גם האביב הסודאני נרמס על ידי גנרלים
הכתובת הזאת הייתה מרוחה על הקיר, בעצם על אלפי קירות שונים ברחבי סודאן – מדינה ענייה ומסוכסכת, עם עבר בעייתי ועתיד מטריד.
גם אם לרגע קט, אי-שם ב-2019, היה נדמה שסודאן הצליחה להתרומם מעל מלחמות אזרחים בלתי פוסקות ורודנות אכזרית של פושע צבאי, הגנרל עומר אל-בשיר, ולבחור בנתיב אחר, בחודשים האחרונים כבר היה ברור שהמתח בין הממשלה האזרחית לגנרלים רק ממשיך לגבור, והמכשולים בדרך ליציבות (נעזוב לרגע את הדמוקרטיה בצד) רבים מדי.
בעוד שבישראל ספרו את הדיבידנדים מהסכם השלום החדש שנחתם עם ח'רטום בשנת 2020, המצב הכלכלי והביטחוני במדינה התדרדר מהר. המטבע המקומי התרסק, בחנויות אזל הלחם, הקמח והשמן, והנמל בפורט סודאן נחסם על ידי מנהיג שבטי ממזרח המדינה שדרש לפטר את הממשלה.
בישראל ההתרחשויות המדאיגות הללו לא עשו כותרות – בכל מקרה לא התכוונו פה לנסוע לנופשון בח'רטום הבירה בחגים, מקסימום לטוס מעל סודאן בדרך ליעדים אחרים. זה מה שאמר השר לשעבר אלי כהן, כשקיים בחודש ינואר ביקור רשמי ראשון בסודאן:
"אני סמוך ובטוח שהביקור הזה הניח את היסודות לשיתופי פעולה רבים וחשובים, שיסייעו הן לישראל והן לסודאן, וליציבות הביטחונית באזור, ויעמיקו את הקשרים שלנו עם אפריקה ויובילו להסכמים נוספים עם מדינות באזור. המרחק הגיאוגרפי הקצר בין המדינות מגביר את החשיבות הביטחונית של ההסכם ואת הפוטנציאל הכלכלי".
הקשר בין דבריו של כהן לבין המציאות הסודאנית הסבוכה היה מקרי לחלוטין.
הפעילים של החברה האזרחית שנאבקו בזמנו נגד הרודן אל-בשיר, ידעו שהגנרלים ששירתו אותו נאמנה בעבר לא ישחררו את המושכות כל כך מהר, אך בכל זאת קיוו שהסטטוס הקוו הרגיש יימשך, לפחות על מנת שיוכלו להמשיך וליהנות מסיוע אמריקאי נדיב. הם טעו.
הפעילים של החברה האזרחית שנאבקו בזמנו נגד הרודן אל-בשיר, ידעו שהגנרלים ששירתו אותו נאמנה בעבר לא ישחררו את המושכות כל כך מהר, אך בכל זאת קיוו שהסטטוס הקוו הרגיש יימשך
השבוע סודאן חוותה עוד הפיכה צבאית שבעקבותיה ארה"ב והבנק העולמי הפסיקו את הסיוע למשטר הסודאני. בוושינגטון אף התריעו בפני ישראל שאולי כדאי לחשב מסלול מחדש בגלל ההפיכה הצבאית, אך בירושלים בינתיים מעדיפים להמתין.
הפיכות צבאיות הן דבר שבשגרה במזרח התיכון, וישראל מנהלת מערכות יחסים רבות עם מדינות אוטוריטריות שאף גרועות יותר מסודאן – לדוגמה, עם אריתריאה – בגלל שיקולים כאלה ואחרים.
הפיכות צבאיות הן דבר שבשגרה במזרח התיכון, וישראל מנהלת מערכות יחסים רבות עם מדינות אוטוריטריות שאף גרועות יותר מסודאן – לדוגמה, עם אריתריאה – בגלל שיקולים כאלה ואחרים
מה שמדאיג את ישראל זאת האפשרות שסודאן תהפוך שוב לבית חם לארגוני טרור הפועלים באזור, וכדי להבטיח שזה לא יקרה, ישראל תמשיך ככל הנראה לשתף פעולה באופן גלוי או נסתר עם הגנרלים שהפכו לשליטים הבלעדיים של סודאן.
אבו-דאבי לא רוצה שום אחריות על עזה
כיצד ניתן לפתור את הבעיה של העברת מענקים כספיים למשפחות נזקקות ברצועת עזה? מזה כמה שנים, המשטר הקטארי מעביר את הכספים לעזתים – בהתחלה ההעברות נעשו באמצעות אותן מזוודות מזומנים הידועות לשמצה.
אבל לאחר שישראל וקטאר ספגו לא מעט ביקורת על ההתנהלות הזאת, הצדדים החלו לחפש אלטרנטיבות כגון כרטיסי פלסטיק המזכים את המשפחה במענקים הכספיים ובפיקוח צמוד של האו"ם.
למרות כל המאמצים הרבים שהושקעו במציאת הפתרון המושלם, התהליך אינו עובר חלק ולישראל עדיין יש לא מעט חששות בנוגע ליעד הסופי של הכספים הקטאריים. גם הקשרים בין ישראל לקטאר ידעו ימים יותר יפים, אבל עד עכשיו לא נמצאו מתנדבים אחרים שמוכנים להוציא מיליונים מהכיס, לחלק אותם לעזתים ולהיכנס לקלחת הרותחת של היחסים בין ישראל לרצועת עזה.
השבוע ישראל החליטה להציע לידידה החדשה שלנו, איחוד האמירויות, את התענוג המפוקפק הזה – לקחת אחריות על חלוקת הכספים לעזתים, במקום קטאר. האמירתים חשבו על ההצעה הנדיבה בערך דקה, והשיבו ב"לא" מנומס אך אסרטיבי.
נכון שאבו-דאבי הייתה מסוכסכת עד לאחרונה עם דוחה, אבל בתחילת השנה המדינות היריבות השלימו וממה שזה נראה כעת, ממשיכות בנרמול היחסים ביניהן. לקחת את היוזמה מידי הקטארים ולהיכנס למקום הדחוס ורווי המתחים והיצרים שנקרא עזה, שם פועלת גם מצרים, פירושו ליצור קרע חדש ביחסים עם קטאר.
בנוסף, באמירויות מבינים היטב כי ברגע שהם ייכנסו מתחת לאלונקה הישראלית-פלסטינית, הם יהפכו לחלק בלתי נפרד מהדרמה המתמשכת הזאת, כאשר שני הצדדים יטיחו האשמות בנוגע לביצוע התהליך והצלחתו. אין לאבו-דאבי כל עניין בכך.
באמירויות מבינים היטב כי ברגע שהם ייכנסו מתחת לאלונקה הישראלית-פלסטינית, הם יהפכו לחלק בלתי נפרד מהדרמה המתמשכת הזאת, כאשר שני הצדדים יטיחו האשמות בנוגע לביצוע התהליך והצלחתו
אמירתי בכיר ששוחחתי עמו השבוע אמר לי בפשטות: "לאורך השנים תרמנו לפלסטינים כספים רבים. בעזה יש שכונות שלמות שנבנו במימון שלנו ונושאות את השם של שייח' זייד. בתמורה אנו זוכים רק לגינויים וקללות. את הבעיה בעזה לא אנחנו יצרנו, אלא אתם. ואתם אלה שצריכים לחפש את המוצא מהמבוי הסתום שם".
האם ניתן למוטט את המשטר באיראן?
מתקפות סייבר מסתוריות פגעו השבוע באלפי תחנות הדלק באיראן. בערים רבות ברחבי המדינה נוצרו פקקי ענק, ולנהגים הזועמים לא נותר דבר מלבד לקרוא שוב ושוב את הכתובות שהופיעו לפתע פתאום על המצגים: "חמנאי, איפה הדלק שלנו".
Today, many Iranians had to buy fuel from black markets almost four times more expensive than the government-subsidized fuel as the gas stations were out of service due to the cyber attack of #Israel Defense Force. pic.twitter.com/EnMhPPldZG
— Babak Taghvaee – Μπάπακ Τακβαίε – بابک تقوایی (@BabakTaghvaee) October 26, 2021
לפני כן הותקפה תחנת כוח ונמל בעיר הדרומית בנדר עבאס. המתקפות הללו בוודאי מפגינות את יכולת העל של ההאקרים ומומחי הסייבר שעומדים מאחורי המערכה הזאת, וגורמות למשטר האיראני לחרדות כבדות, כיוון שאין לדעת איזו תשתית קריטית תוצא השימוש בפעם הבאה.
יחד עם זאת, אם מישהו מהגורמים שאחראים למערכה הזאת מאמין בכך שמתקפות כאלה או אחרות שוודאי מכעיסות ומעצבנות את האזרחים האיראניים יתבטאו בהחלשת המשטר – הוא טועה, ובגדול.
אם מישהו מהגורמים שאחראים למערכה הזאת מאמין בכך שמתקפות כאלה או אחרות שוודאי מכעיסות ומעצבנות את האזרחים האיראניים יתבטאו בהחלשת המשטר – הוא טועה, ובגדול
כמו שהסנקציות הכבדות שהביאו לירידה עצומה ברמת החיים בזמנו בעיראק או בלוב לא הביאו לשינוי משטרי (לעיראק האמריקאים נאלצו לפלוש, וגם את קדאפי חיסלו רק לאחר ההתערבות הבינלאומית), כך גם הפגיעה ברמת החיים של האיראני הממוצע לא תגרום לו לצאת לרחובות ולסכן את חייו על מנת למרוד במשטר האיראני.
כדי להתנגד למשטר רצחני כמו זה הקיים באיראן, חייבים נשק ואסטרטגיה. ידיים ערומות וייאוש לבדם לא יספיקו.
פסטיבל הסרטים באל-גונה: בין דיוות לתרנגולות
כוכבות נוצצות, שמלות אלגנטיות, סקנדלים ותככים: באתר הנופש המצרי אל-גונה הסתיים השבוע פסטיבל הסרטים השנתי, שהצליח לפצות על ביטול האירוע בשנה שעברה בגלל קורונה. ולמרות הריבוי של כוכבות הקולנוע הצעירות, מי שמשכה את מלוא תשומת לב הייתה יוסרה – המלכה הבלתי מעורערת של הקולנוע המצרי.
בעוד שהשחקניות הצטלמו בבגדי המעצבים המהודרים להנאתן, על המסך הגדול הוקרן הסרט המדובר "נוצות" שכבר זכה הפרס בפסטיבל קאן. המציאות המצרית שמשתקפת מ"נוצות" אינה נוצצת או חגיגית. זאת המציאות היומיומית של מצרים רבים שמתקשים לפרנס את עצמם ואת ילדיהם.
הסרט מגולל את סיפורה של משפחה שאביה שהופך לתרנגול בעוד שהאם נאבקת לפרנס את משפחתה. שחקנים בכירים חביבי השלטון התרעמו על הסרט "שמציג את מצרים באור רע" ומספר עורכי דין פטריוטים במיוחד אף הצהירו שיתבעו את המפיק "בגלל פגיעה בתדמית המדינה".
סעיד זאגה, במאי פלסטיני שהיה אמור להציג את סרטו, לא הצליח להיכנס למדינה ובעקבות ההתפתחות הזאת גם מחמד בכרי, שחקן ובמאי ערבי-ישראלי ידוע, החליט להחרים את הפסטיבל באל-גונה ולא להגיע אליו.
סעיד זאגה, במאי פלסטיני שהיה אמור להציג את סרטו, לא הצליח להיכנס למדינה ובעקבות ההתפתחות הזאת גם מחמד בכרי, שחקן ובמאי ערבי-ישראלי ידוע, החליט להחרים את הפסטיבל באל-גונה ולא להגיע אליו
וברשתות החברתיות, מצרים רבים דנו בסוגיה אחרת לגמרי: מדוע הקולנוע המצרי נכנס לתרדמת ומתי יחזור "עידן הזהב" של היצירה המצרית הקולנועית.
היום הזה בתולדות מזרח התיכון: 65 שנה למבצע קדש
ב-29 באוקטובר 1956 בשעה 15:00 הונצח גדוד הצנחנים 890 בפיקודו של רס"ן רפאל איתן בפתח המזרחי של מעבר המתלה, כ-70 ק"מ מתעלת סואץ. כך החל מבצע קדש – המכונה גם מלחמת סואץ – ובמצרים התוקפנות המשולשת.
התאריך לתחילת המבצע נבחר באופן מדוקדק. בישראל האמינו ששתי המעצמות – ארה"ב ובריה"מ – יהיו שקועות בעצמן: ארה"ב בבחירות לנשיאות וברית המועצות בהתקוממות נגד המשטר הקומוניסטי בהונגריה.
ב-30 באוקטובר בריטניה וצרפת דרשו מישראל ומצרים להזיז את הכוחות שלהם למרחק של 10 ק"מ מהתעלה. קהיר, שהעבירה את כל צבאה לחצי הסיני, הייתה אמורה להזיז את כוחותיה פנימה, אל תוך שטחה, בעוד שהישראלים יכלו להמשיך ולהתקדם אל עבר התעלה.
הישראלים קיבלו את הדרישה לפי סיכום מוקדם, בעוד שמצרים סירבה בתוקף. כך בריטניה וצרפת הצטרפו למלחמה בכוונה להשתלט על תעלת סואץ.
במהלך המלחמה צה"ל כבש את שטחו של חצי האי סיני , למעט רצועה צרה לאורך התעלה, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע באופן משמעותי בצבא המצרי. לאחר המלחמה פינתה את ישראל את כל השטח שכבשה, בעקבות לחץ משמעותי מצד ארה"ב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם