ב-1948 כמעט נקעה נפשו של נשיא ארצות הברית הארי טרומן מהיהודים. נרגז וקצר רוח בשל מה שנתפס בעיניו כמאמצי שתדלנות בלתי פוסקים, הוא סירב מכול וכול לכל דיון נוסף סביב התמיכה בהקמתה של מדינת היהודים.
גלויות ומברקים הגיעו במאות ובאלפים. מנהיגים יהודים לא חדלו להטיף לו. טרומן העדיף לדחות את העניין ולהידרש לנושא פעם אחרת, אם בכלל, במקום להתמודד עם כל הרעש.
היה זה אפוא נס קטן שטרומן בסופו של דבר הכיר בישראל 11 דקות בלבד לאחר שהוכרזה כמדינה. היה זה נס, אשר אולי קיבל עזרה ועידוד מהתערבות בלתי צפויה, כמוצא אחרון, של חברו אדי ג'ייקובסון.
!["חברים ראשונים" מאת גארי גינסברג (צילום: באדיבות ההוצאה והמחבר)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2021/08/FirstFriends.jpg ""חברים ראשונים" מאת גארי גינסברג (צילום: באדיבות ההוצאה והמחבר)")
"זה היה רגע השיא הגדול מכולם, שבו חבר ניצל את היתרונות של יחסי חברות שנמשכו עשורים כדי לשכנע את הנשיא לעשות משהו שאלמלא כן הוא לא היה עושה", אומר גארי גינסברג, מחבר הספר החדש "First Friends: The Powerful, Unsung (and Unelected) People Who Shaped Our Presidents" בשיחה עם זמן ישראל.
"אני חושב שהראיות מצביעות על כך שהוא מילא תפקיד מכריע מאוד בשבירת המחסום בראש של טרומן", אומר גינסברג.
אף על פי שהוא עצמו אינו ממש "חבר ראשון", גינסברג, 58, מתחכך ב-30 השנים האחרונות עם בעלי השפעה פוליטית. הוא היה חבר טוב של ג'ון פ' קנדי ג'וניור, היה אחד מחמשת המשפטנים שמונו לראיין את אל גור כמועמד אפשרי לסגן הנשיא, ועבד עם הקלינטונים. לדברי שגריר ישראל בארצות הברית לשעבר מייקל אורן, גינסברג היה זה שהציע לראש הממשלה דאז בנימין נתניהו את הרעיון להחזיק את כרזת הפצצה, שהפכה לאיקונית, בנאומו באו"ם, כדי להדגים את קרבתה של איראן ליכולת גרעינית.
לדברי השגריר לשעבר בארצות הברית, מייקל אורן, גינסברג היה זה שהציע לראש הממשלה נתניהו את הרעיון להחזיק את כרזת הפצצה, שהפכה לאיקונית, בנאומו באו"ם, כדי להדגים את קרבתה של איראן ליכולת גרעינית
ב-1984 גינסברג הבחין בהשפעתם של שני חברים קרובים על המועמד הדמוקרטי לנשיאות גארי הארט: השחקן ההוליוודי וורן בייטי וראש צוות הקמפיין שלו בילי שור. בהיותם שילוב של איש סוד ויועץ הם יכלו להיות כנים וישירים כאשר היה צורך להשמיע אמיתות קשות.
עם הזמן הבחין גינסברג במגמה של השפעה חזקה, שהייתה לרבים אחרים מחוץ לחדרי קבלת ההחלטות – אלו שזכו לאמון כמי שיכולים להרגיע, להציע נקודת מבט נוספת, לסייע בשקילת האפשרויות או לומר את הדברים שאחרים אולי היססו לומר.
ראשון הראשונים
משצבר סדרה של הבחנות כאלה, גינסברג לא הצליח למצוא שום דבר בנושא בספרות העוסקת בנשיאים, אף על פי, שלדבריו, פורסמו כרכים על הגברות הראשונות, השפים הראשונים, הבנים הראשונים והמשרתים הראשונים.
ההחלטה לערוך את המחקר התקבלה לפני שנתיים, כשגינסברג תהה אם חבר טוב, גלוי וישיר עשוי היה לעזור לנשיא דונלד טראמפ כאשר, בעיני גינסברג, נראה היה שרבים כל כך מהלכים סביבו על קליפות ביצים.
ההחלטה לערוך את המחקר התקבלה לפני שנתיים, כשגינסברג תהה אם חבר טוב, גלוי וישיר עשוי היה לעזור לנשיא דונלד טראמפ כאשר, בעיני גינסברג, נראה היה שרבים כל כך מהלכים סביבו על קליפות ביצים
תשעת הנשיאים, והחברים הטובים, שהספר עוסק בהם הם תומס ג'פרסון וג'יימס מדיסון; פרנקלין פירס ונתניאל הות'ורן; אברהם לינקולן וג'ושוע ספיד; וודרו וילסון וקולונל האוס; פרנקלין רוזוולט ודייזי סאקלי; הארי טרומן ואדי ג'ייקובסון; ג'ון פ' קנדי ודייוויד אורמסבי-גור; ריצ'רד ניקסון ובבה רבוזו; וביל קלינטון וורנון ג'ורדן.
הסיפורים הללו כוללים רגעי מפתח לאורך ההיסטוריה האמריקאית, כגון מלחמת האזרחים, שתי מלחמת העולם, המלחמה הקרה והנשיאות שפתחה את המילניום החדש.
הספר נפתח בתיאור החברות בין ג'פרסון למדיסון. "זו הייתה חברות ידועה. הם החליפו 1,250 מכתבים במהלך 50 שנות חברות. אז זה היה כמו להסתתר במקום גלוי", אומר גינסברג.
גינסברג היה עד לחברות בין קלינטון לג'ורדן מכלי ראשון. השניים היו כה קרובים עד שג'ורדן זכה לכבוד לשבת בשורה השביעית בבית הלבן בטקס החתימה על הסכמי אוסלו ב-1993 – אף על פי שלא היה מעורב כלל במשא ומתן. בניגוד לכך, רם עמנואל – ששימש יועץ בכיר לקלינטון במשך שש שנים – זוכר כיצד הושיבו אותו בשורה העשירית.
קלינטון וג'ורדן היו כה קרובים עד שג'ורדן זכה לשבת בשורה השביעית בטקס החתימה על הסכמי אוסלו, אף שלא היה מעורב כלל במשא ומתן. רם עמנואל, ששימש יועץ בכיר לנשיא, זוכר כיצד הושיבו אותו בשורה העשירית
"לא משנה לאן נלך בחיים, ורנון תמיד יהיה שלוש שורות לפנינו", מתבדח עמנואל בספר.
בעוד שטרומן מתגלה כחם מזג, הספר מעיד כי חברו הוותיק ג'ייקובסון ידע לדבר אל לבו כפי שאף אחד אחר לא היה יכול. בתחילה טרומן הסתייג מהכרה בישראל ב-1948, אך ג'ייקובסון הצליח לשנות את דעתו של הנשיא ברגע האחרון.
ידיד של ישראל
ההיכרות הראשונה של טרומן עם יהודים הייתה בילדותו, כאשר נשכר לשמש "גוי של שבת" בשכונה. בצעירותו הוא עבד כפקיד בנק בקנזס סיטי שבמיזורי, שם פגש לראשונה את הלקוח ג'ייקובסון, דור שני למשפחת מהגרים יהודים. השניים התיידדו מייד, ומאוחר יותר דרכיהם שבו והצטלבו כאשר שירתו באותו גדוד במלחמת העולם הראשונה.
לאחר המלחמה הם פתחו את "סדקית טרומן וג'ייקובסון" ומכרו עניבות, חולצות, כובעים וחגורות. הם נותרו חברים קרובים במשך חמישה עשורים, כפי שמתואר בספר.
ב-1948 הנשיא דאז טרומן ניצב מול התנגדות תקיפה של חברי הממשל שלו לנושא ישראל, היות שרבים חששו כי הקמתה של מדינה יהודית תשפיע על מחירי הנפט הערבי או תעניק לברית המועצות אמתלה להיכנס לאזור. הנשיא גם חשש לאבד בעלות ברית חשובות של וושינגטון לקראת שנת בחירות (אף אחד מן החששות האלה לא התממש).
במברק ששיגר לנשיא הפציר בו ג'ייקובסון להיפגש פנים אל פנים עם חיים ויצמן (שהיה עתיד להפוך לנשיאה הראשון של ישראל), אשר הגיע לארצות הברית כדי לטעון לטובת מדינת היהודים. אולם נראה כי הציונים האמריקאים רק פגעו בסיכוייהם והזיקו למטרתם כשנהגו ב"קנאות מוגזמת" והפעילו לחץ "אגרסיבי יותר ויותר" על הבית הלבן, על פי גינסברג.
במברק ששיגר לנשיא הפציר בו ג'ייקובסון להיפגש עם ויצמן. אולם נראה כי הציונים האמריקאים רק פגעו בסיכוייהם כשנהגו ב"קנאות מוגזמת" והפעילו לחץ "אגרסיבי יותר ויותר" על הבית הלבן, על פי גינסברג
מאוחר יותר כתב טרומן ביומנו כי המאמצים הללו היו "גסי רוח ומרושעים" וכי "היהודים כל כך אמוציונליים ועם הערבים כל כך קשה לדבר, שכמעט בלתי אפשרי להשיג שום דבר".
מרוב ייאוש, ג'ייקובסון הגיע ללא הודעה מוקדמת בטיסה מקנזס סיטי, כדי לפנות לנשיא בדחיפות באופן אישי. מזכירו האישי של הנשיא הניח לו להיכנס, אך הזהיר אותו שלא יעלה את נושא פלשתינה – הנשיא אינו מעוניין לשמוע.
לאחר כמה דקות של שיחת חולין מחייבת, טרומן הרגיש שמשהו מטריד את ידידו, וג'ייקובסון התוודה.
"כל ההתנהגות של טרומן נהייתה כעוסה", אומר גינסברג, "ואז ג'ייקובסון התחיל להתרגז. הוא הרגיש כאילו לראשונה בחייו שהנשיא הוא באמת אנטישמי. היה לו רמז לכך, מפני שטרומן לא היה מכניס אותו אליו הביתה. הם נהגו לבלות יחד הרבה בקנזס סיטי, אבל המשפחה של אשתו לא הייתה מכניסה יהודים הביתה. הוא היה יכול לשבת במרפסת הכניסה, אבל לא להיכנס פנימה. ככה הם הרגישו כלפי יהודים. אז עכשיו הוא חשב, 'החבר שלי הוא באמת ובתמים אנטישמי'".
באותו שלב ג'ייקובסון התחיל לפרוט על נימי לבו של טרומן. הוא הזכיר את עשרות שנות החברות שלהם, ולבסוף הצביע על פסלו של הנשיא השביעי אנדרו ג'קסון שעמד בחדר הסגלגל, כשהוא פונה אל רגש ההערצה של טרומן כלפי הגיבור הפטריוט. ויצמן הוא כמו ג'קסון יהודי, התעקש ג'ייקובסון.
ג'ייקובסון הצביע על פסלו של הנשיא השביעי אנדרו ג'קסון שעמד בחדר הסגלגל, כשהוא פונה אל רגש ההערצה של טרומן כלפי הגיבור הפטריוט. ויצמן הוא כמו ג'קסון יהודי, התעקש
טרומן זעף והפנה את גבו אל חברו, אך לבסוף התרצה.
כעבור תשעה ימים טרומן קיים פגישה סודית עם ויצמן, שהפעיל עליו את כוח השכנוע שלו.
"טרומן היה עכשיו משוכנע יותר שזה הדבר הנכון לעשות", אומר גינסברג. ב-14 במאי 1948 טרומן היה המנהיג הראשון בעולם שהכיר במדינת ישראל העצמאית. על פי ספרו של גינסברג, הנשיא ייחס להתערבותו של ג'ייקובסון "חשיבות מכרעת".
אולם ההיסטוריה מספרת שדבריו של טרומן על היהודים עמדו בניגוד למעשיו. נוסף על מה שכתב ביומנו, הנשיא נהג להשתמש בכינויים מזלזלים כלפי יהודים בשיחות שניהל.
"אני חושב שהוא היה תוצר של תקופתו", אומר גינסברג. "לא בשביל לתרץ את זה. אני חושב שחלק מהשפה שהוא השתמש בה הייתה די טיפוסית לאותה תקופה בהיסטוריה האמריקאית".
"זו היסטוריה מבלבלת, כי למעשה הוא פעל לטובת הפליטים היהודים וכניסתם לפלשתינה", אומר גינסברג. "אבל אני חושב שהפעולות שלו חזקות הרבה יותר ממילים כלשהן שהוא אולי זרק פה ושם".
"זו היסטוריה מבלבלת, כי למעשה הוא פעל לטובת הפליטים היהודים וכניסתם לפלשתינה", אומר גינסברג על טרומן. "אבל אני חושב שהפעולות שלו חזקות הרבה יותר ממילים כלשהן שהוא אולי זרק פה ושם"
לסיכום, גינסברג אומר כי הספר מראה את כוחו של אדם קרוב ואמין שיכול לדבר בפתיחות עם בעלי הכוח ולהציע את נקודת מבטו – קול יקר ערך שיכול למתן החלטות רבות עוצמה ורבות סיכון.
"אני מקווה שהחברויות האלה מספקות עדשות חדשות להבנת הנשיאים שלנו", אומר גינסברג. "אני חושב שהלקח שלמדתי מזה הוא שגם אם חבר קרוב הוא לא תנאי הכרחי כדי להיות נשיא מוצלח, הנשיאים שנהנו מחברות כזאת היו טובים יותר בזכותה, וכך גם המדינה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם