בסוף דצמבר 2020 תלתה סגן-ניצב שרון בראון את המדים הכחולים בארון בפעם האחרונה, אחרי שירות של 31 שנה במחלקת הזיהוי הפלילי (מז"פ) של משטרת ישראל. בראון בילתה 23 שנים כמומחית למסמכים ואף שימשה כמנהלת מעבדת המסמכים מ-2012 ועד 2017.

בשלוש השנים האחרונות לשירותה הייתה ראש מחלקת המחקר והפיתוח במז"פ. היא התחילה כחוקרת, והתקדמה בדרגות עד לקצונה הבכירה. "אני נהנית מהרוגע החדש הזה, אבל פתוחה לרעיונות לגבי הדבר הבא", צוחקת מי שהתרגלה לימים ארוכים ועמוסים במעבדת המסמכים בבניין המטה הארצי של המשטרה בירושלים.

שרון בראון (משמאל) ובת-גלים שער (הצילום באדיבות שרון בראון)

המשימה של בראון שזכתה לכיסוי התקשורתי הרב ביותר הייתה ההרכבה מחדש והדמיה של היומן של אילן רמון, שניצל אחרי אסון מעבורת החלל קולומביה ב-2003. היא גם הצליחה לשחזר את מילותיו של הנער גיל-עד שער, שנרצח ב-2014. היומן ההרוס שלו הוצל מהמכונית השרופה של מחבלי חמאס שחטפו ורצחו אותו, את נפתלי פרנקל ואת איל יפרח.

אמו של גיל-עד, בת-גלים שער, התיידדה עם בראון במהלך העבודה המשותפת על היומן. "שרון ליוותה אותנו בתקופה קשה מאוד. היא הייתה רגישה מאוד, אנושית, תקשורתית. היא מקצועית ורצינית, אבל גם מאוד חמה", מספרת שער. "אלה שני מקרים שלעולם לא אשכח. היה לי הכבוד והזכות לעבוד עליהם", אומרת בראון במבט לאחור על האתגרים הרגשיים והטכניים, שהיו מעורבים בחקירות האלה.

בראון בילתה 23 שנים כמומחית למסמכים ואף שימשה כמנהלת מעבדת המסמכים מ-2012 ועד 2017. בשלוש השנים האחרונות לשירותה שימשה כראש מחלקת המחקר והפיתוח במעבדה לזיהוי פלילי

צ'קים, דרכונים, מסמכים מהשואה

למרות שהיא נקראת לעתים להעיד בבתי המשפט, הציבור, ברובו, לא מודע להשפעה של מומחיותה מאחורי הקלעים בכל הנוגע לחקירה מדעית של מסמכים, ביניהם תעודות זהות, רישיונות נהיגה, דרכונים, צ'קים, מסמכים מתקופת השואה, פריטים ארכיאולוגים ומפות עתיקות.

גיל הפרישה הרשמי במשטרת ישראל הוא 57, אבל בראון נשארה בתפקיד שנה נוספת כדי לסגור את העניינים כמו שצריך. בגיל 58, היא מביטה לאחור על השירות שלה בסיפוק ובגאווה. היא בעיקר מרוצה מהדרך שהובילה כדוברת אנגלית וכאישה במשטרה. "אני קצת עוף מוזר בעבודה, עם הנימוס הבריטי שלי. זה דבר ששמים לב אליו, ולא תמיד בצורה חיובית. אבל בחרתי לאמץ את זה, ואני מאמינה שיצרתי השפעה תרבותית ניכרת", היא אומרת.

שרון בראון (שלישית מימין) עם בעלה, בנותיהם ואחד מחתניה (צילום: באדיבות שרון בראון)

בראון, נשואה ואם לארבע בנות בשנות ה-20 לחייהן, נולדה וגדלה בלונדון במשפחה אורתודוקסית מודרנית. אבא שלה היה פליט ממינכן, גרמניה, ואמא שלה הייתה פליטה מטרייסטה שבאיטליה, שהגיעה לפלשתינה ב-1939 על האונייה האחרונה שהורשתה להיכנס לארץ על ידי הבריטים. השניים נפגשו בתל אביב ונישאו ב-1946.

אחרי לידת בתם הבכורה, בתחילת שנות ה-50, עברו הוריה של בראון ליפן, כדי שאביה של בראון יוכל לעבוד עבור איל ההון הישראלי שאול אייזנברג. המשפחה הקימה את ביתה בטוקיו, ואביה של בראון עבד בעיקר בקוריאה הדרומית. שתי בנות נוספות נולדו לזוג ביפן, ובראון, בת הזקונים, נולדה בלונדון אחרי שהמשפחה עברה לשם כמעט עשור מאוחר יותר.

"אני קצת עוף מוזר בעבודה, עם הנימוס הבריטי שלי. זה דבר ששמים לב אליו, ולא תמיד בצורה חיובית. אבל בחרתי לאמץ את זה, ואני מאמינה שיצרתי השפעה תרבותית ניכרת", מעידה בראון על עצמה

בראון בילתה את הקיצים שלה עם המשפחה המורחבת בישראל, והחליטה לעלות ארצה אחרי שסיימה את התיכון. זו הייתה הבחירה המתבקשת, אחרי שאחיותיה הגדולות עשו כן לפניה. אחרי שנה של שירות לאומי השלימה בראון תואר ראשון ושני בכימיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

שרידי היומן של אילן רומן בתצוגה במוזיאון ישראל, 21 במאי 2019 (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של קרן משפחת רמון)

"שמעתי שיש משרה פנויה במעבדת מחקר כימית, והיועץ שלי באוניברסיטה, פרופסור אלי גרושקה, עודד אותי להגיש מועמדות. לא קיבלתי את התפקיד, אבל בסופו של דבר הציעו לי תפקיד במעבדת המסמכים המדוברת", מספרת בראון.

לחשוף את הזיוף

הפעילות של בראון כללה בעיקר שני סוגים של עבודות. הראשונה היא חקר כתב יד: "אין לבלבל חקר כתב יד עם גרפולוגיה. אנשי מקצוע שחוקרים כתבי יד עוברים התלמדות שנמשכת ארבע שנים אצל מומחה כדי לקבל הסמכה. גרפולוג יכול באותה מידה לקרוא בעלי תה או בקפה שחור. בבית משפט אנחנו צריכים לפעמים להתעמת עם האנשים האלה, שהם משוללי השכלה או ניסיון רלוונטי".

הסוג השני של הפעילות במעבדת המסמכים כוללת בחינה מדעית של מסמכים, וזאת המומחיות של בראון. מסמכים מונחים מתחת למיקרוסקופ לבדיקת ההדפסה, הדיו, המחיקות וההשמטות. המסמכים נבדקים בשיטות אופטיות, דבר שמאפשר לבחון אותם תחת מקורות אור שונים שמסייעים בזיהוי דברים שלעין בלתי מזוינת אין שום סיכוי להבחין בהם.

סנ"צ שרון בראון (צילום: באדיבות המצולמת)

לעיתים משתמשים בכרומטוגרפיה, שיטה כימית שבה דוגמים מעין ביופסיה של דיו בתוך תמיסה. "אנחנו מעדיפים לא לעשות את זה, כי זה הורס את הדיו, וזה תהליך בלתי הפיך", אומרת בראון.

למרות שתקציבים מוגבלים מנעו מבראון להשתתף בכנסים בינלאומיים רבים, הקשר אונליין עם קולגות מסביב לעולם עזר לה להישאר מעודכנת במחקרים העדכניים ביותר ובהתפתחויות בתחומה. "כשהתחלתי, מסמכים יוצרו בשחור ולבן, במכונות כתיבה. היום המסמכים האלה נערכים בעיקר במחשבים ומודפסים במדפסות צבעוניות של הזרקת דיו", היא אומרת.

"אין לבלבל חקר כתב יד עם גרפולוגיה. אנשי מקצוע שחוקרים כתבי יד עוברים התלמדות בת ארבע שנים אצל מומחה. גרפולוג יכול באותה מידה לקרוא בקפה שחור"

רוב עבודתה של בראון עוסקת בזיהוי זיופים – כל מסמך אפשרי מועמד לזיוף, החל מצ'קים וכלה בניירת שקשורה לענייני נדל"ן. במקרים אזרחיים מסוימים, שבהם אנשים מציגים מסמכים וטוענים לבעלות על קרקע מתחילת המאה ה-20, בראון ועמיתיה הוכיחו, למשל, שהמסמכים הופקו לא מזמן, ועל כן הם מזויפים.

עמוד מיומנו של גיל-עד שער

אחד המקרים הזכורים לה ביותר קשור לאהבתה לפאזלים. גבר שהעמיד פני פסיכולוג צד נערות ואנס אותן. הגבר גרס את כל המסמכים המפלילים, אבל בראון ועמיתיה, באיטיות וביסודיות, הרכיבו אותם מחדש לטובת חוקרי המשטרה.

כיהודייה שומרת מצוות, בראון בדרך כלל לא עובדת בשבתות או בחגים. "אבל אם אני נקראת לעבודה בימים האלה, אני הולכת", היא אומרת. "זה תמיד מוצדק ומאוד חשוב". בראון גם עשתה פטרולים במרכז העיר ירושלים כשנדרשה לעשות זאת. למרות שהיא מבלה את רוב זמנה במעבדה או ליד השולחן, היא קודם כל שוטרת. "עברתי הכשרת שוטרים בסיסית, הכשרה לקצונה, אימון מתקדם והכשרה בכלי נשק. אני נושאת אקדח כשצריך, גם בשבת".

האתגר הגדול ביותר של הסיורים בשטח לא היה נשיאת האקדח, היא אומרת, אלא דווקא הנעליים. "אני ממש נמוכה, אז אני תמיד נועלת עקבים. אבל כשיצאתי לסיורים, תמיד בחרתי בנעליים הגיוניות".