במשך יותר מעשור הפנתה ישראל הרשמית גב לטרנד המערבי, וסירבה להכיר ברפובליקה של קוסובו. ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה ורוב מדינות אירופה הכירו בהכרזת העצמאות של פרישטינה מסרביה, אבל בירושלים סירבו להצטרף – בעיקר בגלל שלא רצו לתמוך בצעד היפרדות שכזה על ידי רוב אתני, מחשש שתמיכה כזאת עלולה לעודד את הפלסטינים לנסות מהלך דומה.
ביום שישי שעבר, באופן מפתיע ובלי אזהרה מוקדמת, שינתה ישראל את המדיניות שלה, ושתי המדינות (ישראל וקוסובו) הסכימו להכיר זו בזו. קוסובו, מצדה, התחייבה לפתוח שגרירות בתל אביב בירושלים. ההכרזה זכתה לשבחים בארצות הברית ובישראל, והוצגה כהישג משמעותי עבור המדינה היהודית ועבור השלום במזרח התיכון, אך לא הוצע שום הסבר לשינוי הפתאומי בעמדת ירושלים.
ההסכם, שהוא למעשה חלק מהסכם תלת-צדדי יוצא דופן עם ארצות הברית ועם סרביה, מעורר שתי שאלות מרכזיות: האם ישראל לא חוששת עוד מכך שהכרה בקוסובו תהווה תמריץ עבור הכרזת עצמאות חד צדדית של הפלסטינים? והאם ניתן להשוות את המצב בקוסובו וסרביה לקונפליקט הישראלי-פלסטיני?
רמאללה תמיד התייחסה להכרזת העצמאות של פרישטינה מפברואר 2008, כמודל שיש ללכת בעקבותיו. ההכרזה הוכרה על ידי למעלה מ-50 מדינות בתוך שנה, ועד היום הוכרה על ידי 116 מדינות. "קוסובו לא יותר טובה מאיתנו", אמר יאסר עבד רבו, חבר בצוות המו"מ הפלסטיני, ב-2008. "מגיעה לנו עצמאות אפילו לפני קוסובו, ואנו מבקשים את תמיכת ארה"ב והאיחוד האירופי בעצמאותנו".
אבל בעוד שרוב המערב שמח להכיר בקוסובו, פלסטין לא זכתה לתמיכה דומה. למעשה, "רוב המדינות שמכירות בפלסטין לא מכירות בקוסובו, ולהפך", אומר אריק גורדי, פרופסור בבית הספר ללימודים סלביים ומזרח אירופאים ביוניברסיטי קולג' לונדון. קוסובו, מדינה קטנה עם רוב מוסלמי בדרום מזרח אירופה, היא המדינה מחוץ לאיחוד האירופי עם המספר הגדול ביותר של הכרות בינלאומיות, ופלסטין מגיעה למקום השני, הוא ציין באתר Balkan Insight.
כך או כך, הפלסטינים כועסים כעת על קוסובו (וסרביה), ואיימו לקטוע את קשריהם עם כל מדינה שתעביר את שגרירותה לירושלים.
על אף שלא ברור באיזו מידה חוששות מדינות הבלקן מאיומים כאלה, יש סיבה טובה להאמין שבלגרד ופרישטינה שוקלות מחדש את המעבר המובטח הזה.
המדינות הכריזו על התחייבויותיהן תחת לחץ כבד מהממשל האמריקאי, כביכול משום שנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, וצוותו, מבקשים להעצים את תפקידו של הבית הלבן בקידום מעמדה של ירושלים לפני הבחירות בנובמבר. אם טראמפ יפסיד במירוץ, קוסובו וסרביה עשויות לחשוב שהן יכולות לגרור רגליים, וסביר שהממשל הדמוקרטי החדש לא יקשה עליהן יותר מדי בעניין זה.
מצד שני, האיחוד האירופי מפעיל לחץ בכיוון הנגדי, ומזהיר את שתי המדינות שהמועמדות שלהן לחברות בסכנה אם יקדמו מדיניות לתמיכה בירושלים, שנוגדת בצורה גסה כל כך את עמדתה של בריסל.
למה נכנסה ישראל לעומק הבלקן?
לירושלים לא הייתה שום סיבה לתקוף את קן הצרעות שהוא הקונפליקט בבלקן, למעט כדי לרצות את האמריקאים, מודים נציגים רשמיים בשיחות פרטיות.
"אני לא בטוח שהמעורבות בהסכם הזה מתאימה לאינטרסים של ישראל", אמר ארתור קול, שגריר ישראל לשעבר בסרביה, לאתר מדיה ליין. "אנחנו משלמים מחיר כשאנחנו מוותרים על העקרונות שלנו ועל המדיניות הממושכת שלנו. זה צעד שייתכן שיהיו לו השלכות עתידיות בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני".
"אני לא בטוח שהמעורבות בהסכם הזה מתאימה לאינטרסים של ישראל. אנחנו משלמים מחיר כשאנחנו מוותרים על העקרונות שלנו. זה צעד שייתכן שיהיו לו השלכות עתידיות בעניין הישראלי-פלסטיני"
אבל כעת, כשההנהגה הפוליטית בישראל החליטה לסיים את סירובה המסורתי להכיר בקוסובו, יש בפקידות כאלו שלהוטים להסביר כי המצב בסרביה ובקוסובו שונה בצורה מהותית מהסכסוך באזורנו.
יש מספר הבדלים חשובים בין שני המקרים, שבבירור מעידים על כך שלא ניתן להשוות ביניהן, אמר מקור לזמן ישראל השבוע, כשהוא עטוי באנונימיות בגלל הרגישות הדיפלומטית של הנושא.
למרות שמדינות רבות הכירו בקוסובו, הגורמים הרשמיים הדגישו שזה מצב מיוחד מאוד שמתעורר מהסיטואציה הייחודית של פירוק יוגוסלביה, ועל כן לא ניתן להתייחס אליו כאל תקדים שניתן ליישם על כל סכסוך טריטוריאלי אחר.
הבדל משמעותי נוסף בין פרישטינה לרמאללה הוא שהראשונה עונה לכל הדרישות של מדינה לפי החוק הבינלאומי, והשנייה לא – לטענת הגורמים הישראלים. קוסובו עונה על ארבע הדרישות למדינה, וביניהן שליטה בפועל בשטחים, שבהחלט לא מתקיימת בפלסטין, לטענתם.
יתרה מכך, קוסובו לא הפרה את המחויבויות המשפטיות שלה על ידי הצהרת העצמאות החד-צדדית, מציינים הגורמים. הפלסטינים, מצד שני, כפופים להסכמי אוסלו שיוצרים את המסגרת המשפטית שבתוכה הסוגיות המרכזיות שייקבעו כפופות למו"מ הדדי, ואוסרים על צעדים חד-צדדיים שישנו את מעמד השטח.
כל זה היה נכון לאורך כל השנים, אז למה החליטה ישראל לשנות דווקא עכשיו את עמדתה ביחס לקוסובו? בגלל שגם הסרבים עשו את זה. לפחות אלה הטענות הרשמיות שנשמעות כעת מכיוון ירושלים. לדבריהם, המצב הפוליטי השתנה דרמטית ביום שישי, כשקוסובו וסרביה הגיעו להבנות עם ארה"ב שכללו גם התייחסות לכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לקוסובו. יש רק בעיה אחת גדולה עם הטיעון הזה: בלגרד לא קונה אותו, והסרבים מתעקשים שהם מעולם לא הסכימו שישראל תכיר בקוסובו, למרות שהממשל האמריקאי טוען את ההפך.
"יחסים דיפלומטיים עם קוסובו זה דבר אחד, הכרה בה כמדינה עצמאית זה דבר אחר לגמרי. זה עלול להרוס את היחסים עם סרביה", אמר לזמן ישראל מקור סרבי שמקורב לנשיא, אלכסנדר ווצ'יץ'. "זה יכול להסתיים בבלגן אמיתי, אלא אם תהיה פשרה כלשהי בנוגע לסוג היחסים שתכונן ישראל עם קוסובו בסופו של דבר".
"יחסים דיפלומטיים עם קוסובו זה דבר אחד, הכרה בה כמדינה עצמאית זה דבר אחר לגמרי. זה עלול להרוס את היחסים עם סרביה. זה יכול להסתיים בבלגן אמיתי, אלא אם תהיה פשרה כלשהי בנוגע לסוג היחסים של ישראל וקוסובו"
בלגרד לא תכבד את התחייבותה להעביר את השגרירות מתל אביב לירושלים אם תכיר ישראל בקוסובו, הזהיר המקור – אחרי שדיבר עם ווצ'יץ' על הנושא.
בטקס החתימה בבית הלבן, המנהיג הסרבי רמז שיעביר את השגרירות לירושלים רק אם הישראלים יימנעו מהכרה מלאה בעצמאות קוסובו. "גם אמרנו לישראל שאם הם יכבדו את סרביה, המדינה שלנו תעביר את השגרירות לירושלים", אמר.
"ווצ'יץ' אמר שהכרת ישראל בקוסובו לא קשורה להסכם, ושזו החלטה עצמאית של ישראל, אבל גם שהשאלה האם סרביה תעביר את השגרירות לירושלים תלויה בכך שישראל תכבד את האינטרסים הסרביים", מציין קול, לשעבר נציג ישראל בבלגרד. "זה רמז עבה לכך שהם לא יעבירו את השגרירות כלל".
גורמים ישראלים מצביעים על כך שמעולם לא אמרו שיכירו בעצמאות קוסובו בצורה רשמית – בהצהרות פומביות הם דיברו על כינון יחסים דיפלומטיים ותו לא – אבל כמובן שזה מהלך סמנטי שלא עובד על אף אחד.
אם ישראל רוצה לחגוג את השגרירות המוסלמית הראשונה בירושלים, היא תצטרך לבסס יחסים דיפלומטיים מלאים עם קוסובו, וזה כמובן יכלול הכרה בקוסובו כמדינה ריבונית. ועל אף שלא יהיו למהלך כזה השלכות ישירות על השאיפה הפלסטינית למדינה, הוא כנראה יפגע ביחסיה של ישראל עם סרביה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם