ילד במחנה פליטים בירדן שותה מים (צילום: AP Photo/Muhammed Muheisen)
AP Photo/Muhammed Muheisen

ירדן תקים מפעל התפלה בים האדום - בלי ישראל

אחרי שפרויקט "תעלת הימים" נקבר סופית, ירדן משיקה פרויקט עצמאי לטיפול במשבר המים בממלכה - וישראל לא בתמונה ● האיחוד האירופי מנסה להציל את לבנון עם סנקציות כואבות ● ראש ממשלת עיראק נגד מיליציה פרו-איראנית ● והאם תעשיית הסרטים מצרית תשרוד את הקורונה? ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזה"ת

השבוע ירדן שוב הודיעה, הפעם באופן רשמי, על סיום הפרויקט הירדני-ישראלי "תעלת הימים" שמעולם לא התרומם וכנראה שנידון לכישלון מאז שנולד.

הפרויקט נועד להזרים מים מים סוף לים המלח. על פי התכנון, שהוצג לראשונה כבר בשנת 2005, הפרשי הגובה בין אילת לים המלח היו צריכים לשמש לבניית תחנות כוח הידרו-אלקטריות וכך ירדן הצמאה הייתה זוכה למים וים המלח המתייבש היה מתמלא במים מהים האדום.

לפרויקט היו מתנגדים ומבקרים רבים שטענו במהלך שנים שהפרויקט גם יקר מדי וגם מסוכן מדי לאיכות הסביבה, אך לא זה מה שגרם למבוי הסתום. ממשלת ישראל משכה את הזמן, התנערה מאחריות ובסופו של דבר הירדנים, שרק בדצמבר דיברו על חידוש הפרויקט, הודיעו השבוע על ביטולו המוחלט.

ממשלת ישראל משכה את הזמן, התנערה מאחריות ובסופו של דבר הירדנים, שרק בדצמבר דיברו על חידוש הפרויקט, הודיעו השבוע על ביטולו המוחלט

במקביל, הממלכה ההאשמית הודיעה שהיא עומדת להקים תחנות התפלה בלי שישראל תהיה צד בעניין. על פי התכנון, הפרויקט החדש יהיה מוכן לפחות בעוד כ-5-6 שנים שבמהלכן משבר המים במדינה יחריף מאוד.

גבול ישראל-ירדן (צילום: מרק ישראל סלם, פלאש 90)
גבול ישראל-ירדן (צילום: מרק ישראל סלם, פלאש 90)

הסיפור הזה הוא ביטוי הכי מדויק להתדרדרות היחסים בין ירדן לישראל בשנים האחרונות. מאז שנות התשעים, שום פרויקט כלכלי משמעותי לא יצא דרך, ובמהלך השנים האחרונות ישראל התנערה מהשכנה הירדנית לטובת קשרים עם מדינות ערביות אחרות, מבלי לקחת בחשבון שגם לסבלנות הירדנית יש קץ.

ממשלת בנט-לפיד החדשה חייבת לבצע את התיקון הדרוש ולהציל את מה שנותר – אם לא מים המלח, אז לפחות מהקשר החשוב מאוד עם הממלכה הירדנית ההאשמית.

לבנון קורסת, האם הסנקציות יגרמו לפוליטיקאים להתחיל לפעול להצלתה?

במרבית החנויות והמאפיות ברחבי לבנון אין מחסור בלחם, אך לאחר שמחירו התייקר שוב – בפעם החמישית מתחילת השנה – אזרחים לבנוניים רבים כבר לא יכולים להרשות לעצמם את המוצר הבסיסי הזה. המשבר הכלכלי כל פעם מחריף יותר, ונראה שגם צבא לבנון מתמודד כיום עם מחסור חמור בדלק.

במרבית החנויות והמאפיות ברחבי לבנון אין מחסור בלחם, אך לאחר שמחירו התייקר שוב – בפעם החמישית מתחילת השנה – אזרחים לבנוניים רבים כבר לא יכולים להרשות לעצמם את המוצר הבסיסי הזה

הסרטונים הללו, שהסתובבו ברשתות הלבנוניות השבוע, לוו בקללות ולעג ביחס לצבא ולפוליטיקאים הלבנוניים שממשיכים לריב בינם לבין עצמם, בעוד שהטיטאניק הלבנונית הולכת ונעלמת מתחת למים.

השבוע, האיחוד האירופי איים על הפוליטיקאים בסנקציות כואבות בתקווה שהאמצעי הזה יגרום להם להתעשת ולהקים ממשלה (בלבנון אין ממשלה כבר למעלה משנה).

האם סנקציות באמת יפחידו את האצולה הלבנונית, שמחזיקה חשבונות בנק באיי קיימן ואתרי offshore אחרים? האם הסנקציות האירופיות מזיזות לחזבאללה, שמזה שנים מנהל כלכלה מקבילה לכלכלת המדינה, סוחר בסמים ובמוצרי טבק?

האזרחים הלבנוניים כבר איבדו תקווה, ורבים מהם מנסים להגר לכל מקום שמסכים לקבל אותם. חלקם מגיעים גם למדינות האפריקאיות שם יש קהילות לבנוניות גדולות ומבוססות.

האזרחים הלבנוניים כבר איבדו תקווה, ורבים מהם מנסים להגר לכל מקום שמסכים לקבל אותם. חלקם מגיעים גם למדינות האפריקאיות שם יש קהילות לבנוניות גדולות ומבוססות

ראש ממשלת עיראק נגד מיליציה פרו-איראנית

לפני שבע שנים, כשדאע"ש שלט במוסול ואיים לפלוש לבגדד, מיליוני עיראקים חיזקו את ידי הלוחמים שיצאו להיאבק ברוע ולמנוע את נפילתה של בגדד. ההתארגנות הזאת קיבלה את השם "אל-חשד אל-שעבי" (כוחות המוביליזציה העממיים) ובאופן פורמלי הייתה כפופה לצבא עיראק ולממשלת עיראק.

הפגנות נגד ממשלת עיראק בבגדד, 25 במאי 2021 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)
הפגנות נגד ממשלת עיראק בבגדד, 25 במאי 2021 (צילום: AP Photo/Hadi Mizban)

השנה, אנשי אל-חשד אל-שעבי הנתמכים על ידי איראן, רצו לציין את יום השנה להיווסדות הארגון – 13 ביוני – ולקיים מצעד צבאי מפואר במרכז הבירה העיראקית. ראש ממשלת עיראק מוסטפא אל-כאזימי סירב להעניק לארגון השיעי אישור לקיום המצעד, והשקיע מאמצים רבים כדי שהמצעד לא יתקיים.

כאזימי, שבעברו הלא רחוק עמד בראש שירות המודיעין בעיראק, סולד מדאע"ש, אך הוא גם לא מת על הניסיונות של איראן להרחיב ולהעמיק את ההשפעה על עיראק באמצעות המיליציות החמושות שנתמכות על ידה.

רק לפני כחודש הוא הורה לעצור את קאסם מוסליח', אחד המפקדים הבכירים של הארגון, ולא נכנע גם כאשר החמושים צרו על ה"גרין זון" – האזור בו שוכנות שגרירויות זרות ומשרדי הממשלה – ועל ביתו הפרטי.

נראה שכאזימי אינו מתכוון לוותר גם הפעם, למרות הלחצים האדירים שמופעלים עליו. באוקטובר יתקיימו בעיראק בחירות מקדימות, וראש הממשלה מנסה לכבוש את הקולות של מתנגדי איראן בארצו – אשר יצאו להפגנות ענק לפני כשנתיים, הביאו להתפטרותה של הממשלה הקודמת ודרשו רפורמות ושינויים אמיתיים.

האם תעשיית הסרטים מצרית תשרוד את הקורונה?

בשנת 2020 רק סרט אחד הופק במצרים, שמתגאה בתעשיית הסרטים שלה אשר בימים טובים יותר באמצע המאה העשרים הפיקה כמה מאות סרטים בכל שנה.

בתי הקולנוע במצרים עדיין סגורים בגלל מגפת הקורונה, ההפקות מפחדות לצלם סרטים כיוון שאין צפי לפתיחה של בתי הקולנוע ומספר שחקנים ושחקניות חלו במהלך השנה ומתו: הכוכבת רג'א אל-ג'דאווי, השחקנית סווסאן רביע, השחקנים יוסף שעבאן וסמיר ג'אנם הלכו לעולמם לאחר נדבקו בנגיף, חלקם במהלך הצילומים של הפקות טלוויזיונות וסדרות רמדאניות.

בתי הקולנוע במצרים עדיין סגורים בגלל מגפת הקורונה, ההפקות מפחדות לצלם סרטים כיוון שאין צפי לפתיחה של בתי הקולנוע ומספר שחקנים ושחקניות חלו במהלך השנה ומתו

כתב של אתר בשם "רחובות מצרים" התייחס למשבר ההולך ומחמיר בתעשיית הסרטים המצרית והביא גם נתונים מעודדים על כך שבמצרים מעדיפים לראות את הסרטים המקומיים על פי סרטים ממדינות ערביות אחרות ואף על פני סרטים מערביים.

בסוף חודש יוני וגם במהלך יולי-אוגוסט יתקיימו במצרים מספר פסטיבלים – פסטיבל איסמעיליה לקולנוע ואולי גם פסטיבל אל-גונה ופסטיבל קהיר היוקרתיים – דבר שאמור להפיח קצת רוח חיים בתעשיית הקולנוע המקומית.

פסטיבל קהיר לקולנוע חוגג 40 שנה בנובמבר 2018 (צילום: AP Photo/Nariman El-Mofty)
פסטיבל קהיר לקולנוע חוגג 40 שנה בנובמבר 2018 (צילום: AP Photo/Nariman El-Mofty)

בינתיים, "עיר הסרטים" – הוליווד המקומי – שנמצאת בפרברי קהיר, עומדת נטושה וריקה. היא ממתינה לדמויות חדשות, לשחקנים ולשחקניות ולצוותי צילום רועשים ששוב ימלאו אותה בצחוק, דמעות, תככים ומזימות – מרכיבי חובה בכל סרט מצרי המכבד את עצמו.

היום הזה בתולדות מזה"ת:  מצרים בוחרת בנאצר

ב-23 ביוני 1956 מיליוני מצרים הגיעו לקלפיות והצביעו בהמוניהם למועמד יחיד של המפלגה היחידה שהתקיימה אז במצרים (האיחוד הלאומי): גמאל עבד אל-נאצר.

ב-23 ביוני 1956 מיליוני מצרים הגיעו לקלפיות והצביעו בהמוניהם למועמד יחיד של המפלגה היחידה שהתקיימה אז במצרים (האיחוד הלאומי): גמאל עבד אל-נאצר.

הקצין הכריזמטי שנולד בשנת 1918 באלכסנדריה הנהיג את מהפכת "הקצינים החופשיים" ביולי 1952. כעבור שנתיים הוא הדיח את הנשיא הראשון, הגנרל מוחמד נגיב, שהיה מבכירי "הקצינים החופשיים", והאשים אותו בתמיכה בתנועת האחים המוסלמים.

נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר מוקף באהבה בעת ביקור בכפר מצרי, אפריל 1956 (צילום: AP Photo)
נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר מוקף באהבה בעת ביקור בכפר מצרי, אפריל 1956 (צילום: AP Photo)

ב-1956 – לראשונה מאז מהפכת יולי והכרזת הרפובליקה – התקיימו בחירות לנשיאות מצרים, שהיו למעשה משאל עם כפול, כי האזרחים הצביעו גם על החוקה החדשה אותה הציג נאצר. 99.9% תמכו במועמדותו של נאצר ו-99.8% הצביעו בעד החוקה החדשה.

נאצר היה פופולרי מאוד בקרב העם, אך ההיסטוריונים המערביים אומרים שקשה מאוד לאמת את הנתונים הללו. גם בשנת 1965 נאצר, שהפך מגיבור לאומי למנהיג העולם הערבי ובמידה רבה למנהיג של קבוצת המדינות הבלתי מזדהות, התמודד ב"בחירות" לנשיאות כמועמד יחיד וגרף 98.5% מהקולות.

עוד 993 מילים
סגירה