כמו אבן כבדה שנופלת אל ביצה מעופשת ושולחת מסביב מעגלים-מעגלים של אדוות עכורות, כך משטר הנאמנות של בנימין נתניהו מתפשט לכל עבר.

במעגלים הראשונים, הבולטים לעין, תחת זרקורי האולפנים, שרים וחברי כנסת מפרכסים את ראש הממשלה ורעייתו, מתחנפים לבנו ושרים את שירי תהילת הבית בבלפור. במעגלים הבאים, שומרי סף ורגולטורים מפוחדים או אסירי תודה, מועלים, לכאורה, בתפקידם ובאמון הציבור, כדי להוכיח את נאמנותם האינסופית.

במעגלים רחוקים ביותר מסתובבים ראשי רשויות, עובדי רווחה, מתנדבים ופעילי שטח, שגדלו למציאות שבה כבר התקבע הרעיון הרעיל הזה, עם כל המילון המוכר שנלווה אליו. ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – שילכו לחפש את החברים שלהם.

שם, בקצה אחד המעגלים המרוחקים, אפשר לפגוש את אריה גארלה.

הוא מבין שאם הוא רוצה להשיג את מעט הפירורים שהשלטון המרכזי מותיר לכאורה לעניים ולחלשים, הוא חייב להתאמץ ולהתחנף ולהזיע. אחרת הלך עליו.

מנהיגות, אחריות, עוצמה, ביצוע!

גארלה הוא ראש מועצת בני עי"ש מטעם הליכוד כבר קדנציה שנייה. אי אפשר להחמיץ את העובדה הזו ביישוב. דיוקנו מלווה אותך מכל עבר, משלטי החוצות שמזכירים את תכונותיו, "מנהיגות. אחריות. עוצמה. ביצוע", דרך קירות המועצה המקושטים בתמונות שלו עם בכירי המדינה, ובראשם, כמובן, ראש הממשלה.

מועד ב' של בחירות 2019 הכניס את גארלה לבעיה. בבני עי"ש גרים כ-7,600 תושבים, מהם 48% דוברי רוסית. רובם מבוגרים וקשישים. בני עי"ש הוא היישוב עם האחוז הגבוה ביותר של יוצאי ברית המועצות בישראל.

זה בא לידי ביטוי גם בתוצאות הבחירות. "ישראל ביתנו" של ליברמן קיבלה בבחירות באפריל כמעט 20% מהקולות בבני עי"ש. זו המפלגה השנייה בגודלה ביישוב אחרי הליכוד, עם כמעט 40%. כל היתר, התחלקו במה שנשאר. גארלה יודע שאין לו הרבה זמן לשנות את התמונה הזו, אם הוא רוצה לשרוד.

ביום שני גארלה זימן אליו את קלודיה גלנץ, האחראית מטעם מועצת בני עי"ש על 1,900 הקשישים שגרים ביישוב. היא זו שמכירה את הקשישים, פוגשת אותם מדי יום, רואה מקרוב את המצוקות שלהם, ומנסה לסייע להם כמיטב יכולתה.

"אמרתי לה, קלודיה – המצב שלנו לא הכי טוב", מספר גארלה, "לכי תסבירי להם שמי שתמך בהם עד היום, מי שדאג להם, מי שעשה בשבילם ונתן מענה לכל בקשה שלהם, זה המועצה. זה אני. ואם הם לא ייתנו – הם לא יקבלו.

"הליכוד לא ייראה את זה בצורה טובה. אם הם ימשיכו להצביע לישראל ביתנו, לא יהיה מי שידאג להם. אם אבוא לשר מהליכוד, הוא יגיד לי, 'אדוני, הם מקבלים את השירותים מאיתנו, ובקלפי למי הם מצביעים? לזה שלא נותן להם'".

גארלה לא מוותר

גארלה הוא לא ראש מועצה שיוותר בקלות. הוא חייב להילחם, ולדבריו ברור לו מה מצפים ממנו לעשות במלחמה הזאת.

"אין לנו מקורות הכנסה, אין לנו אזור תעשייה, אין לנו כלום. אני צריך לנהל יישוב של 7,600 אנשים עם 34 מיליון שקל, שזה פחות מהתקציב של המתנ"ס בגדרה.

"כל תקציב שאני מקבל הוא 'צבוע', מיועד למשהו. זה לא שאני מקבל תקציב ויכול לעשות מה שאני רוצה. אתה מקבל מענקי איזון, קרוב ל-15 מיליון שקל, ויודעים בדיוק מה הולך לאיפה. את כל הדברים מסביב אני מקבל רק משרים שמפנקים אותי. כמו משרד התרבות שאומר 'זה אריה, הוא יכול לתת לי, אז ניתן לו'.

"את כל הדברים מסביב אני מקבל רק משרים שמפנקים אותי. כמו משרד התרבות שאומר 'זה אריה, הוא יכול לתת לי, אז ניתן לו"

"אני בא לקשישים ואומר להם שהמצב שלי ברווחה קשה, ואני יכול לתת להם רק מתקציבי הרווחה, ומי שמחזיק את תיק הרווחה זה שר מהליכוד, ורק משם אני יכול לתת להם. אולי יבוא השר ויגיד לי 'רק רגע, למה אני צריך לדאוג לך, אריה? מה אתה חושב שאני פראייר? תעשה קודם כל התפקדויות, שנראה שיש לך כוח בליכוד. ואז תקבל ממני תקציבים, כמה שאתה רוצה. אני איתך'. ככה זה עובד.

"אני אבוא לשר ואגיד לו: אני צריך חצי מיליון שקל לקשישים שלי. יש להם את התרבות שלהם, את הטיולים, את החגים, את הלהקות שלהם, ככה זה עולה'.

"אולי הוא יגיד לי 'לא, אני לא קיבלתי. כמה יש לך? 800 מבוגרים רוסים? אני רואה את הנתונים. כולם הלכו על הראש שלנו. אני לא מכיר בהם. אני נותן לך רק את המינימום שיכול להיות. אני נותן תקציב לרווחה, לא להם. שיילכו לרווחה.

"מי שמגיע לו מהרווחה, עם הקריטריונים, יקבל עזרה. בתרופות, במשקפיים, לא יודע מה. אבל להחזיק מועדון? אני לא נותן לך מועדון, לא נותן לך אוכל, לא נותן לך טיולים. שילכו לישראל ביתנו, למי שהם מצביעים בשבילו, ושהוא ייתן להם'.

"הרגשתי כאילו קלודיה ניסתה למרוח אותי, אמרה לי 'אריה, אנחנו עושים'. אמרתי לה – 'עושים, לא עושים, כל המשחקים האלה נגמרו! יש לי פה עוד ארבע שנים. את רוצה לתת להם שירות? הם חייבים להצביע ליכוד. לא הצביעו ליכוד? אנחנו סופרים, במספרים, יודעים בדיוק כמה הצביעו, כמה לא הצביעו, ומאיפה הצביעו. אם הם ימשיכו לתמוך בישראל ביתנו, לא יהיה מי שידאג להם'".

תגיד, זה בכלל לא נראה לך בעייתי שהשלטון המרכזי תומך רק במי שתומך בו? זה הרי לא צריך להיות ככה.

"נכון. אבל כל מפלגה תהיה ככה, גם השמאל. נגיד עכשיו יעלו כחול-לבן. אם לפיד הוא ראש ממשלה היום, והוא יודע שאריה גארלה הוא רק ליכוד וממשיך להגיד רק ליכוד, ואני בא לבכות לו שהמצב אצלי קשה. האם הוא יתייחס אלי, או שהוא יתייחס למקום שאומר 'רק לפיד'? למה הבית היהודי לא התייחס אלינו פה? כמה פעמים באתי אליהם ואמרתי להם 'חבר'ה, יש לכם חבר מועצה פה, אלישע, תנו לנו, תעזרו'. אמרו לי 'כמה קולות? בקושי קיבל מנדט'. ככה זה עובד".

"אנחנו יודעים בדיוק כמה הצביעו, כמה לא הצביעו. אם הקשישים פה ימשיכו לתמוך בישראל ביתנו, לא יהיה מי שידאג להם'"

בבחירות הקודמות, שהיו בסך הכל לפני שלושה חודשים, גם הייתם בכזה לחץ להעביר מצביעי ליברמן לליכוד, או שאז העניינים היו יותר רגועים?
"מה לעשות, פחות בער לנו. לא התאמצנו. היום אנחנו במצב לא טוב, היום אנחנו צריכים להשקיע יותר. אז לא דיברנו, אבל היום אני הולך להגיד להם (לקשישים הרוסים – א.ב.ד) 'חבר'ה, אל תבכו אחרי הבחירות. אם לא תתנו לליכוד שדואג לכם, אני לא אוכל לבוא עם כוח להילחם בשבילכם. תנו לי להרים את הרף הזה, שאני אוכל להגיד: פה יש ליכוד, בגלל שאריה הגיע. להוריד כמה שיותר את ליברמן'".

העולים מתימן לא התרשמו מהסיפורים

פוליטיקה ותלות בשלטון הם כמובן לא עניין חדש בבני עי"ש. היישוב הוקם בחופזה בסוף שנות ה-50 על חורבות מחנה בריטי נטוש.

הוא נקרא בהתחלה "מעברת נחל שורק", וקלט עולים חדשים מהמעברות הסמוכות ביבנה ובמסמיה. רובם היו יוצאי תימן, ששוכנו עם ילדיהם בדירות קטנטנות והתפרנסו מעבודות דחק קשות במושבים השכנים.

מעברת נחל שורק הייתה אז בתחומי המועצה האזורית נחל שורק, שנשלטה באותה תקופה על ידי אנשי פועלי אגודת ישראל.

אלה החליטו לקרוא ליישוב החדש "בני עי"ש", על שמו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר, גיבור עלום של הציונות הדתית, שעלה לישראל לבדו מהונגריה ב-1870, עוד לפני העלייה הראשונה, רכש אדמות באזור פתח תקווה יחד עם משה יואל סלומון (אבל לא זכה להיכנס לשיר המפורסם), כתב תכנית מפורטת להקמת מדינה יהודית ברוח ההלכה (כבר בסוף המאה ה-19!) ויזם תכנית שלא יצאה בסוף לפועל, להקים כוח מגן עברי, שבו גדודים בשם "שומריאל" ו"לוחמיאל".

הסיפורים על הרב הנועז לא הרשימו בשעתו את העולים העניים מתימן, שלא הבינו למה קוראים ליישוב בשם המוזר בני עי"ש וקראו לו בצחוק "בני יעיש".

בתחילת שנות ה-90 הגיעו דוברי הרוסית, עם גל העלייה הגדול מברית המועצות הקורסת, והוקמה שכונה חדשה בשם "גני טל", שמשכה למקום אלפים.

היום פועלים בבני עי"ש שני ארגוני וטראנים. "מוזיאון הגבורות" המקומי מהלל את תרומת החיילים היהודים לניצחון על הנאצים במלחמת העולם השנייה. יש חוגים להתעמלות אמנותית וריקודים סלוניים, ושני הוסטלים לקשישים, שניצבים זה מול זה. ילדי בני עי"ש קוראים להם "מגדלי התאומים". מולם – שלט חוצות גדול עם תמונתו של אריה גארלה שמבטיח בעברית וברוסית "ממשיכים בעשיה".

גארלה חומד את מאות הקולות של דיירי ההוסטלים, שמצביעים ל"ישראל ביתנו". האיש שלו למשימה הזו הוא גרשון (גרגורי) ליפשיץ, שעומד בראש המטה הרוסי המקומי, והוא גם נעזר בעצותיו הטובות של אלכס שכטמן, חבר ילדות של גארלה ומי שעודד אותו בתחילת הדרך להתמודד על ראשות המועצה ומייעץ לו בהתנדבות.

ליפשיץ מפעיל את האופרציה בשטח, שולח כוחות חשאיים לעומק ההוסטלים. "לקחתי אנשים שעובדים בתוך ההוסטלים עם האנשים האלה. לפני זה אי אפשר היה בכלל להיכנס לשם. כל כך חזקים היו שם ישראל ביתנו, שאנשים בהוסטלים בכלל לא רצו לדבר על פוליטיקה. עכשיו זה מצב אחר לגמרי.

"קודם, אנשים לא רצו לדבר על הליכוד בכלל. אנחנו מראים להם חומר, זה לא סתם. מראים להם מה ביבי עשה, מה ליברמן לא עשה. והם קצת מתחילים להבין שעכשיו מצב אחר. צריך לתמוך בליכוד. צריך לתמוך במפלגה הגדולה.

"אני יכול להגיד שעכשיו הליכוד עובד. יש מטה רוסי ארצי. אף פעם לא עבדו כל כך יפה. ממש יפה. כל יום אנחנו מקבלים חומר חדש. סרטונים. גם לליכוד. גם לביבי. גם על גנץ גם על ליברמן. כל הזמן מקבלים חומר. עכשיו יש לנו אפשרות".

שכטמן, מצדו, תורם את הרקע התאורטי למאבק. "אחת הבעיות, כמו שאני רואה את זה מהזווית שלי כאיש מדע המדינה ואזרחות, זה שהציבור פה הרבה שנים לא הבין שיש קשר בין מה שקורה ברמה המקומית לרמה הארצית. הם חשבו 'אנחנו מצביעים לראש מועצה, זה טוב ויפה, אבל ברמה הארצית זה סיפור אחר'.

"זה הכוח של ליברמן. הוא אומר לעולים: אנחנו ימניים, אבל נגד הרבנות. אבל מה שהעולים צריכים להבין זה שיש פה תלות בליכוד"

"פעם אמרו שציבור דוברי הרוסית הם שמאלנים, כי הם העלו לשלטון את רבין ואת ברק. אחר כך החליטו שכמעט כל הרוסים ימניים. ההבדל הגדול והמשמעותי בין העולים לבין הימין הישראלי הוא ביחס לדת. נכון יותר, ביחס לממסד הרבני.

"זה הכוח של ליברמן. הוא אומר לעולים: אנחנו ימניים, אבל נגד הרבנות. אבל מה שהעולים צריכים להבין זה, כמו שאריה אמר, שיש פה תלות: אם אנחנו לא נקבל תקציבים מהמדינה, לא יהיה למועצה איך לטפל בהם".

הערבים אשמים, אלא מה

כמו שקורה לא פעם, הכעס והתסכול לא מופנה אל מי שנמצא במעלה הסולם החברתי וקובע את הכללים, אלא אל מי שנמצא מתחתיך ונלחם בך על מעט הפירורים. ובישראל – אלה בדרך כלל ערבים.

גארלה שמע לפני כמה חודשים שברהט נחנך קאנטרי קלאב חדש המתפרש על פני 13 דונם, עם בריכת שחייה מקורה, וחשב שהוא מתפוצץ מכעס.

"ברהט עשו להם קאנטרי ב-40 מיליון שקל. שר הפנים נתן להם. למה? כי 85% שם מצביעים ש"ס. רהט, הערבים, האויבים שלנו! מצביעים ש"ס. הם חיכו לו שיחזור מבית הסוהר. אתה יודע למה? כי הוא מושחת. הוא נותן רק לאנשים שלו.

"ואני, לקח לי שלוש וחצי שנים לקבל במשרד הפנים פגישה. עד שלא איימתי שאני אשבית את היישוב ואעשה בלגן לא התייחסו אלי. אם זה היה ברהט, לא הייתי צריך לבוא אליו. הוא היה בא אלי. היה אומר לי 'אני בדרך לדימונה, בדרך לבאר שבע, אני אכנס אליך לרהט'. ככה זה עובד, אין מה לעשות".

הסיפור הזה פגום ומטריד מכל זווית שלא מסתכלים עליו. אחד הפגמים הבולטים בו הוא שפחות מאחוז אחד מתושבי רהט אכן הצביעו בבחירות האחרונות לש"ס.

כמעט 90% מקולות המצביעים ברהט התחלקו בין שתי הרשימות הערביות שהתמודדו בבחירות. כך שבמקרה הזה לפחות, הנאמנות דווקא לא שיחקה תפקיד מרכזי בהקמת הקאנטרי, שמעורר את קנאתו של גראלה.

בראש הממשלה, לעומת זאת, הוא בכלל לא מקנא. "כדי להכיר את ביבי צריך להיפגש איתו ולהבין אותו", הוא אומר בהתלהבות, "ביבי זה אחלה בן אדם שבעולם. איש צנוע. בא מלמטה. אתה מרים טלפון – הוא עונה. עם כל הלחץ.

"לפני הבחירות הייתי אצלו בירושלים. במעון שלו. אתה צריך לראות את המעון – זוועה איך הוא חי שם בכלל! באיזה תנאים, הכל שבור, הרוס. באו ראשי רשויות. וכל אחד אומר לו 'כל הכבוד, על הכבישים, על מה שעשית, ביבי, על ההישגים'.

"יש כיסא לידו, המצלמה מוכנה, ראש רשות מתיישב לידו, מצטלמים, שתיים-שלוש דקות מדברים. קבעו לנו ב-11, הוא הגיע מהבור בקריה בתל אביב באחת וחצי בלילה. הגיע בשיירה וישר בא לקבל אותנו.

"תראה כמה הבנאדם עובד מסביב לשעון! כולה כמעט נרדם ככה. איך שנכנסנו – לוקחים אותו לצד, מדברים, כנראה קרה איזה מקרה, והוא חוזר ומתיישב, 'חבר'ה, בואו, הצלמים מוכנים'. מתחילים לדבר, ושוב מפריעים לו כי משהו קרה.

"אתה יודע כמה הפרעות כאלה היו לו? אפילו בישיבה איתי. אני בא ללחוץ לו יד, לפני שאני מספיק ללחוץ לו יד ולסיים את הנאום שלי, להגיד לו תודה על כל מה שהוא עשה ועל התמיכה שלו והכל, באמצע שוב קוטעים אותנו.

"אז אתה יכול להגיד על ראש ממשלה שעובד כל כך קשה 'אתה מושחת'? ובינינו – כמה יש לו לגנוב? מישהו אחר לא היה גונב? הוא קיבל. הוא לא הלך לפרוץ בית. כל הדיבורים על שחיתות זה סיפורים. אנחנו לא מתייחסים לזה בכלל, להפך.

"אתה יכול להגיד על ראש ממשלה שעובד כל כך קשה 'אתה מושחת'? ובינינו – כמה יש לו לגנוב? מישהו אחר לא היה גונב? הוא קיבל"

"מי שעושה את זה זה התקשורת, תסלח לי שאני אומר לך את זה. תגיד לי, עם מה מתעסקים? עם סיגרים? תראה את אהוד ברק. הלך לעשות אורגיות עם המתאבד הזה, ראינו תמונות והכל. ניצל אותו, לקח ממנו מיליארדים.

"מאיפה הכסף של אהוד ברק? מעבודה? מה הוא היה? שר הביטחון? רמטכ"ל? תוציא משכורת. כמה הוא מקבל? 40 אלף? מאיפה כל המיליארדים? אבא שלו ואמא שלו הורישו לו? מאיפה יש לו, אם לא מקומבינות וגניבות?

"אם אני אעזוב את המועצה ופתאום יתברר שאריה גארלה עשיר, מאיפה זה יהיה בלי קומבינות? אז אהוד ברק, שכולו אורגיות וקומבינות, בא להעביר ביקורת על ביבי נתניהו? מה הוא תרם למדינה שביבי לא תרם? תגיד, יש יותר טוב מביבי?"

בפעם הבאה שתגיע לירושלים לבקש תקציבים לבני עי"ש, אתה מרגיש שאתה חייב להראות להם הישגים בקלפי?
"בוודאי. צריך להראות תוצאות. ככה יהיה לי עם מה לבקש. אני אוכל לבוא לשר ולהגיד לו 'אדוני, איך אני יכול להחזיר תודה לאנשים? אתה רוצה להרוס את הכל? מגיע לי. השקענו. עשינו. יש תוצאות. הוא יגיד 'כל הכבוד. ניתן'".

אז הכל עובד על נאמנות בעצם?
"כן. הכל".

וזה לא מבאס אותך שזה ככה?
"לא. ממש לא. מה, אם אני יודע שאתה נגדי ואתה חותר תחתי, איך אני יכול לתת לך? אם יש לי 50 שקל ביד ואני יכול לתת אותם רק לבן אדם אחד, למי אני אתן? לאחד שהלך נגדי או לאחד שפעל לטובתי? זה נאמנות, אין מה לעשות".

אתה לא חושב שממשלה אמורה לדאוג לכל אזרחי המדינה בצורה שווה בלי קשר לדעות הפוליטיות שלהם?
"עזוב אותך. זה המצב. תיתן תקבל, לא תיתן – לא תקבל. זה הכל".