בפעם הבאה שתטעמו דונאט של "קריספי קרים" או שתנהגו ברכב של פולקסווגן – תזכרו שהכסף שלכם עלול לסייע בטשטוש העבר הנאצי של כמה ממשפחות התאגידים המובילות בגרמניה.

הסופר והעיתונאי הכלכלי דיוויד דה ג'ונג חושף בספרו החדש, Nazi Billionaires: The Dark History of Germany's Wealthiest Dynasties ("מיליארדרים נאצים: ההיסטוריה האפלה של השושלות העשירות בגרמניה"), את ההיסטוריה של שש שושלות גרמניות, שהמשיכו לפעול בתקופת הרייך השלישי. חלק מבני המשפחה ממשיכים לשלוט בתאגידי הענק עד היום.

שש המשפחות האלה הן בעליהן, בין היתר, של "פורשה", "פולקסווגן", "ב.מ.וו", כמו גם מותגים אמריקאים שונים כמו "פנרה ברד" ו"קריספי קרים". הן מחזיקות גם בד"ר אטקר – חברת מוצרי צריכה בשווי מוערך של כשמונה מיליארד דולר וברשת מלונות יוקרה באירופה.

"עסקים, כמו גם משפחות רבות בגרמניה, עברו תהליך של דה־נאציפיקיציה", אומר העיתונאי, יליד הולנד. "חברות שהתנהגו בשקיפות לא נשלטות יותר על ידי משפחות ששיתפו פעולה עם הנאצים".

תצוגת הרכב בברלין, 1935 (צילום: רשות הציבור)

במקום להיות "שקופים" בנוגע לפשעים שביצעו הפטריארכים שלהם במהלך הרייך השלישי, בחרו שש משפחות – קוואנט, פליקס, פון פינק, פורשה־פייך, אטקר וריימן – להעמיד פנים כאילו שום דבר לא קרה

דה ג'ונג מציג בספרו את השושלות שלא לקחו אחריות על עברן. לדבריו, במקום להיות "שקופים" בנוגע לפשעים שביצעו הפטריארכים שלהם במהלך הרייך השלישי, בחרו שש משפחות – קוואנט, פליקס, פון פינק, פורשה־פייך, אטקר וריימן – להעמיד פנים כאילו שום דבר לא קרה באמת.

"הופתעתי לגלות כמה מעט מהסיפורים האלה מוכרים לציבור הרחב", אמר דה ג'ונג לזמן ישראל. "שש המשפחות האלה הן משפחות חזקות, ולכן גם יכולות להסתיר את ההיסטוריה שלהן באין מפריע".

אוגוסט פון פינק, לדוגמה, היה פטריארך בנקאות גרמני שמונה על ידי אדולף היטלר לגייס כספים למוזיאון אומנות במינכן. כדי להודות לפון פינק, היטלר אישר לו להפוך את בנק רוטשילד הווינאי ואת בנק דרייפוס בברלין לארי – כלומר להלאים אותו ולהשתלט על בעלותו, שהייתה בחזקת יהודים.

עד היום מחזיקים יורשיו של פון פינק בשטחים נרחבים בבוואריה – ועל פי דיווחים, אחד מבני המשפחה מממן מטרות ימניות קיצוניות.

היטלר מסייר במפעל ב.מ.וו (צילום: רשות הציבור)

"אז לא שומעים על זה"

במהלך 12 שנות השלטון הנאצי, חלק מהמשפחות הללו גם השתמשו בעובדי כפייה. אחרות התגייסו לאס אס או תרמו לו – ועזרו לקדם את תוכנית הוונדרוואפה – נשק פלא – הסודית.

אחרי משפטי נירנברג, היה דיון קצר באפשרות להעמיד לדין תעשיינים גרמנים, אומר דה ג'ונג. בפועל, התקיימו רק שלושה משפטים כאלה, כך שרוב המשפחות המוזכרות ב"מיליארדרים נאצים" – ומשפחות עסקיות רבות נוספות – "המשיכו בחייהן בלי פגיעה בהונן", אומר דה ג'ונג.

למעט יוצא דופן אחד, כל בקשותיו של דה ג'ונג לריאיין את בני ובנות שש המשפחות נענו בסירוב, מה שחייב אותו להסתמך בעיקר על חומרים ארכיוניים ומחקרים מעמיקים שהוזמנו על ידי חלק מהמשפחות. "המשפחות רצו שהסיפורים האלה יישארו בגבולות גרמניה", אומר דה ג'ונג.

אחרי משפטי נירנברג, היה דיון קצר באפשרות להעמיד לדין תעשיינים גרמנים, אומר דה ג'ונג. בפועל, התקיימו רק שלושה משפטים כאלה, כך שרוב המשפחות "המשיכו בחייהן בלי פגיעה בהונן"

"אם עיתונאית גרמנית כותבת על זה – אז אפשר יהיה להפנות אליה אצבע מאשימה, 'ומה אבא או סבא שלך עשו במהלך הרייך השלישי?'" למרות זאת, אומר דה ג'ונג, בשנים האחרונות התחילו עיתונאים גרמנים לחקור בארכיונים של המשפחות התאגידיות המובילות שהרוויחו מהתמיכה ברייך השלישי.

העיתונאי דיוויד דה ג'ונג (צילום: באדיבות המצולם)

החקירות התקשורתיות האלה לרוב מסתיימות בכך שהחברות שוכרות אנשי אקדמיה כדי לחקור בעצמן את הקשרים הנאציים של החברה ואת פעולתה במהלך הרייך השלישי. "ואז אתה לא שומע כלום במשך שלוש או ארבע שנים", אומר דה ג'ונג.

"פתאום מתפרסם איזה מחקר אקדמי צפוף ודחוס, כתוב בגרמנית אקדמית. הממצאים מוחבאים לנגד עינינו – ורוב המחקרים האלה מעולם לא תורגמו לשפות נוספות".

כמו כן, מוסיף דה ג'ונג, החברות משלמות לקרן מיוחדת "פיצויים". ברוב המקרים, לדברי דה ג'ונג, התקשורת הגרמנית לא עוסקת בדוחות שהזמינו המשפחות, מה שמסייע להן להשאיר את הדיון בגבולות גרמניה.

"מחוברת לפשעים הנאצים"

דומה אחת לכך היא היעדר השקיפות של חברת ב.מ.וו בנושא משפט קוונדט, מבעלי החברה. במהלך המלחמה, התעשיין גונתר קוונדט ובנו הרברט, השתמשו בעובדי כפייה ברוב מפעלי הנשק והסוללות שלהם. תחת ניהולם, מאות עובדי כפייה נוצלו עד מוות. לפי אחד המחקרים, המשפחה ניצלה כ־60 אלף עובדי כפייה בכלל המפעלים שלה.

היטלר מקבל פולקסווגן לכבוד יום הולדתו ה־50 (צילום: רשות הציבור)

במהלך המלחמה, התעשיין גונתר קוונדט ובנו הרברט, השתמשו בעובדי כפייה ברוב מפעלי הנשק והסוללות שלהם. תחת ניהולם, מאות עובדי כפייה נוצלו עד מוות

הרברט לא הועמד למשפט על פשעי המלחמה שלו ואף "הציל" את ב.מ.וו מפשיטת רגל ב־1959. אתר הקרן שהקים מציין את הדרך שבה "החייה בגבורה" את החברה אך לא מזכיר את פעולותיו בזמן המלחמה. "ב.מ.וו ממשיכה לממן את הקרן הזאת בשם המושיע שלהם, אבל לא מודה בכך שהוא תכנן, בנה ופירק שלוחה של מחנה ריכוז בפולין הכבושה על ידי הנאצים", אומר דה ג'ונג.

כמו כן, לאימפריית עובדי הכפייה שהקימה משפחת קוונדט צורפו לא מעט חברות שנבזזו מיהודים. ב־2011 פרסמה משפחת קוונדט מחקר באורך 1,200 עמודים בנושא פעולות השושלת בזמן המלחמה, שם צוין כי משפחת קוונדט "הייתה מחוברת לפשעים הנאצים", אבל שום דבר לא השתנה בנושא השקיפות ההיסטורית, אומר דה ג'ונג.

"אבותיהם הפטריארכים, הפושעים הנאצים"

לא כל חברה מסתירה את קשריה ההיסטוריים עם הנאצים, אומר דה ג'ונג. לדברי המחבר, ענקית הביטוח אליאנס, למשל, נוהגת בשקיפות ומצהירה ש"ביטחה מחנות ריכוז וסירבה לשלם פוליסות של מבוטחים יהודים, וכמו כן ניכסה לעצמה עסקים בבעלות יהודית".

"אליאנס מקפידה על שקיפות", אומר דה ג'ונג, "בניגוד למותגים כמו ב.מ.וו ופורשה. הכסף שאתה מבזבז על המוצרים שלהם יגיע בסופו של דבר כדיבידנדים לידיהם של המשפחות האלה, ויעזור להם להמשיך לממן את הקרנות שלהם ולהעניק פרסים לתקשורת בשם אבותיהם הפטריארכים, הפושעים הנאצים".

אדולף היטלר נהנה מהערצת ההמון (צילום: רשות הציבור)

המחקר בנושא עברן הנאצי של השושלות התאגידיות בגרמניה עדיין "רגיש מאוד וסודי מאוד". לדבריו, חלק מהמכשולים קשורים בחברה ובתרבות הגרמנית

לדברי דה ג'ונג, המחקר בנושא עברן הנאצי של השושלות התאגידיות בגרמניה עדיין "רגיש מאוד וסודי מאוד". לדבריו, חלק מהמכשולים קשורים בחברה ובתרבות הגרמנית. "גרמניה היא עדיין חברה מבודדת, אף שהיא נמצאת בלב לבו של הפרויקט האירופאי, מבחינה פוליטית", אומר דה ג'ונג. "במובנים מסוימים, היא עדיין פרובינציאלית".

המשפחות והחברות המצוינות בספר לא הגיבו לפרסומו בחודש שעבר בגרמניה. "הדברים האלה תמיד דורשים קצת יותר זמן בגרמניה", אומר דה ג'ונג. "אני לא מופתע שאין עדיין תגובה. אני מניח שזאת השורה התחתונה של הספר".