לקראת התחדשות שיחות הגרעין בין ארצות הברית לאיראן יש להבין מדוע ארצות הברית להוטה להסכם, ואיפה היא טועה.

ארצות הברית רוצה לסגת מן המזרח התיכון כדי להפנות את תשומת ליבה לסין. היא טועה כי סין כבר נמצאת במזרח התיכון.

אם באמת היא תתפנה מן המזרח התיכון ותשאיר אחריה חלל ריק – היא תמצא את סין נושפת בעורפה.

ארה"ב רוצה לסגת מן המזרח התיכון כדי להפנות את תשומת ליבה לסין. היא טועה כי סין כבר נמצאת במזה"ת. אם באמת היא תתפנה מן המזה"ת ותשאיר אחריה חלל ריק – היא תמצא את סין נושפת בעורפה

לא כל כך ידוע, אבל איראן כבר נתנה את חבל אחוואז המיושב בערבים כזיכיון למעשה לסין, אשר רותמת את משאבי הנפט העשירים של המחוז האומלל לצרכיה. סין הענייה באנרגיה תבלע כל כמות נפט שתרכוש, ואיראן תמכור כל כמות נפט שסין תקנה, אבל בגלל סנקציות – הנפט של אחוואז נשלח לסין כנפט עיראקי.

האמריקאים, והם לא היחידים במערב, ניגשים למו"מ מתוך תחושה שהצד השני "פייר" כמוהם. הם כבר נכוו בעבר, אבל הכוויות כבר נשכחו.

לא רק שאין לאיראנים תרבות של "פייר", אלא שאחרי נסיגת ארה"ב מאפגניסטן – פחות מנסיגה משפילה הם לא יקבלו. רק הסכם משפיל ירצה את האיראנים.

הברית ההדוקה בין איראן לסין גם מעוררת את השאלה, האם זו בכלל סין שמעודדת את איראן להגיע להסכם? אולי עדיף לסין "לתקוע" את ארצות הברית במזרח התיכון ולא לתת לה את האפשרות להתפנות לסין?

הברית ההדוקה בין איראן לסין גם מעוררת את השאלה, האם זו בכלל סין שמעודדת את איראן להגיע להסכם? אולי עדיף לסין "לתקוע" את ארצות הברית במזרח התיכון ולא לתת לה את האפשרות להתפנות לסין?

ואולי החזית עם סין איננה בסין אלא באחוואז? אולי תקיפת תעשיית הנפט של איראן באחוואז תעצור את התנופה הכלכלית של סין?

ואולי בכלל מוטב לחפש את המטבע היכן שנפל ולא מתחת לפנס?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.