הכפר הערבי ברטעה. צריח המסגד משמאל בצד הישראלי; צריח המסגד מימין בצד הפלסטיני (צילום: אוריאל היילמן)
אוריאל היילמן

הגבול שמפצל את ברטעה מכריע מי יחוסן - ומי עלול להפוך לעוד קורבן של הקורונה

הצד המערבי של הכפר ברטעה שייך לישראל, המזרחי לרשות הפלסטינית - ואין גבול אמיתי שמפריד ביניהם ● הישראלים זכאים לחיסון נגד קורונה, הפלסטינים יכולים בעיקר להתחנן ● הנגיף ממשיך להשתולל בתחומי הרשות, אבל החלטת ממשלת ישראל לא השתנתה: אין חיסונים לשכנים, פרט למקרים מיוחדים ● ביקור בברטעה מדגים את כל מה שמקולקל במדיניות הזו

אין כאן שלט, גדר או מחסום. הגבול בכפר הערבי ברטעה, שמסמן את קצה שטח הריבונות הישראלי ותחילת תחום הסמכות של הרשות הפלסטינית, הוא בסך הכול אפיק נחל יבש מלא אשפה. מסביב ערב רב של מכוניות, שמנסות לתמרן את דרכן בין הולכי רגל העורכים קניות.

לגבול הבלתי נראה שמפריד בין ברטעה המערבית, הישראלית, לבין ברטעה המזרחית, הפלסטינית, יש משמעות רבה. מדי יום ביומו, תושבים חוצים את הגבול מבלי לחשוב פעמיים, למרות הכול.

אבל במהלך החודשים האחרונים הגבול יצר הבדל נוסף: רק אלה השייכים לצד הישראלי זכאים לחיסון נגד קורונה. לישראל יש כמות גדולה של חיסונים, אבל היא לא הקצתה מנות חיסון לשכנים, פרט למקרים חריגים.

לכן, מאז שהוקם כאן בינואר מרכז חיסונים זמני, שפועל במשך שעות אחר הצהריים פעם בשבוע או שבועיים, צבע תעודת הזהות עושה את כל ההבדל. מי שנושא תעודת זהות כחולה מחוסן מייד. בעלי תעודת זהות פלסטינית, ירוקה, אינם זכאים באופן עקרוני לקבלת חיסון. כמוהם גם הפלסטינים בעלי תעודות זהות ירדניות – קבוצה הכוללת רבים מתושבי הכפר.

כיכר קטנה מסמלת את הגבול בין ברטעה הישראלית לברטעה הפלסטינית (צילום: אוריאל היילמן)
כיכר קטנה מסמלת את הגבול בין ברטעה הישראלית לברטעה הפלסטינית (צילום: אוריאל היילמן)

"באופן כללי, אנשים עם תעודות זהות ירוקות לא מקבלים את החיסון", אומר קייסר כבהא, מנהל המועצה המקומית בסמ"ה, הכוללת את ברטעה ושני כפרים ערביים-ישראליים נוספים. "אבל בברטעה אין בזה היגיון, כי אנשים מכל רחבי הגדה המערבית באים לאזור התעשייה בצד הישראלי. אם יש בעל מכולת פלסטיני שבא במגע עם ישראלים, צריך להגן גם עליו, כדי שהוא לא ידביק אחרים".

"אנשים מכל רחבי הגדה המערבית באים לאזור התעשייה בצד הישראלי. אם יש בעל מכולת פלסטיני שבא במגע עם ישראלים, צריך להגן גם עליו, כדי שהוא לא ידביק אחרים"

בתחומי ברטעה, כפר בן 15 אלף תושבים, קשה להבחין בין אזרחים ישראלים לפלסטינים. הסכם בלתי רשמי מאפשר להם לנוע בחופשיות בין שני צדי הגבול. רבים מתושבי ברטעה הישראלית מתגוררים בצדו הפלסטיני של הכפר כי בן או בת זוגם הם פלסטינים, ולהפך.

מדי בוקר ילדים מברטעה הפלסטינית נוסעים לבתי הספר בברטעה הישראלית כי הם בעלי אזרחות ישראלית, אף על פי שהם מתגוררים בצד הפלסטיני של הכפר.

ישראלים ממקומות שונים נוהרים לכאן בסופי שבוע כדי לקנות בזול בחנויות אביזרי הרכב, הרהיטים או בסופרמרקטים משני צדי הגבול. פלסטינים חוצים לצד הישראלי לצרכי עסקים, לביקור קרובים או פשוט כדי לאכול ארוחת צהריים.

אבל הפלסטינים שחיים כאן אינם רשאים לנסוע לכל מקום בישראל, ולמעשה הם מנותקים גם משאר הגדה המערבית כי גדר ההפרדה עוברת כמה קילומטרים ממזרח לכפר המפוצל. על מנת לצאת מברטעה ולהגיע אל שאר חלקי הגדה, עליהם לחצות מחסום צבאי או להתגנב דרך אחת מהפרצות הרבות בגדר.

תושב ברטעה מקבל חיסון מרכז החיסונים הזמני שהוקם בכפר (צילום: אוריאל היילמן)
תושב ברטעה מקבל חיסון מרכז החיסונים הזמני שהוקם בכפר (צילום: אוריאל היילמן)

רוב הפלסטינים אינם זכאים עקרונית לקבלת חיסון ישראלי, אבל הגבולות היטשטשו גם במרכז החיסונים בברטעה. עבד טבה, פלסטיני המתגורר בברטעה המזרחית, אומר כי רבים מתושביה קיבלו חיסונים. "בהתחלה, כשפתחו את המרכז נתנו חיסונים רק לפלסטינים בעלי דרכון ירדני, אבל אחר כך קיבלו בלי בעיה גם תושבים בעלי תעודת זהות פלסטינית".

יאללה, יאללה

עם נסיקת שיעורי ההתחסנות בארץ, גישתם של הפלסטינים לחיסונים הפכה לנושא שנוי במחלוקת. ישראל חיסנה כ-120 אלף פועלים פלסטינים, תושבי הגדה המערבית בעלי היתר כניסה לישראל, במחסומים צבאיים. הם חוסנו בחיסונים של מודרנה, ולא של פייזר כמו אזרחי ישראל.

אולם עד כה ישראל סירבה להציע את החיסונים שלה לציבור רחב יותר של תושבים בגדה המערבית ובעזה. מבקריה של ממשלת ישראל טוענים כי היא נושאת באחריות לפלסטינים ככוח כובש. ישראל טוענת כי האחריות לחיסון הפלסטינים מונחת לפתחה של הרשות הפלסטינית, שמבצע החיסונים שלה מתנהל בעצלתיים.

מבקריה של ממשלת ישראל טוענים כי היא נושאת באחריות לפלסטינים ככוח כובש. ישראל טוענת כי האחריות לחיסון הפלסטינים מונחת לפתחה של הרשות הפלסטינית, שמבצע החיסונים שלה מתנהל בעצלתיים.

לדברי כבהא, מנהל המועצה המקומית, ישראל אפשרה לתושבים פלסטינים שיש להם קרובי משפחה בעלי אזרחות ישראלית להתחסן משיקולי אחדות המשפחה. הוא מוסיף כי כאשר נותרו מנות חיסון בסוף היום ההגדרות של הזכאים לקבלת חיסון התגמשו. "זה המקום היחיד שאני מכיר שבו פיקוד העורף של צה"ל נתן לנו כמות מסוימת של חיסונים עבור פלסטינים", אומר כבהא.

פרויקטור הקורונה אז פרופ' רוני גמזו עם פרויקטור הקורונה במגזר הערבי איימן סיף מבקרים בברטעה בנובמבר 2020 (צילום: משרד הבריאות)
פרויקטור הקורונה אז פרופ' רוני גמזו עם פרויקטור הקורונה במגזר הערבי איימן סיף מבקרים בברטעה בנובמבר 2020 (צילום: משרד הבריאות)

באחד מימי חמישי באפריל, אחר הצהריים, לא היה ברור איזו מדיניות מכתיבה את מתן החיסונים במרכז, או מי בדיוק האחראי שם.  באופן רשמי, המרכז נמצא תחת חסותו של משרד הבריאות, שהקים מרכזי חיסון זמניים במקומות כמו ברטעה, שבו, בדומה ליישובים ערביים-ישראליים רבים אחרים, שיעורי ההתחסנות נמוכים מהממוצע הישראלי.

אבל שום גורם ממשרד הבריאות לא היה בברטעה באותו היום; מתן החיסונים בפועל הועבר לידיה של חברה פרטית, שמפעילה את המרכז בברטעה. באותו יום, החברה שלחה שני אנשי צוות לנהל את העניינים.

נראה שגורם הסמכות האמיתי במרכז היה אחד משלושה אנשי מילואים לא חמושים שהיו במקום כדי לפקח על המבצע ולשמור על הסדר. סרן מירושלים בשם רועי וולף נטל לידיו את הפיקוד במהרה כשהקהל התחיל לגלות חוסר צייתנות לאחר שהתברר שאין מספיק מנות חיסון לכולם. החברה שניהלה את אספקת החיסונים שלחה 120 מנות במקום 180, ושני אנשי הצוות הרפואי שנתנו את הזריקות נראו המומים וחסרי אונים.

"אתה, לך תחסן", נבח וולף על אחד מאנשי הצוות, שישב מול מחשב. "אני אשתלט על זה. לך לעבוד. יאללה, יאללה!" וולף הגיע לברטעה לא מעט במהלך השנה האחרונה, כחלק משירות המילואים שלו. "המגפה לא עוצרת באף גבול, ואנחנו עושים מאמץ לחסן אנשים רבים ככל האפשר", הוא אומר.

רועי וולף, מול המחשב, סמל בצה"ל, מעבד את הנתונים של הבאים להתחסן, בעוד קייסר כבהא, מנהל המועצה המקומית בסמ"ה, בודק את תעודות הזהות (צילום: אוריאל היילמן)
רועי וולף, מול המחשב, סמל בצה"ל, מעבד את הנתונים של הבאים להתחסן, בעוד קייסר כבהא, מנהל המועצה המקומית בסמ"ה, בודק את תעודות הזהות (צילום: אוריאל היילמן)

חייל מילואים נוסף שהיה במרכז החיסונים, אבנר אזולאי, 33, חבש את הכיפה שלו בשעה שהתערבב בקהל. אזולאי, מפיק אירועים מאזור חיפה, גאה, לדבריו, לייצג את ישראל במבצע לבלימת הקורונה.

"אין הרבה הבדל בין יהודים לערבים כשזה נוגע למגפה הזאת", הוא אומר. "כולם משתפים פעולה, גם אנשים שלעולם לא היית מדמיין שישתפו פעולה. זה מצב שמאחד את כולם".

"בברטעה, הכבוד והכנסת האורחים שקיבלנו גדולים יותר מאשר בכל כפר אחר. אנשים באים אליך בזרועות פתוחות. הם מזמינים אותך לבתים שלהם". אזולאי והחיילים הישראלים האחרים הנמצאים כאן אינם מורשים לחצות את הגבול, שאינו עוצר  אזרחים ישראלים.

כאן מתמקחים בכיף

בדרך הראשית של הצד הפלסטיני, באחר צהריים אחד, יהודי חובש כיפה שציציות מתנופפות תחת חולצתו נראה משוחח עם נגר מקומי. רבים משלטי החנויות בצד הפלסטיני נושאים כיתוב עברי, ורוב הפלסטינים מדברים עברית ושמחים לשרת לקוחות ישראלים. העסקים בצד הפלסטיני אינם חייבים בתוספת מע"מ של 17%, כך שהמחירים שם נמוכים יחסית. ובכלכלת המזומנים הזאת, המחירים נתונים למשא ומתן.

מרכז החיסונים בברטעה, אזרחים פלסטינים מחכים לצד ישראלים, 8 באפריל 2021 (צילום: אוריאל היילמן)
מרכז החיסונים בברטעה, אזרחים פלסטינים מחכים לצד ישראלים, 8 באפריל 2021 (צילום: אוריאל היילמן)

גם במרכז החיסונים מתנהלות התמקחויות רבות – בעיקר כדי להיכנס פנימה. הנגיף ממשיך להשתולל בגדה המערבית, והדרישה לחיסונים גבוהה במרכז החיסונים הישראלי היחיד שנגיש לפלסטינים רבים מהגדה המערבית.

ראא'ד חמארשה, בן 25, מג'נין הסמוכה, מספר שהיה מוכן ללכת לכל מקום כדי לקבל את החיסון – וקיבל אותו בברטעה. יש כמה מנות חיסון זמינות בג'נין, לדבריו, אבל ההמתנה שם ארוכה מאוד. חמארשה אינו אזרח ישראלי, אבל הוא בעל חנות למוצרי בית בברטעה, ויש לו היתר לחצות את המחסום. "שמעתי שיש כאן חיסונים, אז באתי וביקשתי. הם הסכימו, ואמרתי תודה רבה".

סלאח זידאת, בן 54, בא לברטעה מרמאללה שבגדה המערבית. לדבריו, הוא רצה להתחסן לא כי פחד מהנגיף, אלא כי הוא מאמין שבקרוב השלטונות הישראליים לא יאפשרו לפלסטינים שאינם מחוסנים לחצות את המחסומים הצבאיים.

"אמרתי לחברים שלי שבברטעה נותנים זריקות", אומר זידאת. "יש לי שני ילדים שאין להם היתר להיכנס לישראל. אני לא יכול להביא אותם לכאן, כי אם המשטרה תתפוס אותם הם יהיו בצרות גדולות".

בסופו של דבר, הוא אומר, הנגשת החיסונים לציבור הרחב יותר היא אינטרס הכרחי של ישראל

"אני מבקש מכל אדם שיש לו שכל לא להבחין בין ישראלים ופלסטינים, כי המחלה יכולה להגיע לכל אחד", מסכם זידאת. "הממשלה צריכה להבין את זה, לא רק עובדי מערכת הבריאות. בסופו של דבר, כולנו בני אדם".

"אני מבקש מכל אדם שיש לו שכל לא להבחין בין ישראלים ופלסטינים, כי המחלה יכולה להגיע לכל אחד. הממשלה צריכה להבין את זה, לא רק עובדי מערכת הבריאות. בסופו של דבר, כולנו בני אדם"

עוד 1,161 מילים
סגירה