המדע הבדיוני העניק כל כך הרבה דימויים של חייזרים, שניתן למלא בהם גלקסיה שלמה: מיצורים דמויי חיות מחמד כמו בייבי יודה ועד דמויי אדם כמו מיסטר ספוק. מה שחסר הם ייצוגים של חוצנים, שמבוססים על עקרונות מדעיים ממשיים.

כאן נכנס לתמונה אריק קרשנבאום, זואולוג שלמד בישראל ושוהה כעת באוניברסיטת קיימברידג'. הוא סבור שאנחנו יכולים וצריכים להתייחס לחייזרים מזווית חדשה – הביולוגיה האבולוציונית שמשתקפת בכל היצורים על פני כדור הארץ, קטנים כגדולים. הוא משתף את הפרספקטיבה הזאת בספר חדש, The Zoologist's Guide to the Galaxy: What Animals on Earth Reveal About Aliens — and Ourselves (מדריך הזואולוג לגלקסיה: מה אפשר ללמוד מבעלי החיים בכדור הארץ על חייזרים – ועל עצמנו).

אריק קרשנבאום עם כלבו, דרווין (צילום: באדיבות המצולם)

"רוב המושגים שאיתם אני מתמודד מבוססים היטב בתיאוריה האבולוציונית בכדור הארץ", אומר קרשנבאום. "לא נדרשו פה יותר מדי תיאוריות חדשות וקיצוניות כדי לחבר בין הדברים". אבל לקח לקרשנבאום זמן ליישם את מה שלמד ממחקר החיות בטבע – ביניהן שפני סלע ודולפינים בישראל, וזאבים במערב ארצות הברית.

קרשנבאום תהה איך ייתכן שהטונים המשתנים של יללות הזאבים מרכיבים שפה מורכבת שמבוססת על צלילים ולא על מילים. זה גרם לו לחשוב על אותות רדיו מהחלל החיצון, שהתקבלו על ידי המיזם לחיפוש אחר חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ, סט"י, באמצעות האזנה לאותות רדיו המגיעים מהחלל.

כשסט"י מנתחת את האותות האלה בחיפוש אחר ראיות לתגובה חייזרית, קרשנבאום שואל האם תגובה כזאת עשויה להגיע בפורמט בלתי צפוי – בדיוק כפי שהתקשורת בין הזאבים, שמבוססת על צלילים, איתגרה את האופן שבו הוא תפס את השאלה מה מייצג שפה.

"ב-50 השנים האחרונות יש לנו מודלים אבולוציוניים טובים מאוד לגבי האופן בו התפתחו החיים והפכו מורכבים יותר. כללים אבולוציוניים הם אוניברסליים ולא ייחודיים לכדור הארץ. אפשר ליישם במקומות אחרים"

קרשנבאום מספר ש"המניע המרכזי של הספר הוא סוג המחקר שאני מבצע, מתבונן באבולוציה של כל מיני תכונות בבעלי החיים – לא רק תקשורת, אלא כל דבר שבעלי החיים עושים. בחמישים השנים האחרונות, יש לנו מודלים אבולוציוניים טובים מאוד לגבי האופן שבו החיים התפתחו והפכו מורכבים יותר. כללים אבולוציוניים הם אוניברסליים ולא ייחודיים לכדור הארץ. אפשר ליישם אותם במקומות אחרים, המשך טבעי ללמה דברים הם כמו שהם בכדור הארץ".

שפני סלע בצפון הארץ (צילום: באדיבות אריק קרשנבאום)

הפרקים הראשונים של הספר עוסקים ב"מה שעולה לך בראש במחשבה ראשונה על חייהם של חייזרים. איך הם נראים, איך הם נעים, דברים כאלה. זה מאוד מוגבל על ידי פיזיקה וחוקי המתמטיקה". מאוחר יותר חוקר הספר את מה שהוא מכנה "השאלה המעניינת יותר שאנשים באמת רוצים לפתור" – כלומר, "כמה החייזרים יהיו כמונו? כמה סביר שחיי החייזרים יהיו דומים לשלנו במשהו?".

בספר חוקר קרשנבאום שאלות פרובוקטיביות כמו חיי המין של חייזרים, התרבות והמוות. על הנושא האחרון הזה, הוא אומר, "אין פה הרבה מדע בדיוני. זה נושא די מורבידי". הוא דן גם באפשרות של חייזרים דמויי אדם ובתבונה מלאכותית של חוצנים. הוא מתאר את ספרו כ"ספר מדע פופולרי" ומציין שבסך הכול, "מעט מאוד נכתב על הנושא, אבל נכתב די הרבה על אלמנטים שונים של תיאוריית האבולוציה, החל מריצ'רד דוקינס וכלה במדע בדיוני מלא מחשבה".

על מוצא המינים החייזריים

מבחינת קרשנבאום, הכול מתחיל בצ'רלס דרווין. הוא אפילו קרא לכלב שלו על שם אבי תורת האבולוציה. "עד דרווין, אנחנו, בני האדם, עדיין לא הבנו שכל היצורים החיים קשורים זה לזה. אם אתה עוקב אחרי דברים מספיק זמן אחורה, יש קשר בין כל שני פרטים מכל מין. בלי זה, אנחנו לא יכולים להבין איך התפתחו החיים, איך התפתחו החיים המורכבים".

כריכת ספרו של אריק קרשנבאום, "מדריך הזואולוג לגלקסיה" (צילום: באדיבות המחבר)

לפני מיליארדי שנים, לכל החיים בכדור הארץ היה אב קדמון כולל, LUCA. אך בזמן שאורגניזמים התמודדו עם אתגרים כמו השגת מזון, חלקם שרדו באמצעות התפתחות שתאמה את האתגרים האלה, וחיו יותר זמן מיריביהם בעת שהפכו למורכבים יותר. ניתן לראות את זה בהתנהגות של שפני הסלע, שחקר קרשנבאום. "אפשר למצוא אותם בכל מקום בישראל", הוא צוחק. "בקושי צריך לצאת מהבית".

במקום להתחרות זה בזה על מזון, הם משתפים פעולה. הפרט האלטרואיסטי עומד בשמירה כנגד טורפים בזמן שהאחרים מלקטים מזון. "כשיש אתגרים להתמודד איתם, קשיים וסכנות ומחסור במזון וקושי לחיות את החיים שלך, צריך לנצל כל הזדמנות", הוא אומר.

"אורגניזמים יתאימו את עצמם. אם הבעיות שאיתן מתמודדים בעלי החיים בכדור הארץ דומות לבעיות בכוכבים אחרים, ואין מספר אינסופי של פתרונות לבעיות ספציפיות, כמו אנרגיה מהשמש והכוכבים, כוכבים ייטו לפתח פתרונות דומים לבעיות דומות במקומות שונים", סבור קרשנבאום.

בספר נשאלות שאלות פרובוקטיביות על חיי המין של החייזרים, התרבות והמוות. "אין פה הרבה מדע בדיוני. זה נושא די מורבידי", מודה קרשנבאום. הוא גם דן באפשרות של חייזרים דמויי אדם ובתבונה מלאכותית של חוצנים

הספר בוחן שני ירחים מסקרנים של שבתאי – טיטאן ואנקלדוס. לשניהם יש נוזל, חיוני לתגובות כימיות שמייצרות חיים, אך בכל אחד מהם הנסיבות שונות בצורה דרמטית מבכדור הארץ. באנקלדוס הנוזל קיים באוקייאנוס תת קרקעי מתחת לשכבה עבה של קרח. בטיטאן הנוזל נמצא על פני השטח, אבל בצורה של גז טבעי נוזלי, ספציפית מתאן וחנקן. "יש סיבה מאוד טובה לצאת לטיטאן ולחקור. ייתכן שיש שם מכניזמים שאנחנו לא מודעים אליהם, שהביוכימיה לא מכירה".

משתתפים המחופשים לחייזרים במצעד שנערך בפסדינה שבקליפורניה, 20 בנובמבר 2016 (צילום: Richard Vogel, AP)

קרשנבאום מוכן לחשוב בצורה יצירתית על האופן שבו חיים יכולים להתפתח בכל מקום ביקום. כאן, בכוכב הכחול, אורגניזמים ימיים רבים חיים על רצפת האוקייאנוס ועולים לפני הים כדי לאכול. אבל כל חיים באוקיינוס של אנקלדוס עשויים להיות הפוכים לגמרי, כששכבת הקרח משמשת כקרקעית הים עבור האורגניזמים בתרחיש הזה.

קרשנבאום יצירתי גם כשהוא חושב על תקשורת חייזרים. אולי, הוא אומר, השיח החוצני יכול להתרחש בדרכים מגוונות כמו צליל, אור וכימיקלים, אפילו מגנטיות או חשמל.

"אם הבעיות שאיתן מתמודדים בעלי החיים בכדור הארץ דומות לבעיות בכוכבים אחרים, ואין מספר אינסופי של פתרונות לבעיות הללו, כוכבים ייטו לפתח פתרונות דומים לבעיות דומות במקומות שונים", סבור קרשנבאום

"יכולים להיות כוכבים אחרים שבהם חשמל ומגנטיות מאוד נפוצים", הוא אומר. "אנחנו יכולים להסתכל על בעלי החיים בכדור הארץ שמשתמשים בחשמל כמו סילוניות. אנחנו יכולים להשתמש בזה כדי להבין למה, איך ומאיפה אפשר יהיה להשתמש בזה בכוכבים אחרים".

דאטה נגד ספוק

חלק מהספר מתייחס לצורות מורכבות יותר של חיים בחלל החיצון, כמו חייזרים דמויי אדם (הומנואידים) ותבונה מלאכותית. קרשנבאום טוען שאנחנו לא צריכים להתבלבל בין דמויי אדם לבני אדם, ושאנחנו לא צריכים להניח שמשהו לא ביולוגי, כמו תבונה מלאכותית, מתקיים מחוץ לחוקים של דרווין.

אנקלדוס, אחד מירחיו של כוכב הלכת שבתאי, 28 ביוני 2009 (צילום: AP Photo/NASA)

באשר להומנואידים נגד בני אדם, אומר קרשנבאום, כי "אם נגלה מין חייזרים שהוא בדיוק כמונו, הוא לא יהיה קשור אלינו בכלל, שום קשר גנטי באשר הוא. האם היית מרגיש בנוח לקרוא להם אנושיים? הם לא יהיו הומו סאפיינס. אני מניח שהשאלה הזאת היא לב לבו של הספר – מהי אנושיות? אנחנו יודעים שהאנושות לא תהיה קשורה לשום מין חייזרים אחר. הגאונות של צ'רלס דרווין הייתה להבין שכל פרט על כדור הארץ קשור לפרט אחר, בלי קשר למינו. את זה אי אפשר ליישם על חייזרים".

קרשנבאום ממשיך לטעון טענות מפתיעות בנוגע לתבונה מלאכותית של חייזרים. "רק בגלל שזה תבונה מלאכותית זה לא אומר שהם מקבלים פטור מאבולוציה. זה לא אומר שהם מקבלים פטור מתחרות על משאבים מוגבלים. לתבונה מלאכותית יש תהליכים אבולוציוניים דומים – לא זהים, הם לא ישות ביולוגית – אבל עדיין אנחנו נראה תבונה מלאכותית מתחרה אחת בשנייה".

הוא מוסיף שתבונה מלאכותית יכולה להתפתח עד כדי לא להתחרות באחרת על משאבים מוגבלים, אלא כדי לשתף פעולה עם אחרים על המשאבים האלה. אולי הם לא יהיו שונים כל כך, במובן הזה, משפני הסלע האלטרואיסטים של ישראל.

"אם נגלה מין חייזרים שהוא בדיוק כמונו, הוא לא יהיה קשור אלינו בכלל, שום קשר גנטי באשר הוא. הגאונות של צ'רלס דרווין הייתה להבין שכל פרט על כדור הארץ קשור לפרט אחר, בלי קשר למינו. את זה אי אפשר ליישם על חייזרים", הוא מבהיר

יש החוששים שהחייזרים, בכל צורה שלא יגיעו, יהיו הכי רחוקים מאלטרואיסטים ביחס לאנושות. הפיזיקאי התיאורטי האמריקאי-יפני מיצ'יו קאקו הוא אחד התומכים בתפיסה הזאת. קרשנבאום לגמרי לא מיישר קו עם גישתו. "מיצ'יו קאקו אומר שזה רעיון נוראי ליצור קשר עם חייזרים, שהם יבואו לאכול אותנו. זה רעיון די פופולרי. אני לא מסכים איתו".

בובה של אי.טי באלאמוגורדו בניו מקסיקו, 26 באפריל 2014 (צילום: Juan Carlos Llorca, AP)

קרשנבאום סבור, ש"כל ציוויליזציה שיש לה את הטכנולוגיה הדרושה למסע בין כוכבים, הרבה מעבר לכל דבר שאנחנו יכולים לדמיין, לא יהיה לה שום צורך לכבוש אותנו, לשלוט בנו או לאכול אותנו. אנחנו לא מהווים איום לכל תרבות חייזרית שתהיה מלאה במדענים ובמהנדסים. הם פשוט יתעניינו בנו, כמו שאנחנו מתעניינים בהם", הוא קובע.

"מדענים באמת מאמינים שלא רחוק היום שבו נגלה סימנים לחיים בחלל החיצון", מסכם קרשנבאום. "זה אומר שאנחנו מתחילים להעלות שאלות שאנחנו לא דנים בהן מספיק. מה זה אומר להיות חייזר? איך יהיו מערכות היחסים בינינו? איך נתייחס אליהם? נביט עליהם? נחשוב עליהם? זה דורש מאיתנו לחשוב על חיים בחלל החיצון באותו אופן שבו אנחנו חושבים על חיים בכדור הארץ".