בשנת 2007, בזמן ששירתתי בבוסטון הוקם J Street, ארגון חדש, שהיה יותר סוג של סטארט-אפ פוליטי. מנהלת אזור ניו אינגלנד של הארגון החדש, ג'נט היליס ג'אפי, הגיעה לקונסוליה להציג לי את הארגון, מכיוון שידעה שאני מקפיד על קשר עם כל הספקטרום הפוליטי בקהילה ובכלל. שאיפתם להקים בית פוליטי ליהודים שהם גם תומכי ישראל וגם תומכי שלום והתעוזה שלהם להתחרות בארגונים היהודיים המבוססים הרשימה אותי, למרות שהייתי מאוד ספקן.

שאיפת אירגון J Street להקים בית פוליטי ליהודים שהם גם תומכי ישראל וגם תומכי שלום והתעוזה שלהם להתחרות בארגונים היהודיים המבוססים הרשימה אותי, למרות שהייתי מאוד ספקן

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ראיתי את  J Street כפלטפורמה הכרחית לקשר ושמירת האיכפתיות של יהודים ליברלים שדעתם לגבי ישראל היא אמביוולנטית בשל מדיניות הממשלה הימנית שלנו והמשך הכיבוש שמתסכל אותם. הכרתי יהודים רבים שאכפת להם מאוד מישראל, למרות שהם חשו ניתוק אידיאולוגי מממשלתה. בעיניהם, תמיכה עיוורת של ארגונים יהודיים בממשלת ישראל, במנותק מעמדותיה, הייתה מתסכלת ומגבילה.

שימור הקשר שלהם עם ישראל נעשה קשה יותר ויותר כשהם צפו במגמה של ממשלת ישראל להתרחק מהערכים שלהם. רבים הרגישו שהם לא יכולים לשכנע את ילדיהם לאהוב את ישראל כפי שהם אהבו.

טענתי בפני השגרירות שלנו בוושינגטון ומחלקת צפון אמריקה, שבסיסה בירושלים, שהארגון החדש הוא עשוי להוות הזדמנות מצוינת לישראל וכי יש לחבק אותו, כדי למנוע מיהודים ליברלים להיגרר לאדישות לגבי ישראל או אפילו למחוזות אנטי ציוניים. תגובת השגרירות והמטה הייתה שלילית מאוד. הם חששו ש-J Street יפגע במונופול של אייפא"ק, שאותו הם תפסו כמרכיב קריטי בביטחון הלאומי של ישראל.

צפיתי בתסכול בהידרדרות היחסים בין ישראל לארה"ב בתקופת ממשל אובמה.  גם אישית היה לי קשה לייצג את סדר היום החדש של מדיניות החוץ של הממשלה. בניסיון להשפיע על המערכת מבפנים, שלחתי מברק פנימי המבקר את האופן שבו ממשלתנו מתנהלת מול ממשל אובמה. כשהמברק הודלף לתקשורת הישראלית, נקראתי לירושלים בהנחיית שר החוץ לשיחת נזיפה עם מנכ"ל המשרד.

בניסיון להשפיע, שלחתי מברק פנימי המבקר את האופן שבו ממשלתנו מתנהלת מול ממשל אובמה. כשהמברק הודלף לתקשורת הישראלית, נקראתי לירושלים בהנחיית שר החוץ לשיחת נזיפה עם מנכ"ל המשרד

לאחר שהשלמתי ​​את שארית כהונתי כקונסול כללי, התכוננתי לפרידה מחברים וזיכרונות רבים. הפדרציה היהודית של בוסטון CJP ערכה עבורי אירוע פרידה, וביקשתי שהאירוע יכלול את כל הארגונים שאיתם עבדתי. לאחר ששמעתי על התנגדות לשלב באירוע את J Street והקרן החדשה לישראל, הבהרתי שלא אשתתף אם הם יסרבו לכלול את ההיבט החשוב הזה בעבודתי. בסופו של דבר האירוע התקיים עם ארגונים מכל הקשת הפוליטית.

חזרתי ארצה מדוכא, בידיעה שלא מחכה לי תפקיד משמעותי במשרד החוץ לאחר הסכסוך הגלוי שלי עם שר החוץ. התחלתי גם להפנים שאני לא יכול להמשיך לשרת כעובד מדינה צייתן בממשלה שלדעתי מובילה את ישראל לכיוון הלא נכון.

חזרתי ליחידה לתכנון מדיני במשרד החוץ. לאחר תקופה קצרה של ניסיון לחולל שינוי מבפנים, הבנתי שאף אחד אינו מקשיב לי או קורא את הצעותיי. אבל בדיוק בנקודה בה כמעט התייאשתי, חיי השתנו, כאשר הוצע לי להתמודד על תפקיד היועץ למדיניות חוץ של הנשיא פרס.

כאן חשוב לציין, שהוצבתי בלשכת פרס בתחילת דרכי כדיפלומט עוד כשהיה שר החוץ והייתה בינינו הכרות קודמת. לשמחתי קיבלתי את התפקיד וחזרתי לעמדת השפעה מלאה בתחושת סיפוק. אני מאמין שעזרתי לפרס לתקן חלק מהנזק שנתניהו גרם ליחסי ישראל עם ארה"ב.

חזרתי ארצה מדוכא, בידיעה שלא מחכה לי תפקיד משמעותי במשרד החוץ לאחר הסכסוך הגלוי שלי עם שר החוץ. התחלתי גם להפנים שאני לא יכול להמשיך לשרת כעובד מדינה צייתן בממשלה שמובילה לדעתי לכיוון לא נכון

השתתפתי בפגישות רבות בין פרס לנשיא אובמה, שהאינטלקט שלו ואופיו הרשימו אותי מאד. הרגשתי שלמרות שהוא תומך גדול של ישראל, קשה לישראלים להשתכנע בידידות שלו. אצל חלקם זה היה בשל צבע עורו והשם האמצעי שלו, "חוסיין", שהודגש כמובן בידי יריביו הפוליטיים עם יותר מקורטוב של גזענות.

בנוסף לכך, אובמה היה באופיו מאוד אקדמי ורציונלי, ודבר זה לא תמיד הועיל לחיבור עם ישראלים, שציפו לחיבוק רגשי יותר מצד נשיאים אמריקאים. ישראלים רבים פירשו בטעות את הביקור הראשון שלו בקהיר ולא בישראל כבחירה בצד הערבי. הן בישראל והן בארה"ב הוא הותקף באכזריות על ידי הימין והוצג על ידם כאויב של ישראל וזאת על מנת לשרת מטרות פוליטיות של הימין.

מול מגמות אלה פרס ניסה ככל יכולתו לשמור על היחסים עם ממשל אובמה, עם המפלגה הדמוקרטית ועם הקהילה היהודית הלא-אורתודוקסית שנתניהו נטש, וכמובן שעשיתי כמיטב יכולתי לסייע בידו בכך.

ברק אובמה, שמעון פרס ונדב תמיר (צילום: באדיבות המצולם)

הרגע שהיווה קו פרשת מים בהקשר זה היה כשנתניהו החליט לתקוף את הנושא המרכזי בסדר העדיפויות של ממשל אובמה, על ידי קבלת הזמנה מההנהגה הרפובליקנית בקונגרס לנאום במושב משותף נגד ההסכם של המעצמות עם איראן (JCPOA).

מובן כי זכותו של נתניהו להתנגד למה שנתפס בעיניו כסותר את האינטרס הישראלי, אך הייתי משוכנע שלא כך מנהלים ויכוח עם מנהיג של האומה הידידותית ביותר לישראל והמעצמה העולמית המרכזית. נאום פומבי בקונגרס האמריקאי, נגד הנשיא, הוא פגיעה והשפלה פומבית, ובחירה בעימות גלוי שישראל רק תפסיד ממנו.

הייתי משוכנע שלא כך מנהלים ויכוח עם מנהיג מעצמת-על והאומה הידידותית ביותר לישראל. נאום פומבי בקונגרס האמריקאי, נגד הנשיא, הוא פגיעה והשפלה פומבית, ובחירה בעימות גלוי שישראל רק תפסיד ממנו

ההערכה שלי לגבי ההסכם הייתה, שלמרות שאינו מושלם, הוא מהווה את האלטרנטיבה הזמינה הטובה ביותר למניעת פיתוח נשק להשמדה המונית על ידי איראן. ללא קשר להערכתי, הרגשתי שהתנגדות פומבית לנשיא בדרך בה נעשתה, תהיה טעות עצומה ודרך בלתי אחראית לנהל אי הסכמה עם בעל הברית החשוב ביותר שלנו. אמרתי לחבריי ב-AIPAC ובפדרציה היהודית של בוסטון שלדעתי התקרית הזו תסמן נקודת שפל בהיסטוריה של יחסי ישראל עם ארה"ב.

כשטראמפ נבחר, נתניהו מצא בבית הלבן שותף לפירוק הדו-מפלגתיות. הסימביוזה ביניהם גרמה נזק עצום ליחסי ישראל-ארה"ב בטווח הארוך. רוב הדמוקרטים והיהודים ראו בטראמפ את האנטיתזה לכל מה שהם מאמינים בו. הבוז שהפגין כלפי נשים, מהגרים ואנשים עם מוגבלויות, כמו גם תמיכתו הבלתי מוסווית בארגוני "עליונות לבנה" גזעניים, נחשבו כבלתי נסבלים בליברליזם היהודי.

רוב הקהילה היהודית האמריקאית מצפה מהנשיא שלהם לעזור לסיים את הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית, ולא להנציח אותו במסווה של "תכנית שלום" חד צדדית.

יתרה מכך, תמיכתו כביכול של טראמפ בישראל לא נתפסה בעיניהם כאמיתית. אמריקאים ליברלים ורוב הקהילה היהודית ראו בברית בינו לראש הממשלה בנימין נתניהו – כמו גם בבריתותיהם עם מנהיגי ימין פופוליסטים אחרים כמו ויקטור אורבן ההונגרי, ז'איר בולסונרו מברזיל ורודריגו דוטרטה מהפיליפינים – כקשר המונע על ידי מניעים אפלים כמו שנאת זרים ורצון משותף לפגוע במוסדות ליברליים במדינותיהם.

כשטראמפ נבחר, נתניהו מצא בבית הלבן שותף לפירוק הדו-מפלגתיות. הסימביוזה ביניהם גרמה נזק עצום ליחסי ישראל-ארה"ב בטווח הארוך. רוב הדמוקרטים והיהודים ראו בטראמפ אנטיתזה לכל מה שהם מאמינים בו

נשיאות טראמפ עזרה לי להבין, שהיחסים בין ישראל לארה"ב, שעבדתי קשה על מנת לחזקם, לא היו מטרה ראויה כשלעצמה אם היא מייצרת נזק לישראל. התברר לי שהמנטרה no daylight בין ישראל לארה"ב (כלומר שלא יהיו פערים בגישתן של שתי המדינות) הפכה למכשיר בידי ישראל למנוע מארה"ב להנהיג כל יוזמה משמעותית לפתור את הסכסוך הישראלי–פלסטיני ולהנציח את הסטטוס קוו, שמסכן את עתידה של ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי, וכבר כיום פוגע בנו חמורות מבחינה מוסרית.

הבנתי שיותר מדי תומכים מוצהרים למען ישראל בארה"ב עבדו במרץ, ברובם הגדול מכוונות טובות ולא במודע, כדי לסיים את אותו חלום של הציונות שניסחו מייסדיה של ישראל במגילת העצמאות הישראלית.

בינואר 2021, ג'ו ביידן הפך לנשיא ארה"ב. זמן קצר לאחר מכן החליפה קואליציית שינוי את ממשלת נתניהו. ההנהגה החדשה הזו מראה סימנים מבטיחים לעידן חדש ביחסי ארה"ב לישראל.

ממשלת ישראל החדשה מנסה לשקם את היחסים עם המפלגה הדמוקרטית ועם הקהילה היהודית האמריקאית. למרות זאת, תהיה הגישה החדשה מרעננת ככל שתהיה, ממשל ביידן וגם ממשלת השינוי בישראל אינם מפגינים תחושת דחיפות לפתור את הסכסוך ולסיים את הכיבוש.

ההבנה הזו הובילה אותי להיענות להצעה להיות מנכ"ל J Street Israel. הארגון כבר אינו הסטארט-אפ שהכרתי כשהוקם ב-2007 והפך למוסד משמעותי בקהילה היהודית ובפוליטיקה האמריקאית. כזה שממשיך להתפתח בגודלו ובהשפעתו.

בינואר 2021 ביידן הפך לנשיא ארה"ב. זמן קצר לאחר מכן החליפה קואליציית שינוי את ממשלת נתניהו. ההנהגה החדשה מראה סימנים מבטיחים לעידן חדש ביחסי ארה"ב לישראל

בתפקידי ב-J street יש לי הזכות לעסוק בשני האתגרים החשובים ביותר לישראל: קידום פתרון שתי מדינות לשני עמים וחיבור מחודש עם יהדות ארה"ב.

כיום אני מבין שהאינטרס הציוני הוא שיחסי ישראל עם ארה"ב ישרתו את שתי המטרות הללו ושקידום שתי המטרות הללו יחזק את היחסים בין שתי המדינות וימנע קרע בין ישראל לקהילה היהודית בארה"ב.

נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.