מדיניות הכניסה והיציאה בשער הכניסה הראשי של ישראל הפכה לסמל החלמאות המקומית בתקופת משבר הקורונה.
ישראל הייתה המדינה הראשונה בעולם שהטילה חובת בידוד כללית על החוזרים מחו"ל, כבר בתחילת מרץ 2020, אבל במשך חודשים ארוכים, מיוני עד דצמבר, בוטלה חובת הבידוד הגורפת.
ישראלים ותיירים ממדינות רבות הורשו להיכנס לישראל ללא בידוד, הישראלים גם בלא בדיקה, למרות מחאה חריפה ואזהרות של מומחים. רבבות ישראלים טסו לחופשות ביוון ובאמירויות, בזמן שהמולדת נכנסה ויצאה מסגר ושקעה בתחלואה קשה ובמגבלות ארוכות.
החגיגה נגמרה עם גילוי המוטציה הבריטית והדרום אפריקאית. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרת התחבורה מירי רגב נזכרו פתאום שהשדה הפתוח הוא סכנת נפשות, והצהירו ש"הם היו הראשונים להבין שצריך לסגור את נתב"ג". ב-23 בדצמבר הודיעה הממשלה כי היא עוצרת את כל טיסות הנוסעים לישראל וממנה, וחודש אחר כך נסגרו גם מעברי הגבול היבשתיים למצרים ולירדן.
עשרות אלפי ישראלים שטסו כחוק לחופשות, לעבודה ולביקורים נתקעו בחו"ל עד להודעה חדשה, בלי יכולת לשוב, על חשבונם. כשהתבררה הבעיה החדשה, הוקמה ועדת חריגים שמאשרת טיסות חיוניות. אבל הוועדה פעלה בהיעדר קריטריונים ברורים, רבים מהחריגים שאיפשרה להם לחזור לארץ חמקו מחובת בידוד בשעה שאחרים נותרו בחו"ל, והכאוס, הנזק והמרמור רק הולכים ומחריפים.
האם ניתן היה לפעול אחרת? השוואה בינלאומית מלמדת באופן חד משמעי שכן. כמעט כל המדינות נקטו מאז פרוץ המגפה בהגבלות על הכניסה לגבולן, והמדיניות הייתה שונה מאוד ממדינה למדינה.
חלק מהמדינות נקטו במדיניות מקלה שאפשרה תנועה חופשית למדי לבני אדם – אבל גם לנגיפים ולאסונות שהביאו עמם. מדינות אחרות נקטו במדיניות מחמירה וסגרו את גבולן כמעט לגמרי.
אבל מכל 39 המדינות שבדקנו, רק מדינה אחת זגזגה בין שדה תעופה פרוץ לסגירה דרקונית והשארת אזרחים מחוץ למולדתם: ישראל.
ארה"ב, אירופה: כרוניקה של הפקרות
העולם המערבי שמר לאורך רוב המשבר על גבולות פתוחים, תחת מגבלות סלקטיביות שאפשרו לתיירים לנוע בחופשיות בין חלק מהמדינות חלק גדול מהזמן. זו אחת הסיבות המרכזיות לעובדה שההתפרצויות הקשות ביותר של המגפה אירעו דווקא במדינות המפותחות של אירופה וארה"ב.
נשיא ארה"ב לשעבר דונאלד טראמפ הורה להפסיק את כל הטיסות לסין כבר בתחילת פברואר 2020, זמן קצר אחרי שסין הודתה בקיום המגפה. לאחר מכן האשים טראמפ את המהגרים ואת "מדיניות הגבולות הפתוחים של הדמוקרטים" בהתפשטות הקורונה והצהיר כי בכוונתו לסגור את גבולות ארה"ב. לאחר מכן שינה את גישתו ואמר שאין טעם לסגור את הגבולות.
בפועל, גבולות ארה"ב לא נסגרו אפילו ליום אחד, והממשל הפדרלי לא הטיל חובה גורפת של בידוד ובדיקה על המגיעים ממדינות אחרות לארה"ב, שהפכה למוקד התחלואה הגדול בעולם. המרכז האמריקאי לבקרת מחלות ומניעתן המליץ למטיילים ולנוסעים בארה"ב ומארה"ב לשהות בבידוד ולהיבדק עם חזרתם, ולאנשים בקבוצות סיכון שטרם חוסנו – להימנע מנסיעות בכלל. אבל ההמלצה אינה חוק מחייב.
המדיניות המחייבת בארה"ב משתנה מזמן לזמן וממדינה למדינה, בהתאם למצב ולהחלטות הממשל המקומי. מדינות מסויימות, כמו קליפורניה, מטילות כיום חובת בידוד ובדיקה על כל המגיעים והחוזרים מחו"ל ואף ממדינות אחרות בתוך ארה"ב. מדינות מסוימות מטילות הגבלות וחובות בדיקה ובידוד סלקטיביות שנקבעת לפי המדינה שממנה מגיעים, גם מחוץ לארה"ב וגם בתוכה. בקונטיקט, למשל, יש חובת בידוד למגיעים מניו-יורק, אבל לא למגיעים ממסצ'וסטס.
באיחוד האירופי הגבולות נשארו פתוחים לגמרי עד לשבוע השלישי של מרץ 2020, ואז הוטל סגר כללי בכל מדינות האיחוד פרט לשבדיה והולנד, שעצר גם את התנועה בתוך האיחוד, לתוכו וממנו. עם הסרת הסגרים באמצע מאי, הונהגה באירופה מדיניות רמזור, שמתעדכנת מעת לעת.
התנועה החופשית היא עיקרון יסוד של האיחוד האירופי. אזרחי האיחוד רשאים לנסוע מכל מקום לכל מקום בתוך האיחוד גם בזמן המגפה. עם זאת, בתוך האיחוד יש מדינות, מחוזות, ערים ושכונות, שמי שיוצא מהם מחוייב להיכנס לבידוד של שבועיים במקום שאליו הוא מגיע. בקיץ שעבר רוב אירופה נחשבה ירוקה והתנועה בתוך האיחוד הייתה חופשית למדי. כיום, מרבית אירופה נחשבת אדומה, והתנועה הוגבלה מאוד.
יש מדינות מחוץ לאיחוד שנחשבות ירוקות ותושביהן יכולים להיכנס לאירופה בלא בידוד, אחרי שהציגו בדיקה בלבד. אזרחי האיחוד שטסים למדינות הללו יכולים להגיע אליהן ולחזור לאירופה בלי צורך בבידוד, ונדרשים עם שובם בבדיקה בלבד.
ישראל נחשבה למדינה ירוקה ממאי עד יולי שעבר. כיום יש רק מעט מדינות מחוץ לאירופה שנחשבות ירוקות, ורובן ממילא אוסרות על תיירים להיכנס לשטחן או דורשות מהן בידוד בכניסה, כך שהתיירים האירופאים אינם יכולים לטוס כמעט לשום מקום מבלי לעבור שבועיים בידוד בדרך הלוך או חזור.
יש מדינות אדומות שלאזרחים שלהן אסור להיכנס לאיחוד בכלל, ואזרחי האיחוד האירופי שחוזרים מהן חייבים בבידוד. מדינות נוספות, כמו שווייץ וישראל, הוכנסו לחלק ממפת הרמזור האירופית, ולכן תושביהם יכולים להיכנס לאיחוד, אבל בכניסה למרבית המדינות בתוך האיחוד עליהם להיכנס לבידוד.
המדיניות באיחוד האירופי מעוררת ביקורת עזה, ולא מעט מובילי דעה באירופה טוענים שהגבולות הפתוחים-למחצה הם גורם מרכזי לתחלואה הקשה, לסגרים ולמגבלות. אבל אף גורם פוליטי רציני אינו נלחם כדי לסגור את הגבולות בין מדינות האיחוד: האירופים מבינים שצעד עזה עלול לפרק את האיחוד, ונראה שלמרות הכול, הם אינם רוצים בכך.
בריטניה הייתה חלק מהאיחוד האירופי עד היום הראשון של 2021, ומגבלות התנועה לתוך הממלכה ומחוצה לה התנהלו בהתאם למפת הרמזור של האיחוד.
עם כניסתו לתוקף של הברקזיט, בשיא הבהלה מהתפשטות הווריאנט הבריטי, ניצלו באיחוד את ההזדמנות ואסרו על האירופים לנסוע לבריטניה – ועל הבריטים להיכנס לאירופה – שלא לצרכים חיוניים. אזרחי האיחוד שנכנסים לבריטניה מחויבים עם חזרתם בבידוד, כמו כל מי שמגיע מבריטניה כמעט לכל מקום בעולם.
מדינות המזרח התיכון – טורקיה, מצרים, לבנון ואיחוד האמירויות – מנהיגות מדיניות מקלה עוד יותר, ומאפשרות לתיירים מרחבי העולם להיכנס לשטחן אחרי שעברו בדיקה בלבד, בלא חובת בידוד. כך הן הצליחו למשוך תיירים – כולל תיירים ישראלים – אבל גם תחלואה רבה.
ירדן הגבילה את כניסת התיירים ממדינות אדומות, ביניהן גם ישראל, והנהיגה חובת בידוד למי שמגיע ממדינות כאלה. ייתכן שזו אחת הסיבות שהתחלואה בירדן היא מהנמוכות באזור.
אוסטרליה, סין: רבבות אזרחים נשארו בחוץ
מרבית המדינות במזרח אסיה ובאוקיינוס השקט הנהיגו חובת בידוד גורפת לכל מי שמגיעים וחוזרים מחו"ל לאורך כל זמן המגפה, וזאת אחת הסיבות המרכזיות לעובדה שאלו הן המדינות ששמרו על שיעור הדבקה נמוך ביותר.
אוסטרליה הנהיגה את המדיניות הקשוחה ביותר. כבר בפברואר הונהגה באוסטרליה חובת בידוד למגיעים ולחוזרים מהמדינות שבהן התפרצה המגפה, קודם מסין ואחר כך ממדינות נוספות. החל מה-14 במרץ 2020 הוטל איסור גורף על כניסת זרים לאוסטרליה ובנוסף חובת בידוד של שבועיים על אוסטרלים שחוזרים מחו"ל, תוך כדי אכיפה קפדנית.
החל מאפריל הונהגו גם חובות בידוד לנוסעים בין מחוז למחוז בתוך המדינה הענקית. בשל המרחקים הגדולים והרצון לחסוך בנסיעות פנימיות של התיירים האוסטרלים עם חזרתם לארצם, הם לרוב לא נשלחו לבתיהם, אלא לבידוד במלוניות.
אלא שאוסטרליה לא הטילה איסור על יציאה מתחומיה, ולמרות חובת הבידוד, האוסטרלים המשיכו לנסוע לחו"ל ולחזור. עקב העומס במלוניות, והרצון להוציא לאוסטרלים את החשק לנסוע, הוחלט לחייב את החוזרים מחו"ל לשהות במלוניות על חשבונם.
אחרי שגם הצעד הזה לא עבד טוב מספיק לטעמה של ממשלת אוסטרליה, הוחלט לסגור את שדות התעופה הבינלאומיים כליל. רבבות אוסטרלים נותרו מחוץ לארצם, על חשבונם.
המדיניות הנוקשה השיגה את מטרתה – נגיף הקורונה כמעט נעלם, ואוסטרליה מבטלת בהדרגה את כל המגבלות. למרות זאת, המדיניות מעוררת מחאה ציבורית וזעם. נערכו הפגנות והוגשו עתירות לבית המשפט העליון, שנדחו בטענה שמדובר במצב חירום.
לבסוף הלחץ הציבורי עשה את שלו, וממשלת אוסטרליה הקימה בנובמבר ועדת חריגים, בדומה לזו שקמה בישראל, שאפשרה לחלק הולך וגדל של האוסטרלים לחזור למדינתם.
ראש ממשלת אוסטרליה, סקוט מוריסון, שחודשיים קודם תקף את התיירים "חסרי האחריות שטסו לחו"ל בניגוד להמלצות" כבר הבטיח ש"עד חג המולד רוב אלה שירצו כבר יחזרו הביתה". בסופו של דבר, אחרוני האוסטרלים התקועים חזרו בפברואר.
לא מעט אוסטרלים, בעיקר מהאופוזיציה שבימין-מרכז, טוענים שמדיניותה של ממשלתם בזמן משבר הקורונה הפכה למדיניות טוטליטרית ו"סינית" – וסיפור האוסטרלים שנתקעו מחוץ לארצם רק חיזק את ההרגשה הזאת ואת המחאה נגד המגבלות באוסטרליה.
ואכן, מכל המדינות שנבדקו, המדינה היחידה שאוסרת על תושביה להיכנס לשטחה פרט לאוסטרליה היא סין.
סינים ששוהים מחוץ לסין יכולים לחזור לארצם מרוב המדינות, אבל אזרחים סינים ששוהים במדינות מסוימות שנחשבות מסוכנות – כמו בריטניה, ברזיל ודרום אפריקה – אינם מורשים לחזור לארצם.
סין, שלא כמו אוסטרליה, מממנת את שהייתם של אזרחיה שתקועים בחו"ל. ושלא כמו באוסטרליה, בסין אין מחאה סוערת על השארת התיירים בחו"ל: מי שימחה, עלול להישלח לבידוד שממנו לא יחזור עוד.
סין לא הטילה איסור גורף על כניסת זרים לשטחה, ויש זרים שמותר להם לבקר בה בעידן הקורונה וכאלה שאסור להם – תלוי מאיזו מדינה ותלוי במטרת הנסיעה.
כמעט כל מי שמגיע לסין ממדינות אחרות – גם זרים וגם אזרחי סין שחוזרים הביתה – נדרש בבידוד ובבדיקה. יש מחוזות בתוך סין שנחשבים עדיין מסוכנים, ומי שיוצא מהם ונוסע למחוזות אחרים בתוך המדינה נדרש לאישור מיוחד וכן להיכנס לבידוד של 10 ימים, גם הרבה אחרי שהמשטר הסיני טען שניצח את הקורונה.
ניו זילנד, טייוואן, קוריאה, יפן: אפשר גם אחרת
בעוד שאירופה וארה"ב הותירו את הגבולות פתוחים, ואוסטרליה וסין סגרו אותם הרמטית והשאירו את האזרחים שלהן בחוץ, מספר מדינות מצאו פתרון ביניים.
ניו זילנד הודיעה ב-19 במרץ כי היא אוסרת כליל על הכניסה לזרים ומטילה חובת בידוד כללית על אזרחיה שחוזרים מחו"ל. התיירים קיבלו שבועיים לעזוב את המדינה. המדינה אכפה את חובת הבידוד בנוקשות ודאגה להסיע את החוזרים מחו"ל לבתיהם ולספק דיור במלון למי שאין לו חדר לבידוד בבית.
בשום שלב לא הוטל איסור על אזרחי ניו זילנד לטוס מארצם ולחזור אליה, אף שמספר הטיסות צומצם מאוד והקושי להשיג מקום בטיסות, לצד חובת הבידוד בדרך חזרה, הוציאו למרבית הניו-זילנדים את החשק לטוס.
חשוב מזה: גירוש התיירים וחובת הבידוד לחוזרים מחו"ל לא בוטלו עד עכשיו. זו אחת הסיבות לעובדה שניו זילנד היא אחת המדינות עם התחלואה הנמוכה ביותר. עד כה מתו במגפה בניו זילנד 25 אנשים בלבד.
ממשלת טייוואן, שנערכה מוקדם בפני המגפה, אסרה על כניסת תיירים מסין והטילה חובת בידוד על אזרחיה ששבו מסין כבר בינואר 2020. באמצע מרץ 2020 הונהגה חובת בידוד לנכנסים לטייוואן, כולל אזרחים וזרים. טייוואן הייתה המדינה השלישית בעולם שהנהיגה חובת בידוד גורפת לחוזרים מחו"ל, אחרי ישראל וניו זילנד, ושלא כמו ישראל, היא לא ביטלה אותה עד היום.
ביוני קוצר זמן הבידוד מ-10 ל-5 ימים, ובנובמבר הונהגה גם חובת בדיקה בזמן הבידוד. פורסמה גם המלצה שלא לטוס לחו"ל, אבל הטיסות לא הופסקו ולא נעצרו, וגם כניסת זרים לא נאסרה. על מי שהפרו את הבידוד הוטלו קנסות כבדים ביותר, בגובה עשרות אלפי דולרים, ובמספר מקרים העבריינים אף נשלחו למאסר.
קשה לחלוק על ההנחה שלמדיניות הקשוחה של טייוואן יש חלק בהצלחת המדינה במלחמה במגפה. עד כה, מתו שם רק תשעה אנשים מקורונה.
מדיניות דומה הונהגה גם בקוריאה הדרומית וביפן, שתי מדינות שנחלו גם הן הצלחה יחסית מול המגפה.
קוריאה הדרומית הנהיגה ב-1 באפריל 2020 חובת בידוד לכל מי שמגיע מחו"ל – קוריאנים וזרים – עם ענישה דרקונית על הפרות בידוד, כולל עונשי מאסר וגירוש. זרים המשיכו לבקר בקוריאה הדרומית, אף שרובם כנראה לא תיירים, כיוון שכל תייר חייב להתחיל את חופשתו בשבועיים בידוד. בינואר הומרה חובת הבידוד למי שמגיע לקוריאה מחלק מהמדינות בחובת בדיקה.
יפן הנהיגה חובת בידוד ליפנים שחוזרים ממרבית המדינות בעולם. הכניסה לזרים נאסרה כבר בסוף ינואר 2020. האיסור הוביל למקרה המפורסם של הדיאמונד פרינסס, הספינה שנוסעיה נכנסו לבידוד כפוי ורובם הדביקו אלה את אלה בקורונה, מאחר ונאסר עליהם לעגון ביפן, אף שבסופו של דבר כל הנוסעים הועלו לחוף ושבו לארצותיהם דרך יפן.
האיסור על שהיית זרים ביפן עדיין נמצא בתוקף, למעט אזרחים זרים השוהים ביפן באופן קבוע במסגרת עבודה או לימודים. לתושבים הזרים הללו מותר לחזור מחו"ל, אלא אם שהו בחמש מדינות שנחשבות ביפן מסוכנות במיוחד: בריטניה, אירלנד, ברזיל, דרום אפריקה וישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם