"כשהילדים בבתי הספר, לפחות בשעות הבוקר יש לי שקט. אבל בחופש הגדול זה קטסטרופה, כי הילדים בחוץ במשך כל שעות היממה. הם מתקהלים בחוף הים, בפארקים ובגינות הציבוריות, ומהווים פיתוי גדול למפוקחים שלנו", כך אומר סגן גונדר ליאור לוי, נשוי ואב לשלושה, ומפקד יחידת צור של שירות בתי הסוהר, שתפקידה לפקח על עברייני מין משוחררים ולמנוע מהם לשוב לסורם.

"אתמול בלילה נסעתי ברכב עם אשתי, כשלפתע ראיתי איש מבוגר עם אופניים חשמליות עומד בצד הכביש ומדבר עם קטין. באותו רגע כבר לא שמעתי את מה שאשתי אמרה לי ברקע, עצרתי את הרכב וניגשתי לברר מה היחסים בין השניים. די מהר התברר לי שהייתה שם סיטואציה תקינה. אבל אני דרוך כל הזמן".

מתחילת החופש הגדול, עצרה היחידה של לוי עשרה פדופילים. מתחילת 2019 נעצרו 163 עברייני מין מורשעים ששוחררו מהמאסר – וחזרו לסורם.

מתחילת החופש הגדול, עצר השב"ס עשרה פדופילים. מתחילת 2019 נעצרו 163 עברייני מין מורשעים ששוחררו מהמאסר – וחזרו לסורם. תחת פיקוח השב"ס נמצאים כיום 1,332 אסירים משוחררים ברחבי הארץ

תחת פיקוחה של היחידה נמצאים כיום 1,332 אסירים משוחררים ברחבי הארץ, שנשפטו על עבירות מין. 75% מהם מוגדרים כפדופילים. 50 מבין כ-1,000 האסירים הישראלים ששוחררו בדצמבר האחרון בטרם הסתיימה תקופת מאסרם, כדי להילחם בצפיפות בבתי הכלא, הם עברייני מין שמפוקחים על ידי יחידת צור.

"בכל היישובים, בכל שכבות האוכלוסייה ובכל המקצועות – תופעת הפדופילים חוצה מעמדות", אומר סגן גונדר לוי לזמן ישראל. "יש לנו מפוקחים שהם מורים, פרופסורים, מהנדסי מחשבים ואפילו קצינים בגופי הביטחון".

לדבריו, הפיקוח מתבצע הן בצורה גלויה, כך שקציני פיקוח מבקרים אותם במקומות השהייה של עבריינים, והן בצורה סמויה.

הדובי שהוחרם מפדופיל משוחרר על ידי קצין פיקוח (צילום: דוברות שב"ס)

מספר קציני הפיקוח חסוי

בשב"ס מסרבים למסור את מספר קציני הפיקוח שפועלים ביחידת צור, כך שקשה לשער מה היחס בין מספר הפדופילים המפוקחים לבין מספר הקצינים המפקחים. עם זאת, ההערכות הן שכל אחד מהקצינים ביחידה מפקח על כמה עשרות מהם.

בניגוד ליתר האסירים המשוחררים, עברייני מין הם האסירים היחידים שיש לגביהם סנקציות והגבלות, גם לאחר ששוחררו מהמאסר.

"להיות קצין פיקוח ביחידת צור זו אחריות מאוד כבדה. אתה אחראי על ילדים חסרי ישע. יש לנו אבא לילדה בת 8 שנמצא בפיקוח. הוא ריצה מאסר על מעשה מגונה בילדה שהתארחה אצל הבת שלו במסיבת פיג'מות, וישנה אצלו בבית. אתה לא הולך לישון עד שאתה לא יודע שכל המפוקחים שלך מאוזנים".

לוי מסביר כי עברייני מין שמשתחררים בישראל עוברים הערכת מסוכנות בידי צוות מומחים, ובהתאם לרמת המסוכנות ולאופי העבירה מוטלות עליהם מגבלות: "יש מפוקחים שאסור להם לבקר בגינות ציבוריות או בכל מקום של התכנסות קטינים. יש כאלה שאסור להם להחזיק כלב כי זה מושך ילדים, ויש כאלה שאסור להם להסתובב בחוץ בחשיכה, כי אלה השעות שבהן מבוצעות עבירות מסוג זה".

אבל ההגבלה הנפוצה ביותר על פדופילים היא על השימוש בסמארטפון ובמחשב, לנוכח העובדה שרוב עבירות המין בקטינים נעשות תוך שימוש באינטרנט.

"אתמול, למשל, עצרנו פדופיל ברמת מסוכנות גבוהה. מדובר בעבריין שנהג לאתר קטינים ברשתות חברתיות, ישב בכלא ושוחרר תחת איסור להחזיק סמארטפון ולהימצא במקומות כינוס של קטינים. עם זאת, קצין הפיקוח שעקב אחריו זיהה כי פניו לפארק שבו שוהים ילדים. הוא ניגש אליו, ומאחר שניסה לברוח הוא נאלץ לרדוף אחריו. כשתפס אותו וערך עליו חיפוש, מצא קצין הפיקוח טלפון סלולרי שהחביא בתחתונים. האיש נעצר, ומכאן המשטרה המשיכה את העבודה".

הקצינים מסתובבים בבגדי ים ובכפכפים

הקיץ מזמן ליחידה אתגרים ייחודיים. חוף הים, למשל, הופך בימי הקיץ למקום התכנסות של בני נוער ללא השגחת מבוגר, והוא מושך אליו פדופילים. "הקצינים מתחזים למבלים, והם מסתובבים בבגדי ים ובכפכפים. לעתים הם משתמשים במשקפת, אבל נמנעים מלעלות לסוכת המציל, מחשש להיחשף", אומר לוי.

"פדופילים מפתים בדברים פשוטים, כשהם ניגשים לילדים קטנים. למשל, ארטיק או צעצוע. בקיץ שעבר עצרנו פדופיל שניגש לילדות שישבו בתחנת אוטובוס וניסה לפתות אותן בצעצוע של דובי. עם בני נוער, לעומת זאת, הם מתחילים אחרת. לפעמים הם מציעים להם עבודה, ולעתים פשוט כסף".

תשומת לב ומשאבים רבים של יחידת צור מוקדשים בימי הקיץ לעיר אילת. "זה מוקד משיכה של עברייני מין, כי יש שם הרבה מאוד אלכוהול, והרבה פוטנציאל לחיבורים שיכולים להיווצר".

סגן גונדר ליאור לוי, מפקד יחידת צור (צילום: דוברות שב"ס)

לוי מספר עוד כי רבים מהפדופילים שחוזרים לחיות בקהילה מקבלים היתר עבודה תחת מגבלה, ולפיה אסור להם לעבוד בקרבת קטינים. אבל בחופש הגדול, קורה לא פעם שהורים מביאים איתם את ילדיהם לעבודה.

בארץ, עברו הפלילי של עבריין מין אינו ידוע בדרך כלל לסביבת העבודה שלו. כתוצאה מכך, יכול להיווצר מצב שבו בזמן שוהים באותו המרחב פדופיל שעובד, וילד שהגיע עם אחד מהוריו לעבודה, ומסתובב משועמם בזמן שההורה שלו עובד.

"רמת הביצוע של הפיקוח במקרים כאלה לא פשוטה. אם אין אפשרות לתצפית מבחוץ, צריך לבצע ביקור פתע, מבלי לחשוף את הזהות של הפדופיל ואת המטרה האמיתית של ביקור הקצין במקום. באחד המקרים, למשל, הגיע קצין לביקורת במפעל כלשהו שבו עבד פדופיל, והוא נכנס פנימה בתור מחפש עבודה".

גם במחיר של חשיפה

אבל לא רק במקומות העבודה של פדופיל משוחרר איש לא יודע על כך, וקציני הפיקוח נדרשים לשמור על פרטיותו, אלא גם בסביבת מגוריו.

לדברי לוי, "בשגרה, כשהקצין נכנס לביתו של המפוקח ויש אצלו אנשים, הוא יציג את עצמו כטכנאי או כשליח, למשל, ולא יסגיר את זהותו.

אנחנו מצייתים לחוק כבוד האדם וחירותו, ושומרים על פרטיותם של המפוקחים. עם זאת, אני לא שוכח שהמטרה שלנו היא אחת – למנוע פגיעה בקורבנות. אם במעקב עולה חשש שהפדופיל מסכן מישהו, מעכבים אותו גם במחיר של חשיפה".

נכון להיום אין בישראל מאגר רישום מסודר ונגיש לציבור של פדופילים ועברייני מין. הסיבה לכך היא עמדת המדינה, הדוגלת בזכותם של הפדופילים לשיקום.

"כשהם ניגשים לילדים קטנים, פדופילים מפתים בארטיק או צעצוע. עצרנו פדופיל שניגש לילדות שישבו בתחנת אוטובוס וניסה לפתות אותן בצעצוע של דובי. עם בני נוער, לעומת זאת, הם מתחילים אחרת. לפעמים הם מציעים להם עבודה, ולעתים פשוט כסף"

בימים אלה, עמותת מצו"ף (מאגר ציבורי וניטור פדופילים), מנסה לקדם את הקמתו של מאגר פדופילים פומבי – בדומה לארה"ב – ובכוונתה לפנות לעזרת הח"כים בכנסת ה-22, שתושבע לאחר הבחירות בספטמבר.

בינתיים, שמותיהם של פדופילים ישראלים המוכרים למשטרה אינם נמצאים בכל מאגר רשמי, אלא מסתובבים בעיקר ב"דארקנט" ("הרשת האפלה"), שפתוחה רק בפני בעלי ידע טכנולוגי וגישה לתוכנות מחשב מורכבות, ושחלק ניכר מהשימוש בה אינו חוקי. שם, לצד המידע החיוני, משוטטים גם חלק מהפדופילים עצמם.

כך או כך, התמונה שמצטיירת מעבודתה של יחידת צור היא רק קצה המזלג של התופעה. "פדופילים שכבר נתפסו ונכנסו למערכת הם לא עיקר הבעיה", אומר ד"ר אריאל אבקסיס, מנחה לטיפול בעברייני מין בשירות בתי הסוהר, ומי ששימש בעבר ראש תחום עבריינות מין ברשות לשיקום האסיר. "שיעורי הרצידיביזם (חזרה על הפשע) בקרב עברייני מין ברמות סיכון גבוהות מגיעים לכ-20% בלבד, ובקרב כלל עברייני המין השיעור נמוך יותר, בטח ביחס לעברייני פליליים אחרים"

הבעיה חמורה בהרבה

בהמשך לדברים האלה, בשב"ס מתגאים בעובדה ששיעור הרצידיביזם של עברייני מין מאז הקמתה של יחידת צור ב-2007 הצטמצם ל-1.6%. ואולם, הבעיה היא שהפדופיליה בארץ לא מתמצית בעבריינים המפוקחים בלבד.

בחמש שנים האחרונות נפתחו 12,189 תיקים במשטרה בגין עבירות מין כנגד קטינים, 4,676 תיקים הועברו לפרקליטות, 597 כתבי אישום הוגשו, ובסך הכל נחתמו 562 הסדרי טיעון. נתונים אלה דווחו במסגרת בקשת חופש מידע שהגישה במאי האחרון עמותת מצו"ף למשטרה ולפרקליטות.

עוד עולה מהנתונים כי רק ב-5% מהתיקים שנפתחו במשטרה גם הוגשו כתבי אישום. ברובם המכריע של התיקים האלה נחתמים בסופו של התהליך הסדרי טיעון עם התוקפים. פדופילים שלא הורשעו ולא נכלאו אינם מפוקחים כלל.

אלירן מלכי, יו"ר מצוף, סבור כי גם מספר התלונות שמוגשות למשטרה רחוק מלשקף את היקפה המלא של התופעה. "כל כך הרבה דברים צריכים להתרחש רק כדי שתלונה כלשהי תצא לפועל: הקטין צריך להבין שהוא עבר פגיעה מינית, הוא צריך להתמודד עם המניפולציות של המבוגר הפוגע שמנסה למנוע ממנו את האפשרות להתלונן, והוא גם צריך להחליט למי הוא מספר את סודו.

"אבל גם אחרי שהפגיעה בילד מתגלה למבוגר כלשהו, כלל לא ברור שהוא יבחר לדווח עליה למשטרה, למשל, בגלל בושה או דאגה מפני ההשלכות של מהלך כזה על העתיד על הילד. התוצאה היא שרוב הפגיעות המיניות בילדים לא נחשפות, ורוב הפדופילים לעולם לא נחשפים".

אם הבעיה היא לא הפדופילים שמוכרים למערכת, אלא פדופילים שעדיין לא נתפסו, אז איך מאגר השמות שאתה מקדם יעזור לציבור?
"הדוגמה האמריקאית מוכיחה שעצם המאגר יוצר את ההרתעה ומונע מהפדופילים לפעול. מחקרים הראו שפדופילים אינם מפחדים מכך שייתפסו וייכלאו, אלא מכך שהשם שלהם ייכנס למאגר לנצח".

ד"ר אבקסיס מוסיף כי, "מחקרים רבים שנערכו בנושא מצביעים על כך שרוב הפגיעות המיניות בילדים (70%-90%) נעשות על ידי תוקפים שהילדים מכירים, בתוך המשפחה או במעגלים הקרובים להם".

לדבריו, "להורה יש אחריות שהילד ידע את זכויותיו על גופו, ושיגדל באופן שבו המרחב הפיזי והנפשי שלו מכובד. התמודדות טובה עם פגיעות כאלה תהיה במשפחות שבהן הילד מרגיש בטוח ומוגן, ושההורים מהווים עבורו כתובת ראויה לשתף אותם במצוקות שהוא חווה".

צילום אילוסטרציה (צילום: .istockphoto)

"הוא היה המאמן של הבן שלי"

חשוב להדגיש כי אף אחד לא חסין מפני חשיפה אפשרית של ילדיו לפדופילים, גם לא קציני יחידת צור, שמדווחים על מודעות יתר לתופעה. "הגיע ליחידה מפוקח חדש, אחרי שהשתחרר מ-7 שנות מאסר שריצה על מעשי סדום ואונס של ילדים", מספר אחד מקציני הפיקוח שנשאר בעילום שם עקב אילוצי התפקיד.

"הוא ביצע עבירות קשות ורמת המסוכנות שלו הוגדרה כגבוהה. כשראיתי את שמו חשכו עיניי. הוא היה מאמן של הבן שלי בעבר, ובזמנו, כשנעלם, היו שמועות שהוא נעצר על הטרדות מיניות. אז לא ייחסנו להיעלמות שלו חשיבות, כי הבן שלי התנהג רגיל ולא סיפר לנו שום דבר מיוחד עליו. היום הבן שלי כבר בצבא".

"כשראיתי את שמו של הפדופיל חשכו עיניי. הוא היה מאמן של הבן שלי בעבר, ובזמנו, כשנעלם, היו שמועות שהוא נעצר על הטרדות מיניות. אז לא ייחסנו להיעלמות שלו חשיבות, כי הבן שלי התנהג רגיל ולא סיפר לנו שום דבר מיוחד עליו. היום הבן שלי כבר בצבא"

איך אתה יודע שהבן שלך לא נפגע ממנו?
"אני יודע שאם הוא היה נפגע מינית הוא היה מספר לי. מאז שהוא ילד אני משנן באוזניו לדבר איתי על כל מקרה חריג שקורה לו. גם עכשיו שאלתי אותו שוב".

סגן גונדר לוי מזהה את הסכנה ברשתות החברתיות, ואפילו במשחקי המחשב של ילדיו. "כשהבן הקטן שלי משחק בפורטנייט או במשחקים דומים לו, אני אחוז חרדה", הוא אומר. "הרי זה משחק שיתופי עם הרבה אנשים אמיתיים שמשתתפים במשחק כדמויות ואי אפשר לדעת מי הם. כל יום אני אומר לו – אם מישהו פונה אליך דרך הפורטנייט ומציע לך להיפגש איתו, אל תעשה את זה – וקודם כל ספר לי על זה. יש במשחק הזה אנשים רעים שרוצים לפגוע בילדים".