בשעה 21:00 עזב ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו את מושבו בראש שולחן הממשלה בכנסת ופסע לאיטו לעבר מקומו החדש כראש האופוזיציה. יאיר לפיד, ראש האופוזיציה היוצא, לא ישב שם באותם רגעים, אבל השאיר על השולחן טלפון סלולרי ועשרות מסמכים מפוזרים. כשחזר, מצא לפיד את נתניהו שם, מיהר לאסוף את המסמכים ולסדר את הבלגן בחופזה.
רבע שעה לאחר מכן יישבע לפיד אמונים, יהפוך לראש הממשלה החליפי ויישב ליד המקום שנטש נתניהו. בדקות האלה נתניהו כבר לא היה באולם המליאה. הוא ביצע התגנבות יחידים דרך דלת היציאה הקרובה ונסע לביתו.
רבע שעה לאחר מכן יישבע לפיד אמונים, יהפוך לראש הממשלה החליפי ויישב ליד המקום שנטש נתניהו. בדקות האלה נתניהו כבר לא היה באולם המליאה. הוא ביצע התגנבות יחידים דרך דלת היציאה הקרובה
כך, פשוט, התחלפו כאן ראשי המדינה. אחד הימים הדרמטיים בתולדות הכנסת הסתיים בהחלפת מקומות זריזה ושלוש מלים שהחליפו נתניהו ולפיד בעוד נפתלי בנט, ראש הממשלה, צופה בהם מרחוק.
ממשלה חדשה יצאה לדרך אחרי 12 שנות שלטון של נתניהו. אנשים התקשו אתמול להאמין, רבים שפשפו עיניים בתדהמה, אחרים דמעו, אבל זה אכן קרה. הכוח החליף ידיים. מדינת ישראל הפכה דף.
![חברי הממשלה ה-36 – מרב מיכאלי, גדעון סער, נפתלי בנט, יאיר לפיד ובני גנץ – תופסים את מקומם במליאת הכנסת אחרי השבעת הממשלה, 13ביוני 2021 (צילום: חיים צח / לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/06/GPOHA1_1840-1024x640.jpg "חברי הממשלה ה-36 – מרב מיכאלי, גדעון סער, נפתלי בנט, יאיר לפיד ובני גנץ – תופסים את מקומם במליאת הכנסת אחרי השבעת הממשלה, 13ביוני 2021 (צילום: חיים צח / לע"מ)")
ההיסטוריה לא נרשמת בקלות. הכנסת הפכה אתמול לזירת התגוששות, קללות ונאצות דווקא ביום שהיה אמור להיות פאר הדמוקרטיה. הייתי באולם המליאה בפעמים שבהן התחלף השלטון. בזיון כזה לא קרה כאן מעולם.
אני זוכר את המהפך המשמעותי האחרון שהתרחש כאן, כאשר יצחק רבין ניצח ביוני 1992 את יצחק שמיר. איש כמעט ולא היסה בכנסת את הנאום של רבין. שמיר המובס עלה להשיב ואמר בנימוס, "שמעתי את נאומך מר רבין, ולצערי לא הייתה בו בשורה". שלוש שנים מאוחר יותר רבין נרצח, אבל שמיר כבר לא היה בסביבה.
כשיצחק רבין ניצח ביוני 1992 את יצחק שמיר, איש כמעט ולא היסה בכנסת את הנאום של רבין. שמיר המובס עלה להשיב ואמר בנימוס, "שמעתי את נאומך מר רבין, ולצערי לא הייתה בו בשורה"
כאשר נפתלי בנט עלה לשאת את נאום כינון הממשלה אתמול מילאו את חלל האוויר צרחות וצעקות. בנט לא הצליח להשלים משפט. אנשי הליכוד, המפלגות החרדיות והציונות הדתית הניפו תמונות, צעקו וקיללו – וגורשו מהאולם בידי היו"ר (היוצא) יריב לוין.
לאט לאט התרוקנו ספסלי האופוזיציה מיושביהם, אבל גם אז התקשה בנט לדבר. כל הכללים נשברו לפתע. שרים שלא נוהגים לקרוא קריאות ביניים, הפכו לחלק מן המקהלה. חברי הכנסת שסולקו אחרי שלוש קריאות לסדר חזרו לאולם בניגוד לתקנון, ממש כמו בשכונה.
זה חבל, כי הנאום המקוטע של בנט היה אמור להיות טוב ומאחד. אם כי, בנט גם הספיק לצרף לנאום עקיצה מוצלחת. זה היה כאשר שיבח את נתניהו ש"פרץ את הדרך" לצירוף מפלגות ערביות לקואליציה מכהנת. כך הצדיק בנט את הצירוף של רע"ם לקואליציה שלו. נתניהו היה מוותר בשמחה על המחמאה הזו
לפיד אמור היה לשאת נאום אחרי בנט. הוא השקיע רבות בנאומו, שהיה משלים את מה שנמנע באלימות מבנט ונותן קונטרה מצוינת למחזה הצעקות המביש שהיה כאן. לפיד ויתר ועשה טעות קשה.
לפיד אמור היה לשאת נאום אחרי בנט. הוא השקיע רבות בנאומו, שהיה משלים את מה שנמנע באלימות מבנט ונותן קונטרה מצוינת למחזה הצעקות המביש שהיה כאן. לפיד ויתר ועשה טעות קשה
אנשי האופוזיציה לא תכננו להפריע ללפיד. הם לא שונאים אותו כמו את בנט. ראש הממשלה מבחינתם הוא בוגד בימין, מי שגנב את הקולות שלהם והעביר אותם לשמאל. לפיד עשה את העבודה שלו ולא זגזג בעמדותיו הידועות לכולם. זו גם הסיבה שאיש לא הפריע לנאום של בני גנץ לפני ההשבעה. גם הוא לא נחשב תחמן. להיפך. אנשי הימין והליכוד בפרט יודעים שנתניהו תחמן את גנץ, ולכן היום הם באופוזיציה.
לפיד הסתפק בדברים קצרים ונוקבים, אבל בעצם פינה את הבמה לנתניהו, שהוא בכל זאת אחד הנואמים הגדולים שהיו פה. ראש הממשלה היוצא זכה למנת זמן נדיבה מיו"ר הכנסת והצליח כדרכו לחלק את המדינה לתקופה שלפני נתניהו ולתקופה המשגשגת שבאה אחריה – וכמובן, החורבן שיקרה כאן אחרי שהוא ילך.
על הדרך, נתניהו הצליח להדביק לממשלה הזו את המותג "מרעאנה-רעננה", ואפילו לצטט שיר של להקת גזוז על מאהב שמפזר צ'קים ללא כיסוי. אחרי נאום כזה, קשה להניח כי יהיה מי שינצח את נתניהו בפריימריז על ראשות בליכוד.
על הדרך, נתניהו הצליח להדביק לממשלה הזו את המותג "מרעאנה-רעננה", ואפילו לצטט שיר של להקת גזוז על מאהב שמפזר צ'קים ללא כיסוי. אחרי נאום כזה, קשה להניח כי יהיה מי שינצח את נתניהו בפריימריז
ממשלת בנט-לפיד קמה בסוף ברוב של 60:59. היו בכנסת כמה רגעי מתח וחרדה, בעיקר סביב ההתלבטות של ח"כ סעיד אלחרומי (רע"ם) שבסוף נמנע. אבל ההצבעה אתמול מלמדת מה צפוי לקרות בהמשך.
הקואליציה הזו מורכבת מסיעות בינוניות וקטנות, מנוגדות זו לזו, וכולן נשענות על הנציגים הפוליטים של התנועה האסלאמית. החשש הוא שהעסק יתפרק מבפנים על חילוקי דעות ועל חברי כנסת שינצלו את השבריריות ויגישו דרישות לא הגיוניות. אלי אבידר מישראל ביתנו שיגע אתמול קואליציה שלמה, ובסוף החליט שהוא סיעת יחיד שלא כפופה יותר למפלגת האם שלו.
הממשלה עצמה החליטה במודע שלא ללכת על מהלכים שנויים במחלוקת, "לא פינוי יישובים ולא הקמת מדינה פלסטינית", כפי שאמר בנט. אבל יש מחלוקות שיחייבו פתרון ואז תיווצר בעיה.
בנט, למשל, תומך כמו נתניהו בפומביות המאבק בחילוקי הדעות מול ארצות הברית בסוגיה האיראנית. שר הביטחון גנץ ושר החוץ לפיד מתנגדים. נראה שידם תהיה על העליונה כי בנט הוא לא אוטוריטטיבי כמו נתניהו, שהיה לו מעמד בינלאומי ומאחוריו עמדו 30 מנדטים. לבנט יש רק שישה או שבעה חברים בקואליציה. המבנה הלא פרופורציונלי הזה מזמין עוד הרבה צרות.
שותפתו של בנט משכבר הימים איילת שקד, עכשיו שרת הפנים, לא נראתה אתמול קורנת מאושר, בניגוד לכמה מחבריה בימינה. שקד הזכירה שחקן כדורגל שמבקיע גול ניצחון לקבוצת נעוריו. השחקן שמח על השער אבל עצוב יותר על הקבוצה שבה גדל ואליה יישאר שייך לעולם.
ומילה אחרונה מוקדשת לגדעון סער. סער אחראי לאירוע העצום שהיה כאן אתמול. סער הקים מפלגה, זכה בשישה מנדטים, מתוכם שניים שלקח מהליכוד. זה מה שהכריע את גורלו של נתניהו והוריד אותו ואת הליכוד מהשלטון.
סער אחראי לאירוע העצום שהיה כאן אתמול. סער הקים מפלגה, זכה בשישה מנדטים, מתוכם שניים שלקח מהליכוד. זה מה שהכריע את גורלו של נתניהו והוריד אותו ואת הליכוד מהשלטון
בניגוד להמולה אתמול במליאה ולהתרוצצות הגדולה במסדרונות ובין המושבים, סער לא זז ממקומו, הביט במתרחש בעין בוחנת, מדי פעם הציץ בתקנון הכנסת כדי שלא יהיו פשלות, ולא פצה פה. את הנקמה הוא הגיש לראש הממשלה לשעבר בדרכו, קרה ואכזרית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם