שרה קוניג, יוצרת הפודקאסט Serial (צילום: Charles Sykes/Invision/AP)
Charles Sykes/Invision/AP

ראיון יוצרת Serial חולמת לשנות את מערכת הצדק האמריקאית

שרה קוניג השיקה את הפודקאסט הדוקו-פלילי Serial בלי הרבה ציפיות ● אבל אחרי יותר מ-340 מיליון הורדות ומשפט חוזר בזכות הגילויים שחשפה בפודקאסט, היא מבקשת לחולל שינוי של ממש במערכות החוק והסדר בארצות הברית

כאשר העיתונאית שרה קוניג השיקה את Serial, פודקאסט בן 12 פרקים על תיק מן העבר של רצח תלמידת תיכון, היא לא רק חוללה מהפכה בתחום הפודקאסטים – היא יצרה את האזנת הבינג', האזנה ברצף לכל הפרקים – אלא גם החלה, למעשה, את טרנד הדוקומנטרי-פלילי, שהפך לפופולרי בשנים האחרונות.

הפודקאסט Serial, שזכה ליותר מ-340 מיליון הורדות והיה לפודקאסט הראשון שזכה בפרס הפיבודי, הפך לשיחת היום באמריקה ולנושא לשיחות מטבחון שם. הוא היה כה פופולרי, עד שהקומיקאית ססילי סטרונג גילמה את קוניג במערכון של "סאטרדיי נייט לייב" ו-HBO שידרה  סדרה דוקומנטרית על המקרה המתועד בפודקסט, "התיק נגד עדנאן סעיד".

אך מעבר לדרמה הטמונה בדיווח על פשע אמיתי, העונה הראשונה עשתה דבר נוסף: היא עוררה בקוניג השראה לבלות שנה באולם בית משפט, כדי לנסות להבין את הביורוקרטיה המסובכת להפליא הידועה כמערכת המשפט האמריקאית.

"ביקרתי בבתי משפט במהלך הקריירה שלי. נכנסתי לבית המשפט כדי לסקר מקרה מסוים או ליצור פרופיל לשופט. מעולם לא הבטתי כך מהצד", מספרת קוניג בריאיון טלפוני מביתה בפנסילבניה.

העונה השלישית הסתיימה וזמינה לשמיעה ברצף. בתשעת הפרקים שלה, המאזינים ימצאו את קוניג ואת הכתב השותף שלה, עמנואל דזוצי, בבית המשפט לעבירות חמורות במחוז קויאהוגה בקליבלנד, אוהיו.

בשנה שבילו שם, הם ראיינו שופטים, עובדים סוציאליים, עורכי דין, נאשמים וקרבנות. מגוון התיקים העצום כלל קטטה בבר, ירי מרכב והחזקת מריחואנה. מדובר ב"סיפורים הבלתי רגילים של התיקים הרגילים", על פי אתר הפודקאסט.

קוניג מאשרת כי העונה הרביעית נמצאת בשלבי הכנה, אך אינה חושפת את הנושא שלה, ומוסיפה בהתגרות: "עדיף לא להגיד כלום, כי מי באמת יודע?".

לפני היציאה לקליבלנד לקראת העונה השלישית, קוניג קראה את הספר של איימי באך, "Ordinary Injustice: How America Holds Court", שנתן השראה להקמת ארגון ללא מטרות רווח בשם MFJ) Measures for Justice).

בהנחייתה של באך, הארגון פיתח שורה של מדדים לביצוע פעולות, החל ממעצר ועד פעולות שלאחר הרשעה, והוא משווה את התוצאות ביותר מ-3,000 המחוזות בארצות הברית. הנתונים של MFJ, הזמינים לכול חינם באופן מקוון, ניתנים לסיווג על פי גזע ומוצא אתני, מגדר, מצב סוציו-אקונומי וגיל.

ב-29 באפריל אירחה קוניג שיחה עם באך, זוכת פרס צ'רלס ברונפמן לשנת 2018. הפרס השנתי, בסך 100 אלף דולר, מוענק על פעילות הומניטרית לאדם מתחת לגיל 50, שעבודתו החדשנית, שבבסיסה ערכים יהודיים, תרמה באופן משמעותי לשיפור העולם.

"היידיש שלי היא בסיסית"

לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטת שיקגו ב-1990, עבדה קוניג עבור חדשות ABC וה"ניו יורק טיימס" ברוסיה. ב-2004 מונתה למפיקה של "This American Life" ברדיו הציבורי של שיקגו, וב-2006 זכתה בפרס פיבודי על פרק בנושא העצירים בגואנטנמו בשם "Habeas Schmabeas".

קוני זוקפת את אהבתה למילים ולסיפורים בחלקה לזכותו של אביה ג'וליאן קוניג, הקופירייטר היהודי שיצר אינספור סלוגנים ידועים, בהם "It takes a licking and keeps on ticking" עבור Timex ו-"Think Small" עבור פולקסוואגן.

את היידיש המשתחלת לסיפור שהיא מספרת – למשל תובע אשר מציג את "כל המגילה" לחבר מושבעים – קוניג מייחסת לילדותה בקהילה היהודית בניו יורק .

"היידיש שלי היא בסיסית", אומרת קוניג.

כמה ידעת על הבעיות במערכת המשפט הפלילי? האם זה היה עניין של "ידעתי שהיא במצב גרוע למדי, אבל לא הבנתי עד כמה?

"אם מעולם לא היית במגע עם מערכת המשפט, אתה עשוי להיות מופתע ממה שמתרחש, אבל לדעתי הרבה אנשים יודעים את זה על המערכת שלנו.

"חשבתי שהבעיות יהיו מרומזות יותר. חשבתי שהן יהיו מכוסות בשכבות של ביורוקרטיה ולא גלויות כל כך. חשבתי שייקח לי זמן לפענח את מה שמתרחש ושאזדקק להסברים. אז אני חושבת שזה הפתיע אותי".

איימי באך כתבה שהיא הבינה במהרה כי לא משנה עד כמה טובות כוונותיהם של התובעים, השופטים ועורכי הדין של ההגנה, הם כל כך התרגלו לתבניות של אי-צדק שהם כבר אינם מזהים אותן. זה היה הרושם שלך ממחוז קויאהוגה?

"לדעתי הצד של ההגנה נוטה לראות תבניות של אי-צדק יותר מאשר התובעים. אבל אפילו חלק מהתובעים והשופטים והמשטרה אומרים 'כן, זה לא איך שדברים אמורים להיות, אבל ככה זה עובד'. אנשים חשים לכודים במערכת. יש אנשים שנלחמים למען רפורמה, אבל ברוב המקרים אתה פשוט לכוד.

"זה נכון במיוחד בבניין שבו כולם מכירים את כולם ויש חשיבות למוניטין שלך. אתה לא רוצה לטלטל את הספינה, אתה לא רוצה להיחשב 'גורם בעייתי'. זה עשוי לפגוע בקריירה שלך ויכול באופן פוטנציאלי לפגוע בלקוח שלך.

"לגבי חלק מהדברים, כמו ענישת יתר על שימוש במריחואנה, כולם יכירו בכך שזה לא ראוי, וכולם מסכימים שיש צורך בשינוי. אז אתה שואל את עצמך 'למה הם עושים את זה?' אבל אתה מבין שהמבנה של המערכת נותר על כנו. אז אני יכולה לחוש אהדה כלפי אנשים במערכת, למרות שזה מרתיח אותי".

הספר של באך מדבר על דרכים אובייקטיביות לתיקון חלק מהבעיות שהעלית ב-Serial, כמו משך המשפט, המשא ומתן על עסקאות טיעון והערבות. בראיונות שלך עם גורמים במערכת המשפט, האם מצאת אנשים שאימצו את השימוש בנתונים כדי לבצע שינוי?

"האמת שגילינו מחסור בנתונים במחוז קויאהוגה. הרבה מהרישומים פשוט לא נשמרים. MFJ עזר לנו למצוא נתונים או הנחה אותנו איך למצוא מה שחיפשנו.

"יש מספיק נתונים כלל-ארציים כדי לדעת מהן הבעיות ומה צריך לתקן. מה שהספר של איימי עשה בצורה טובה כל כך, הוא להראות את המערכות השונות בתוך מערכת המשפט הכללית. אהבתי והערכתי גם את הנדיבות והאהדה שהיא הפגינה כלפי האנשים שהיא כותבת עליהם. היא הראתה לנו שמדובר באנשים רגילים שעושים את עבודתם, לפעמים מפשלים, ולפעמים אפילו לא יודעים למה.

"הייתי מבולבלת מהחיקוי"

כאמור, העונה הראשונה של Serial זכתה לפרודיה ב"סאטרדיי נייט לייב". כשאני שואלת את קוניג איך הרגישה כשססילי סטרונג גילמה אותה, היא אומרת: "לא קיבלתי התראה מוקדמת – שמעתי על כך כשמישהו שהכרתי כתב לי הודעה בבוקר שאחרי השידור. הופעתי מאוד – ואני גם זוכרת שהייתי מבולבלת, וחשבתי שהקהל של התכנית ודאי היה מבולבל, משום לא חשבתי שהמוני הצופים שלהם מכירים את Serial באותו זמן. אבל אני משערת שאנשים הבינו את המערכון.

"מובן שבמידה מסוימת הייתי גם נרגשת ומוחמאת. ססילי סטרונג הייתה נפלאה ומצחיקה, אבל התחושה הכללית שלי נטתה יותר לכיוון חרדה וחשש גדול.

הייתי מודעת לכך שהסיפור הפך לבידור עבור כל כך הרבה אנשים, וזה הלחיץ אותי. הרגשתי צורך להגן על האנשים בסיפור, והרגשתי אשמה בכך שגררתי אותם לתרבות פופ באופן שכזה

"העניין הוא שאני ככל הנראה הקהל הגרוע ביותר בעולם בשביל המערכון הזה. משום שהייתי מודעת לכך שהסיפור הפך לבידור עבור כל כך הרבה אנשים, הם התייחסו לזה כבידור. וזה הלחיץ אותי. הרגשתי צורך להגן על האנשים בסיפור, וגם הרגשתי אשמה בכך שגררתי אותם בלא יודעין לתרבות פופ באופן שכזה.

"כמובן, לא ידענו שהתכנית תהפוך לפופולרית כל כך, כך שלא יכולתי להכין את המרואיינים שלי, ואנחנו בעצמנו לא היינו מוכנים לכך. אז כן – המערכון ב'סאטרדיי נייט לייב' היה מעט מורכב עבורי. אבל אני מבינה לחלוטין מדוע אנשים אהבו אותו! זו רק אני. בכל פעם שאני מדברת על כך, אני מרגישה כמו משביתת שמחה איומה. אבל זו האמת: אני סוג של משביתת שמחה בנושא".

העיתונאית והפודקאסטרית שרה קוניג (צילום: סנדי הוניג))
העיתונאית והפודקאסטרית שרה קוניג (צילום: סנדי הוניג))

בעונה השלישית יש תחושה שהבעיות במערכת כה עמוקות, עד שאין תקווה באופק. האם הכנת הסדרה דיכאה אותך, או שאת רואה תקווה לרפורמה?

"אני נעה לכאן ולכאן. אני נוטה לייאוש, אבל אז מזכירה לעצמי שדברים גדולים מתרחשים, כמו הרפורמה בתביעה. היו הרבה בחירות שבהן מועמדים נבחרו על בסיס תמיכתם ברפורמה, ולא כמועמדים שתומכים בה בחשאי. יש הרבה אנרגיה סביב הנושא ומתחילים לראות כסף מאחורי היוזמות. מתחילים לשמוע שיחות כלל-ארציות על כך שתעשיית הכליאה היא אמיתית ומבישה, ושאנחנו צריכים לטפל בזה".

עוד 1,112 מילים
סגירה