בני הזוג של תושבי הרשות הפלסטינית כלואים בביתם

הם התאהבו, נישאו וכעת מבקשים לשהות בגדה המערבית באופן חוקי ● בני הזוג המהגרים מתמודדים עם המערכות בישראל וברשות הפלסטינית, הממסמסות את בקשותיהם והופכות אותם לאסירים במקום בו ביקשו לחיות ● אם בעבר ישראל הנהיגה שיטת מכסות מוסדרות, היום, על אף המחווה האחרונה של גנץ, אין כמעט סיכוי לזכות בתושבות ● כך חיים בצללים ללא כל תיעוד

פלסטינים מפגינים מול מטה הוועדה לעניינים אזרחיים ברמאללה, 14 ביוני 2021 (צילום: courtesy)
courtesy
פלסטינים מפגינים מול מטה הוועדה לעניינים אזרחיים ברמאללה, 14 ביוני 2021

ביום שמשי בסוף יוני יצאו סנא קאסם ורובא סלאימה מרמאללה לכיוון נהר הירדן בציפייה לראות את משפחותיהן לראשונה מזה שנים. הוריהן, אחיהן ואחיותיהן המתינו מהעבר השני, בשטח הירדני. שתי הקבוצות, שגבול שקוף חוצץ ביניהן, קראו ונופפו זו לזו. סלאימה, שהוצפה רגשית, פרצה בבכי.

שתי הנשים, אזרחיות ירדניות ממוצא פלסטיני, שוהות בגדה המערבית באופן בלתי חוקי. שתיהן נישאו לגברים פלסטינים תושבי הגדה לפני שנים רבות. הבעלים שלהן וילדיהן נושאים תעודות זהות פלסטיניות, אבל המדיניות הנוכחית של ישראל מונעת מהן, וכמעט מכל מועמד אחר, להגר לגדה המערבית באופן חוקי.

היות שנוכחותן בגדה המערבית אינה חוקית, סלאימה וקאסם חיות בגבולות מצומצמים מאוד. הן אינן יכולות לפתוח חשבון בבנק פלסטיני או לעבוד בערים הפלסטיניות בצורה חוקית. אם יעזבו לביקור משפחתי בירדן, ייתכן שלא יוכלו לשוב לגדה המערבית, אף על פי שבני זוגן וילדיהן מתגוררים שם.

קאסם אומרת שהמפגש המשפחתי בנהר הירדן היה הפעם הראשונה מזה יותר מעשרים שנה שראתה את קרוביה שהותירה בירדן. כשראתה אותם, היא מספרת, בטנה התהפכה. "איך הרגשתי? רציתי לקפוץ לנהר ולשחות אליהם", אומרת קאסם.

רובא סלאימה (משמאל) עם אחותה ברמאללה, 8 באוגוסט 2021 (צילום: אהרן בוקסרמן/Times of Israel)
רובא סלאימה (משמאל) עם אחותה ברמאללה, 8 באוגוסט 2021 (צילום: אהרן בוקסרמן/Times of Israel)

סלאימה, קאסם ואלפים אחרים כמוהן חיים ברשות הפלסטינית, המחזיקה בשלטון עצמי מוגבל במובלעות מבודדות ברחבי הגדה המערבית. על מנת להתגורר באזורים הללו בצורה חוקית, כמו בשאר הגדה המערבית ובעזה, צריכים הפלסטינים להחזיק בתעודת זהות ירוקה, המעוטרת בסמל העיט המכונף של הרשות הפלסטינית.

עם זאת בפועל, הרשות הפלסטינית לא יכולה להנפיק תעודות זהות ללא אישור מישראל. היא גם לא יכולה לקבוע מי רשאי להיכנס לשטחה או להתגורר בה באופן חוקי. כדי לקבל תעודת זהות פלסטינית, הפלסטינים מגישים בקשה לרמאללה, והיא שולחת אותן בקשות לישראל לקבלת אישור.

ברוב המקרים, כגון רישום לידות ומקרי מוות, התהליך עובר חלק. אבל אזרחי מדינות זרות שנישאים לפלסטינים מהווים נושא רגיש מזה זמן רב. ישראל טוענת כי הקניית מעמד תושבות לאותם אנשים – תהליך הידוע כאיחוד משפחות – איננה זכות אלא פריבילגיה שניתנת רק בתנאים יוצאי דופן.

ב־1987 קבע בג"ץ פה אחד כי החוק הבינלאומי לא מבטיח לאזרחי מדינות זרות הנישאים לפלסטינים את הזכות לקבל מעמד של תושבות בגדה המערבית. מאז, הממשלה אישרה בצורה ספורדית כמה בקשות של בני זוג לא רשומים, אך התהליך הוקפא מאז 2009.

ככל הנראה עשרות אלפי אנשים חיים בגדה המערבית באופן בלתי חוקי כשהם מנותקים ממשפחותיהם המתגוררות במדינות אחרות, וסכנת גירוש מרחפת דרך קבע מעל ראשם

התוצאה היא שככל הנראה עשרות אלפי אנשים חיים בגדה המערבית באופן בלתי חוקי כשהם מנותקים ממשפחותיהם המתגוררות במדינות אחרות, וסכנת גירוש מרחפת דרך קבע מעל ראשם.

בהיעדר מסמכים רשמיים, בני זוגם של אזרחי הרשות הפלסטינית חוששים מכל נסיעה בשטחי הגדה המערבית שאינם בשליטת הרשות, שם הם מסתכנים, בעת המעבר במחסומי צה"ל, במעצר או בגירוש.

אלאא מוטייר, ירדנית פלסטינית, מתגוררת במחנה הפליטים קלנדיה הסמוך לרמאללה מאז 2011. לדבריה, היא מעולם לא הרחיקה צפונה עד חברון, כשעה נסיעה מביתה, בשל הפחד מגירוש. היא גם מעולם לא חזרה הביתה לבקר את משפחתה בירדן בעשור שחלף מאז שעזבה.

"בכל פעם שהם חוגגים אירוע שמח, יום הולדת או חתונה, אני לא מצליחה להביא את עצמי להיכנס לפייסבוק כדי לצפות בזה. אני מרגישה כאילו הלב שלי בוער", אומרת מוטייר.

היעדר מעמד רשמי חושף לעתים את המהגרים גם ליותר מקרים של ניצול והתעללות. קאסם טוענת כי סבלה שנים מאלימות מצד בעלה לשעבר. "הוא היה מכה אותי, מעליב אותי, פוגע בי. הוא ניצל את המצב", אמרה.

פלסטינים מפגינים מול מטה הוועדה לעניינים אזרחיים ברמאללה (צילום: Alaa Mutair)
פלסטינים מפגינים מול מטה הוועדה לעניינים אזרחיים ברמאללה (צילום: Alaa Mutair)

קאסם שקלה לחזור לירדן, אבל לא יכלה לשאת את המחשבה שאולי לעולם לא תוכל לגור יותר לצד ילדיה. היא נשארה עם בעלה במשך עשרות שנים. "אם הייתי יכולה לפתוח חשבון בנק משלי, למשל, לא הייתי צריכה להישאר כל כך הרבה זמן", אומרת קאסם, שעזבה לבסוף את בעלה מוקדם יותר השנה.

במהלך שנות ה־90 ממשלת ישראל הקציבה מכסה שנתית מסוימת של אישורי איחוד משפחות, שהגיעה בשיאה לכ־4,000 אישורים. אולם בעקבות האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 ישראל ניתקה את הקשרים עם הרשות הפלסטינית והקפיאה את אישורי איחוד המשפחות.

ב־2007 ממשלת ישראל הודיעה כי תבחן כ־50 אלף בקשות מיוחדות של פלסטינים כמחווה של רצון טוב, זאת בעקבות סדרת עתירות שהגיש ארגון זכויות האדם "המוקד להגנת הפרט". על פי מסמכי בית המשפט כ־32 אלף בקשות אושרו, אולם הממשלה לא חזרה מאז לשיטת המכסות.

ביום ראשון, 29 באוגוסט, נפגש שר הביטחון בני גנץ עם יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס לראשונה מאז 2010. במסגרת המפגש ישראל אמרה כי תאשר לרשות להסדיר מעמד לכ־5,000 פלסטינים בלבד שלא מחזיקים בתעודת זהות פלסטינית.

שר הביטחון בני גנץ, יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, ארכיון (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
שר הביטחון בני גנץ, יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, ארכיון (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

דור נוסף של פלסטינים ביקר בחו"ל, פגש בני זוג, התחתן ושב לגדה המערבית. אף ארגון לא טוען כי הוא יודע את המספר המדויק של אזרחי מדינות זרות המתגוררים באופן בלתי חוקי בגדה המערבית

בינתיים, דור נוסף של פלסטינים ביקר בחו"ל, פגש בני זוג, התחתן ושב לגדה המערבית. אף ארגון לא טוען כי הוא יודע את המספר המדויק של אזרחי מדינות זרות המתגוררים באופן בלתי חוקי בגדה המערבית לאחר שנישאו לפלסטינים. אולם ארגוני זכויות אדם וגורם פלסטיני אחד העריכו כי מדובר בעשרות אלפים.

על פי גורם שפרש מהמשרד לעניינים אזרחיים ברשות הפלסטינית, נכון לשנת 2020 הצטברו במשרד יותר מ־35 אלף בקשות לאיחוד משפחות פלסטיניות. בין 2010 ל־2018 אושרו רק חמש בקשות, כך מסר משרד הביטחון לארגון "המוקד" בעקבות בקשה לחופש המידע.

"אלה אפילו לא אנשים שמבקשים לגור בישראל. אלה אנשים שמנסים לגור עם בני הזוג שלהם בחברון, בשכם, ברמאללה", אומר יותם בן הלל, עורך דין ישראלי המייצג בני זוג של פלסטינים שמבקשים מעמד תושבות בגדה המערבית.

המדיניות של ישראל קובעת כי רק מקרים הומניטריים יוצאי דופן יאושרו, אך הקריטריונים להגדרת מקרים כאלה אינם נגישים לציבור. עתירות לבג"ץ שדרשו לחשוף אותם נדחו בשל סיבות ביטחוניות.

"אנחנו תמיד שואלים את ישראל מה הנימוק הביטחוני לזה. אני מאמין שזאת החלטה פוליטית ולא עניין ביטחוני", אמר השר הפלסטיני לעניינים אזרחיים, חוסיין א־שייח' – אחד מיועציו הקרובים של יושב ראש הרשות מחמוד עבאס – לפלסטינים מתוסכלים בחודש פברואר באחת מההפגנות הרבות בנושא שמתקיימות מול משרדו.

א־שייח' הבטיח למפגינים כי גורמים ברמאללה מעלים את הנושא באופן קבוע בשיחות עם מקביליהם הישראלים.

השר לעניינים אזרחיים ברשות הפלסטינית חוסיין א־שייח' (צילום: סוכנות הידיעות הפלסטינית)
השר לעניינים אזרחיים ברשות הפלסטינית חוסיין א־שייח' (צילום: סוכנות הידיעות הפלסטינית)

"מיליון פלסטינים מהדלת האחורית"

אולם יש מי שמאשימים את הרשות הפלסטינית כי היא תורמת לצוואר הבקבוק הזה בכך שהיא מסרבת להעביר את הבקשות שמתקבלות בוועדה הפלסטינית לעניינים אזרחיים לרשויות הישראליות. בתשובתו לארגון "המוקד", משרד הביטחון טען כי בתקופה האמורה הוא קיבל מהרשות הפלסטינית 18 בקשות בלבד.

דובר מטעם הוועדה לעניינים אזרחיים של רמאללה לא השיב לשיחות טלפון חוזרות מצדנו במשך כמה חודשים. מתאם פעולות הממשלה בשטחים, הגוף הצבאי שמטפל בענייני האזרחים הפלסטינים בגדה המערבית, סירב לענות לכמה שאלות מפורטות ששלחנו אליו בנושא.

"כל פנייה שנשלחת אלינו על ידי הרשות הפלסטינית נבדקת ונשקלת בהתאם לנהלים", נמסר בתמציתיות מיחידת תיאום הפעולות. אל"מ (מיל') גרישה יעקובוביץ', שמילא תפקידים בכירים ביחידת תיאום הפעולות בשטחים, מסכים כי במישור הפרטי "יש [לנושא] צדדים הומניטריים וצדדים ביטחוניים".

אולם ככלל, לדבריו, לא ניתן להפריד את הנושא משאלות גדולות ובלתי פתורות הקשורות בסכסוך הישראלי–פלסטיני, כגון זכות השיבה לשטח ישראל שדורשים הפלסטינים עבור צאצאי הפליטים שנמלטו או גורשו במהלך מלחמת העצמאות ב־1948.

פלסטינים מפגינים מחוץ למטה הוועדה לעניינים אזרחיים ברמאללה, 8 באוגוסט 2021 (צילום: אהרן בוקסרמן/The Times of Israe)
פלסטינים מפגינים מחוץ למטה הוועדה לעניינים אזרחיים ברמאללה, 8 באוגוסט 2021 (צילום: אהרן בוקסרמן/The Times of Israe)

הרוב המכריע של אותם בני זוג שנישאו לפלסטינים תושבי הגדה המערבית הם בעצמם צאצאים למשפחות פלסטיניות, שנולדו וגדלו בגלות, בעיקר במדינות ערביות, אומר יעקובוביץ'. רובם הגיעו לגדה באמצעות אשרות ביקור בעלות תוקף של כמה חודשים, ופשוט נשארו.

מפקד בכיר לשעבר בשב"כ. "האצבע שלנו קלה על ההדק [בדחיית בקשות]. כל דבר קטן מספיק כדי לדחות בקשה, אלא אם יש איזו עתירה לבג"ץ"

אשרות כאלה אינן קלות להשגה, וכפופות לבדיקות ביטחוניות קפדניות מצד ישראל, אומר אריק ברבינג, מפקד בכיר לשעבר בשב"כ. "האצבע שלנו קלה על ההדק [בדחיית בקשות]. כל דבר קטן מספיק כדי לדחות בקשה, אלא אם יש איזו עתירה לבג"ץ", אומר ברבינג, ומוסיף: "אנחנו לא מחויבים לאפשר להם להיכנס לשטח".

אף על פי שמי שנכנסים לגדה המערבית אינם מנסים להשיג אזרחות או תושבות ישראלית, יעקובוביץ' מאמין כי הם משפיעים על האיזון הדמוגרפי הכללי, שימלא תפקיד חשוב בקביעת קווי הסדר הקבע.

נורה אל-חג'אג'י, טוניסאית הנשואה לפלסטיני שחיה במשך שנים בגדה המערבית ללא תעודה רשמית, 9 באוגוסט 2021 (צילום: אהרן בוקסרמן/Times of Israel)
נורה אל-חג'אג'י, טוניסאית הנשואה לפלסטיני שחיה במשך שנים בגדה המערבית ללא תעודה רשמית, 9 באוגוסט 2021 (צילום: אהרן בוקסרמן/Times of Israel)

"הנושא קשור באופן ישיר לזכות השיבה. תאר לעצמך שמיליון פלסטינים יתחתנו עם מיליון אזרחים זרים. ככה אתה מכניס מיליון פלסטינים מהדלת האחורית", אומר יעקובוביץ', שעובד כעת כמומחה עצמאי ליחסי ישראל ופלסטינים.

"בשלב כזה, לא יהיה יותר טעם לדון בזכות השיבה, כי כל מי שירצה לבוא לכאן יוכל לקבל מעמד", הוא מוסיף. אולם ההגבלות חלות גם על מי שאין לו ממש קשר לאומי לסכסוך.

עתירה שהוגשה לאחרונה לבג"ץ עסקה בבקשתה של אישה גרמנייה לגור עם בעלה בחברון. מבקשי תושבות אחרים – כמו נורה אל־חג'אג'י, במקור מטוניסיה – הם ערבים אך אינם פלסטינים. "גם הגירה היא לא פתרון בשלב הזה. בנינו כאן חיים שלמים", אומרת אל־חג'אג'י, שהכירה את בעלה באינטרנט לפני שהגיעה לגדה המערבית ב־2008.

תעודה כחולה, תעודה ירוקה

בשנים האחרונות, מאז הוקפאה שיטת המכסות, פלסטינים המבקשים מעמד של תושבות בגדה המערבית עבור בני זוגם מוצאים את עצמם לכודים בין מנגנוני הבירוקרטיה הישראליים והפלסטיניים, ואינם בטוחים לאן לפנות.

כשפלסטינים מבקשים לקבל תעודת תושבות – בין אם עבור תינוקות חדשים ובין אם עבור האישה או הבעל הטריים – לצורך מגורים בשטחי הגדה המערבית שבשליטת הרשות הפלסטינית, התחנה הראשונה שלהם היא הרשות הפלסטינית.

בהיעדר הסכם שלום עם הפלסטינים, הגדה המערבית נמצאת בשליטתה של ישראל מאז 1967. במהלך שנות ה־90 ישראל חתמה עם אש"ף על סדרה של הסכמים בילטרליים, הידועים כהסכמי אוסלו.

ההסכמים הובילו להקמתה של הרשות הפלסטינית, שקיבלה שליטה מוגבלת על מובלעות הפזורות ברחבי הגדה המערבית ורצועת עזה. בימי אוסלו האופטימיים, ישראל והרשות הפלסטינית החדשה יצרו מערכת חדשה להנפקת תעודות זהות לפלסטינים.

אישה פלסטינית מציגה תעודת זהות ירוקה לשוטר מג"ב באזור ירושלים, 3 באוגוסט 2012 (צילום: AP Photo/Majdi Mohammed)
פלסטינית מציגה תעודת זהות ירוקה לשוטר מג"ב באזור ירושלים, 3 באוגוסט 2012 (צילום: AP Photo/Majdi Mohammed)

אולם ההסכמים הבילטרליים, שנועדו במקור להיות הסכמי ביניים בלבד, הותירו את ההחלטה מי יכול להיכנס ולהתגורר בגדה המערבית באופן חוקי בידיה של ישראל.

ברבינג, מפקד לשעבר בשב"כ, אומר כי לרמאללה יש אינטרס לאפשר לישראל לבדוק מקרוב מי נכנס לשטחי הרשות הפלסטינית, אם לצורך ביקור ואם לצורך מגורים, ולמנוע את כניסתם של פעילי טרור או מתנגדים פוטנציאליים. "יש כאן אינטרסים משותפים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית", הוא אומר בריאיון טלפוני.

על מנת לקבל תעודת תושבות ירוקה לבני או בנות זוגם, הפלסטינים צריכים לפנות למשרדי הרשות הפלסטינית לעניינים אזרחיים. בעיקרון, פקידי המשרד בוחנים את הבקשות לפני שהם מעבירים בקשות ראויות למתאם פעולות הממשלה בשטחים, שמתייעץ עם גופים ממשלתיים ישראליים אחרים לפני שהוא מקבל את החלטתו.

אולם שכבת הבירוקרטיה הנוספת שיצרו הסכמי אוסלו הוסיפה קושי חדש: נראה שהרשות הפלסטינית כבר אינה מעבירה אפילו בקשות לאיחוד משפחות לצד הישראלי, במחאה על מדיניותו.

עובדים מהרשות הפלסטינית מחכים לעבור במחסום ליד מעלה אדומים, 30 ביוני 2020 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)
עובדים מהרשות הפלסטינית מחכים לעבור במחסום ליד מעלה אדומים, 30 ביוני 2020 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)

לדברי מתאם הפעולות בשטחים, ככל שהוא יכול לקבוע, רק קומץ קטן מבקשות הפלסטינים הגיע לפתחו ב־2010. הרשות הפלסטינית טוענת כי ישראל מסרבת להכיר בבקשות שהיא שולחת לה. אולם ארגוני זכויות אדם אומרים כי רמאללה גם לא סיפקה להם הוכחה לכך שהבקשות אכן הועברו לצד הישראלי.

מספר פלסטינים שדיברו עם זמן ישראל דיווחו כי הוועדה לעניינים אזרחיים של הרשות הפלסטינית אפילו אינה מאפשרת להם יותר להגיש בקשות חדשות לאיחוד משפחות.

"אנחנו הולכים לרשות הפלסטינית, אומרים לנו ללכת לדבר עם ישראל. אנחנו הולכים לישראל, אומרים לנו לדבר עם הרשות הפלסטינית", אומר מוחמד ראג'י, ירדני־פלסטיני מהכפר בית סירא הסמוך לרמאללה. ראג'י, שנשוי לפלסטינית מהגדה המערבית, מבקש מעמד של תושב מאז 2008. "כל אחד אומר שזאת בעיה של מישהו אחר", הוא אומר.

משפטנים ופעילים למען זכויות אדם נותרים מבולבלים לנוכח המצב. עובד של ארגון לזכויות אדם, שביקש להישאר בעילום שם כדי שיוכל לדבר בחופשיות על הנושא הרגיש, טוען כי ישראל "אשמה במאה אחוז" במצב הקיפאון, אולם אומר כי סירובה התמוה של הרשות הפלסטינית להעביר את הבקשות פוגע במאמצים המשפטיים להיאבק במדיניות הזו.

"הדרך היחידה לקרוא תיגר על הקיפאון הזה בבתי המשפט הישראליים היא להגיש מקרים פרטיים, וכאן המשרד הפלסטיני לעניינים אזרחיים מהווה מכשול גדול: ישראל מקבלת רק בקשות מהרשות הפלסטינית; אי אפשר להגיש בקשה באופן ישיר", הוא אומר.

"המשרד לעניינים אזרחיים לא מעביר בקשות לישראל או נותן אישור רשמי שהבקשה הועברה. ואז הצבא הישראלי פשוט יכול להגיד שהוא מעולם לא קיבל את הבקשה. אז אנחנו במבוי סתום"

"מסיבה כלשהי, המשרד לעניינים אזרחיים לא מעביר בקשות לישראל או נותן אישור רשמי שהבקשה הועברה. ואז הצבא הישראלי פשוט יכול להגיד שהוא מעולם לא קיבל את הבקשה. אז אנחנו במבוי סתום", הוא מוסיף.

גורמים שונים בוועדה הפלסטינית לעניינים אזרחיים סירבו או נמנעו מלהגיב לפניותינו במשך כמה חודשים. יעקובוביץ' מייחס זאת לגישת "הכול או כלום" של הרשות הפלסטינית בנושא.

"הרשות הפלסטינית לא יודעת איך לפעול כאן, כי הם עוזרים לאנשים האלה להגיע לכאן, הם חותמים על ההיתרים שלהם, אבל הם לא יכולים לפתור את הבעיות שלהם בשבילם. מצד שני, יש כאן דלת אחורית שהפלסטינים משתמשים בה כפרצה במשך הרבה שנים", אומר יעקובוביץ', בהתייחס לאשרות הביקור.

גורל בלתי ידוע

התסכול של חלק מהמשפחות לנוכח המצב הקיים הוביל בחודשים האחרונים להפגנות מחאה קבועות מול מטה הוועדה לעניינים אזרחיים ברמאללה. הפגנות מתמשכות – גם אם קטנות – מול משרדי הרשות הפלסטינית הן דבר נדיר בגדה המערבית, שבה התנגדות למשטר לרוב נענית במעצר או אפילו באלימות.

בעבר, מי שהשמיעו את קולם היו בעיקר בני ובנות זוג בעלי דרכון מערבי, שככל הנראה מעניק הגנה מסוימת מפני התעללות. אולם ההפגנות הנוכחיות הן שונות – רובן מובלות על ידי נשים מהעולם הערבי, ובעיקר מירדן.

זה יותר גרוע מלהיות אסירים", אומרת מוטייר. "אסירים לפחות יודעים מתי הם צפויים להשתחרר מהכלא. אבל אנחנו נתונים לגורל בלתי ידוע"

ביום ראשון בתחילת אוגוסט, כ־150 פלסטינים שהנושא נוגע להם התאספו מול מטה הוועדה, השוכן כמה מאות מטרים מהמנהל האזרחי של ישראל הסמוך לבית אל, והשמיעו סיסמאות הקוראות לשר לעניינים אזרחיים אל־שייח' להעניק להם את האישורים המבוקשים.

המפגינים, ובהם מוטייר, תושבת קלנדיה ילידת ירדן, צעדו כמה מאות מטרים לעבר משרד התיאום והקישור הישראלי המקומי, מבנה בטון הממוקם בכניסה הצפונית לרמאללה.

מדובר במרחק של כמה דקות הליכה בלבד – אבל ככל שזה נוגע לבקשות שלהם, הם היו מוכנים ללכת גם עד צדו השני של כדור הארץ. "זה יותר גרוע מלהיות אסירים", אומרת מוטייר. "אסירים לפחות יודעים מתי הם צפויים להשתחרר מהכלא. אבל אנחנו נתונים לגורל בלתי ידוע".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 2,075 מילים ו-1 תגובות
סגירה