רשימת המועמדים הסופית לכנסת ה-24 תיסגר רק הלילה (חמישי) בחצות, אבל אפשר כבר לסכם: תם עידן הגיבורים לשעה. הציבור לא רוצה יותר כוכבים חדשים ולא מעוניין במוטציות פוליטיות משונות.
הציבור, שמיואש גם כך בגלל מצב הקורונה והכלכלה הקורסת, מעדיף לחזור אל המפלגות והמועמדים המוכרים היטב, להתחבר אל הבייס היציב פחות או יותר, ולא לצאת שוב להרפתקאות פוליטיות חסרות שחר.
זוהי תסמונת בני גנץ וכחול-לבן.
גנץ שידר תקווה עצומה, פוליטיקה חדשה ותיקון מידות כללי מול שנים של שלטון נתניהו והליכוד. האכזבה העצומה ובעקבותיה ההתפרקות הגדולה משפיעות באופן דרמטי על מערכת הבחירות עד לרגע זה ובכלל. הבוחר העצבני לא רוצה לחזור ולראות את הפדיחה השקרנית הזו.
המפלגות שנרשמו ויירשמו במהלך היום יהיו מוכרות, פחות או יותר. אין כאן הפעם גימיקים ואופנות חדשות. מי שניסה להקים משהו אטרקטיבי, כמו כחול-לבן של פעם, נתקל בחומות של חשדנות ונזרק הצידה.
המפלגות שנרשמו ויירשמו במהלך היום יהיו מוכרות, פחות או יותר. אין כאן הפעם גימיקים ואופנות חדשות. מי שניסה להקים משהו אטרקטיבי, כמו כחול-לבן של פעם, נתקל בחומות של חשדנות ונזרק הצידה
רון חולדאי הוא הדוגמא הבולטת. ראש עיריית תל אביב שידר חוסר אמינות ואי-יציבות כבר בתחילת הדרך, כשסרב להתפטר מתפקידו. חולדאי, שנכנס בסערה למערכת הפוליטית וקיווה לבלוע את כל המפלגות במרכז-שמאל – מסיים כנראה את דרכו בחוץ, בלי מפלגה, בלי תומכים, ועם שלושה מיליון שקל חוב.
גם הגיבורים האחרים קורסים, לפחות לפי הסקרים. בוגי יעלון, עפר שלח, ירון זליכה ודני יתום הם אנשים מוכרים ואפילו מוערכים, אבל הציבור לא מבין מה הם בדיוק רוצים ולמה הם בכלל הקימו מפלגות עצמאיות עם הרכבים משונים. שניים מהם – יעלון ויתום – הסיקו מסקנות ופרשו מהמירוץ מיידית. שלח יעשה זאת הלילה, אם לא יצליח לחבור למפלגת העבודה. זליכה, בינתיים, מתעקש להמר.
פעם זה היה שונה. הדמויות עוררו התלהבות והיו שוות מנדטים. היום כל מהלך פוליטי ומפלגה חדשה נבחנים בשבע עיניים – ובמקום לקבל תנופת התלהבות בסקרים, עצם הקמת גוף חדש כבר עומדת למועמד שפעם נחשב פופולרי לרועץ. מצד שני, אפילו מפלגה שכבר סומנה כמתה יכולה להתרומם מיידית בסקרים עם פנים חדשות בראשה.
מפלגת העבודה, למשל, היא מותג פוליטי מוכר וידוע, וכאשר היא בוחרת יו"ר חדשה ומוכיחה רצינות, הבוחרים בשמאל חוזרים אליה, ולא נותנים אמון רב במקסמי שווא אחרים.
מנהיגי המפלגות הידועים לא רוצים גם לצרף אליהם שותפים חדשים. יאיר לפיד משוכנע כי יוכל להשיג 20 מנדטים פלוס בלי מפלגות נלוות. גם הוא בוגר אפקט גנץ. הוא לא רוצה עוד פאזל שמתפרק לו בין הידיים. אפילו מרב מיכאלי מוכנה לקבל בודדים, אם בכלל, ולא מפלגות כאלה ואחרות.
החיבור הפוליטי היחידי בינתיים הוא של הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ' עם עוצמה יהודית הכהניסטית של איתמר בן-גביר – וגם זה על סכינים, מתוך חוסר ברירה פוליטי.
שם המשחק הוא שמרנות מחודשת, לויאליות ומראית עין של יציבות. ממשיכי דרכו של גנץ נענשים ויוצאים מהמעגל. עמיר פרץ, גבי אשכנזי, אבי ניסנקורן ואיציק שמולי היו פעם האנשים הכי פופולריים בזירה הפוליטית – איש איש בזמנו.
בשנה האחרונה הם בגדו בבוחרים שלהם, שברו שיאים של ציניות ועכשיו הם בחוץ. איתם כמעט כל מי שהיה שותף לבגידה – ממיקי חיימוביץ' ועד עומר ינקלביץ'. הבוחרים חזרו הביתה. עכשיו הגיע גם תורו של גנץ.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם