אילוסטרציה (צילום: Daria Golubeva/istockphoto)
Daria Golubeva/istockphoto

עונת החתונות "המדינה הפכה בכוח כל זוג מאורס לעבריינים"

הוראות הקורונה החדשות יאפשרו לקיים שמחות בגנים פתוחים ● אבל האיסור הגורף לפתוח אולמות וגני אירועים בחודשיים האחרונים, כבר הביא ליצירת תעשייה פיראטית משגשגת - בין השאר, עקב הוראות סותרות ובלתי ישימות ● הפרות חריגות במיוחד נרשמו במגזר הערבי ובמגזר החרדי, במקביל לעלייה בתחלואה שם ● בענף לא מתלהבים מהמתווה של גמזו, וטוענים: זה מעט מדי ומאוחר מדי

תיקון בהוראות הקורונה נושא עמו בשורה לזוגות המתחתנים ולשאר החוגגים: האולמות וגני האירועים, שבאופן רשמי היו סגורים ממרץ למעט שבועיים באמצע יוני, יוכלו לפתוח מחדש את שעריהם ולקיים אירועים במסגרת תכנית רמזור.

לפי התיקון, גני אירועים פתוחים בלבד, הנמצאים באזורים ירוקים וצהובים, יוכלו לקיים אירועים בנוכחותם של עד 100 אורחים, ללא ריקודים, ותוך הקפדה על לבישת מסיכות (פרט לחתני או כלות השמחה, ולמעט בזמן הארוחה), שמירה על ריחוק בין השולחנות, והקצאת מקומות מבודדים למבוגרים ולאנשים בסיכון.

ואולם, לנוכח העובדה שכבר עתה מתקיימים אירועים מרובי משתתפים באופן פירטי ובניגוד להוראות, לא ברור עד כמה התיקון הזה ישנה את המציאות בשטח.

החשש שאירועים מהווים מוקדי הדבקה מרכזיים הביא גם להטלת עוצר לילי על ערים אדומות. פרויקטור הקורונה, רוני גמזו, התריע על הבעייתיות של אירועים כאלה, בעיקר במגזר הערבי, וקרא לאכיפת החוק ולהענשת האחראים בחומרה.

במגזר החרדי מתקיימות חתונות פירטיות מרובות משתתפים בבתי ספר ובמוסדות ציבור, שנוסף על חשש מפני הידבקות בקורונה גורמים לרעש ו"גזל שינה". בנוסף כפי שפורסם בזמן ישראל, התקיימה אתמול בחיפה חתונה של נכדתו של אדמו"ר חסידות סערט ויז'ניץ, בנוכחות מאות אנשים ובלא שמירה על ריחוק חברתי, וזאת למרות שהמשטרה אסרה על החסידות לקיים את האירוע.

גם בחברה היהודית-חילונית וביישובים ה"ירוקים" וה"צהובים" מתקיימות חתונות ומסיבות פירטיות, חלקן המוניות. כמה מהאירועים האלה הגיעו לכותרות בשל נוכחות אישים מפורסמים, כמו חתונת בתו של שגריר ישראל בסין, צבי חפץ, בהשתתפות 200 איש ב"חוות רונית" בשרון, או חתונה בהשתתפות הזמרת עדן בן זקן, שהופסקה כמה פעמים על ידי המשטרה עד שהאורחים לבשו מסיכות.

הסיבה לקיום אירועים ומסיבות רבים באופן פירטי ברורה למדי: מדי שנה מתחתנים בארץ כ-50 אלף זוגות, נוסף על רבבות בריתות, בר ובת מצוות, אירועי שמחות אישיות ומשפחתיות ומסיבות, שרובם מתקיימים באולמות וגני אירועים.

חתונה בלא היתר בתקופת הקורונה (צילום: ישראל כהן, באדיבות איגוד בעלי האולמות וגני האירועים)
חתונה בלא היתר בתקופת הקורונה (צילום: ישראל כהן, באדיבות איגוד בעלי האולמות וגני האירועים)

עם פרוץ הקורונה באמצע מרץ נאסר לקיים אירועים והאולמות וגני האירועים נסגרו. אלה נפתחו שוב באמצע יוני למשך שבועיים, אבל בסוף יוני שונו ההנחיות ומספר המשתתפים צומצם ל-100 במקום 200. כבר באותו שבוע צומצם מספר המשתתפים פעם נוספת ל-50 בלבד, ובהמשך בוטל ההיתר כליל.

כתוצאה מכך נסגרו אתרי האירועים פעם נוספת, ואלפי משפחות נאלצו לבטל אירועים ולהיכנס לסבך התכתשויות בינן לבין עצמן, ועם בעלי אולמות האירועים על ההוצאות שכבר שולמו. רשמית, כל האולמות והגנים היו אמורים להישאר סגורים עד למתווה הפתיחה שאושר רק השבוע – אבל זה לא מה שקרה בשטח.

אלפי משפחות נאלצו לבטל אירועים ולהיכנס לסבך התכתשויות בינן לבין עצמן, ועם בעלי אולמות האירועים על ההוצאות שכבר שולמו. רשמית, כל האולמות והגנים היו אמורים להישאר סגורים עד למתווה הפתיחה החדש

"מותר לפתוח תחת הגדרה של מסעדה"

בסבך ההנחיות ששונו פעם אחר פעם, מצאו החוגגים פתרונות חלופיים לקיום אירועים. במרץ, כאשר כל המדינה נמצאה בהסגר והגישה הרווחת הייתה שמדובר במצב חירום זמני, אירועים רבים נדחו. אבל ביולי החלו המשפחות והיזמים לנצל פרצות בהוראות המבולבלות, וחגגו שמחות למרות סגירת האולמות.

באופן תמוה, הממשלה הורתה לסגור את האולמות והגנים באופן גורף, אך לא אסרה כליל על התקהלויות, ובוואקום שנוצר נערכו אירועים רבי משתתפים, רק שלא במקום המיועד לכך. תחת זאת החלו רשויות מקומיות וקהילות דתיות לקיים חתונות קטנטנות ברחובות ובגינות ציבוריות, לעתים כשירות לתושבים ובחינם, בלא ריקודים, ובהתאם למגבלות המשתנות על מספר המתקהלים המותר.

גם מסעדות החלו לקיים אירועים, שהוגדרו רשמית כ"ארוחות", לפעמים תוך שמירה על מספר האנשים המותר ולפעמים לא. אירועים התקיימו גם באולמות, במתחמים מאולתרים, בפארקים ובחורשות, והוגדרו כ"אירועי תרבות".

מאחר שכל האירועים האלה התקיימו מחוץ לאולמות ולגני האירועים הרשמיים, לא היה בקיומם משום עבירה ברורה על ההוראות, והמשטרה עסקה באכיפה חלקית בלבד של הגבלת ההתקהלויות הכללית, חוקי הריחוק וחבישת מסיכות.

עם הזמן חלק מגני האירועים והאולמות חזרו לעבוד לאחר שהשיגו מהרשויות הכרה כ"מסעדה", אחרים לא טרחו להשיג אישורים ופשוט נפתחו מחדש, תוך הבטחה לשמור על הוראות משרד הבריאות. ואולם, לפי הנחיות הקורונה, עצם הפתיחה שלהם לקהל הייתה אסורה.

חלק מגני האירועים חזרו לעבוד לאחר שהשיגו מהרשויות הכרה כ"מסעדה", אחרים לא טרחו להשיג אישורים ופשוט נפתחו מחדש, תוך הבטחה לשמור על הוראות משרד הבריאות. ואולם, עצם הפתיחה שלהם הייתה אסורה

למרות האיסור, באתר מקומות לאירועים, הופיעה רשימה של יותר מ-100 אולמות וגני אירועים, ש"פתוחים בהתאם להוראות משרד הבריאות", וגם בפורטל בריתות יש יותר מ-100 אולמות וגני אירועים, ה"עומדים בתקן התו הסגול" ו"מתאימים להוראות הרמזור". האיסור הרשמי על פתיחת גנים ואולמות הפך לאות מתה והרשויות – המשטרה והעיריות – נמנעות מלהטיל קנסות על עצם פתיחתם, ותחת זאת מתמקדות בצפיפות הקהל ובעטיית מסיכות.

חתונה שנערכה בלא היתר בתקופת הקורונה (צילום: ישראל לוי. באדיבות התאחדות האולמות וגני האירועים)
חתונה שנערכה בלא היתר בתקופת הקורונה (צילום: ישראל לוי. באדיבות התאחדות האולמות וגני האירועים)

"עובדים במסעדות כגנבים בלילה"

"הקורונה היא מגפה מסוכנת ואנו רוצים לשמור על כל הכללים שמונעים הדבקה", אמר לזמן ישראל יו"ר ארגון האולמות וגני האירועים, נועם לוי, "אבל אנשים לא יפסיקו פתאום להתחתן, ולעשות בר ובת מצוות, בריתות, מסיבות. לכן צריך פתרון שיאפשר לפתוח אולמות וגנים בצורה מסודרת, בטוחה, מפוקחת".

עם זאת הוא מציין כי "ישראל הלכה בדיוק בדרך ההפוכה ואסרה הכול, סגרה הכול, והפכה כל זוג מאורס ובעלי אולמות לעבריינים. מכיוון שאנשים ממשיכים וימשיכו להתחתן, ושיש היצע ויש ביקוש, כל העובדים ובעלי העסק בענף האירועים נדחפים לעבוד כגנבים בלילה במסעדות, תחת כיסוי, או במקומות לא חוקיים, בחורשות, בחצרות ובבתים. יש כאוס מוחלט. והתוצאה היא הדבקה, והדבקה היא אסון. הממשלה דוחפת אותנו בכוח לעבריינות ולהפצת תחלואה.

נועם לוי, יו"ר איגוד בעלי האולמות וגני האירועים (צילום: ישראל כהן)
נועם לוי, יו"ר איגוד בעלי האולמות  (צילום: ישראל כהן)

"באירועים הפירטיים אף אחד לא לובש מסכה. אין שני מטר, אין מקומות נפרדים לקשישים ולאנשים בסיכון. אנשים עושים אירועים במועדונים סגורים מתחת לאדמה, או בחלל הקטן של מסעדה, ונדחסים שם מספרים ענקיים של אנשים. נכנסים 500 אנשים לבית, בלי מסיכות. פלא שאנשים נדבקים בקורונה? גם אם זה בית במושב עם חצר ענקית יש צפיפות נוראית".

"אני כבר לא מדבר על הנזקים באירועים 'ביתיים' שלא קשורים לקורונה. למשל, ציוד שמופעל בלי פיקוח ובלי תקנים ויכולים לחשמל. אוכל ללא פיקוח של משרד הבריאות, השכנים שסובלים מהרעש, או המספר הגדול של המכוניות שחונות ליד הבית שבו מתקיים האירוע, שיכול לגרום לסגירת רחוב שלם או שכונה שלמה".

מי מפעיל את האירועים הללו?
"כל מי שעובד בתעשייה ובגנים ובאולמות שסגורים. תקליטנים, צלמים, מעצבים, מאפרות, טבחים, שפים, מלצרים, מנקות, מפיקים, כולם. אנחנו מדברים על ענף עם עצמאים שלא עבדו חצי שנה, אנשים עם משפחות שאין להם אוכל בבית. אנשים בענף מוכנים לעבוד כשומרים בחנייה באירוע פירטי, רק שתהיה פרנסה".

"באירועים הפירטיים אף אחד לא לובש מסיכה. אנחנו מדברים על ענף עם עצמאים שלא עבדו חצי שנה, אנשים עם משפחות שאין להם אוכל בבית. אנשים בענף מוכנים לעבוד כשומרים בחנייה באירוע פירטי, רק שתהיה פרנסה"

אתה מדבר כאילו שכל המקומות סגורים, אך ברשת אפשר למצוא אלפי אולמות וגני אירועים שפתוחים בפועל, מקיימים אירועים, ומבטיחים שהם עומדים בהוראות משרד הבריאות. אז אולי בפועל כן יש עבודה ופרנסה בענף? ואולי אנשים כן יכולים בפועל לחגוג תוך שמירה על כללי המרחק החברתי המהותיים ומניעת הדבקה, גם אם הם נאלצים "ללטש" קצת את הניירת הרשמית?
"קודם כל אתה מתאר מציאות שאנחנו לא רוצים בה. אנחנו רוצים לעבוד בכבוד, לשמור על החוק, לאור היום, לא להתנהל בקומבינות. דבר שני, ברגע שהכללים לא ברורים ויש בלגן – יש בלגן. כשאין תקן רשמי ומסודר שמאפשר לפעול בצורה מפוקחת ובטוחה, מקומות עובדים באופן לא מפוקח ולא בטוח. ככה זה.

"דבר שלישי, הפתרונות האלה ממש לא מפרנסים את כל הענף. חלק גדול מהמקומות סגורים, העובדים בחל"ת והבעלים בקשיים. זה ענף שעובד מאפריל עד נובמבר, ואנחנו מגיעים לאביב מרוקנים, כל שנה. אז באפריל היה סגר, אנשים הבינו, קיבלו את זה, חיכו, דחו את האירועים, חשבו שזה זמני. ביוני היינו מוצפים בהזמנות, בכל הביקושים הכבושים שנדחו. עבדנו קשה ובנינו עם משרד הבריאות מתווה הגיוני. התחלנו לעבוד במרץ, פיזרנו צ'קים, וטראח, סגרו שוב".

"חלק מהמקומות, אלה שקשה להם יותר לשרוד, לוקחים מהלקוחות מקדמות גדולות של 10,000 עד 20,000 שקל. כשהודיעו שיורדים ל-100 ול-50 אנשים ובסוף שכולם נסגרים, הלקוחות התחילו לדרוש את המקדמות בחזרה, בצדק, מבחינתם, וכשלבעל האולם קשה להחזיר, מתחילים לריב בבתי משפט".

"מקום שעומד סגור ממשיך להפסיד. בעלי הנכסים ממשיכים לדרוש את דמי השכירות, ובעל העסק לא יודע איך לשלם להם. העובדים, שזה היה מקום העבודה שלהם נזרקים הביתה לחל"ת, והעצמאים נשארים בלי כלום.

"הכי עצוב זה שבסוף יש חתנים וכלות שיושבים ובוכים. לא יודעים אם להתחתן בקומבינה ולסכן את המשפחה או לדחות עד להודעה חדשה. כך או כך זה הורס להם את החלום. משפחות שהיה להן אירוע שמח ורוצות לחגוג, ולא יכולות".

אם יאושר מתווה כמו שאתם מציעים, אפשר יהיה לאכוף אותו, להשגיח שאנשים ילבשו מסיכות, ישמרו מרחק ולא ירקדו? 
"בוודאי שאפשר לפקח ולהשגיח. הרי עיריות מקיימות אירועים כאלה, אז למה אי אפשר לקיים אותם בגן אירועים? רוב הציבור מבין את המצב, מודע להוראות ורוצה לקיים אותן, וצריך לאפשר לו את זה. גן אירועים הוא מקום עם מרחב גדול.

"יש גני אירועים שיש להם גינה של שבעה, שמונה דונם. אפשר לקיים בהם אירוע של 1,000 איש בקפסולות קטנות של כמה עשרות כל אחת, לפי משפחות או בקבוצות קטנות של חברים טובים, לרווח שולחנות, להקצות מקום נפרד לאנשים בסיכון, הכול. זה יהיה פחות צפוף ומסוכן ממסיבה של 100 אנשים בבית פרטי, שעם כל הרצון הטוב גם אם המסיבה תהיה בחצר של בית לא יהיה מקום".

"רוב הציבור מבין את המצב ומבין שאפשר לקיים את ההוראות ורוצה לקיימן, וצריך לאפשר את זה. הרוב לא יוותר על אירוע גם במחיר של עבירה על ההוראות, אך היה מעדיף שייתנו לו לחגוג בלי להיות עבריין ולהסתכן. במקום זה, הממשלה יצרה מצב שמי שאכפת לו ושומר על החוק נדפק וסובל ומי שמצפצף חוגג".

דיברתם עם רוני גמזו? הבהרתם לו את עמדתכם על כך שההוראות המחמירות דווקא מגבירות את ההדבקה, ועל ההפסדים שלכם והסבל של הלקוחות שלכם?
"בוודאי שדיברנו. דיברנו עם שרי הבריאות, והאוצר, ובכנסת, וגם עם גמזו. יותר מזה: בתכנית רמזור יש פתרון סביר לבעיה, שמאפשר לערוך אירועים של עד 100 אנשים בשטח פתוח. אמנם זה מעט מדי לדעתנו, אבל זה פתרון.

"אבל הממשלה הייתה עסוקה במשבר הקואליציוני, ואחר כך בשאלה הקיומית של הנסיעות לאומן, ואחר כך בעוצר, ועד עכשיו לא מצאו זמן לדון במצוקה של 50 אלף זוגות ואלפי משפחות וענף שמעסיק עשרות אלפי אנשים".

"הממשלה הייתה עסוקה במשבר הקואליציוני, ואחר כך בשאלה הקיומית של הנסיעות לאומן, ואחר כך בעוצר, ועד עכשיו לא מצאו זמן לדון במצוקה של 50 אלף זוגות ואלפי משפחות וענף שמעסיק עשרות אלפי אנשים"

עד כה לא התקבלה תגובת משרד הבריאות לטענות שעלו בכתבה.

עוד 1,545 מילים
סגירה