במשך שנים, החניון של תחנת הדלק הנטושה בסמוך לאצטדיון קולוסאום באוקלנד נותרה ריק, מתמלא בפסולת העירונית שאופיינית למגרשים עירוניים שיצאו משימוש – נעלי התעמלות בודדות, שקיות זבל שפוכות, עשבים שוטים, מחטים משומשות, צמיגים מפונצ'רים. אבל אחרי מבצע ניקיון רציני בתחילת השנה, התחילו לצוץ פה בתים זעירים בשלל צבעים בוהקים.
כפר הבתים הזעירים הראשון בארה"ב, שנבנה לטובת צעירים מחוסרי בית, מתוכנן להיפתח בינואר 2021.
בניגוד למגרש הבטון העגמומי שעמד פה קודם, עכשיו שולטים פה הצבעים העליזים, עם 300 אדניות צבעוניות לגינות ולעצים, גדר שעליה ציירו מאות נשים וגברים את תפילותיהם ומסרים של אהבה, שני אוהלים גדולים, ו-26 בתים זעירים שמיועדים לצעירים מחוסרי דיור.
כפר הבתים הזעירים הוא פרויקט שאפתני של Youth Spirit Artworks – YSA, רשת לתרפיה באמנות התומכת בצעירים חסרי בית בברקלי, קליפורניה. הכפר הוא תוצאה של ארבע שנות עבודה, עם מעורבות של למעלה מ-32 קהילות נוצריות, יהודיות ומוסלמיות, 1,700 מתנדבים, תרומות בגובה 1.2 מיליון דולר ומאות שעות של פגישות בקהילה ובעירייה.
רג'ינלד ג'נטרי, 25, אמן וחלק מ-YSA בארבע השנים האחרונות, הצטרף אחרי שחווה בעצמו חוסר יציבות אחרי ששריפה השמידה את בית סבתו. "הדרך הטובה ביותר לעצור בעיה או משבר היא לטפל בשורשים", אומר ג'נטרי.
"הכפר הזה הוא רק מודל, הוא לא פרויקט שירפא הכול. שיכון של 26 צעירים וצעירות זה טיפה בים לעומת הצורך לשכן כל כך הרבה אנשים אחרים. אבל אנחנו לא רק מנסים לעשות היסטוריה בארצות הברית, אנחנו באמת מתייחסים לבתים זעירים ולכפרי בתים זעירים כפתרון בר קיימא, או נשק בר קיימא, כנגד משבר מחוסרי הדיור".
משבר המחסור בדיור באזור המפרץ בצפון קליפורניה הולך ומתפשט. מבקרים רבים נדהמים ממחנות האוהלים הגדלים, שם גרים כ-28,200 אנשים במגורים ארעיים מתחת לגשרים בכבישים המהירים.
חלום נולד
כ-20% מהאנשים שסובלים מחוסר יציבות בדיור הם צעירים בני פחות מ-25 ללא מבוגר אחראי בחייהם. לכן הקימה סאלי הינדמן את YSA ב-2007 כמקום בטוח לצעירים חסרי בית במהלך היום, כשמקלטי הלילה סגורים.
הארגון מספק מלגות צנועות לאמנים מתחילים שמשתתפים בתוכניות של הארגון – מגוון שיעורי אמנות וטיפול שמסייעים לצעירים להתמודד עם חלק מהטראומה שהובילה אותם לחיות ברחוב או לחוות מלכתחילה את חוסר היציבות בדיור.
"ב-2016 הקמנו מרכז חירום וחימום לצעירים חסרי בית באתר, 70 שעות בשבוע", מספרת הינדמן. זה היה חורף קר וגשום במיוחד, עם המבול שהביא איתו אל ניניו. במהלך המפגשים הקהילתיים לארגון הפרויקט, התחילו המשתתפים לחקור את הסוגיות שאיתן ביקשו להתמודד.
"רבים מהצעירים ממקלט הנוער אמרו, 'תוציאו אותנו מפה'", מספר הינדמן. "חלקם היו חסרי בית כבר שלוש שנים, בלי דיור קבוע, ישנים על רצפת כנסיה, בלי פרטיות, בלי מרחק או עצמאות או כבוד. הם באמת רצו להיות מסוגלים לצאת מהמקלט ולהיכנס לאיזה סוג של פתרון דיור שיעבוד בשבילם".
צעירים שדרים ברחוב מגלים שיש מעט מאוד פתרונות דיור שמיועדים לצרכים הייחודיים שלהם. רבים מהם לא עונים לקריטריונים של דיור קבע למבוגרים חסרי בית, ובמקרים מסוימים, כשהם נופלים קורבן להתעללות מינית או ניצול, לא הגיוני לשכן אותם ביחד עם האוכלוסייה המבוגרת.
עבור צעירים, התערבות מהירה והעברתם למגורי קבע יכולה להיות ההבדל בין חיים שלמים ברחוב לבין חזרה ללימודים ולחיים בטוחים.
קל יחסית להקים בית זעיר, גם עבור בנאיות ובנאים חסרי ניסיון. לרוב הוא מוגדר כבית שגודלו נע בין 10 ל-40 מ"ר, בניגוד לבית האמריקאי הממוצע שגודלו הממוצע עומד על כ-250 מ"ר.
טרנד הבתים הזעירים סחף את האומה, עם סדרת הריאליטי ב"נטפליקס", "אומת הבתים הזעירים"; בלוגים, האשטגים ((#tinyhouselife ועשרות חברות שיתאימו את הבית הזעיר במיוחד בשבילך, מהאפשרויות המפוארות ביותר ועד השלד הבסיסי.
ג'נטרי אומר שהצעירים התחברו בקלות לרעיון של כפר שמורכב מהמון בתים זעירים, שיעניק קהילה, פרטיות ועצמאות במקביל. מה שמשך אותם היה המחיר, כמו גם העובדה שאמני YSA יוכלו להקים אותם בקלות יחסית ובלי עזרה, ובעצם להשתמש בבית כולו כקנבס ליצירות ולחזון האמנותי שלהם.
כשהפרויקט גדל וכלל יותר קהילות דתיות ויותר אתרי בנייה, התגלה יתרון נוסף לבתים הזעירים: הם נבנו על משאיות, מה שהקל להזיז אותם ממקום למקום ואיפשר לפזר אותם באתרים הרבים. כך אפשר היה להעסיק יותר מתנדבים במגוון מקומות, ולא להידרש לאתר בנייה מרכזי אחד גדול. חלק מהקהילות אפילו אירחו אצלן את הבית הזעיר לשבוע או שבועיים, הציעו סיורים לחברי הקהילה וגייסו תרומות ותמיכה לפרויקט.
ג'סטין ג'ונס, 23, הוא אחד ממנהיגי כפר הבתים הזעירים מאז אוגוסט 2019. לדבריו, הצעירים בחרו בבתים הזעירים בגלל שהם הרגישו הרבה יותר ברי השגה מאשר הצורך לגייס את ההון הדרוש לרכישת או חכירת בניין שלם.
יוצקים יסודות
במרץ 2017, קבוצה של חמישה אמנים מ-YSA, ביניהם ג'נטרי, התחילו בבניית האבטיפוס הראשון שלהם לבית זעיר. בהתחלה הם למדו איך ליצור דגם אדריכלי, תלת ממדי, בתוכנת המחשב סקצ'אפ. אחר כך הם השלימו את העיצוב בשיתוף פעולה עם קבלן, שלימד אותם כישורי בניין בסיסיים. בשבעת החודשים הבאים קיבל הבית הזעיר הראשון את צורתו בחצר האחורית של משרדי YSA.
"טרה (הקבלן ג'ון טרה בראון השלישי) אמר לנו, 'אפשר שהחברה שלי תבנה את זה בשבוע או שבועיים'", מספר ג'נטרי. "אבל זה לקח לנו כל כך הרבה חודשים בגלל שזאת הייתה חוויית למידה. רצינו למשוך את הבנייה כמה שאפשר, כדי שאנשים יוכלו לראות את התהליך לאורך כל הדרך".
בערך בתקופה שבה נבנה הבית הזעיר הראשון, נתקל הארגון במכשול רציני. הם איתרו את המיקום המושלם, ממש מעבר לפינה ממשרדי YSA בברקלי – עיר שהייתה מעוז הליברליות והיוזמה הקהילתית מאז ומתמיד. אבל בפגישה הראשונה שאליה הגיעו להציג את הכפר, השכנים גילו התנגדות.
"היו לא מעט אנשים שהתנגדו, הם די נלחמו בנו, וזה היה טעון מאוד מבחינה גזעית, או לפחות ככה זה נראה", אומר ג'נטרי. "רובנו (הצעירים ב-YSA) ממוצא מגוון, וכל מי שישב שם היה לבן. דרום ברקלי זה קצת מקום של העמדת פנים, עם מנטליות של ברקלי הילס, והיה להם קטע של 'זה לא קורה בחצר האחורית שלי'. הם כבר מחקו אותנו".
התושבים היו מודאגים מהרעש, סמים, תהליך הסינון של התושבים והשאלה הגדולה – האם הכפר ימשוך לאזור יותר מחוסרי בית. בסופו של דבר, השכנים לחצו על עיריית ברקלי לאסור על הקמת הכפר במיקום הנבחר.
הינדמן זוכרת את הרגע הזה כנקודה שבה שקלה לוותר. היא זוכרת שחשבה, "בואו פשוט נשכח מזה, זה קשה מדי".
אבל מכתבים לעשרות בתי כנסת, כנסיות, מסגדים וארגונים דתיים נוספים כבר יצאו והכריזו על הקמת כפר הבתים הזעירים הבין-דתי של YSA.
הינדמן היא מנהיגה קווייקרית, ובעלה ובתה יהודים. החיבור עם ארגונים דתיים נוספים הוא חלק מהותי מהדי-אן-איי של YSA, והינדמן ידעה שכדי להקים כפר – דרוש כפר.
ארגונים דתיים מבוססים נראו לה כמו השותפים הטבעיים שיובילו להצלחת כפר הבתים הזעירים, מכיוון שהם דורשים תמיכה אדירה מהקהילה. יותר מ-30 קהילות נענו לקריאה, ביניהן המרכז הקהילתי "בית אל" בברקלי, בית הכנסת הקהילתי "קהילה" באוקלנד – שניים מהשותפים המובילים של הפרויקט – כמו גם המרכז הקהילתי "בית ישראל", קהילת "נתיבות שלום", בית הכנסת "בית אברהם" ובית הכנסת "סיני".
הינדמן ממהרת לציין שעל אף שהפרויקט קיבל תמיכה אדירה מ-32 קהילות דתיות שונות, הצעירים היו אלה שהנהיגו את הפרויקט בכל שלב ושלב. הם הבינו שאם יבנו את הגדר החיצונית שלהם בעצמם, יוכלו לחסוך כ-75,000 דולר. הם אספו את חומרי הבנייה וקראו לקהילות, ביקשו מהן לצבוע תפילות וברכות על מאות קרשים שהרכיבו את גדר העץ.
"או שיש תפילה או ברכה שכתובות על הקרש, או שיש תפילה וברכה בכוונה שהייתה ביצירת הקרש – כך או כך, המילים הטובות יקיפו את הכפר", אומר מנהיג הצעירים ג'ונס.
הברכות מקיפות את הכפר כולו, עוטפות את הקהילה בחיבוק שארוג בתפילות שהגיעו מעשרות קהילות דתיות.
"חלק מהמטרה המוצהרת ב-YSA היא שאמנות מצילה חיים", אומר ג'ונס. "כל הציורים על הגדר, הציורים בבתים הזעירים, תורמים למטרה שלנו ולהצלחה הכוללת של הפרויקט. אנחנו מדברים פה על מציאת פורקן כמו אמנות, על היכולת לרתום אותו למשהו שיספק מגורים ויציבות למישהו. ברור שהמטרה שלנו מוצלחת וממשית".
מעגל הארגון והחיפוש אחר מטרה
בזמן שה-YSA התמודד עם המכשול הגדול של המיקום, קהילת "בית אל" – קהילה רפורמית גדולה בברקלי – חיפשה ארגון לתמוך בו באמצעות המודל החדשני של תיקון עולם.
הרבה רבקה שטרן, אז רבה צעירה, הובילה את הקהילה בשלב הראשון של תהליך שנקרא "מעגל הארגון הקהילתי מבוסס קהילה", כלי ליוזמה חברתית שנולד בתנועות העבודה. "הרעיון המרכזי שפעפע לפני השטח היה דיור, בעיה אדירה באזור המפרץ. וחיפשנו ארגון מקומי ולובי שיוכלו להוביל לשינוי משמעותי", מספרת שטרן.
כאן נכנס לתמונה המכתב שקיבלה הקהילה מיזמי כפר הבתים הזעירים, שביקש מקהילות שונות לקבל על עצמן תפקיד פעיל בתכנון ובניית הבתים. אחרי בחינה מעמיקה של ארגונים נוספים, בחרו ב"בית אל" להתמקד ב-YSA לתיקון העולם המרכזי שלהם, פרויקט עם אורך חיים של שלוש שנים.
בתחילת הדרך קיבלה קהילת "בית אל" תפקיד פעיל בסיוע למנהיגי YSA להבין את הדרך שבה יוכלו להשאיר את חלום הכפר בחיים בעודם מחפשים מיקום חדש.
"הפרויקט כבר כמעט הושק ואז נתקל במכשול בלתי אפשרי בגלל פוליטיקת NIMBY – 'לא בחצר האחורית שלי', שהקשתה על מיקום הכפר. התפקיד שלנו היה לשאול אותם שאלות: מה העבודה בכל רגע נתון? עבדנו גם עם קהילות אחרות באותו הזמן", אומרת שטרן.
אחרי שנה של תכנונים ודיונים, שאותם הובילו מנהיגים רבים מהקהילה, מהקבוצות הדתיות ומאמני YSA – שנה שכללה מאות פגישות עם מועצות העיר בברקלי ובאוקלנד, רשויות תכנון, ארגונים שכונתיים, אדריכלים, מתכנני ערים וארגונים בין-דתיים, בין היתר, התחילו הבתים הראשונים להיבנות.
בסופו של דבר ויתרו ב-YSA על התוכנית למצוא מיקום בברקלי, ונשאו עיניהם לאוקלנד – שם קפצה העיר על ההזדמנות. העיר הציעה חוזה לשלוש שנים למיקום ליד הקולוסאום, ללא עלות, ומענק בגובה 360,000 דולר להוצאות תפעוליות למשך שלוש שנים.
הבנייה התפצלה למספר מיקומים שונים, במשרדי YSA כמו גם במחסן ובחניון של כנסייה. אנשי מקצוע מהתעשייה אימנו קבוצת ליבה מצעירי YSA ומתנדבים כדי להיות מנהיגי בנייה, והמנהיגים האלו הובילו את הבנייה בכל אתר. בסתיו שעבר אירח כל אחד מהאתרים האלה ימי בנייה מרוכזים, עם למעלה ממאה מתנדבים בכל רגע נתון.
"היו לנו מאה מתנדבים מהקהילה שלנו, שעשו הכול – מניהול הכלים הכבדים ועד דפיקות בפטיש, בנייה, צביעה ואספקת מזון לכל המתנדבים. העולם היה העולם שלפני הקורונה, ויכולנו לעשות את זה, יכולנו לאכול ביחד", אומרת שטרן.
"אחד הדברים שלמדתי בתנועה בתוך מעגל הארגון הוא שהתחושה שהכול עשוי להתמוטט בכל רגע הוא חלק מכל התהליך", אומרת שטרן. "היו בהחלט לא מעט פעמים לאורך הדרך שהרגשתי שכל העניין עומד לקרוס.
"אבל מצד שני, לראות את הכפר הזה פשוט מופיע, חלק אחרי חלק, זה היה דבר רב עוצמה", מוסיפה שטרן, ואומרת שהפרויקט הזכיר לה את הסיפור התנ"כי על היהודים שבונים את המשכן, את אוהל מועד.
"אחרי לוחות הברית, שנתנו להם הנחיות כלליות לחיים, הדבר הראשון שנתנו ליהודים בסיני היה פרויקט", היא אומרת. "אולי אלוהים הבין שהם צריכים לעשות משהו ביחד, לעבוד ביחד על פרויקט בינוי שבו לכל אחד יש תפקיד".
גם כשהתפרצה מגפת הקורונה ושמה קץ לימים מרובי המתנדבים, קבוצה מסורה של מתנדבי "בית אל" המשיכו לבנות את הכפר בקבוצות קטנות, בחצר האחורית של משרדי YSA, שלושה ימים בשבוע, ממרץ ועד אוגוסט, כשהבתים היו מוכנים להובלה למיקומם הסופי בכפר.
המסמר האחרון
המתנדבים עובדים במלוא המרץ באתר הבניין כדי להכין את האזור לכניסה המתוכננת במהלך ינואר הקרוב.
השאיפה במקור הייתה שהתושבים החדשים יוכלו להיכנס לבתים הזעירים שלהם לפני גשמי החורף ולפני שתתחיל עונת השפעת, שהשנה מלחיצה כפליים בגלל מגפת הקורונה. אבל בעיות חיבור הכפר לרשת החשמל דחו את האיכלוס ל-2021. בסופו של תהליך, הכפר אמור לייצר חשמל בעצמו, בזכות פאנלים סולאריים שמותקנים על גגות הבתים הזעירים, אבל ראשית כל עליהם להתחבר לרשת החשמל של העיר.
ממש לקראת חג ההודיה, בשבוע שעבר, YSA קיבלה גם הודעה כי מחוז אלמדה העניק לפרויקט "מענק חממות לספקים עבור חסרי בית" למשך שנתיים. המענק, בסך 297,000 דולר, מיועד לתשתיות ולעלות הוצאות ההסתגלות של קבוצת התושבים הראשונה.
בסך הכול יגורו בכפר 22 צעירים חסרי בית, כל אחד מהם לתקופה של שנתיים, ביחד עם ארבעה תומכי מגורים. גיל התושבים ינוע בין 18 ל-23 במועד תחילת המגורים שלהם, מכיוון שהמשתתפים זכאים להיות חלק מהתוכניות של YSA רק עד גיל 26. הם ישלמו שליש מההכנסה שלהם לשכירות, בין אם מקורה בעבודה או בסיוע ממשלתי. הכפר ישמש כמרכז, ויחבר את הצעירים עם שורה של שירותים חברתיים והזדמנויות להכשרות מקצועיות.
"יש רק 22 בתים לצעירים בכפר הבתים הזעירים, אבל זה עולם ומלואו לכל אחד הגברים והנשים שיגורו שם", אומרת שטרן. "יש את הביטוי, כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו. האם פתרנו את בעיית הצעירים חסרי הבית? לא. אבל האם יצרנו שינוי משמעותי בחייהם של האנשים שיגורו בבתים האלה? ועוד איך".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם