כביש צר ומתפתל בדרום הקווקז, שמאובטח על ידי כוחות הביטחון הרוסים, מוביל אל סטפנקרט, עיר הבירה של המובלעת הארמנית העצמאית נגורנו קרבאך. בצדי הכביש המשובש מתנשאים דגלי אזרבייג'ן ושלטים של העיר "שושה" – שושי בפי הארמנים.
העיר מזכירה לארמנים החיים באזור את הכניעה הכואבת במלחמת נגורנו קרבאך השנייה ב־2020. אחרי שאזרבייג'ן כבשה את העיר, איבדו הארמנים אוצר מורשת אומנותי – יותר מ־6,000 פריטים ייחודיים, דתיים והיסטוריים שהוצגו במוזיאונים, כנסיות וגלריות פרטיות.
עד הפלישה לאוקראינה, מלחמות נגורנו קרבאך היו ככל הנראה המלחמות הקטלניות ביותר בין מדינות ברית המועצות לשעבר מאז קריסת הגוש הסובייטי. הסכסוך המורכב והארוך – בן יותר ממאה שנה – הפך לאחד הסמלים לקריסת ברית המועצות.
מדובר בסכסוך טריטוריאלי על חבל עשיר במחצבים היושב בנקודה אסטרטגית. אולם, כמו המלחמה באוקראינה, מלחמות נגורנו קרבאך מסמלות משהו משמעותי יותר מהחבל עצמו לשני הצדדים – קיום תרבותי. המרוויחה הגדולה מהסכסוך היא ככל הנראה רוסיה, שבמשך שנים משמרת אותו על אש קטנה ומוכרת כלי נשק לשני הצדדים.
מדובר בסכסוך טריטוריאלי על חבל עשיר במחצבים היושב בנקודה אסטרטגית. אולם, כמו המלחמה באוקראינה, מלחמות נגורנו קרבאך מסמלות משהו משמעותי יותר מהחבל עצמו לשני הצדדים – קיום תרבותי
בזמן ברית המועצות הייתה נגורנו קרבאך אוטונומיה עם רוב ארמני בתוך שטח אזרבייג'ן הסובייטית. בשנת 1988 התקוממו הארמנים ודרשו להסתפח לארמניה הסובייטית. בארמניה התחילו להתנכל לתושבים האזרבייג'נים, ובאזרבייג'ן, בעיר סומגאיט, טבחו האזרבייג'נים בארמנים ומעגל הדמים שהתחיל בתחילת המאה הוצת מחדש.
האירועים האלימים נמשכו עד שב־2 בספטמבר 1991 הכריזה הרפובליקה, הנקראת בפי הארמנים רפובליקת ארצאך, על עצמאות מברית המועצות ומאזרבייג'ן הסובייטית. אז פרצה מלחמה עקובה מדם שנמשכה עד מאי 1994.
היום, אחרי יותר משלושה עשורים מאז שהכריזה רפובליקת ארצאך על עצמאותה, אין אף חברה באו"ם המכירה בזכותה לעצמאות. בפועל, בגיבוי ארמניה, מתקיימת נגורנו קרבאך כישות עצמאית. בכל הזמן הזה המאמצים ליישוב הסכסוך באמצעות "קבוצת מינסק" OSCE (ארגון לביטחון ושיתוף פעולה באירופה) עמדו לפני שוקת שבורה.
ב־27 בספטמבר 2020 פרצה מלחמה בין אזרבייג'ן לבין ארמניה על החבל. הכרזת המלחמה מצד אזרבייג'ן ליבתה את הלהבות במאבק שבין הארמנים לבין צבא אזרבייג'ן הטוען לזכות השיבה של אזרחיו האזרבייג'נים, שנמלטו מהאזור במהלך מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה.
בעקבות הפיכת השלטון בארמניה ב-2018, התדרדרו היחסים בין הקרמלין לבין ירוואן. גורמים בארמניה מאמינים שהנשיא הרוסי ולדימיר פוטין לא אהב את התקרבות המדינה למערב, ולכן נתן אור ירוק למתקפה על חבל נגורנו קרבאך. אבל מה שקורה בחדרי חדרים בקרמלין נשאר בקרמלין וימשיך להיות תעלומה.
ב־9 בנובמבר 2020, אחרי 44 ימי לחימה קשים ויומיים אחרי שאזרבייג'ן כבשה את העיר החשובה ביותר מבחינה אסטרטגית ותרבותית, שושה, נחתם הסכם הפסקת אש בתיווך פוטין
ב־9 בנובמבר 2020, אחרי 44 ימי לחימה קשים ויומיים אחרי שאזרבייג'ן כבשה את העיר החשובה ביותר מבחינה אסטרטגית ותרבותית, שושה, נחתם הסכם הפסקת אש על ידי ארמניה ואזרבייג'ן, בתיווך פוטין.
במסגרת ההסכם, התחייבו הארמנים להחזיר לאזרבייג'ן את השליטה בשבעה מחוזות המקיפים את נגורנו קרבאך. המחוזות המדוברים נכבשו על ידי הארמנים ולא היו חלק מהאוטונומיה הארמנית בזמן ברית המועצות.
השטחים שכבשה אזרבייג'ן במלחמת 2020 נשארו בשליטתה, כולל חבל הארץ ההיסטורי "הדרות", ערש התרבות הארמנית והאזור היחיד שבו נשתמרו כפרים ארמנים בני אלפי שנים שלא טוהרו או נשרפו בזמן מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה.
את הגבולות החדשים של המובלעת הארמנית מאבטחים היום חיילי צבא רוסיה. אפשר להגיע לשם דרך מעבר אחד המכונה מעבר לאצ'ין. בצד האזרבייג'ני נמצאים חיילים של צבא טורקיה ואזרבייג'ן.
בזמן שצבא רוסיה עמל על בניית עמדות ומחסומים, הארמנים ארזו את בתיהם בחבלי הארץ שעברו לידי אזרבייג'ן כחלק מהסכם הפסקת האש. בצד השני, מעבר להרים, חיילי צבא אזרבייג'ן התכוננו לרגע ההיסטורי המכונה בפיהם "שחרור האדמות מידי הכובש הארמני".
הסכם הפסקת האש השיג לפוטין הכרה בינלאומית כמי שהצליח לעצור את שפיכות הדמים בחבל המרוחק. מדובר במהלך מתוחכם מאוד, שכן, זה אפשר לו להזרים כוחות צבא רוסיים אל השטח המוכר על ידי האו"ם כשטחה של אזרבייג'ן ובהסכמתה.
בכך קיבל פוטין כלי נוסף בו יוכל להטיל אימה על אזרבייג'ן, במקרה שתנסה להתקרב "מדי" אל המערב. הכוחות הצבאיים של רוסיה בנגורנו קרבאך מאפשרים לה לאיים על שדות הנפט של אזרבייג'ן ועל עיר הבירה שלה משלוש חזיתות – גבול רוסיה, נגורנו קרבאך והים הכספי.
הכוחות הצבאיים של רוסיה בנגורנו קרבאך מאפשרים לה לאיים על שדות הנפט של אזרבייג'ן ועל עיר הבירה שלה משלוש חזיתות – גבול רוסיה, נגורנו קרבאך והים הכספי
עבור פוטין זה היה חלום שהתגשם. אחרי פירוק ברית המועצות ותוך כדי מלחמת נגורנו קרבאך הראשונה, צבא רוסיה יצא מאדמת אזרבייג'ן. חרף שיתופי הפעולה הצבאיים בין פוטין ומשפחת אלייב השולטת באזרבייג'ן כבר קרוב לשלושה עשורים, החזון להחזיר את ימי הזוהר של רוסיה הגדולה נראה אז אפשרי מאי פעם.
באותה שנה הוא גם הצליח להפוך את בלארוס לבת ערובה שלו אחרי שעזר לדיקטטור אלכסנדר לוקשנקו להתגבר על ניסיונות ההפיכה במדינה. יחד עם הכוחות שהוזרמו לשטח הבינלאומי של אזרבייג'ן, נשאר לו רק "לסגור את הסיפור עם אוקראינה".
שבוע אחרי שנחתם ההסכם, שיירות אספקה רוסיות הציפו את כבישי ארמניה. אלפי חיילים וציוד צבאי רב הכולל טנקים, ארטילריה, משוריינים ועוד, לצד ציוד הומניטרי, דהרו לאזור נגורנו קרבאך. כשרוסיה הפסידה את הקרב על קייב, המרוץ אל אזורי ההשפעה הפוליטית של רוסיה קיבל תפנית משמעותית – ארמניה ואזרבייג'ן נפגשו בבריסל והודיעו כי ינהלו שיחות שלום בתיווך אירופה.
רוסיה נראית חלשה מאי פעם ו"ניהול הסכסוך בקווקז" חומק מבין אצבעותיה. כדי להבין את מורכבות המשא והמתן צריך להבין את העיר שושה, שמהווה את המחסום העיקרי בהסגת הסכם קבוע. העיר ניצבת במרכז של מלחמת נרטיב.
כשרוסיה הפסידה את הקרב על קייב, המרוץ אל אזורי ההשפעה הפוליטית של רוסיה קיבל תפנית משמעותית – ארמניה ואזרבייג'ן נפגשו בבריסל והודיעו על שיחות שלום בתיווך אירופה
עיר אחת, שני עמים
העיר שושה נמצאת מעל מצוקי קניון הונוט ולמרגלות פסגת הר קירס, השני בגובהו בחבל ורק 12 קילומטרים מסְטֵפַּנַקֵרְט הבירה. שושה עשירה באדריכלות פרסית וסובייטית ומשמשת כמבצר מאז ימי הביניים.
בתחילת המאה הקודמת, ממש לפני מלחמת העולם הראשונה, שושה הייתה העיר השלישית בחשיבותה בעבר הקווקז אחרי טביליסי ובאקו, עם אוכלוסייה שווה של ארמנים ואזרים. המספר הזה השתנה לאורך ההיסטוריה, החל מהעימותים הראשונים בעיר בשנות ה־20 של המאה הקודמת, כשהתושבים האזרבייג'נים שרפו את השכונות הארמניות העתיקות.
ב־9 במאי 1992 כבשה ארמניה את העיר מידי צבא אזרבייג'ן ושלטה בה 28 שנים. בנובמבר 2020, כאמור, אזרבייג'ן הטתה את הכף וכבשה אותה בחזרה. צלקות המלחמה בעיר, הבתים ההרוסים, המסגדים, הכנסיות, בתי הספר ואתרי התרבות הנטושים מסתירים פצע רב־תרבותי פתוח המסרב להגליד. העיר היא זיכרון נעלם של זמנים שלווים בהם חיו זו לצד זו שתי אומות בלי פיקוח צבאי.
האנתרופולוג והמומחה לאזור הקווקז ד"ר חן בראם ממכון טרומן שבאוניברסיטה העברית והמכללה האקדמית הדסה, מספר שהעיר שושה הייתה אחת מנקודות המפגש החשובות ביותר בין האזרבייג'נים לארמנים – והפרתה את שתי התרבויות.
צלקות המלחמה בעיר, הבתים ההרוסים, המסגדים, הכנסיות, בתי הספר ואתרי התרבות הנטושים מסתירים פצע רב־תרבותי פתוח המסרב להגליד
לדבריו, שושה הפכה לקו החזית התרבותי בזמן שהתנועות הלאומיות הגדירו את עצמן מחדש על ידי התעלמות מהצד השני. "הפרדוקס הוא שכל צד רואה את היצירה התרבותית הייחודית של העיר בצבעי שחור או לבן. כל צד חושב שהוא האחראי הבלעדי. אבל שום דבר לא השתנה חוץ ממי ששולט בעיר".
ב־4 בנובמבר 2020, חמישה שבועות אל תוך הלחימה, עמד מחפרון צהוב מסוג JCB בצד הדרך המחברת בין העיר גוריס בארמניה אל בירת נגורנו קרבאך סטפנקרט. כמה קילומטרים לפני הכניסה העליונה לעיר שושה, עמל מפעיל המחפרון על חפירת שוחות לצד הכביש המוביל לעיר שנחשבה על ידי הארמנים כבילתי ניתנת לכיבוש.
צעירים ארמנים במדי הסוואה עם צלב לבן על הכתף, מצוידים בנשקים שונים כמו AK-47, רובי צלפים ומקלעים קפצו לתוך השוחות והמתינו. תוך כדי הלחימה האינטנסיבית נסענו ללא תאורה על הכביש בין גוריס ארמניה אל סטפנקרט. היינו עדים להתקדמות הכוחות האזרבייג'נים תחת פגזי הארטילריה הארמנית. קולות ירי המקלעים נשמעו מכל עבר.
כשחזרנו לשושה, השמיים היו חשוכים יותר, השמש שקעה ועשן סמיך היתמר מהיערות. להבות האש צבעו את האופק בצהוב ואדום. תחושת סוף העולם התערבלה בריח האדמה הטרייה ופחד הצעירים המסתתרים בשוחות שזה עתה נחפרו.
כמה שעות לאחר מכן, כשכל העולם נשא את עיניו אל הבחירות לנשיאות ארה"ב והעלייה המתמדת במספר הנדבקים בקורונה, אזרבייג'ן פתחה במבצע האחרון לכיבוש העיר. בארבעה הימים הבאים, מאות ארמנים ואזרים ייהרגו ברגעים הדרמטיים ביותר של הסכסוך על נגורנו קרבאך.
העיר הנצורה הפכה לגיהינום עלי אדמות. ב־5 בינואר 2021 הכריז נשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב כי שושה היא בירת התרבות של אזרבייג'ן. הרשויות בארמניה לא איחרו להגיב, וב־20 בינואר הכריז שר החוץ הארמני: "שושה היא מרכז תרבות ארמני".
המוזיאון הגיאולוגי היה אחד מארבעת המוזיאונים הממלכתיים של נגורנו קרבאך בשושה. את המוזאון ייסד הפרופסור הארמני גרגורי גבריאליאנטס. גבריאליאנטס, שנולד בבאקו, היה בעבר שר הגיאולוגיה של ברית המועצות.
במהלך המלחמה ב־2020, ארבעת המוזיאונים הממלכתיים יחד עם שני מוזיאונים פרטיים וגלריות אומנות נוספות נותרו מאחור והסבו אובדן עצום למורשת הארמנית.
לדברי לוסין גספריאן, שניהלה את תחום המוזיאונים הממלכתיים בעיר, הארמנים בחבל ניסו לנהל משא ומתן על עתיד המורשת הארמנית ועל הפריטים שנתפסו על ידי אזרבייג'ן, כולל 460 פריטי גיאולוגיה, יותר מ־950 ציורים וכ־5,000 פריטים ממוזיאון ההיסטוריה, יחד עם יצירות של אומנים מכ־40 מדינות שהוצגו במוזיאון לאומנויות.
לטענתה, "פנינו למוסדות בינלאומיים שונים בתקווה לקבל עזרה. למרבה הצער, מכתבינו נותרו ללא מענה. האזרבייג'נים יעשו הכול כדי להסיר כל זכר ארמני. אני לא מאמינה בנאומי הפיוס המזויפים שלהם. מדובר רק במילים".
סרוב ממונטס, קדר ובעלים של תיאטרון בובות שנאלץ לעזוב את ביתו בשושה, סיפר: "חייתי בשושי עד 30 באוקטובר, כשעוד היו ילדים בעיר, ארגנתי סדנאות חמר במקלטים. הסטודיו שלי, כל יצירות האומנות ותיאטרון הבובות שלי, נשארו שם".
על פי דו"ח של משמר המורשת הקווקזית, תערוכת הפסלים שהוצגה בחצר המוזיאון לאומנויות בשושה פונתה על ידי אזרבייג'ן בין 10 באפריל ל־5 ביוני 2021.
הדו"ח המלווה בתמונות לוויין חושף גם הרס מסיבי במוזיאון הגיאולוגיה שנגרם ככל הנראה תוך כדי הקרב. כמו כן, איתר משמר המורשת הרס של כ־105 אתרי מורשת אסלאמית בנגורנו קרבאך ובאזורים המקיפים את החבל, בהם 60 מסגדים ושמונה בתי קברות היסטוריים.
משמר המורשת הקווקזית אמר כי המחקר בנושא הנזק למורשת האזרית והאסלאמית בשושה "עדיין נמשך". שירין מליקובה, נשיאת המוזיאון הלאומי לשטיחים אזרבייג'נים, הצהירה כי ההגנה על המורשת התרבותית היא מהמשימות החשובות במדיניות אזרבייג'ן כמדינה רב תרבותית.
עם זאת, מליקובה לא התייחסה לשאלה האם הארמנים מנגורנו קרבאך צריכים להיכלל בתוכנית התרבותית של שושה כמו גם על הצעת משרד התרבות במנגורנו קרבאך להחליף ציורים של אומנים אזרבייג'נים בתמורה לאוסף שנתפס במהלך מלחמת 2020. היא גם לא אמרה אם השטיחים הארמנים שנותרו במוזיאון השטיחים ימשיכו להיות מוצגים במוזיאון השטיחים הלאומי.
הפסל ארמן פטרוסיאן טוען כי הוא היה האדם האחרון שעזב את המוזאון לאומנויות ובין האזרחים האחרונים שעזבו את העיר שושה לפני הכיבוש האזרבייג'ני.
ב־5 בנובמבר הוא יצא מהעיר כדי לאסוף תרופות, יומיים לאחר מכן, כשניסה לחזור, נאמר לו שהכניסה אסורה בגלל "מידע על הפגזה מסיבית". ב־8 בנובמבר נודע לו שהאזרבייג'נים השתלטו על העיר והלחימה שם הייתה אינטנסיבית מאוד. "כאומן, אני חייב לומר שכל המוזיאונים והאומנות שאיבדנו הם כאין וכאפס לעומת חייו של צעיר שנהרג לפני שהתחיל את חייו", אומר פטרוסיאן.
החיים בבועה
מאז שבריסל הודיעה שהארמנים והאזרבייג'נים הסכימו לנהל שיחות שלום בתיווך אירופה, חיים הארמנים בחבל בחוסר ודאות. במידה וממשלת ארמניה תשאיר אותם מאחור, הם יישארו נתונים לחסדי הרוסים, ומזה הם חוששים.
בשטח, נראה שפעילים פרו־רוסים מבצעים פרובוקציות אנטי מערביות. בשיחות עם רבים מתושבי החבל, הם מספרים שהם מתנגדים לרוסים, רבים מתושבי החבל חושבים שהרוסים מחזיקים בהם כבני ערובה.
בשטח, נראה שפעילים פרו־רוסים מבצעים פרובוקציות אנטי מערביות. בשיחות עם רבים מתושבי החבל, הם מספרים שהם מתנגדים לרוסים, רבים מתושבי החבל חושבים שהרוסים מחזיקים בהם כבני ערובה
עוד מספרים התושבים שהם מתנגדים למלחמה באוקראינה וחוששים שהמלחמה הזאת הופכת אותם למטרה לגיטימית בעיני המערב. "אנחנו לא רוסיים ולא קולוניה שלהם. יש לנו תרבות עשירה, שפה ומורשת עתיקה שאינה חלק מרוסיה", מספרת צעירה מקומית.
ממשלת ארמניה וממשלת הבדלנים נמצאים על המוקד מאז ההכרזה על שיחות השלום. ממשלת ארצאך דורשת מראש ממשלת ארמניה להתחייב שכל הסכם שלום בין ארמניה לאזרבייג'ן יכלול את זכותם של הארמנים לחיות במנגורנו קרבאך ויאכוף זאת.
בלי ביטחונות לשלום וביטחון, סיכויי ההישרדות של הארמנים בחבל קלושים. שר החוץ של רפובליקת ארצאך דוד בבייאן אמר בתגובה להכרזה על שיחות השלום: "לארמנים יש עתיד תחת שילטון אזרבייג'ן, עתיד של רצח עם".
היום, כשעתיד הארמנים בחבל לא ברור, הם נזכרים ברגעים הדרמתיים של המלחמה ב־2020. אחרי שאזרבייג'ן השתלטה על העיר שושה, ממשלת ארמניה עדיין הפיצה מידע כוזב על המצב בעיר.
כמה שעות לפני שראש הממשלה הארמני חתם על הסכם הכניעה, נכתב בהודעה לעיתונות של הדוברות הארמנית המשולבת לנגורנו קרבאך וארמניה: "ב־8 וב־9 בנובמבר התקיימו קרבות אינטנסיביים בחזית שושה, הכוחות האזרבייג'נים נסוגו לאחר שספגו אבדות רבות".
כמו העננים שכיסו את שושה בימים האחרונים של המאבק על העיר, כל האוכלוסייה הארמנית נותרה בערפל, מאמינה שהעיר בטוחה ונמצאת תחת שליטה ארמנית. "אני מרגישה חסרת אונים כל פעם שאני רואה את השלט 'שושה', אומרת שושניק האריאן, בת דור המילניום שנולדה בנגורנו קרבאך.
שני סביה נולדו בשושה. כנערה, היא נהגה להתגנב אל האתרים הנטושים, לשוטט בעקבות האנשים שחיו בעיר שהיא מכנה "בינלאומית ועשירה מבחינה תרבותית והיסטורית".
חבריה מכנים את העיר "שושי של שושן". "למרבה הצער, שנינו [אזרבייג'ן וארמניה] הורסים את המורשת ומעלימים את היצירות התרבותיות של השני. אנחנו לכודים במעגל של סכסוך בלתי פוסק ואני לא רואה איך אפשר לחיות יחד", היא מסכמת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם