אני אמא ל-3, מובטלת, ובימים אלה אני אוסי, שמפגינה

אוסי גודביר בהפגנה בבלפור
אוסי גודביר בהפגנה בבלפור

אני לא עיתונאית וגם לא סופרת. אני אמא לשלושה ילדים, מובטלת, ובימים אלה יותר מהכל אני אוסי, שמפגינה ומוחה נגד שלטון מושחת, שלטון שמתעמר באזרחיו משל היו נתינים צייתנים בממלכה.

עמוק אל תוך הסגר, תוך סיוע של הרשתות החברתיות, קמה לה קבוצה של אזרחים טובים מכל קצוות הארץ. אזרחים שאכפת להם, ואני בתוכם. בין יתר המשימות עמדה בפנינו משימה חשובה של מערך ההיסעים להפגנות בירושלים.

עמוק אל תוך הסגר, בסיוע הרשתות החברתיות, קמה קבוצת אזרחים שאכפת להם מכל קצוות הארץ, ואני בתוכם. בין יתר המשימות עמדה בפנינו משימה חשובה של מערך ההיסעים להפגנות בירושלים

תוך יומיים פרשנו מערך שלם של אוטובוסים בנקודות שונות בארץ בכפוף להנחיות משרד התחבורה.

בתוך עומס העבודה העצום התארגנתי ליציאה בעצמי, סחוטה רגשית, חיברתי טלפונים ומטענים ועליתי לירושלים.

בדרך שיירה ארוכה של מכוניות עם דגלי ישראל ודגלי המחאה השחורים הצטופפה בטור שהתפתל לאיטו כמו נחש במעלה ההרים לבירה, .האנשים צועקים מהחלונות "ביבי תתפטר", "ביבי הביתה", מצפצפים, מחייכים
ומפריחים נשיקות אחד לשני.

סולידריות כזאת טרם ראיתי. כאילו כולנו משפחה אחת גדולה. אנשים שהם מלח
הארץ עזבו הכל ובאו להביע את זעמם על התנהלות הממשלה ובעיקר כלפי העומד בראשה.

הדרך לירושלים זרועה בשרידי משוריינים ממלחמת 48' בצדי הדרך, והאסוציאציה הראשונה שעלתה במוחה של חברתי לנסיעה היא מלחמת יום הכיפורים, המלחמה הארורה ההיא. ההאפלה, צביעת פנסי המכוניות,
האזעקות, העצב והפחד בצל המלחמה. הדמעות זרמו מאליהן. הדרך אמנם ארכה שעתיים אבל האנרגיות באוויר היו מעצימות.

בכניסה לירושלים הושלכו עלינו שקיות עם מים על ידי ביביסטים פחדנים שצעקו וקיללו ומיהרו להתחבא.

הגענו לרחבת כיכר פריז קיבלנו צמיד והקפדנו לעמוד במרחק אחד מהשני ולעטות את המסכות כמו בכל הפגנה. הפעם שמרנו כפליים על הכללים. לנו לא יקראו מפיצי מחלות.

ההפגנה תפסה תאוצה עם מוזיקה חצוצרות וקריאות ביבי תתפטר.

הדרך לירושלים זרועה בשרידי משוריינים ממלחמת 48' בצדי הדרך. הדמעות זרמו מאליהן. הדרך אמנם ארכה שעתיים אבל האנרגיות באוויר היו מעצימות

לפתע בלי התראה מאות שוטרים החלו בריצה מטורפת אל תוך הקהל ללא שום פרובוקציה מצדנו. אני עומדת מסתכלת, זועמת וכועסת כלא מאמינה על מה ולמה, מעצרי שווא פוליטיים של אזרחים שכל חטאם היה שהם מפגינים.

אזרחים קיבלו קנסות של 500, 1000 ו-5000 שח בזמן שהם מובטלים וכלואים בסגר, ולא יודעים מניין יגיע כסף לפרוסת הלחם הבאה, פשוטו כמשמעו.

במהלך הכאוס והאלימות המשטרתית שהלכה וגאתה לפתע חשתי בדחיפה קלה, המון של שוטרים המשיכו לרוץ ואם לא הייתי מגיבה במהירות הייתי נרמסת על ידם. גסי רוח שלא רואים ממטר אף אחד. ממש כמו רובוטים שמתוכנתים ומופעלים בשלט רחוק, ששים אלי עימות.

הגברדיה של הקצונה הבכירה עמדה על המרפסת וצפתה במתרחש. צעקתי לעברם: "על מה ולמה האלימות, הרי אין פרובוקציות אתם מחפשים היתקלויות כי קיבלתם הוראות מגבוה".

כל הזמן הזה, צילמתי, תיעדתי והעליתי לרשת.
השוטרים עמדו זחוחים ונדמה היה לי שחייכו אליי חיוך מורעל.
פעם שנייה שדמעות הציפו את עיניי.

הגברדיה של הקצונה הבכירה עמדה על המרפסת וצפתה במתרחש. כל הזמן הזה, צילמתי, תיעדתי והעליתי לרשת. השוטרים עמדו זחוחים ונדמה היה לי שחייכו אליי חיוך מורעל. פעם שנייה שדמעות הציפו את עיניי

אני יודעת שאנחנו המפגינים פועלים נכון. ההפגנות מטרידות את מנוחתו של ראש הממשלה, בזה אין לי ספק.

ראש ממשלה מחליפים בקלפי, אך בלית ברירה גם על ידי לחץ אזרחי, לאחר שזה כילה כל חלקת מנוח בחיינו.

ונדמה שהפעם לא נותרה ברירה.

אוסי גודביר היא אמא ל-3, עוסקת בתחום התיירות בישראל ובמיאמי, אקטיביסטית חברתית ופוליטית בין ישראל לארה"ב. עוסקת פעילויות התנדבותיות וצייצנית בטוויטר.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
6
עוד 492 מילים ו-6 תגובות
סגירה