אלנה חיים וקופר הופמן בסרט "ליקריץ פיצה" (צילום: MGM)
MGM

ראיון הצד הקליל של פול תומאס אנדרסון

סרטו העלילתי התשיעי של פול תומאס אנדרסון שונה מהותית מכל סרטיו הקודמים: הוא פשוט סרט כיפי ● אנדרסון חזר לשכונת נעוריו, שיבץ דמויות שפגש וסיפורים ששמע בילדותו, ורקח את "ליקריץ פיצה" - אחד הסרטים המדוברים של עונת האוסקרים ● בראיון הוא מספר כיצד ליהק את אלנה חיים וקופר הופמן, על העבודה עם שון פן ובראדלי קופר - ומי השחקן שהכי היה רוצה לעבוד איתו בעתיד

"עדיין לא ממש הבנתי איך לדבר על זה", אומר הבמאי פול תומס אנדרסון על סרטו החדש "ליקריץ פיצה", שיוצא לאקרנים בישראל ביום חמישי. הוא נרגש אבל גם קצת מתוח כשהוא מדבר על סרטו העלילתי התשיעי, שניתן לומר שהוא הרך והאופטימי ביותר בקריירה שלו, המתאפיינת בסיפורים כבדים וקודרים יותר.

"ליקריץ פיצה", שצולם בעמק סן פרננדו הנרחב של לוס אנג'לס, היכן שאנדרסון גדל ומתגורר עם משפחתו, מתמקד ביחסים בין גארי ולנטיין, נער שחקן ויזם, ואלנה קיין, אישה מבוגרת יותר (בשנות העשרים לחייה) שהוא פוגש בזמן שהוא מחכה לתורו להצטלם לתמונת התלמיד שלו; היא עובדת שם כעוזרת הצלם.

גארי מגייס את אלנה לתוכניות שלו והם מקימים חברה למיטות מים, משתתפים באודישנים לסרטים ונעשים מעורבים בקמפיין לראשות העיר. ההרפתקאות שלהם, שמתרחשות בשנת 1973 – על רקע מהפך פוליטי, שינויים בתרבות הפופולרית ומשבר אנרגיה – מביאות אותם להתחכך בהוליווד הישנה והחדשה.

שון פן מגלם דמות המבוססת על השחקן ויליאם הולדן; בראדלי קופר מגלם את המפיק ג'ון פיטרס, לשעבר מעצב השיער ובן זוגה של ברברה סטרייסנד. את שני התפקידים הראשיים – של גארי ואלנה – מגלמים שני שחקנים טירונים אבל מסקרנים במיוחד:

קופר הופמן, בתפקיד גארי, הוא בנו של השחקן המנוח פיליפ סימור הופמן, שחקן קבוע בסרטיו של אנדרסון. ובתפקיד אלנה קיין משחקת אלנה חיים, חברה בהרכב המוזיקלי המצליח שלה ושל אחיותיה "חיים" – ובתו של מוטי חיים, שחקן בקבוצת הכדורגל מכבי יפו בשנות השבעים.

לסרט יש קצב שונה משל רוב עבודותיו האחרות של אנדרסון. הסיפור המצחיק, העליז, המשוחרר של "ליקריץ פיצה" עומד בניגוד לחמדנות, לתאוות הבצע ולפרנויה שהוא הציג ב"זה ייגמר בדם" מ-2007 (שנחשב ליצירת מופת) וב"המאסטר" מ-2012.

"הסיפור פשוט צץ, ואני אוהב את האופן שבו הוא מתגלגל", מספר אנדרסון בראיון לזמן ישראל שהתקיים בחודש שעבר. "אתה מתוודע לשני האנשים האלה. הם מתאהבים ואתה רואה את היחסים שלהם פורחים, ויש אירועים שונים שמאתגרים אותם במגוון דרכים. לא תכננתי את זה יותר מדי, פשוט היה לי מזל.

"אתה מתוודע לשני האנשים האלה. הם מתאהבים ואתה רואה את היחסים שלהם פורחים, ויש אירועים שונים שמאתגרים אותם במגוון דרכים. לא תכננתי את זה יותר מדי, פשוט היה לי מזל"

"לפני הרבה זמן, הסתובבתי בשכונה שלי, וחלפתי על פני חטיבת הביניים על שם פורטולה. זה היה יום צילום תמונות התלמידים, וראיתי נער אנרגטי אחד מפלרטט עם הבחורה שצילמה את התמונות. זאת הייתה מייד נקודת פתיחה טובה. מה קורה אם ילד מזמין בחורה מבוגרת יותר לארוחת ערב, ומה אם הבחורה הזאת מסכימה כנגד שיקול הדעת שלה? זה נראה כמו כר פורה להומור.

"וגם היה לי חבר שגדל בעמק סן פרננדו, ילד שחקן שהיה מעורב בעסקי מיטות המים. והוא סיפר לי כל מיני סיפורים נהדרים. למשל, הוא הופיע בקומדיה 'שלי, שלך, שלנו' עם לוסיל בול, והוא היה בדרך לניו יורק לסיבוב יחסי ציבור והיה זקוק לבת לוויה. הוא שכר רקדנית בורלסקה שגרה בשכונה שלו, שתיקח אותו.

"לוסיל בול הייתה בתקופת נישואיה השניים לגארי מורטון, וכל הזמן היא הייתה צועקת 'גארי!' זה היה גם שמו של החבר שלי, אז הוא היה חושב, 'אוי שיט, היא צועקת עליי'. אבל היא צעקה על בעלה".

פול תומאס אנדרסון, מימין, על סט הצילומים של "ליקריץ פיצה" (צילום: Melinda Sue Gordon/MGM)
פול תומאס אנדרסון, מימין, על סט הצילומים של "ליקריץ פיצה" (צילום: Melinda Sue Gordon/MGM)

למה, בעצם, בחרת למקם את העלילה בסן פרננדו?
"כי זה מקום מנחם ושמח. אני אוהב את המראה שלו, את הטעמים והריחות שלו. אני לא יודע להסביר את זה מעבר לכך שאני אוהב אותו, גם אם הייתי רוצה שיהיה לי טווח מגוון יותר.

"עסקתי אז בכתיבת סיפור אחר, אבל המשיכה לסיפור הזה הסיחה את דעתי. ואז היה רגע שחשבתי, 'אתה באמת הולך לעשות עוד סרט בלוס אנג'לס של שנות ה-70, כמו לילות בוגי? אתה לא חושב שכבר עשית את זה מספיק?' ואז התעלמתי מהקול הזה וגירשתי אותו כמו זבוב טורדני".

"היה רגע שחשבתי, 'אתה באמת הולך לעשות עוד סרט בלוס אנג'לס של שנות ה-70, כמו לילות בוגי? אתה לא חושב שכבר עשית את זה מספיק?' ואז התעלמתי מהקול הזה וגירשתי אותו כמו זבוב טורדני"

מה מקור השם ליקריץ פיצה?
"אחרי חודשים שבהם שברתי את הראש בניסיון למצוא שם לסרט, הגעתי למסקנה שיש שתי מילים שהצירוף שלהן יחד מזכיר לי את רוב הילדות שלי. כשגדלתי, הייתה רשת של חנויות תקליטים בדרום קליפורניה שנקראה 'ליקריץ פיצה'. זה כיסה את התחושה של הסרט. גם אם אתה לא מזהה את האזכור לחנות, אלה שתי מילים נהדרות שהולכות טוב ביחד ואולי תופסות הלך רוח מסוים.

"או אולי זה פשוט נראה טוב על כרזת הסרט? חברת ההפקות שלנו נקראה 'סוגי בוטום' (Soggy Bottom), שזה השם של חברת מיטות המים של גארי ולנטיין, והתקשורת חשבה בטעות שזהו שם הסרט. אבל אני לא יכולתי לחיות עם כותרת כמו 'סוגי בוטום' לסרט".

במרכז הסרט רומן בין גארי בן ה-16 לבין אלנה, באמצע שנות העשרים לחייה. היו לך התלבטויות בנושא?
"היחסים שלהם רומנטיים רק בפלירטוטים ביניהם; אין שום מימוש מיני של הדברים. זה יהיה בלתי הולם בשביל קטין. יש ביניהם משיכה מדהימה, אבל זה גבול שאי אפשר לחצות".

שון פן ואלנה חיים בסצנה מהסרט "ליקריץ פיצה" (צילום: MGM)
שון פן ואלנה חיים בסצנה מהסרט "ליקריץ פיצה" (צילום: MGM)

מה מקורות ההשראה לסרט?
"שני הסרטים ששימשו אבן בוחן ל'ליקריץ פיצה' היו 'אמריקן גרפיטי' של ג'ורג' לוקאס מ-1973 וסרט הפולחן הקלאסי לנוער 'נעורים בקצב מהיר' (ששון פן נמנה עם צוות השחקנים שלו)".

הסרט צולם במהלך מגפת הקורונה, תחת נהלי בידוד וריחוק חברתי. איך זה השפיע על ההפקה?
"הנהלים האלה לא הפריעו לנו. זו הייתה החוויה העליזה ביותר שהייתה לי בעבודה על סרט. היה נפלא להיות מוקפים בחברים ובמשפחה שלנו, להיות בשכונה שגדלתי בה, לשחק משחק ביתי, ליצור את הדבר הזה".

"זו הייתה החוויה העליזה ביותר שהייתה לי בעבודה על סרט. היה נפלא להיות מוקפים בחברים ובמשפחה, להיות בשכונה שגדלתי בה, לשחק משחק ביתי, ליצור את הדבר הזה"

אתה כותב סרטים במחשבה על שחקנים מסוימים?
"אני אוהב לשתף פעולה עם אנשים שעבדתי איתם בעבר. בשלב הזה כבר נהיה קשה יותר לעשות עבודה כזאת עם מישהו שאתה לא מכיר מקרוב ברמה האישית. קשה מדי לעשות את העבודה הזאת אם אין ביניכם יותר מאשר קשר חולף".

איך הגעת לליהוק של אלנה חיים לתפקיד הראשי?
"יצרתי וידאו קליפים עבור 'חיים', להקת הרוק של אלנה והאחיות שלה, אבל היא אף פעם לא שיחקה. זה היה סיפור שהיה מאוד ספציפי לעמק סן פרננדו, וזה היה חשוב מבחינת הליהוק.

"אם אתה הולך לספר סיפור שמתרחש בניו יורק, אתה שוכר את מריסה טומיי. אלנה נראית כמו בחורה מהעמק; היא מדברת כמו בחורה מהעמק; היא בחורה מהעמק. היא מאוד נלהבת ולומדת מהר. בתחילת הסרט היא נראית כמו בחורה יציבה, אבל לאט לאט מתגלה שהיא קצת מעורערת ולא יציבה ואימפולסיבית ולכודה ולא בוגרת בעליל".

קופר הופמן בסרט "ליקריץ פיצה" (צילום: MGM)
קופר הופמן בסרט "ליקריץ פיצה" (צילום: MGM)

ומה לגבי הליהוק של קופר הופמן לתפקיד גארי?
"לקופר היו שנים של ניסיון בצילום סרטים ביתיים איתי ועם המשפחה שלי. אלה מין סרטי פעולה שבהם הוא משחק את האיש הרע וחוטף מכות מהבן שלי, שמשליך אותו בגבורה מצוק או יורה לו בפנים. מעבר לזה הוא לא שיחק בצורה מקצועית.

"לא כתבתי את התפקיד בשבילו; כתבתי אותו בשביל דמות מעורפלת של נער. כשכתבתי את הסרט מעולם לא חשבתי שזה יהיה קופר. התכוונתי ללכת בדרך המסורתית יותר ולחפש שחקן צעיר. פגשתי כמה כאלה שהיה להם כישרון, אבל רובם כבר נראו מאומנים מדי, עם יותר מדי גינונים, יותר מדי אמביציה, וזה לא היה מעניין בעיניי. מה שכיף בגארי זה שהוא לוקח הכול ברצינות למשך 15 דקות, כמו שכל נער בגילו היה עושה".

שון פן משחק בסרט שחקן אלכוהוליסט בשם ג'ק הולדן. בחירת השם לא מקרית.
"נכון, שון מגלם דמות שמבוססת על השחקן ויליאם הולדן. יש לי תחושה משתנה מתי זה הולם לקרוא לדמויות בשם האמיתי שלהן ומתי ליצור דמות מייצגת. כריסטין אברסול, לדוגמה, מגלמת את לוסיל בול, אבל אנחנו קוראים לה בסרט לוסיל דוליטל.

"לא רציתי לבחור מישהו שיעשה חיקוי של ויליאם הולדן. רציתי למצוא מישהו איקוני, ואין יותר איקוני משון פן. ביקשתי מפן להשתתף בסרטים שלי במשך הרבה זמן. רציתי אותו ל'לילות בוגי', לתפקיד שבסופו של דבר אלפרד מולינה משחק בסצנת החזיזים. מה שנחמד בהופעה שלו זה שאין בה שום דבר מצחיק. שון לא משחק בשביל הבדיחה. הוא משחק בכל הרצינות והאשליה העצמית של שחקן, שזה קורע מצחוק.

מה שנחמד בהופעה של שון פן זה שאין בה שום דבר מצחיק. שון לא משחק בשביל הבדיחה. הוא משחק בכל הרצינות והאשליה העצמית של שחקן, שזה קורע מצחוק"

בראדלי קופר בסרט "ליקריץ פיצה" (צילום: MGM)
בראדלי קופר בסרט "ליקריץ פיצה" (צילום: MGM)

לעומת זאת, המפיק ג'ון פיטרס, בן זוגה של סטרייסטנד לשעבר, מופיע כדמות בסרט בשמו ועם פרטים מהביוגרפיה שלו.
"הודעתי לו שאנחנו הולכים לספר את הסיפור הזה, ושהוא הולך להיות אחת הדמויות בו, והוא נראה לגמרי נרגש ושמח לגבי זה. הוא היה מתוק מאוד ואמר, 'אתה יכול לעשות כל מה שבא לך, אבל בבקשה תכניס את משפט החיזור שלי'. אז שאלתי, 'מה משפט החיזור שלך?' והוא אמר, 'הייתי ניגש לבחורה ושואל אותה אם היא רוצה כריך עם חמאת בוטנים'. אז שאלתי, 'זה עבד?' והוא אמר, 'כן, זה עבד'. אז הכנסנו את זה.

"גארי היה מספר לי סיפורים על הובלות של מיטות מים, אז הוא סיפר לי סיפור על הובלה של מיטת מים לבית של ג'ון פיטרס, והוא אמר, 'הוא יצא הכי גדול בעולם. הוא הזמין אותנו להיכנס. הוא אמר, קחו את הזמן שלכם בחורים. אני הולך לקולנוע, תיהנו'. אז חשבתי, טוב, זה לא כזה דרמטי. אנחנו צריכים שיקרה בדיוק ההפך. אז יצרתי גרסה מפלצתית של ג'ון פיטרס מתוך דברים ששמעתי לאורך השנים. לקחתי כל מה ששמעתי על כל מפיק הוליוודי שהיה לו מוניטין של פוזה יהירה והכנסתי לשם".

"יצרתי גרסה מפלצתית של ג'ון פיטרס מתוך דברים ששמעתי לאורך השנים. לקחתי כל מה ששמעתי על כל מפיק הוליוודי שהיה לו מוניטין של פוזה יהירה והכנסתי לשם"

"ליקריץ פיצה" הוא סרט עליז ותוסס, שונה לגמרי מסרטייך הקודמים. זו הייתה החלטה מושכלת, לעשות משהו קליל הפעם?
"אני לא זוכר שחיפשתי באופן פעיל או מודע לעשות משהו קליל יותר. זה צץ בזמן שכתבתי דברים אחרים שהיו כבדים יותר ושאיבדו את הזוהר שלהם בעיניי. הסרט הזה לא איבד את הזוהר שלו, ועורר בי להט לצאת לרחובות ולצלם אותו".

יש שחקנים היום שעדיין לא עבדת איתם והיית רוצה לעבוד איתם?
"כן, דנזל וושינגטון! הנה לך לווייתן! קנה המידה של עוצמת הכוכבות ושל המגוון שלו, זה משהו שמאוד מרגש אותי לחשוב על לעבוד איתו. ואוליביה קולמן היא ללא ספק שחקנית עוצמתית.

פול תומאס אנדרסון (צילום: Richard Shotwell/Invision/AP)
פול תומאס אנדרסון (צילום: Richard Shotwell/Invision/AP)

"מרגע שעבדתי עם מישהו, אני ממש רוצה לעבוד איתו שוב. עכשיו אני ממש רוצה לעבוד עם כל אחד ואחת שהשתתפו בסרט הזה. אני להוט לעבוד שוב עם חואקין פניקס. יש כמות כישרון לא פרופורציונלית במחלקת השחקנים, אבל למרבה הצער אין מספיק חומרים שמתעלים לרמת היכולת שלהם".

עברו 25 שנה מאז שעשית את "לילות בוגי". איך ההרגשה להזדקן כקולנוען?
"האינסטינקט שלי הוא לומר שעם הזמן נעשיתי יותר בטוח בעצמי, אבל כל מי שעשה את זה יודע שביטחון עצמי הוא אשליה. יום אחד של עבודה טובה לא אומר כלום. אתה עדיין נתון לגחמות האלים, שיקבעו איך ייראה היום הבא.

"אבל ככל שאתה מתבגר אתה נעשה טוב יותר בלצפות כמה צעדים קדימה או להרגיש איך דברים יתפתחו. ראייה רחבה יותר באה עם הניסיון, אבל על כל דבר יש כוכבית. אולי יש לך 25 שנות ניסיון, אבל כשאתה נמצא על סט של סרט, אתה חוזר להיות טירון. זאת המשיכה, ההתמכרות של רבים מאיתנו שעושים סרטים".

"ראייה רחבה יותר באה עם הניסיון, אבל על כל דבר יש כוכבית. אולי יש לך 25 שנות ניסיון, אבל כשאתה נמצא על סט של סרט, אתה חוזר להיות טירון. זאת המשיכה, ההתמכרות של רבים מאיתנו שעושים סרטים"

יש הרהורים על פרישה?
"אני אינסטינקטיבי מדי בשביל לעשות תוכניות כאלה, או לחתום את הגורל שלי. זה יגזול ממני או לא יאפשר לי מידה מסוימת של אימפולסיביות. אם אני מבין את קוונטין טרנטינו – הוא אמר שהוא יעשה רק עשרה סרטים על סמך התחושה שלו כסטודנט לתולדות הקולנוע שהעבודה של במאים נעשית פחות טובה ככל שהם מזדקנים. אבל אני רוצה לעשות את זה כל עוד אני יכול.

"אם הייתי מחליט לפרוש, בהחלט לא הייתי מספר את זה לאף אחד. פשוט לא היו שומעים ממני יותר".

קופר הופמן ואלנה חיים בסרט "ליקריץ פיצה" (צילום: MGM)
קופר הופמן ואלנה חיים בסרט "ליקריץ פיצה" (צילום: MGM)
עוד 1,789 מילים
סגירה