בכיר פתח, מוחמד דחלאן, ושמו מוזכר בקרב פרשנים כיורשו האפשרי של אבו מאזן המזדקן.

ובכן, דחלאן לא יירש את אבו מאזן.

כינון היחסים בין ישראל לאמירויות המפרץ העלו את קרנו של בכיר פתח, מוחמד דחלאן, ושמו מוזכר בקרב פרשנים כיורשו האפשרי של אבו מאזן המזדקן. ובכן, דחלאן לא יירש את אבו מאזן

הקהילה הבינלאומית כבר ניסתה אותו והתוצאות היו קטסטרופליות. הוא קיבל לידיו את השליטה המעשית בעזה לקראת נסיגת ישראל משם, והוא הוכיח שהוא יכול להיות הכל, חוץ ממנהיג. תחת הנהגתו עזה שקעה לאנרכיה כללית ללא כתובת פוליטית שניתן להגיע עמה להסכמים.

רק ההפיכה שחמאס עשתה ברצועה, שבה הודח דחלאן בבושת פנים, יצרה לעזה כתובת – חמאס. גם כתובת זאת היא בעייתית ורבת פנים, אבל זה משהו שניתן להיאחז בו לעומת האנרכיה, "הפלתאן", הטוטאלית תחת דחלאן.

לפני קצת יותר מחצי שנה ביקרתי בג'נין ונפגשתי עם בכירי פתח. הם לא הכחישו שדחלאן מסייע להם, אבל כאשר שאלתי אותם אם יסכימו כי יחליף את אבו מאזן כמנהיג הבא, הם ענו לי שבשום פנים ואופן לא "כי הוא מעזה".

בכלל, ממקום מושבו באבו דאבי – דחלאן התפתח לכיוונים ביטחוניים ומודיעיניים, ולא פוליטיים. הוא מעורב בעניינים ביטחוניים במקומות רבים: מחנות הפליטים בלבנון (ובגדה), יוגוסלביה לשעבר, הקווקז, YOU NAME IT. אם יבוא לרמאללה, הרשות הפלסטינית תהפוך למוקד חתרנות עולמית, ולאיש אין רצון שזה יקרה. כולם רוצים פלסטין יציבה ורגועה ולא הר געש.

הקהילה הבינלאומית כבר ניסתה אותו והתוצאות היו קטסטרופליות. הוא קיבל לידיו את השליטה המעשית בעזה לקראת נסיגת ישראל משם, והוכיח שהוא יכול להיות הכל, חוץ ממנהיג. תחת הנהגתו עזה שקעה לאנרכיה כללית

מה שכן יכול לקרות זה שהוא יתמוך מבחוץ בגלריה ראויה של אישים, כמו סלאם פייאד, שהוא זה שיעשה את הקאמבק הגדול שלו. גם אתו יש בעיות לא פשוטות, אבל עוד חזון למועד.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.