שני עשורים חלפו מאז המחבלים המתאבדים של אל-קאעדה הובילו את המטוסים אל תוך מגדלי התאומים והפנטגון, וביצעו פיגועי טרור ראוותניים ששינו את העולם. מאז, הארגון ששלח אותם ואת קורבנותיהם אל מותם נחלש ואיבד מהשפעתו והמנהיג שלו, אוסאמה בן לאדן, נהרג במבצע מיוחד של הכוחות האמריקאים עשור אחר כך.
פיגועי ה-11 בספטמבר היו בבחינת נקודת שיא עבור אל-קאעדה, שמייד אחריה החלה ההתרסקות.
בן לאדן, שעל פי המסמכים שנמצאו במקום מסתורו באבוטאבאד, שם העביר את שנותיו האחרונות, חלם שפעולותיו הזדוניות יגרמו לגלי מחאה בארה"ב וליציאה של החיילים האמריקאים ממדינות מוסלמיות במזרח התיכון.
בדיוק עשרים שנה לאחר מכן, ארה"ב עוזבת את אפגניסטן ששוב נשלטת על ידי הטליבאן ומתכוננת לעזוב את עיראק, אליה פלשה ב-2003. לא אל-קאעדה ולא דאע"ש גרמו לאמריקאים לשנות את דעתם לגבי תפקידם ונוכחותם במזרח התיכון, אלא הנסיבות הכלכליות, הפוליטיות והאידאולוגיות: ארה"ב כבר לא מעוניינת ב"חול המוכתם בדם" המזרח התיכוני, כפי שביטא זאת לפני מספר שנים הנשיא דונלד טראמפ.
לא אל-קאעדה ולא דאע"ש גרמו לאמריקאים לשנות את דעתם לגבי תפקידם ונוכחותם במזרח התיכון, אלא הנסיבות הכלכליות, הפוליטיות והאידאולוגיות
כך או כך, המטרה שאליה שאף מנהיג אל-קאעדה – שהחל את הקריירה שלו כשתמך בלחימה של מוג'אהדין נגד הכוחות הסובייטים באפגניסטן – הולכת ומתגשמת.
בן לאדן ואידאולוגים אחרים של תנועות טרור ג'יהאדיסטיות סלדו מהמשטרים הערביים ששיתפו פעולה עם האמריקאים לא פחות מאשר מאמריקאים עצמם ואף טען שהם מאיימים על האסלאם והמוסלמים הרבה יותר מאשר "הכופרים".
הניוון של המשטרים הערביים וחוסר יכולת להתמודד עם האתגרים הפוליטיים והכלכליים הביאה בשנת 2011 להתפרצות של האביב הערבי ולנפילה של נשיא מצרים חוסני מובארכ, מנהיג לוב מועמר קדאפי, עלי עבדאללה סאלח בתימן ונשיא תוניסיה זין אל-עאבדין בן עלי – כולם שנואי נפשו של בן לאדן.
הניוון של המשטרים הערביים וחוסר יכולת להתמודד עם האתגרים הפוליטיים והכלכליים הביאה ב-2011 להתפרצות של האביב הערבי ולנפילה של מובארכ, קדאפי, סאלח בתימן ובן עלי – כולם שנואי נפשו של בן לאדן
המערכת הבין-ערבית נחלשה משמעותית, ולתקופה קצרה אף הוקמה בשטחן של סוריה ועיראק המדינה האסלאמית הדיסטופית של דאע"ש, שמאז חוסלה על ידי הקואליציה הבינלאומית ובראשה ארה"ב.
מאות אלפי מוסלמים מתו כתוצאה ממהפכות, הפיכות, מלחמות אזרחים ואירועי טרור, והמצב הכלכלי במדינות רבות המשיך להידרדר. גם האביב הערבי לא התפרץ בזכותו של בן לאדן וארגונו שמאז רק הלך ודעך.
אוסאמה בן לאדן הצליח לזעזע את העולם וגרם לרבים להבין את הסכנות שטמונות באידאולוגיה של האסלאם הרדיקלי, וכיום לארה"ב ולישראל יש הרבה יותר שותפים במאבק זה במזרח התיכון מאשר קודם.
אוסאמה בן לאדן הצליח לזעזע את העולם וגרם לרבים להבין את הסכנות שטמונות באידאולוגיה של האסלאם הרדיקלי, וכיום לארה"ב ולישראל יש הרבה יותר שותפים במאבק זה במזרח התיכון מאשר קודם
יחד עם זאת, גם המערב לא הצליח לעקור את האידאולוגיה הזאת מהשורש, בעוד שהעולם הערבי לא הצליח להמציא את עצמו מחדש ולהציע לאזרחים שלהם חוזה פוליטי, חברתי, כלכלי וביטחוני משופר.
לא ארגונים כגון אל-קאעדה, אלא הפלגנות, האוטוריטריזם, השחיתות והעדר הזדמנויות כלכליות מאיימים על הביטחון במזרח התיכון.
כל עוד לא יחלו תהליכים של התחדשות ורפורמה שישנו את המצב באזור באופן יסודי, תמיד יוכלו לצמוח בתוך הכאוס אידאולוגיות קיצוניות ותנועות שחולמות לשחזר את "ההצלחה" של אוסאמה בן לאדן.
טורקיה מבצרת את הגבול עם איראן על מנת לבלום את גל הפליטים מאפגניסטן
מחשש למשבר פליטים חדש, טורקיה בונה במהירות ביצורים חדשים בגבול שלה עם איראן כדי לחסום כניסתם של אלפי פליטים אפגנים למדינה. הפליטים הנמלטים ממשטר הטליבאן בורחים לאיראן, ומשם הם עושים את המסע שנמשך שבועות רבים לעבר הגבול עם טורקיה.
נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן אמר לאחרונה כי 300,000 אפגנים כבר נכנסו לטורקיה במהלך התקופה האחרונה וכי הוא נחוש לא להכניס יותר פליטים.
כעת מותקנים באזור הגבול לוחות בטון בגובה שלושה מטרים על מנת לבלום את גל הפליטים. החומה הטורקית החדשה תשתרע לאורך 241 קילומטרים, ועל פי דיווחים בתקשורת הטורקית, ההקמה של כ-155 קילומטרים מתוכם כבר הושלמה.
החומה הטורקית החדשה תשתרע לאורך 241 קילומטרים, ועל פי דיווחים בתקשורת הטורקית, ההקמה של כ-155 קילומטרים מתוכם כבר הושלמה
הפליטים האפגנים שלא יוכלו לחצות את הגבול יצטרכו להישאר באיראן, שם מתגוררים כבר כ-3 מיליון פליטים מאפגניסטן שהגיעו למדינה מאז החלה המלחמה ב-2001.
בין מי טו ל"תיכון רוואבי לבנות"
הרשתות החברתיות במצרים סוערות בגלל חזרתו למדינה של הבמאי המפורסם חאלד יוסף, שהציתה דיון בנושא היחס של החברה כלפי מטרידי מין והקורבנות שלהם.
יוסף נאלץ לעזוב את ארצו ולהגר לצרפת לאחר שהודלפו באינטרנט הקלטות בהן הוא נראה מקיים יחסי מין עם שתי שחקניות מצריות צעירות. הבמאי טען אז שהוא נפל קורבן לרדיפה שלטונית בגלל הביקורת שהביע נגד העברה של שני איים בים האדום לשליטת ערב הסעודית, אך ההקלטות דיברו בעד עצמן.
הבמאי טען אז שהוא נפל קורבן לרדיפה שלטונית בגלל הביקורת שהביע נגד העברה של שני איים בים האדום לשליטת ערב הסעודית, אך ההקלטות דיברו בעד עצמן
במהלך הקיץ חזר יוסף למצרים והתקבל בחמימות על ידי האליטה, שכנראה החליטה שעבר מספיק זמן על מנת לכפר את עוונותיו. אך בעוד שהבמאי שניצל את שתי השחקניות הצעירות זוכה עכשיו לעדנה מחודשת, נראה שהחיים של שתי הנשים הללו נהרסו לחלוטין. החברה לא סלחה להן על המעידה, ואחת מהן אף ניסתה להתאבד ולאחר מכן עזבה את מצרים.
הדיון על היחס הדו-פרצופי של החברה במדינות המוסלמיות השמרניות כלפי התוקף לעומת הקורבנות שלו מתנהל כבר שנים רבות.
הארגונים הפמיניסטיים במצרים טוענים שמרבית הנשים במדינה נפלו קורבן לתקיפה או הטרדה מינית במהלך החיים שלהם, אך רובן לא מדווחות ולא מתלוננות בגלל הפחד להיחשף. הנשים שמגישות תלונות למשטרה על תקיפה מינית זוכות ליחס מבזה ולעיתים גם נענשות על ידי המשפחות שלהן שמאשימות אותן ב"התנהגות מופקרת".
הסדרה הירדנית הפופולרית "תיכון רוואבי לבנות" שעלתה לשידור במהלך חודש אוגוסט בנטפליקס פוגעת בדיוק במטרה כאשר אחת הגיבורות הראשיות בשם לאיאן מתלוננת על כך שהיא נמצאת כל הזמן תחת פיקוח מדוקדק של המשפחה בעוד ש"אחיה זוכה לחיות את החיים שלו ולעשות כל מה שעל רוחו".
אחת הגיבורות הראשיות מתלוננת על כך שהיא נמצאת כל הזמן תחת פיקוח מדוקדק של המשפחה בעוד ש"אחיה זוכה לחיות את החיים שלו ולעשות כל מה שעל רוחו"
בסדרה, לאיאן לא מפרטת מה בדיוק עושה אחיה שנאסר עליה, אך כל מי שגר במזרח התיכון מבין את הקונטקסט.
ל"תיכון רוואבי לבנות" אין סוף טוב (סליחה על הספוילר), ואולי בגלל זה נשים רבות ושונות במדינות הערביות חשו הזדהות עם הבנות האליטיסטיות והמפונקות של רוואבי.
מדי שנה, מאות נשים ברחבי המזרח התיכון, כולל בישראל, נרצחות על ידי גבר ממשפחתן בגלל שהן העזו לחיות את חייהן, ולפעמים בגלל שמועה זדונית או שקרית. אלפי נשים אחרות נרמסות ומשלמות מחירים כבדים, בעוד שהגברים יוצאים ללא פגע ומתקבלים בזרועות פתוחות על ידי החברה שאוהבת לסלוח לגברים על חטאיהם.
היום הזה בתולדות מזרח התיכון:
פריצה לשגרירות ישראל בקהיר
מספר חודשים לאחר שפרץ האביב הערבי במצרים וגרם להתפטרותו של הנשיא חוסני מובארכ, היחסים בין ישראל למצרים התדרדרו והגיעו לנקודת השפל ב-9 בספטמבר 2011, כאשר המונים פרצו אל תוך הבניין של השגרירות הישראלית ברובע דוקי במרכז קהיר.
בשעות הערב החלו מאות מפגינים מצריים להתאסף ליד השגרירות. זאת לא הייתה ההפגנה הראשונה מהסוג הזה – למעשה, במהלך הקיץ התקיימו מספר הפגנות סוערות ליד בניין השגרירות, כאשר המפגינים דרשו מהשלטונות לקטוע את היחסים עם ישראל ולסגור את השגרירות הישראלית לאלתר.
קיר ביטחון מיוחד הוקם ליד הבניין על מנת להגן על הנציגות הדיפלומטית הישראלית, אך נראה שהצעד הזה רק הלהיט את הרוחות בבירה המצרית.
באותו ערב, המפגינים המתלהמים עברו ממילים למעשים. הם החלו לתקוף את קיר הביטחון שהקיף את בניין השגרירות באמצעות פטישים, מקלות ואיל ניגוח. לאחר כמה שעות המפגינים הצליחו לפרוץ את הקיר ולהיכנס ללובי של הבניין. בכל אותה העת, מספר אנשי צוות של השגרירות שהו בתוך הבניין בחדר מאובטח, כשדלת פלדה מגינה עליהם מפני הזעם של הפורעים.
הבכירים הישראלים ניסו ללא הואיל במשך זמן רב להשיג בטלפון את ההנהגה המצרית. שר הביטחון אהוד ברק נאלץ לפנות למקבילו האמריקאי לאון פנאטה וביקש ממנו להתערב בדחיפות על מנת למנוע אסון.
הבכירים הישראלים ניסו ללא הואיל במשך זמן רב להשיג בטלפון את ההנהגה המצרית. שר הביטחון אהוד ברק נאלץ לפנות למקבילו האמריקאי לאון פנאטה וביקש ממנו להתערב בדחיפות על מנת למנוע אסון
רק לאחר ההתערבות האמריקאית, המועצה הצבאית העליונה של מצרים שלחה את כוחות הקומנדו על מנת לסייע בחילוץ הצוות הישראלי, ולאחר מספר שעות כל עובדי השגרירות הוטסו ארצה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם