ספק אם סדרת התקפות הסייבר האחרונה על משרדי ממשלה בטהרן הייתה מושכת את תשומת לב העולם, לולא אחת המטרות הייתה רשות הרכבות במדינה.

יד נעלמה גרמה לשיבושים קשים בתנועת הרכבות, בעיקר בשל דיווח על לוחות זמנים מוטעים – אך מבלי לגרום, בכל שלב שהוא, לתאונה. העובדה שננקטה זהירות רבה, כפי הנראה, שלא לפגוע באזרחים חפים מפשע הצביעה מייד על גורם מתוחכם שניהל את המתקפה – בדיוק ברמת הרעש הנדרשת ללא פגיעה בחיי אדם.

באופן טבעי, האצבעות מופנות כלפי ישראל, הן בשל רמת התחכום והן לנוכח ניסיון העבר ורמת החדירה המבצעית והמודיעינית הישראלית באיראן. אך בלי קשר לזהות התוקף, מישהו הבין כאן שזו הליכה על סף.

איראן חצתה בשלב מסוים את הסף הזה עם הניסיון להרעיל את מערכות המים בישראל בעזרת מתקפת סייבר על מחשבי הפלואור של חברת "מקורות". מייד אחר כך, טהרן נענתה בשיתוק מסתורי שתקף את מערכת ניתוב האוניות בנמל המרכזי שלה בבנדר עבאס.

תחנת הרכבת המרכזית בטהרן, איראן, ב-2017 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

כמו תמיד, זה נראה כמו פעולה של צד אחד ותגובה של צד שני. ולכן נשאלת השאלה מה הניע את אותו גורם המסתורי לאותת למשטר האייתוללות דרך מערך הרכבות שלו? התשובה המתבקשת היא כי איראן חצתה לאחרונה סף מסוכן כלשהו, נבלמה על ידי מערך הגנת הסייבר הישראלי ועכשיו משלמת מחיר.

מה הניע את אותו גורם המסתורי לאותת למשטר האייתוללות דרך מערך הרכבות שלו? התשובה המתבקשת היא כי איראן חצתה סף מסוכן כלשהו, נבלמה על ידי מערך הגנת הסייבר הישראלי ועכשיו משלמת מחיר

הסבר אחר יכול להיות כי היה כאן ניסוי מבצעי של גוף כלשהו לכלי תקיפה קיברנטי. הסבר נוסף הוא הרצון להציג הישג תודעתי ולהעביר על הדרך מסר למשטר החדש.

בכיר לשעבר במערכת הביטחון לא שולל את האפשרות הזו, ומסכם את הדברים כך: האזרח הקטן לא נפגע פיזית, אבל הוא בהחלט יכול לבוא בטענות להנהגה שלו על שיבוש חיי היומיום. תקיפה כזו לא גבתה ממנו מחיר, אלא רק גרמה אי-נוחות והפניית אצבע מאשימה למעלה, להנהגה. זו בדיוק פעולה המוגדרת מתחת לסף ההסלמה ועדיין מעבירה את המסר – חלק ממה שמכנים בשנים האחרונות בישראל "המערכה בין המלחמות" (מב"מ).

הנשיא הנבחר של איראן, אבראהים ראיסי (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)

הבעיה בהגדרה הזו היא, שהיא כללית מאוד ולמעשה לא תחומה – לא בזמן, לא בתדירות ולא באמצעי. אבל, מאידך, היא כן מוגבלת  בעוצמתה.

פעולה חריפה יכולה להוביל לעימות לא מתוכנן, בדיוק כזה שהביא על חסן נסראללה את מלחמת לבנון השנייה או על חמאס את מבצע צוק איתן – שני מקרים בולטים של פעולה חריפה שנבעה מהערכת חסר של הצד השני.

פעולה חריפה יכולה להוביל לעימות לא מתוכנן, בדיוק כזה שהביא על נסראללה את מלחמת לבנון השנייה או על חמאס את מבצע צוק איתן – שני מקרים בולטים של פעולה חריפה שנבעה מהערכת חסר של הצד השני

איראן בינתיים שותקת בהקשר שיבוש הרכבות, אבל בל נשכח שהיא במצב של מעבר שלטון. אבראהים ראיסי יושבע רק בתחילת חודש אוגוסט, ועד אז חסן רוחאני הוא ברווז צולע.

רמז לכיווני החשיבה של איראן במב"מ יכול להיות אירוע המזוודה בבריסל, עליו דיווח ביום ראשון האחרון הפרשן הצבאי של עיתון "הארץ" עמוס הראל. נוסעת איראנית – כנראה לא תמימה –  השאירה מזוודה סמוך לדלפק "אל על" בשדה התעופה. הביטחון המקומי, יחד עם מערך האבטחה של "אל על", זיהה את המזוודה והתחקה אחרי הנוסעת, שהמריאה בינתיים.

שדה התעופה בבריסל (צילום: יח"צ)

עד כה שני הצדדים נזהרו מאוד מלפגוע בתעבורה האזרחית. פגיעה בספינות סוחר או מכליות נפט – כן. מטוסים, ספינות נוסעים  – לא. בפעם האחרונה שאיראן פגעה בנוסעים ישראלים הייתה לפני תשע שנים בדיוק בבורגס, שם התפוצץ מחבל מתאבד שנשלח על ידי חזבאללה סמוך לאוטובוס תיירים ישראלי.

לכן נשאלת השאלה, האם גם במסגרת המב"מ אנחנו נמצאים על סף מדרון חלקלק של פעולה- תגובה וחוזר חלילה? האם איראן מסמנת באירוע המזוודה את השלב הבא בעימות?

כישראלים נקווה שלא, שכן הפלת מטוס נוסעים היא עילה למלחמה גלויה. ישראל לא תרצה להיכנס לעימות כזה כשהיא נגררת בתנאי פתיחה שנכפים עליה. את שחרור הנצרה היא שומרת – אם וכאשר – לעניין הגרעין.