במשך שנים בנה לעצמו בנימין נתניהו דמות ציבורית של דיפלומט מ"ליגה אחרת", שמנווט את מדיניות החוץ של ישראל, מצטלם עם שועי עולם וזוכה מהם לכבוד וליוקרה.

אלא שמדיניות החוץ של נתניהו, כמו כמעט כל תחום אחר שבו נגע, הייתה רצף של תקלות אסטרטגיות שהובילו את ישראל לשפל היסטורי ביחסי החוץ שלה. נראה שלנתניהו אין אסטרטגיה – לא מול איראן, לא מול לבנון וסוריה, לא מול מדינות אירופה ולא מול ארה"ב.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית

הממשל האמריקאי בראשות נשיא ארה"ב הקודם, ג'ו ביידן, תמך בישראל צבאית, כלכלית ודיפלומטית בהיקף חסר תקדים לאחר הטבח ב-7 באוקטובר ובמהלך המלחמה ברצועת עזה ובלבנון. עם זאת, ביידן ביקר את נתניהו על כך שישראל לא חתרה באופן מציאותי לסיום המלחמה בעזה.

מאז כניסתו מחדש לבית הלבן של הנשיא הנוכחי, דונלד טראמפ, בינואר 2025, נתניהו הציג בציבור הישראלי את בחירתו כ"הזדמנות לחזק את היחסים עם ארה"ב לאחר ההידרדרות בתקופת ביידן", כביכול, למרות התמיכה הנרחבת של ביידן.

שני מנהיגים עמדו מול אותו נשיא אמריקאי, דונלד טראמפ, שהפעיל עליהם שני סוגים הפוכים של לחץ. נשיא אוקראינה, וולודומיר זלנסקי, ספג עוינות, איומים והגבלות על נשק – ובכל זאת לא ויתר על עצמאותו, וזכה לגיבוי אירופי רחב.

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו נכנס למלחמה עם איראן מתוך תלות מובנית: רק ארה"ב החזיקה בפצצה שיכלה לסיים את המבצע בפורדו. ומי שזקוק לכוח של אחר כדי לסיים מלחמה – מאבד את השליטה על אופן סיומה, במיוחד כשאותו אחר שוקל שיקולים עסקיים ולא קיומיים.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.