הפנים הרבות של חיים הירשמן (צילום: באדיבות ג'ון קאר, מונטז')
באדיבות ג'ון קאר, מונטז'

אתה חי רק פעמיים

הוא הרג שומר נאצי, ברח מהגטו בזהות בדויה, תפס טרמפ על רכבת של הצבא הגרמני והסתובב בברלין במדים של הנוער ההיטלראי ● לפני שמלחמת העולם השנייה הסתיימה, הוא עוד הספיק להילחם לצד הכוחות הפולנים ולהצטרף לצבא הבריטי ● ואחרי הכול, הוא הוטבל, נישא לקתולית ושמר שנים את יהדותו בסוד ● סיפורו יוצא הדופן של חיים הירשמן הפך כעת לספר שכתב בנו, ג'ון קאר

זה היה הרגע שהציל את חייו של חיים הירשמן. בפברואר 1940, הנער בן ה-13 דקר למוות שומר נאצי בגטו לודז', שעמד לירות באחיו הצעיר. הירשמן ברח מהגטו והותיר מאחוריו את משפחתו. מכאן יצא למסע שנמשך שלוש שנים ברחבי אירופה הכבושה, מסע שבסופו של דבר הוביל אותו לחוף מבטחים בבריטניה.

במהלך הבריחה הירשמן אימץ שלל זהויות, הסתתר ברכבת שהובילה כוחות של צבא גרמניה ואחרי שהוסתר בלב הרייך השלישי על ידי חברים בוורמאכט, הוא שוטט ברחובות ברלין במדי הנוער ההיטלראי.

זמן קצר לפני שנשלח על ידי הצבא הבריטי להשתתף בשחרור אירופה שינה הירשמן את שמו להנרי קאר. אחרי המלחמה הוא נישא לאירית קתולית כשעוד לפני כן הוטבל לנצרות, והסתיר את יהדותו במשך קרוב לעשור. התנצרותו התגלתה רק ב-1958 כשהאח היחיד ששרד ממשפחתו הגיע מישראל כדי לבקר את משפחתו בביתם בלידס שבצפון אנגליה.

עטיפת הספר "הבריחה מהגטו"
עטיפת הספר "הבריחה מהגטו"

הבריחה של הירשמן מהנאצים נחשפת בספר Escape From the Ghetto (הבריחה מהגטו) שפורסם לאחרונה על ידי בנו, ג'ון קאר. "זה סיפור יוצא דופן", כותב קאר. "סיפור על נחישות עיקשת, מתוחכמת, חריפה, על רצון לחיות כנגד סיכויים בלתי אפשריים, לעיתים בדרכים חדשניות. אבל ככה הוא כל סיפור של יהודי פולני שהצליח לשרוד את השואה – זה גובל בנס".

הירשמן מת ב-1995, אבל הספר "מבוסס במלואו על הזיכרונות של אבא שלי לגבי מה שקרה לו", אומר קאר. "לאורך השנים הוא סיפר לי ולאשתי את אותו הסיפור פחות או יותר, בעקביות".

מאז יצא קאר למסע משלו בעקבות נתיב הבריחה של אביו מפולין לגרמניה ולצרפת, שם הצטרף הירשמן לקבוצה קטנה שחצתה את הפירנאים תוך סיכון חייהם לתוך ספרד הניטרלית.

בשנים של מחקר וחפירות, קאר הצליח לאתר מסמכים שמאשרים את התאריכים שבו הצליח אביו להגיע מספרד לגיברלטר, שנשלטה על ידי הבריטים, בעזרתו של דיפלומט אנגלי לו סיפר על המתרחש בגטו.

ג'ון קאר הסתמך על רישומי הצבא הבריטי, עיתונים מאותה תקופה וצילום של אביו מ-1942 עם פליטים בצרפת של וישי כדי לאשר את כל פרטי הסיפור.

חיים של זיקית

אחד הרגעים המשמעותיים עבור קאר היה כשפגש את בן דודו של הירשמן, חניק, בלודז', שתיאר בפניו מה אירע ביום ההוא בגטו. "הוא סיפר לי את סיפור הבריחה והוא היה די זהה לדברים שסיפר לי אבי, אז זאת הייתה עדות עצמאית נוספת מהשטח".

גטו לודז'
גטו לודז'

חניק סיפר שהיה עד לכך שהירשמן ואחיו, שרוליק, ניסו לצאת מהגטו לכמה שעות כדי לגנוב מזון למשפחתם. אבל שרוליק הסתבך בגדר התיל, וצרחותיו כשניסה להשתחרר גרמו לשומר חמוש להגיע אליו בריצה עם רובה שלוף. חניק ראה את הירשמן, שכבר חצה את גדר התיל, רץ בחזרה, הוציא סכין מתרמילו ודקר את השומר.

העובדה שהצליח להגיע קרוב מספיק אל השומר כדי לתקוע לו סכין בבטן נבעה כנראה מעיניו הכחולות הבוהקות של הירשמן ומשיערו הבהיר – חבריו קראו לו בלונדי – כמו גם היכולת שלו לדבר גרמנית. אלה בלבלו כנראה את השומר, שחשב שהנער פשוט רצה לראות את מותו של היהודי מקרוב.

מראהו של הירשמן, הכישרון לשפות והיכולת להסתוות כזיקית ולהחליף דמויות – כל אלה ימלאו תפקיד חיוני בהישרדותו שוב ושוב בשלוש השנים הבאות. כך גם האומץ והחשיבה המהירה שהפגין כדי להציל את אחיו ממוות כמעט בטוח.

קאר מספר שהכישרון הטבעי של אביו "להונאה" והיכולת שלו להיראות כפולני קתולי שימשו אותו גם לפני המלחמה, לפעמים למטרות אחרות לגמרי. כך, למשל, הוא יצא לשיר את שירי חג המולד עם חברו, צ'זק קרבאווסקי, כשהבין שיקבלו מאפים חמימים בתמורה.

חיים הירשמן (הנרי קאר) בגרמניה ב-1946 (צילום: באדיבות ג'ון קאר)
חיים הירשמן (הנרי קאר) בגרמניה ב-1946 (צילום: באדיבות ג'ון קאר)

עם צלב על הצוואר הוא הצליח להפוך לנער מזבח לתקופה קצרה כשהאמין שזה יעזור לו להתקבל לקבוצת הכדורגל של הכנסייה. והוא התחזה לבן דודו של צ'זק, הנריק, כששני הילדים חיפשו עבודה זמנית והוא הבין שלא כדאי לנופף בשמו היהודי.

אבל אחרי שהרג את השומר הנאצי, הכישרון הזה הפך לעניין של חיים ומוות. התוכנית המקורית של הירשמן כשיצא למסעו הייתה להגיע לגבול על ברית המועצות. אחיו המבוגר ממנו, נתן, יצא מלודז' לכיוון ברית המועצות זמן קצר לפני הגעת הכוחות הגרמניים, בתקווה להתבסס שם ולמצוא דרך לחלץ את שאר המשפחה מהגטו.

זה היה, כפי שקאר כותב, "דבר די אחראי עבור מישהו שטרם מלאו לו 17". גלויה עם כיתובים חידתיים הגיעה מנתן כמה שבועות אחרי שעזב את לודז', וסיפרה למשפחה שהוא נע לכיוון ולודבה בקצה המזרחי של פולין הכבושה. הירשמן אימץ את זהותו של הנריק קרבאווסקי והחליט ללכת בעקבות אחיו, תוך שהוא עושה דרכו דרך ורשה ולובלין.

בוולודבה נאסף הירשמן על ידי אופה יהודי ורעייתו, שעזרו לו ליצור קשר עם קבוצה קטנה שתכננה לחצות את נהר הבוג הקפוא לעבר השטח הסובייטי. הירשמן ניצל בנס כששומרי הגבול הרוסים הונו את רוב חברי הקבוצה, ורצחו אותם. קאר מאמין שאביו הגיע לוולודבה מתישהו בין פברואר 1940, כששמו הופיע ברישומים של גטו לודז', לבין אמצע אפריל, כשהנהר התחיל להפשיר.

התוכנית למצוא את אחיו נכשלה, והוא החליט לצאת מערבה לצרפת שטרם נכבשה, שם נאספה הממשלה הפולנית הגולה. הלחימה בנאצים הפכה לשאיפתו החדשה. הנער החליט להתגנב לרכבת שנסעה לגרמניה, אך רק כשהרכבת יצאה מתחנת לובלין הבין שעלה על רכבת צבאית שנושאת כוחות לברלין.

ג'ון קאר, מימין, כילד עם אביו הנרי קאר (חיים הירשמן) לשמאלו. בצד שמאל דודו של ג'ון, נתן הירשמן, שביקר באנגליה מחיפה (צילום: באדיבות ג'ון קאר)
ג'ון קאר, מימין, כילד עם אביו הנרי קאר (חיים הירשמן) לשמאלו. בצד שמאל דודו של ג'ון, נתן הירשמן, שביקר באנגליה מחיפה (צילום: באדיבות ג'ון קאר)

כשהתגלה, גולל הירשמן סיפור שרקח מבעוד מועד על כך שהוא פולקסדויטשה, גרמני אתני שגר בפולין – שהוריו נרצחו כמה שבועות קודם על ידי פרטיזנים קומוניסטים. במקום ללכת לבית יתומים, כך סיפר לחיילים, הוא החליט למצוא את שאר בני משפחתו בבאדן באדן. הצלב סביב צווארו העניק נימה של אמינות לסיפור.

כשהרכבת הגיעה לברלין, זכה אביו של קאר בעוד רגע של מזל כשאחד החיילים לקח אותו הביתה לפגוש את רעייתו ובנותיו. החייל ומשפחתו, שהתגלו כנוצרים מאמינים מלאי ביקורת כנגד הנאצים, הרשו לו להישאר בביתם, הלבישו אותו בז'קט של הנוער ההיטלראי כשיצא מהבית ואפילו עזרו לו להשיג מסמכי זיהוי מזויפים. הזהות החדשה של הירשמן, קרל-היינץ רייצנזטיין, נולדה. "אני לא חושב שהם ידעו שהוא יהודי בשום שלב", אומר קאר.

אחרי כמה חודשים, בני הזוג סייעו להירשמן – מבלי להתכוון – להמשיך בתוכניתו ולהגיע לצרפת, כשמצאו לו עבודה בחווה בעיר מון קורט, כ-80 ק"מ דרומית למץ. הודות לשליטתו בפולנית ובגרמנית, הירשמן נשכר לעבוד כנער שליח.

שוטרים בכניסה לגטו לודז'
שוטרים בכניסה לגטו לודז'

בקיץ של 1941, הירשמן עבר לעיירה וואפי, הסמוכה למץ, ומצא עבודה חדשה בעסק שייצר ציוד חקלאי. עשורים אחר כך, כשביקר בוואפי, מצא קאר בן מהמשפחה הצרפתית אצלה גר הירשמן, שזכר את אביו.

אחרי שהחלים מניתוח שקדים בספטמבר 1941, הירשמן כמעט נעצר. במצב מעורפל, בחדר ההתאוששות, הוא התחיל לדבר ביידיש. המנתח שביצע את הניתוח נקרא בחזרה.

הקצין הגרמני, שלבש מדי ורמאכט מתחת לחלוק הלבן, אמר להירשמן שברור שהוא יהודי שנושא מסמכים מזויפים או גנובים; אך ציין שיעכב את הגשת הדוח הרשמי עבור הרשויות כדי לאפשר לנער לברוח מבית החולים – וכך עשה, בסיוע אחות רחמנייה שטיפלה בו בביתה במשך כמה ימים עד שהחלים.

"הוא חי בזכות התבונה שלו והיה לו הרבה מזל", אומר קאר. "מזל שהוא פגש את הגרמנים הנכונים אחרי שפגש את הגרמנים הלא נכונים, אבל זה גם היה מושרש בעובדה שהוא ידע מילדותו, מהחברויות שהיו לו עם גרמנים בלודז' ומהאופן שבו גרמנים עזרו לו להישאר בחיים – לא כל הגרמנים רעים".

ילדים בגטו לודז' ב-1940 (צילום: Bundesarchiv bild)
ילדים בגטו לודז' ב-1940 (צילום: Bundesarchiv bild)

ליצור את המזל שלך

מזלו של הירשמן המשיך להאיר לו פנים במשך שנה נוספת של מנוסה. אבל ברור שהוא גם יצר לעצמו את מזלו. הבריחה מהאזור הכבוש לאזור הבטוח יחסית של צרפת הנתונה למשטר וישי הייתה גם היא יוצאת דופן. הירשמן גנב רכב חקלאי ונהג את עצמו כ-300 קילומטר אל הגבול.

הירשמן, שאותר בכביש חקלאי כשהגיע מאזור מיוער, נעצר על ידי המשטרה הצבאית הגרמנית. אבל דלת לא נעולה בחדר ההמתנה של מרכז המעצר אפשרה לנער – בהפגנה מרשימה של חוצפה – להחליק החוצה את הניידת שהובילה אותו לשם והייתה ריקה עכשיו.

אחרי כמה רגעים, ממקום מחבואו מתחת למושב, הוא מצא את עצמו חוצה את הגבול לתוך וישי, לשם נשלחה המשטרה לאסוף גרמנים שנעצרו על ידי הרשויות הצרפתיות.

הירשמן העביר כמה חודשים  בצרפת. הוא הסתתר בגרנובל, ווילארד, מקומות שבהם פעלו בתי ספר פולנים, ובווירון, שם פעל בית יתומים יהודי. הנריק קרבאווסקי חזר לזמן קצר, ואז הפך הירשמן ליאן סצ'יק, נער עם סיפור רקע צרפתי-פולני.

חיים הירשמן בלבוש סקוטי ב-1948 (צילום: באדיבות ג'ון קאר)
חיים הירשמן בלבוש סקוטי ב-1948 (צילום: באדיבות ג'ון קאר)

לבסוף אימץ זהות חדשה, אחד שקיבלה את השראתה מיתום יהודי איתו התיידד בווירון, והפך לצרפתי קנדי שהמלחמה הפרידה בינו לבין הוריו כשהיו בצרפת וכעת הוא מנסה לחזור הביתה, ולחצות את האוקיינוס האטלנטי דרך ליסבון.

זה היה הסיפור שאותו סיפר הנער לשומרי הגבול הספרדים כשעיכבו אותו זמן קצר אחרי שחצה את הפירנאים בינואר 1943. אבל היעד האמיתי של הירשמן לא היה ליסבון, אלא גיברלטר, בקצה הדרומי של חצי האי האיברי, שם איפשרו הבריטים לבני בריתם הפולנים הגולים לגייס לוחמים ולקלוט פליטים.

בריטניה טיפלה באינטרסים הקנדים בספרד, ודיפלומט בריטי נקרא לכלא מירנדה דה לה אברו, שם הוחזק הנער בן ה-16. הירשמן החליט להמר ולספר לדיפלומט את האמת. ימים ספורים אחר כך הגיעה מכונית עם לוחיות רישוי דיפלומטיות בריטיות והסיעה את הירשמן למדריד.

ב-23 בינואר, 1941, חצה הירשמן את הגבול מספרד לגיברלטר – תאריך שקאר אימת במהלך התחקיר שערך. הירשמן החליט לקיים את השבועה שהבטיח לעצמו ולהילחם בנאצים. הוא שירת זמן מה בכוחות פולין החופשית עד שהצטרף לכוחות הבריטים בעקבות אנטישמיות בצבא הפולני.

כל הזמן הזה הסתיר הירשמן פרט חשוב אחד מהדיפלומט הבריטי: את שמו האמיתי. קאר מאמין שאביו המשיך לחשוש מלחשוף את זהותו מפחד שהנאצים יגלו איך שהוא שרצח את השומר בגטו לודז' וינקמו בבני משפחתו, אם אלה עדיין בחיים בכלל. רק מאוחר יותר יגלה הירשמן שהוריו הלכו לעולמם בבית החולים של הגטו ב-1941.

חיים הירשמן במדי הצבא הבריטי (צילום: באדיבות ג'ון קאר)
חיים הירשמן במדי הצבא הבריטי (צילום: באדיבות ג'ון קאר)

גם אחיותיו מתו בגטו. שרוליק, האח שלמענו סיכן הירשמן את חייו, נרצח בחלמנו ב-1944. "אבא שלי תמיד הרגיש אשם. הוא חש שאם היה נשאר מאחור בגטו, בזכות זה שהיה צעיר, קשוח וממש נבון, אולי הוא היה מצליח להציל את המשפחה שלו", אומר קאר.

ייתכן שההחלטה שלו לא לחשוף את שמו האמיתי בפני הרשויות הבריטיות בספרד סייעה לו גם בהמשך. אחרי שעזב את הצבא באוקטובר 1948, הוא פגש אירית צעירה, אליזבת אנג'לה קאסידי, ונישא לה. הפולני הצעיר גרם לה להאמין שהוא קתולי, אבל כומר חשדן סירב להשיא אותם. מאוחר יותר התרצה הכומר, אבל רק אחרי שלקח את הירשמן הצידה והטביל אותו לנצרות.

גם בזמן שהסתיר את יהדותו מאשתו ומילדיו המשיך הירשמן לחפש את משפחתו. ב-1957 הוא גילה שאחיו הבכור נתן, ששרד את שנות המלחמה בסיביר, התחתן וחי בישראל. שנה לאחר מכן התאחדו האחים באנגליה.

האח הגדול הסכים לעזור להירשמן לשמור על סיפור הכיסוי שלו ולהעמיד פנים שהוא לא נתן אלא מייקל קרבאווסקי, שנישואיו ליהודייה הובילו אותו לישראל. אבל חבריו של הירשמן בקהילה הפולנית המקומית לא השתכנעו מהסיפור, וברגע שנתן חזר לישראל חשפו את חשדם בפני אנג'לה. הנישואים, שהיו מעורערים גם ככה, הסתיימו ארבע שנים לאחר מכן בגירושים.

קאר מבין מה עמד מאחורי החלטתו של אביו לא לחשוף את זהותו היהודית. אחרי שההגנה הרגה שני קצינים בריטים בפלשתינה בקיץ 1947, פרצו מהומות אנטישמיות במספר ערים באנגליה. "אבא היה לבד בבריטניה, וחשש שליל הבדולח יחזור על עצמו", מאמין בנו.

ג'ון קאר (צילום: באדיבות המצולם)
ג'ון קאר (צילום: באדיבות המצולם)

היחסים בין קאר לאביו היו מנוכרים שנים ארוכות. "הוא היה עצבני ובלתי צפוי. למרות שלא היה שתיין, הוא לא היסס להרים יד או חגורה כדי להעניש אותי על פשעים קלים כחמורים שבביצועם ודאי חטאתי", כותב קאר על ילדותו. אבל בזמן שהיה סטודנט בלונדון גר קאר עם אביו ואשתו החדשה, ותהליך הפיוס החל.

הירשמן, שהיה משוכנע עכשיו שילדיו מתייחסים ליהדותו כאל פרט "צבעוני אבל בסופו של דבר חסר משמעות", התחיל להיפתח בפניהם בנוגע לעבר שלו. השיחות הארוכות שלהם התגלו, בסופו של דבר, כחוויה טיפולית משמעותית.

"הוא הפך שוב ליהודי", נזכר קאר. "הוא לא הלך לבית הכנסת, הוא לא הקפיד על כשרות, אבל הוא גידל זקן. הוא הלך למקומות שיהודים הסתובבו בהם".

קאר מתייחס אל עצמו כאל "דור שני לניצולי שואה. לאנשים כמוני יש אחריות לוודא שהסיפורים לא יישכחו, בגלל שאם הם יישכחו זה יקרה שוב". הסיפורים האלה, הוא אומר רלוונטיים גם היום.

"אבא שלי מעולם לא חצה גבול בינלאומי בצורה חוקית. הוא מעולם לא סיפר את האמת לגבי הזהות שלו. כשאני רואה את הילדים האלה בורחים מסוריה, אפגניסטן ולוב ומנסים למצוא מקלט באנגליה, ואז שומע פוליטיקאים מדברים עליהם כמו על פושעים, אני חושב לעצמי, 'איפה האנושיות בכל זה?'"

עוד 1,797 מילים
סגירה