חברי האיגוד הגרמני־אמריקאי מניפים דגל צלב קרס וצועדים בניו יורק (צילום: Library of Congress)
Library of Congress

ריאיון מלחמת הגנגסטרים נגד הנאצים בארצות הברית

על רקע עצרות הענק של הארגונים הנאצים בארה"ב בשנות ה־30, השופט היהודי נתן פרלמן החליט לקחת את החוק לידיים ופנה למאפיונרים יהודים כדי להקים צבא של בריונים שיילחמו באנטישמים ● הסופר מייקל בנסון משחזר את האירוע הנשכח בספר חדש ומספר לזמן ישראל: הם לא האמינו שיהודים יעזו להתנגד

השופט נתן ד. פרלמן מניו יורק ככל הנראה האמין במימרה, "אם אתה רוצה שהעסק יעבוד – תפנה לאנשים הנכונים". לכן, ב־1938 הוא התקשר למאפיונר היהודי הידוע לשמצה מאיר לנסקי וביקש ממנו טובה.

פרלמן זימן את לנסקי לפגישה פנים אל פנים וביקש ממנו להורות לגנגסטרים שלו לפוצץ באלימות פגישות של האיגוד הגרמני־אמריקאי – ארגון נאצי שהוקם בארה"ב ונתמך באופן סמוי בידי ממשלת גרמניה.

בפגישה הזאת ניסה פרלמן להבין אם במאפיה של לנסקי יש בחורים יהודים שמעוניינים להרביץ לנאצים. לנסקי אמר כי יש לו כאלה בהחלט, והציע שהם יעשו יותר מרק להכניס מכות לחברי האיגוד.

"אני רוצה שתעשו הכול, חוץ מלהרוג אותם", הזהיר פרלמן את ראש ארגון הפשע המאורגן. הרב סטיבן שמואל וייז שהגיע לפגישה כדי לתת סיוע רוחני, הדהד את דבריו של השופט. "אני מצטער, אבל אנחנו לא יכולים להסכים לרצח", אמר.

השופט נתן פרלמן (צילום: National Photo Company Collection, Library of Congress/באדיבות מייקל בנסון)
השופט נתן פרלמן (צילום: National Photo Company Collection, Library of Congress/באדיבות מייקל בנסון)

בעקבות כך, לנסקי הורה לעמיתיו שהם יכולים "להשרות" ("Marinate") אבל לא "להקפיא" ("Ice") את מי שיגיע לאותן פגישות, עצרות וצעדות של האיגוד, בהן מופצים דברי שנאה נגד יהודים.

לנסקי אישר לבחורים שלו להשתמש באגרופים אבל גם במחבטי בייסבול, אלות ואביזרי קרב אחרים. אקדחים היו אסורים, וכמוהם גם דוקרני קרח

לנסקי אישר לבחורים שלו להשתמש באגרופים אבל גם במחבטי בייסבול, אלות ואביזרי קרב אחרים. אקדחים היו אסורים, וכמוהם גם דוקרני קרח – כלי הנשק המועדף על הרוצח אברהם "קיד טוויסט" רלס.

ספר חדש בשם "גנגסטרים נגד נאצים: כיצד נאבקו מאפיונרים יהודים עם הנאצים באמריקה בתקופת המלחמה" ("Gangsters vs. Nazis: How Jewish Mobsters Battled Nazis in Wartime America"), מתאר איך פרלמן הנהיג בחשאי במשך שנה "צבא" בראשותם של גנגסטרים יהודים נגד שני ארגונים נאציים אמריקאים, האיגוד והלגיון הכסוף (המוכר יותר כ"חולצות הכסף").

הספר, פרי עטו של הסופר מייקל בנסון, מספק הקשר היסטורי להחלטתו של פרלמן להטיל על הארגונים האלה את הענישה החוץ־משפטית.

מאיר לנסקי (צילום: New York World-Telegram and the Sun Newspaper Collection, Library of Congress, LC-DIG-ds-00979/באדיבות מייקל בנסון)
מאיר לנסקי (צילום: New York World-Telegram and the Sun Newspaper Collection, Library of Congress, LC-DIG-ds-00979/באדיבות מייקל בנסון)

כמאה ארגונים אנטישמיים פעלו בארצות הברית בעידן השפל הגדול. בעידן שלפני חוקי השנאה, הארגונים הללו היו מוגנים כליל על ידי חופש הביטוי בהתאם לתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. כפועל יוצא מכך, אותם ארגונים פעלו בגלוי בלי להסתכן בענישה.

האיגוד הגרמני־אמריקאי קידם את האנטישמיות ואת האנטי־קומוניזם לצד סדר יום פרו־נאצי ופרו־בדלני. לארגון היה קשר קרוב לחזית הנוצרית של הדמגוג האנטישמי והאישיות הרדיופונית האב צ'ארלס קוגלין.

"הם אמרו שכל היהודים קומוניסטים ושהם מחזיקים בכל הכסף. האמירות האלה התקבלו בהלם אצל היהודים האמריקאים", אומר בנסון בריאיון לזמן ישראל מביתו בברוקלין שבניו יורק.

אף על פי שהאיגוד למעשה תלה את עיניו בגרמניה וניהל תעמולה למען השלטון הנאצי, הוא טען כי מדובר בארגון פרו־אמריקאי. "הטענה תמיד הייתה שהם אזרחים אמריקאים שדואגים לאמריקה.

מנהיג האיגוד הגרמני־אמריקאי פריץ יוליוס קון (צילום: Alamy stock photo)
מנהיג האיגוד הגרמני־אמריקאי פריץ יוליוס קון (צילום: Alamy stock photo)

"כשהם קיימו את העצרות שלהם, תמיד התנוסס דגל ארצות הברית לצד דגל עם צלב קרס. דיוקנו של ג'ורג' וושינגטון הונף לצד דיוקנו של אדולף היטלר. 'החגיגה הגדולה' במדיסון סקוור גארדן [בפברואר 1939] כונתה 'העצרת למען אמריקה'. הם רצו 'לעשות את אמריקה גדולה'", אומר בנסון.

אולם, רוב חברי האיגוד – כ־25 אלף – היו אזרחים אמריקאים ממוצא גרמני. מנהיגי הארגון, ובראשם פריץ קון, היו גרמנים שמעולם לא התאזרחו בארצות הברית.

יהודי ארצות הברית ומנהיגי הקהילה היו מודאגים ומפוחדים. ממשלתו של הנשיא פרנקלין רוזוולט ניסתה לפעול נגד הארגונים הנאצים איפה והיכן שהתאפשר. אבל לא היה שום צעד משפטי שאפשר היה לנקוט כדי לאסור את פעילותם.

פרלמן מאס במצב הזה והחליט לקחת את העניינים לידיים. כחבר קונגרס לשעבר וכשופט בבית המשפט לעניינים מיוחדים בעיר ניו יורק, התפקיד שמילא בהפחדת אותם חברי איגוד היה מוכרח להישמר בסודי סודות

פרלמן מאס במצב הזה והחליט לקחת את העניינים לידיים. כחבר קונגרס לשעבר וכשופט בבית המשפט לעניינים מיוחדים בעיר ניו יורק, התפקיד שמילא בהפחדת אותם חברי איגוד היה מוכרח להישמר בסודי סודות. לכן, החליט לבקש סיוע מאותם אנשים שרצו לפגוע בנאצים ושלא נרתעו לעבור על החוק.

אייב "קיד טוויסט" רלס (משמאל) ובאגסי גולדשטיין (במרכז) (צילום: : Brooklyn Daily Eagle photograph, PORT-0744, Brooklyn Public Library, Center for Brooklyn History/באדיבות מייקל בנסון)
אברהם "קיד טוויסט" רלס (משמאל) ובאגסי גולדשטיין (במרכז) (צילום: : Brooklyn Daily Eagle photograph, PORT-0744, Brooklyn Public Library, Center for Brooklyn History/באדיבות מייקל בנסון)

"עלילת הספר מתרחשת באזור הדמדומים שבין מה שחוקי למה ש… הנבלים בספר הזה הם כולם פועלים במסגרת החוק, והגיבורים – כולם מחוץ לחוק", אומר בנסון.

למרות הנושא הרציני, בנסון מספר כי כתב בכוונה את "גנגסטרים נגד נאצים" בסגנון קליל. הוא משתמש בעגה גנגסטרית ובפעלים נפיצים לאורך כל הספר, מה שהופך אותו לכמו מן סרט פעולה או ספר קומיקס. כך, למשל, בתיאור הבא:

אחד המשתתפים במפגש של האיגוד "החליק על הקיר כמו גלידת וניל במורד גביע" לאחר שהוכה בידי בריון יהודי. במקרה אחר, חברה יהודים ארבו לחברי איגוד שיצאו מאירוע, מה שהוביל ל"פעולה נמרצת… שנראתה כמו השתוללות של דגי פיראניה אוכלי בשר במים שקטים".

בנסון מסביר כי היה יכול לדמיין את הסיפור הזה רק בצורה קולנועית. "זה כמו סרט פעולה. מי לא רוצה לשחק גנגסטר יהודי שחובט בנאצי נבוך?" ברגע שהמבצע התחיל להתגלגל בניו יורק, פרלמן פנה לעמיתו של אל קפונה ג'ייק "אגודל שמנוני" גוזיק בשיקגו, וביקש ממנו לעשות בעיר הרוחות את מה שלנסקי עושה בתפוח הגדול.

מייקל בנסון (צילום: באדיבות המצולם)
מייקל בנסון (צילום: באדיבות המצולם)

למתאגרפים היהודים היה תפקיד מרכזי במבצע בשיקגו, ביניהם אלוף העולם ברני רוס, וכן לעיתונאי היהודי הבלונדיני וכחול העיניים הרב ברין, שהלך לפגישות של האיגוד בזהות בדויה כדי לאסוף מודיעין.

בניו ג'רזי, פרלמן נסמך על ראש המאפיה והמבריח המפורסם אבנר "לונגי" צווילמן. צווילמן, בתורו, ביקש עזרה מחברו נט ארנו – מתאגרף לשעבר ובעל מכון כושר – בגיוס בחורים יהודים קשוחים.

צווילמן כהרגלו כיסה את כל העלויות של "אנשי הדקה" האלה, שראו את עצמם כמו כוח לוחמי עילית במלחמת העצמאות האמריקאית.

במערב התיכון מי שהיווה בעיה היה הלגיון הכסוף של ויליאם דאדלי פליי. רבים מבין 15 אלף חברי חולצות הכסף ותומכיהם היו תושבי מינסוטה. דייבי "היהודי" ברמן, שניהל את סצנת ההימורים במיניאפוליס, היה האיש של פרלמן. ברמן אפילו שיתף פעולה עם יריבו איזדור "קיד קאן" בלומנפלד לצורך המשימה.

פעילי הלגיון הכסוף (צילום: University Libraries, University of Washington, Special Collections, Collection: PH 1521.7, Negative no. UW 39260)
פעילי הלגיון הכסוף (צילום: University Libraries, University of Washington, Special Collections, Collection: PH 1521.7, Negative no. UW 39260)

במיניאפוליס, הגנגסטרים שיתפו פעולה עם המוסדות היהודיים הלגיטימיים של הקהילה. לדברי המחבר, רק הודות לתיעוד הקפדני של אותם ארגונים ניתן היה לשחזר את מלחמת הבריונים באנשי חולצות הכסף

"ברמן אמר לפרלמן שיהיה לו לכבוד להחטיף לחולצות הכסף המטומטמים האלה", כותב בנסון. במיניאפוליס, הגנגסטרים שיתפו פעולה עם המוסדות היהודיים הלגיטימיים של הקהילה. לדברי המחבר, רק הודות לתיעוד הקפדני של אותם ארגונים ניתן היה לשחזר את מלחמת הבריונים היהודים באנשי חולצות הכסף.

ניסיונות הנאצים להשיג דריסת רגל ישירה בלה לה לנד החלו כבר ב־1933 והגיעו ישירות מהפיהרר עצמו. היטלר ושר התעמולה הנאצי יוזף גבלס שלחו מגייסים לדרום קליפורניה כדי להקים שם תאים נאציים פעילים ולתכנן פשעים מחרידים נגד אילי הקולנוע היהודים של הוליווד.

"היטלר חשב שאם הוא יצליח להשתלט על מכונת התעמולה של הוליווד אולי הוא יוכל לכבוש את אמריקה – בלי לירות אפילו ירייה אחת מפני שיזכה בליבותיהם ובתודעתם של האמריקאים ובכלל, במידה שהוליווד תתחיל להפיק סרטים פרו־נאצים", מסביר בנסון.

למרבה המזל, הדברים לא הסתדרו כפי שהיטלר קיווה הודות למבצע ריגול נגדי שתואם על ידי עורך הדין היהודי לאון ל. לואיס. המרגלים – שרבים מהם היו מרגלות – דיווחו ללואיס, ל־FBI ולמודיעין הצי האמריקאי.

ויליאם דאדלי פליי נואם בפני הלגיון הכסוף (צילום: University Libraries, University of Washington, Special Collections, Collection: PH 1521.1, Negative no. UW 39259/באדיבות מייקל בנסון)
ויליאם דאדלי פליי נואם בפני הלגיון הכסוף (צילום: University Libraries, University of Washington, Special Collections, Collection: PH 1521.1, Negative no. UW 39259/באדיבות מייקל בנסון)

התוכנית הנאצית קרסה הודות לתקיעות סכין בגב בקרב הסוכנים הנאצים, היות שהיטלר לא מינה איש מהם לאחראי באופן מובהק. אולם, כשהאיגוד וחולצות הכסף היו פעילים בלוס אנג'לס בסוף שנות ה־30, פרלמן ביקש מבנג'מין "באגסי" סיגל וממיקי כהן לקחת את העניינים לידיהם.

עד 1939, הגנגסטרים היהודים כבר הכו מספיק נאצים כדי להבטיח שמספר משמעותי מהם יפסיק להגיע לפגישות או לפחות ירד למחתרת. הגנגסטרים גם נתנו רוח גבית ליהודים מן השורה לצאת להפגנות ולנקוט פעולה.

הגנגסטרים הצליחו לחמוק מעונש בגין סדיקת גולגולות וגרימת מיני נזקים גופניים מפני שהמשטרה (שהייתה בכיס של המאפיה) העלימה עין

הגנגסטרים הצליחו לחמוק מעונש בגין סדיקת גולגולות וגרימת מיני נזקים גופניים מפני שהמשטרה (שהייתה בכיס של המאפיה) העלימה עין. היות שלמרבה המזל לא היו אבדות בנפש, הקרבות העקובים מדם מעולם לא הגיעו לכותרות הראשיות – והעבריינים מעולם לא הוזכרו בשמם.

תפקידו של השופט פרלמן בכל זה לא נחשף בזמנו. פרלמן, שהלך לעולמו ב־1952, המשיך ושימש לאחר מכן בתפקיד בכיר בקונגרס היהודי־האמריקאי וכעוזרו של שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית רוברט ה. ג'קסון, שמונה על ידי הנשיא הארי טרומן לתובע ראשי במשפטי נירנברג נגד פושעי מלחמה נאצים.

ויליאם פליי (במדים הכהים) וחברי הלגיון הכסוף מתכנסים לפני "הביתן הכסוף" ברדמונד, וושינגטון, 1936 (צילום: University Libraries, University of Washington, Special Collections, Collection: PH 1521.9, Negative no. UW 39131/באדיבות מייקל בנסון)
ויליאם פליי (במדים הכהים) וחברי הלגיון הכסוף מתכנסים לפני "הביתן הכסוף" ברדמונד, וושינגטון, 1936 (צילום: University Libraries, University of Washington, Special Collections, Collection: PH 1521.9, Negative no. UW 39131/באדיבות מייקל בנסון)

הסיפור של הגנגסטרים היהודים נשכח במידה רבה. בנסון אומר שהוא חושב שהסיבה לכך היא כניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור בדצמבר 1941. האיגוד, הלגיון הכסוף וארגונים דומים הוצאו מחוץ לחוק. חלק ממנהיגיהם נקברו כאויבים.

באחרית הדבר לספר, בנסון מספר מה קרה לכל אחת מהדמויות. חלקן גויסו או התנדבו לשרת בצבא, אחרים חיו עד זקנה ומתו בנסיבות טבעיות, חלקם הגיעו לכלא או קיפחו את חייהם במלחמות המאפיה (אזהרת ספוילר: ג'ייקוב "ספארקי" רובינשטיין עבר לדאלאס, ניהל שם מועדוני לילה ושינה את שמו לג'ק רובי. הוא נודע לשמצה בגלל פשע אחר לגמרי).

נקודת המבט של בנסון היא אולי משועשעת, אבל עבור השופט פרלמן לא היה שום דבר משעשע בפעילות הנאצית ברחבי ארצות הברית. "זה לא היה המספר [של הנאצים האמריקאים] שהטריד את השופט פרלמן אלא ההתנהגות חסרת הבושה שלהם. הם לא העלו על דעתם שייתקלו בהתנגדות. הם הניחו שהיהודים יפחדו להשיב מלחמה", מסכם בנסון.

עוד 1,330 מילים
סגירה