אוליביה קולמן, השחקנית הבריטית המעולה, הפכה לשם מוכר ולכוכבת בינלאומית גדולה לאחר שזכתה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר על תפקידה ב"המועדפת" מ-2018, שבו גילמה את המלכה אן.
היא הייתה מצוינת בתפקידים ראשיים ובתפקידי משנה כמו בשני המותחנים עתירי הכוכבים "ההם שעוקבים" ("Them That Follow") ו"רצח באוריינט אקספרס" ובתפקידה כ"סנדקית" בלהיט הטלוויזיוני "פליבג", שהקנה לה מועמדות לפרס האמי.
השנה, רצף ההצלחות של קולמן בת ה-46 נמשך בשתי הופעות בולטות – כבתו של אנתוני הופקינס ב"האב", דרמה על דמנציה, שהיא הכרטיס שלה לאוסקר, וכמובן כמלכה אליזבת השנייה בעונה הרביעית של "הכתר", שתעלה מחר (ראשון) במלואה לנטפליקס.
עם שינויים גדולים בצוות השחקנים מדי שנתיים ועלילה המתמקדת בארועים היסטוריים בכל פרק, ה"כתר" ממשיכה להיות כובשת באופן מרענן ואחת הסדרות המצליחות ביותר של ענקית הסטרימינג.
בעונה הקודמת, קולמן וטוביאס מנזיס נטלו את תפקידי המלכה אליזבת השנייה ובעלה הנסיך פיליפ מידיהם של קלייר פוי ומאט סמית. בעונה שתעלה מחר, שתי דמויות חדשות הופכות את הסדרה למרתקת עוד יותר – דיאנה הצעירה והיפה (אמה קורין), שלהוטה להפוך לנסיכה ומצטרפת למשפחת וינדזור, ומרגרט תאצ'ר (ג'יליאן אנדרסון), פוליטיקאית ממולחת שתהפוך לאחת מראשי הממשלה החשובים והידועים של בריטניה, ומי שידועה בבוז שלה לארמון בקינגהאם.
היות שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה הבריטית שבה אישה נבחרה לראשות הממשלה, המלכה מקווה ליחסי עבודה לבביים ומכבדים עם תאצ'ר. אבל עמדותיהן של שתי הנשים מתנגשות, והציווי החוקתי על אליזבת לשבת בשקט נמתח עד הקצה.
העונה החדשה, המתארת את 11 שנות שלטונה של תאצ'ר (1990-1979), מוצאת את אליזבת לכודה בין שני חזונות מתחרים של העתיד, של שתי נשים שונות מאוד ועקשניות מאוד.
"אתם עומדים לראות את המלכה ופיליפ הרבה יותר מיושבים, והפוקוס עובר לסדקים שמתגלעים ביחסים בין הילדים הבוגרים", אומרת קולמן, שנמצאת כעת בלונדון, על תפקידה בסדרה. "זה מוביל את המלכה לספקות עצמיים בנוגע לכישורי האימהות שלה כשהייתה צעירה יותר".
"אתם עומדים לראות את המלכה ופיליפ הרבה יותר מיושבים, והפוקוס עובר לסדקים שמתגלעים ביחסים בין הילדים הבוגרים. זה מוביל את המלכה לספקות עצמיים בנוגע לכישורי האימהות שלה כשהייתה צעירה יותר"
אכן, קיימת יותר חרדה מתחת לפני השטח השלווים: "היא ממשיכה להיאבק בשינויים שמתרחשים בעולם החיצוני. זו דאגה מתמדת עבורה, התהייה אם משפחת המלוכה מאבדת מגע ולא מתקדמת עם הזמן".
"הנישואים של הנסיך צ'רלס וליידי דיאנה אמורים להיות סיבה לחגיגה גדולה", קולמן ממשיכה, "אבל מאחורי דלתיים סגורות המלכה צופה בהידרדרות היחסים, וחוששת שהיא עלולה לאיים על הממלכה עצמה".
בנוגע ליחסים בין שתי הנשים המנהיגות, קולמן אומרת: "על פניו, אליזבת ותאצ'ר היו אמורות להסתדר היטב. הן בנות אותו גיל, יש להן את אותה הנעה, אותה מסירות כלפי אביהן, אותה אתיקת עבודה. ובכל זאת זה לא קורה, מה שהופך בעיניי את הסדרה למעניינת יותר. זו לא החברות היפה שהמלכה קיוותה לה בהתחלה".
"על פניו, אליזבת ותאצ'ר היו אמורות להסתדר היטב. הן בנות אותו גיל, יש להן את אותה הנעה, אותה מסירות כלפי אביהן, אותה אתיקת עבודה. ובכל זאת זה לא קורה. זו לא החברות היפה שהמלכה קיוותה לה בהתחלה"
היא מודה שפיטר מורגן, יוצר הסדרה (שאחראי גם לסרט "המלכה" מ-2006 ולהפקה הבימתית "הישיבה" מ-2013), כתב "דיאלוגים נהדרים" בין המלכה לתאצ'ר. "הסצנות בחדר הישיבות עם ג'יליאן אנדרסון כללו שורות כבדות מאוד. היינו צריכים לצלם את כל הסצנות האלה בלוקיישן אחד, אחת אחרי השנייה.
"אבל ג'יליאן היא שחקנית שקל להפליא לעבוד איתה, מדי פעם הייתי מקבלת צמרמורת רצינית כי היא כל כך דמתה לדבר האמיתי. אבל אז, ברגע שסיימנו, היא הייתה חוזרת לחייך ולהשתטות איתי".
הסדרה מתארת כיצד, בעוד הפופולריות של דיאנה גוברת, יחסיה עם צ'רלס ממשיכים להיכשל. קולמן אומרת: "המלכה מאוד מודעת לגילה הצעיר של דיאנה ולחוסר הניסיון שלה. היא לא כמו שום יצור אחר שאליזבת באה איתו במגע קודם לכן. יש דרכים לעשות דברים, להוריד את הראש, לא להתלונן, להגיע להסכמה וכן הלאה. אבל דיאנה לא משחקת לפי אותם כללים מלכותיים, וזה מקשה מאוד על המלכה".
קולמן לא חושבת שהמלכה הייתה יכולה להציל את הנישואים, שאולי נועדו לכישלון מלכתחילה: "אני לא חושבת שאף אחד יכול להציל נישואים של מישהו אחר, לא? אלא אם הם רוצים לעשות את זה בעצמם, אני חושבת.
"אני מבינה שהיה פער גילאים גדול, שזה לא תמיד משנה, ואני מבינה שהיו אנשים אחרים שהם אהבו, שזה לא תמיד משנה אבל בטח לא עוזר. לא נשמע שהיה לזה סיכוי להיות מושלם אי-פעם. אני לא באמת מכירה את האנשים האלה. אנחנו יוצרים דרמה שמבוססת על המציאות, חלק מהעובדות אנחנו יודעים, ואת השאר אנחנו ממציאים".
קולמן סבורה כי מה ששמר על יציבותה של המלכה במשך אותן שנים סוערות הוא תחושת החובה שלה: "היא צריכה להזכיר לעצמה שהיא נשבעה להקדיש את עצמה לתפקיד שלה. היא מתייחסת לדברים כאלה ברצינות. האמונה שלה עוזרת לכושר העמידה שלה, מה שאומר שהיא לא מוכנה לאכזב אף אחד".
קולמן מתארת את עצמה כשחקנית ש"מתנהגת יפה". "אני עושה פחות או יותר מה שאומרים לי", היא צוחקת. "אף פעם לא התקשרתי לפיטר ואמרתי, 'אני לא אעשה את זה'. בסדר, אני מודה, לפעמים שנאתי את זה כשהנאומים היו ארוכים מדי, אבל זה הכול".
"אני עושה פחות או יותר מה שאומרים לי. אף פעם לא התקשרתי לפיטר ואמרתי, 'אני לא אעשה את זה'. בסדר, אני מודה, לפעמים שנאתי את זה כשהנאומים היו ארוכים מדי, אבל זה הכול"
כשחקנית וכאדם, קולמן ידועה בהומור העצמי שלה: "בעונה הזאת יש קצת שיער אפור בצדעיים, ופחות במחלקת הריסים. ההזדקנות הטבעית שלי אולי עזרה קצת במחלקת האיפור. המאפרת שלי, סו דיוויד, היא העובדת הכי מהירה. היא הייתה מסדרת את הפאה שלי, את האיפור, שותה כוס תה, ואני כבר הייתי קמה מהכיסא וצוחקת מהבדיחות שלה לפני שכולם עוד הספיקו להגיד בוקר טוב".
קולמן מפרגנת גם למעצבת התלבושות איימי רוברטס לצוות המלבישים שלה. "רוב העבודה שלי כבר נעשתה עוד לפני שנכנסתי לסט. לאיימי יש עין טובה – היא עוברת על בדים, ואחד הדברים הכי מרשימים הוא שהיא יכולה לשחזר שמלה אייקונית באמצעות שימוש בבדים זולים יותר ותשומת לב לפרטים. תמיד חשבתי שהיכולת לבזבז אלפים היא פחות מרשימה מהיכולת ליצור את אותו המראה בפחות כסף.
"אהבתי את המדידות עם איימי, שידעה איך להתאים את הבגדים לגזרה שלי, שהיא שונה מאוד מזו של המלכה – לה יש מותניים צרים מאוד. הם מוכשרים מאוד, ויש להם את הדבר הזה שאי אפשר ללמד בבית ספר, מעין 'בואו פשוט נעשה את זה'".
עבור קולמן, "אחת הפריבילגיות הכי גדולות בעבודה הזאת הייתה גישה למקומות הכי יפים. בית ווילטון היה אחד החביבים עלינו, ואחוזת סומרליטון הייתה תוספת חדשה השנה שמאוד אהבתי. האנשים שגרו ועבדו בבתים האלה עשו את כל ההבדל מבחינת האווירה במקום והיו מאוד מסבירי פנים כלפינו. זה לא קל כשמאתיים איש מגיעים עם תאורה, אביזרים, תלבושות, פרחים.
"כשלא נזקקו לנו על הסט, תמיד היה בסביבה מישהו, אולי ארכיונאי, שהיה לוקח אותנו לסיור ומראה לנו כמה ציורים יוצאים מהכלל. זה היה אחד הדברים האהובים עליי בכל העבודה הזאת, שיכולתי ללכת לראות את המקומות ואת הגנים היפים האלה. אני אוהבת לספוג קצת היסטוריה בצורה אישית כזאת".
טירת בלמורל – ביתה האהוב של המלכה אליזבת בסקוטלנד – ממלאת תפקיד משמעותי בעונה הזאת, מפני ש"זה המקום שמאפשר לבני המשפחה לברוח קצת, ליהנות מהאוויר הפתוח ולעשות את מה שהם באמת אוהבים.
"כולנו נהנינו מהשבועות של הצילומים בסקוטלנד יותר מאשר בכל מקום אחר. זה היה יפה באופן עוצר נשימה, כל כך ידידותי, הצילומים ליד האגמים האלה ועל הגבעות האלה היו מרגשים. בדרך כלל אני מתחילה לדעוך בסביבות שלוש אחר הצהריים, אבל שם אף פעם לא הייתה לי את ההרגשה הזאת. ואהבתי את הכלבים ואת הלנדרוברים! ומי ידע שמטפחת ראש מבד משי באמת יכולה לחמם את האוזניים?"
"בדרך כלל אני מתחילה לדעוך בסביבות שלוש אחר הצהריים, אבל שם אף פעם לא הייתה לי את ההרגשה הזאת. ואהבתי את הכלבים ואת הלנדרוברים! ומי ידע שמטפחת ראש מבד משי באמת יכולה לחמם את האוזניים?"
מאחר ש"הכתר" סוקרת כשישה עשורים בהם אליזבת השנייה, היום בת 94, שלטה כמלכת אנגליה, יוצרי הסדרה בחרו להחליף את כל שחקני הסדרה בכל שתי עונות, כדי להתאים את השחקנים לגיל הדמויות באופן ריאליסטי.
פוי, כאמור, שיחקה את אליזבת בצעירותה; אחריה באה קולמן, ואילו בעונה הבאה, החמישי, תגלם דמות המלכה שחקנית בריטית מכובדת אחרת, אימלדה סטונטון, הידועה מתפקידה ב"אחוזת דאונטון" ומועמדותה לאוסקר על תפקידה ב"וירה דרייק" של מייק לי.
"אף פעם לא דיברתי עם אימלדה, ולא הייתי מעזה להשיא לה עצות", אומרת קולמן. "יהיה מוזר בשבילי ללכת ולומר, 'מה שאת צריכה לעשות זה כך וכך'. אימלדה היא שחקנית יוצאת מן הכלל, והיא תעשה הכול הרבה יותר טוב. אני ממש מקנאה בה על ההנאה שצפויה לה, אבל אני סקרנית לראות מה היא תעשה, ואני ככל הנראה אכה את עצמי ואחשוב, 'לעזאזל, הייתי צריכה לעשות את זה ככה'".
ומה לגבי פרידתה מהדמות? "אחרי שגילמתי את המלכה, אני קצת מאוהבת בה עכשיו", היא אומרת בחיוך. "אני חושבת שביחס לבני מלוכה, יש באליזבת כזאת ענווה ומעין סטואיות מרשימה מאוד. היא פשוט חזקה ושקטה, ואני חושבת שהרבה אנשים צריכים להיות קצת יותר כאלה. אבל אני מודה שאני בורה ביחס למשפחות מלוכה אחרות".
עם זאת, היא מבהירה: "אני מבינה את הגרסה שלנו למלכה, אבל לא הייתי מעזה לומר שאני מבינה את המלכה האמיתית. אנחנו יכולים לדמיין איך זה לחיות בנעליו של מישהו אחר, אבל זה יהיה שחצני מצדי לומר 'הו, כן, אני לגמרי יודעת מה היא עוברת', אין סיכוי.
"יש לי עכשיו הרבה יותר חיבה כלפיה מאשר קודם לכן, ואני חושבת שהיא אדם מדהים באופן לא ייאמן. אבל בזה זה מסתכם – הערצה כלפיה היא דבר אחד, אבל אני אף פעם לא אגיד שאני מכירה אותה".
קולמן עוזבת את הסדרה ברגשות מעורבים: "כשחקנית, אני כמובן נרגשת לגלם עוד הרבה תפקידים אחרים, אבל כל כך נהניתי מהעבודה הזאת, ואני אתגעגע לשבת ולצחוק עם כולם על הסט. באמת בילינו זמן נהדר יחד, ויהיה קשה מאד למצוא עוד חבורה אנשים כזאת".
עמנואל לוי הוא פרופסור לקולנוע ולסוציולוגיה, מבקר קולנוע ומחברם של תשעה ספרים, בהם "הכול על האוסקר: ההיסטוריה והפוליטיקה של פרסי האקדמיה" (All About Oscar: The History and Politics of the Academy Award), שיצא ב-11 מהדורות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם