בתחילת החודש התקשרתי לצביקה פיק. סיפרתי לו שכבר הרבה זמן אני מרגיש שאני צריך להיפגש איתו לשיחה על המוזיקה שלו. אפילו לא לצרכי פרסום בהכרח, אלא כדי שאוכל לעשות טוב יותר את עבודתי ברדיו.

"אבל למה עכשיו?" הוא הקשה.

"כי אני מת על השירים שלך", עניתי, "וכי מסקרן אותי לשמוע מפיך איך הם הולחנו. איך הם הוקלטו".

"זה דחוף לך?" הוא שאל בחביבות.

"לא ממש", אמרתי. "לא דחוף, אבל אני אשמח לשבת איתך כמה שעות. יש לי המון שאלות".

צביקה פיק בביתו ב-5 באוגוסט 2022, תשעה ימים לפני מותו (צילום: בועז כהן)

"על מה נדבר?" הוא שאל בקול מעט ישנוני.

"על מוזיקה", אמרתי, "על שירים. על שנות ה-70. על איך אתה מניח לחן על מילים. אני מבטיח לך שזו תהיה שיחה בלי רכילות ובלי טרנטינו. לא בשביל זה אני רוצה להיפגש איתך".

"אז תבוא ביום שישי ב-10", הוא אמר.

"אפשר ב-12?" שאלתי.

"כן. אני בבית והנכדים כאן, אז אין בעיה".

וככה באתי אל אחוזת פיק בפאתי רמת השרון ביום שישי שעבר, 5 באוגוסט 2022. ולא ידעתי שזו הפעם האחרונה בהחלט שעוד אוכל לשאול את צביקה פיק שאלות על שיריו. שתשעה ימים אחר כך, הוא כבר לא יהיה איתנו.

הנה ימים רבים חלפו

ישבנו במטבח, על כסאות גבוהים. פיק עדיין התקשה בדיבור שנפגע באירוע המוחי לפני ארבע שנים, ממנו הוא התאושש. הוא היה קשוב וסבלני והשתדל לענות על כל שאלותיי. הוא רק רצה להבין שוב, למה כל כך חשוב לי לדבר איתו עכשיו.

סיפרתי לו שבכל יום רביעי בערב אני עורך ומגיש את התוכנית "רביעי עברי" ב-eco99fm, בין עשר לחצות. רק שירים עבריים. מכל הזמנים. והשירים שלו מככבים. צביקה פיק הוא רזידנט ב"רביעי עברי". איכשהו, הוא תמיד מתאים.

לתוכנית שהוקדשה לשלישיות, "השוקולדה" שלו התברגה מצוין בין החלונות הגבוהים, השלושרים ושובבי ציון. כשערכתי והגשתי תוכנית דואטים של גברים-נשים, הוא כיכב עם הדואטים הנהדרים שהקליט עם אילנה רובינא ("שבועה", "שב בצד"), ג'וזי כץ ("פרפרה"), רותי נבון ("הרקדן האוטומטי") ויפה ירקוני ("ערב סתיו יפה").

צביקה פיק בשנות השבעים – בערב שירי משוררים, פסטיבל נואיבה 1978, ועוד (צילום: הספריה הלאומית, אוסף דן הדני, IPPA, לע"מ)

כשערכתי והגשתי תוכנית שכולה שירי משוררים הוא היה שם עם נתן יונתן ("נאסף תשרי"), אלכסנדר פן ("לא אני הוא האיש") ושאול טשרניחובסקי ("שושנת פלאים"). לתוכנית שירי האהבה לט"ו באב היה שם עם "אני אוהב אותך לאה". וכשערכתי תכנית על ימי הזוהר של הפופ העברי המואר, התקשיתי להחליט בין "אהבה בסוף הקיץ", "סימנים" או "שני תפוחים".

כי צביקה פיק היה כל אלה, ועוד. הזוהר והקסם והעומק והקלילות, הקדרות הטשרניחובסקית לצד הקצפת והדובדבנים והקפה ההפוך וחלונות הראווה של מירית שם-אור. פיק תעתע במבקרים וזיגזג בין ליצנות-פופ, חליפות כסופות, מאה אלף מעריצים על סף עילפון בעיר הנוער ומדורי רכילות שבלעו כל ידיעה עליו – לבין היותו מלחין על, שכוכבו זורח בכל פעם שהוא פוגש שירי משוררים.

פיק תעתע במבקרים וזיגזג בין ליצנות-פופ, חליפות כסופות, מאה אלף מעריצים על סף עילפון בעיר הנוער ומדורי רכילות שבלעו כל ידיעה עליו – לבין היותו מלחין על, שכוכבו זורח בכל פעם שהוא פוגש שירי משוררים

השיר הראשון בתקליט הראשון שלך, "אין מדינה לאהבה", הוא של יהונתן גפן. ספר לי איך הוא נולד.
"נכון. יהונתן ואני היינו חברים. הוא קצת הצניע את זה, למען האמת. גם בספר שלו 'חומר טוב' הוא לא ממש מזכיר אותי. הוא הסתיר את העבודה שלנו יחד, אבל הוא נותן שם את כל הרמזים, כולל האזכור של להקת הצ'רצ'ילים שניגנה באלבום.

"אין לי מושג למה הוא החביא. אולי כי הוא רצה להיות יותר מזוהה עם אריק איינשטיין ושלום חנוך. אבל יהונתן ואני היינו קרובים בתקופה ההיא. הוא הביא לי שירים להלחין. יש שם בתקליט גם את 'אני הולך לאן שאן' שהוא כתב".

הלחנת אותם על פסנתר? אתה מלחין תמיד על הפסנתר?
"לא תמיד. את 'שני תפוחים', 'סימנים', 'המראה' ו'לגור איתו' דווקא הלחנתי על גיטרה. את 'שיר הפריחה', אסי דיין נתן לי והלחנתי על גיטרה בס. את 'דיווה' הלחנתי בראש"

מה פירוש? איך מלחינים בראש?
"יואב גינאי נתן לי את המילים, יצאתי ממנו, נסעתי הביתה והתחלתי להלחין את זה ככה, בראש… היה לי טייפ מנהלים אז הקלטתי את הפזמון, ועד שהגעתי הביתה השיר היה מולחן. ישבתי ליד הפסנתר וסיימתי את זה בכמה דקות. ידעתי מיד שזה יזכה במקום הראשון באירוויזיון. אמרתי את זה לסובביי, והם צחקו. אבל ככה היה".

"יואב גינאי נתן לי את המילים ל'דיווה', נסעתי ממנו הביתה והתחלתי להלחין את זה ככה, בראש… היה לי טייפ מנהלים אז הקלטתי את הפזמון, ועד שהגעתי הביתה השיר היה מולחן"

מדהים. שיר שזכה באירוויזיון וגם הכניס המון כסף.
"הכסף זה לא מה שמשנה. זה שזה שיר טוב, זה מה שמשנה. וזה שיר ממש טוב".

בתקליטים שלך ניגנת על המון כלים.
"נכון, תמיד ניגנתי פסנתר בהקלטות. אבל גם אורגן ותופים ובס וסינתיסייזר וכלי הקשה ניגנתי. וזה לא שאני מנגן כל כך טוב. אני לא וירטואוז בשום כלי. אבל זה הספיק לי, בדרך כלל, כדי להשיג את התוצאה שרציתי.

צביקה פיק על הפסנתר, מופיע בערב איסוף תרומות למען פליטים מקמבודיה שנערך בהיכל התרבות בתל אביב, 4 בנובמבר 1979 (צילום: יעקב סער/לע"מ)

"יש נגנים יותר טובים ממני. הרבה יותר טובים ממני. אלונה טוראל הייתה טובה ממני על פסנתר, מאיר ישראל מתופף מעולה וגם אלון הלל,  ואני? לא הייתי קורא לעצמי מתופף בכלל, וברור שחיים רומנו ו(שמואל) בודגוב ו(יהודה) פוליקר מנגנים (גיטרה) חשמלית עשר רמות יותר טוב ממני.

"אבל לפעמים באולפן העבודה מאוד אינטנסיבית ומתוחה והעדפתי לנגן בעצמי מאשר עכשיו לעבוד עם נגן, עד שהוא יבין מה אני רוצה ונגיע אל התוצאה שאני שומע בראש".

אתה פרפקציוניסט?
"אני לא חושב. יש לי מוזיקה שאני רוצה להביא בצורה איכותית, אבל אני לא מאלה שישבו לך על הראש שבע שעות, עד שתיתן את הליין המושלם. לדעתי לא עשיתי את המוות לנגנים שעבדו איתי. די נתתי להם להתבטא והערכתי את העבודה שלהם. לכן לקחתי את הטובים ביותר".

"יש לי מוזיקה שאני רוצה להביא בצורה איכותית, אבל אני לא מאלה שישבו לך על הראש עד שתיתן את הליין המושלם. לא עשיתי את המוות לנגנים שעבדו איתי. די נתתי להם להתבטא והערכתי את העבודה שלהם"

ובאמת לאורך השנים ניגנו איתך כל הגדולים
"נכון. כולם. גרי אקשטיין, מוטי דיכנה, מיקי שביב. פוליקר. נגנים נפלאים".

וגם זמרות, שתמיד שילבת בהקלטות.
"אהבתי כשנשים שרות איתי ותמיד הזמנתי זמרות לעשות קולות רקע. ריקי גל, אלכסנדרה, גלי עטרי, נאוה ברוכין".

אחד הדברים הבולטים בקריירה שלך זה הדואטים. "ערב סתיו יפה" עם יפה ירקוני, "פרפרה" עם ג'וזי כץ, "הרקדן האוטומטי" עם רותי נבון, "שבועה" עם אילנה רובינא.
"עזוב, לא עשיתי מספיק דואטים, וחבל שככה. גבר ואישה ששרים זה אחד הדברים הכי מושלמים במוזיקה. הייתי יכול וצריך להקליט יותר דואטים".

איך אתה מלחין?
"מה זאת אומרת איך? לוקח טקסט, שם על הפסנתר, יושב, מלחין".

ככה פשוט?
"לא תמיד זה פשוט, אבל זה תמיד התהליך. אני חייב טקסט שיניע אותי. אף פעם בחיים לא כתבתי מוזיקה ומישהו הלביש על זה מילים. אני לא מסוגל לכתוב מוזיקה בלי מילים. קיבלתי כמה פעמים לכתוב מוזיקה לסרטים, פסקולים, זה לא מסתדר עם מי שאני. חייב מילים כדי שייוולד הלחן".

"לא תמיד זה פשוט, אבל זה תמיד התהליך. אני חייב טקסט שיניע אותי. אף פעם בחיים לא כתבתי מוזיקה ומישהו הלביש על זה מילים. אני לא מסוגל לכתוב מוזיקה בלי מילים"

אתה מתלבט, מתחבט, כשאתה מלחין?
"לא. יושב ומלחין. בלי לחשוב. ותמיד זה קורה מהר. עשר דקות, מקסימום רבע שעה. לא יותר. אם הלחן לא יוצא מהר, אני עוזב אותו. לא נלחם".

איך עשר דקות? "על חטא" של יונתן רטוש הלחנת בעשר דקות?
"כן. מבחינתי אין הבדל בין רטוש לבין טקסט של פזמונאי אחר. אם המילים מפעילות אותי ואני נדלק מזה ומרגיש את האש הזאת בפנים, אז זהו זה. אני מלחין".

פורטרט של צביקה פיק (צילום: ורדי כהנא)

דמדומים בנשמתי

חזרנו לדבר על הפסנתר ועל המקום של הפסנתר ביצירה שלו. אולי כי אני פסנתרן בעצמי ומוכן תמיד לדבר על הכלי הנפלא הזה. ואולי כי אי אפשר באמת להפריד בין צביקה פיק ושיריו לבין הפסנתר. בחלוקה גסה של תולדות הפופ והרוק – יש מלחינים של גיטרה ויש מלחינים של פסנתר. שומעים את זה גם בשירים. צביקה פיק שייך באופן ברור למלחיני הפסנתר.

"פסנתר זה הכלי שמזוהה איתי, זה נכון", הוא אמר, "אבל האמת היא שלמדתי בקונסרבטוריון בפולין, ויש לי השכלה כללית מוזיקלית. גיטרה. בס. תופים. הרמוניה. תזמור. שמעתי המון מוזיקה, בלי לדרג אותה כאיכותית וגבוהה או פופית קלילה. ההגדרות האלה טובות למבקרים. הן לא מעניינות מוזיקאים והאמת היא שהן גם לא מעניינות את הקהל. שמעתי שופן וביטלס ואלביס פרסלי ובטהובן וכל הלהקות האנגליות וארתה פרנקלין ואוטיס רדינג…"

"שמעתי המון מוזיקה, בלי לדרג אותה כאיכותית וגבוהה או פופית קלילה. ההגדרות האלה טובות למבקרים. הן לא מעניינות מוזיקאים והאמת היא שהן גם לא מעניינות את הקהל"

כאן התערבה העוזרת האישית שלו, שקפצה לביקור, ולצערי לא קלטתי איך קוראים לה ועכשיו כבר אין לי את מי לשאול, והוסיפה. "הוא מומחה עולמי לברהמס!"

פיק עשה מין תנועת ביטול עם היד. "נו, די".

"כן, כן", היא התעקשה, "צביקה מומחה לברהמס".

זה נכון? אתה מומחה לברהמס?
"מה זה מומחה? אני לא מומחה לכלום. אבל שמעתי הרבה וגם ניגנתי הרבה ברהמס".

שנות ה-70 היו עשור הפריצה האדירה שלך לתודעה. אפשר לשמוע בשירים שהקלטת אז המון השפעות. כל מיני סוגים של מוזיקה שכנראה אהבת וחלחלו ללחנים שלך.
"כשאתה אוהב מוזיקה, אז אתה חי את זה. דיפ פרפל ו'אור ירח' של בטהובן ואוריה היפ ודיוויד בואי…"

שמאוד מאוד השפיע עליך מהרבה בחינות. "המראה" הוא סוג של "ספייס אודיטי" בעברית וגם האיפור, הבגדים המיוחדים, החיבור בין פופ למוזיקה קלאסית ומוזיקה שחורה.
"בואי היה מודל השראה והשפעה. עשיתי הרבה תקליטים מצליחים בשנות ה-70, הקלטתי אותם מהר, אבל חלמתי לעשות סוג של 'זיגי סטארדסט' בעברית. זה לא קרה".

את הלהיטים שלך משדרים לא מעט, ואפילו עשו את המחזמר 'מרי לו' משירים שלך, אבל כשאני עורך תוכניות אני תמיד מגלה שיש המון פנינים שנשכחו.
"מה למשל?"

צביקה פיק על שער "להיטון"

הדואט "שב בצד" עם אילנה רובינא, למשל. זה רוק פרוגרסיבי בעברית. בחיים לא שמעתי אותו ברדיו.
"זו הייתה תקופה כזאת, 1971, תחילת שנות ה-70, שרוק מתקדם היה ה-דבר. קינג קרימזון, להקות עם אורגנים, המונד, זה היה בכל מקום, זה היה נהדר, כי המוזיקה נפתחה לכל מיני כיוונים. לא רק שירים של בית, פזמון, סולו, זהו. אז ניסיתי להביא את זה גם כן, על טקסטים בעברית. פרוג השפיע עלי, אבל גם דברים אחרים.

"אף פעם לא רציתי שיגידו – אה, צביקה פיק הוא ככה וככה… – למה לסגור בקופסה? אני רוצה לקפוץ ולשיר פופ שחור, ולהרקיד, ואני רוצה לשבת עם חליפה ליד פסנתר ולשיר 'שושנת פלאים'".

בוא נדבר באמת על "שושנת פלאים". אמא שלי ז"ל הייתה בוכה בכל פעם כשהייתה שומעת את השיר הזה.
"באמת? לא הרגשתי שאני עושה משהו מיוחד שם. הלחנתי אותו כמו את 'אין מדינה לאהבה'. נתנו לי טקסט, יצא לי לחן שאהבתי, זהו. המפיקה בגלי צה"ל התקשרה ואמרה שעובדים על ערב שירי משוררים ויש לה שיר בשבילי. זה היה 'שושנת פלאים'. באתי לשם, השמעתי להם, והם שנאו אותו!"

"המפיקה בגלי צה"ל התקשרה ואמרה שעובדים על ערב שירי משוררים ויש לה שיר בשבילי. זה היה 'שושנת פלאים'. באתי לשם, השמעתי להם, והם שנאו אותו!"

שנאו אותו?! איך אפשר לשנוא שיר כזה?
"שנאו אותו. אמרו לי זה לא טוב, זה לא מתאים. לא הבנת את המילים של טשרניחובסקי. אז אמרתי אוקיי, והלכתי משם. ישבתי באולפן בהקלטות, ניגנתי אותו לעצמי, חשבתי – טוב, אני אקליט אותו.

"ואז נכנס לחדר יוני נמרי, שהיה בלהקה צבאית. הוא שואל אותי: צביקה, מה זה הדבר המדהים הזה? ואמרתי לו. טשרניחובסקי. הלחנתי. בגלי צה"ל לא רוצים אותו. 'אני רוצה אותו', יוני צעק, 'תן לי את השיר הזה'. נתתי לו. אחר-כך הקלטתי אותו גם בעצמי.

"זה קרה לי עוד הרבה פעמים ככה. הלחנתי נתן זך לערב שירי משוררים, הדה בושס קרעה לי את הצורה למחרת בעיתון. גיליתי גם שבוועדות האלה יושבים אנשים שלא מבינים כלום במוזיקה. כמה פעמים הצעתי שירים לערבים מיוחדים. שירים של נתן יונתן, של אלכסנדר פן. אמרו לי: לא, לא.

"אבל לי לא אכפת מה אומרים, אני יודע אם שיר הוא טוב או לא. הקלטתי אותם לבד, ואנשים משוגעים על זה עד היום, בוכים מ'לא אני הוא האיש', מ'נאסף תשרי'".

"לי לא אכפת מה אומרים, אני יודע אם שיר הוא טוב או לא. הקלטתי אותם לבד, ואנשים משוגעים על זה עד היום, בוכים מ'לא אני הוא האיש', מ'נאסף תשרי'"

איך נוצר החיבור שלך לטקסטים כאלה, של משוררים?
"אני באמת לא יודע מה לענות לך… עברית היא בכלל לא שפת האם שלי, אבל אני רואה שיר מסוים, וזה בא מתת-ההכרה שלי. הלחן מגיע ממקומות בנפש שאני לא מודע להם. זה מסתורין. אתה חושב ש'על חטא' זה שיר שבלתי אפשרי להלחין, אבל זה בא ממני בפשטות, באינטואיטיביות. ההרמוניה. המלודיה. זה כמו ללכת על הר ופתאום לגלות מעיין נסתר שלא חשבת שהוא שם".

באלבום הבכורה שלך, אלכס וייס עשה את העיבודים התזמורתיים. הצ'רצ'ילים היו הנגנים.
"אלכס וייס היה גאון מוזיקלי. ענק. זו הסיבה שפניתי אליו. הוא עבד עם אריק איינשטיין ושולה חן ועם מי לא. הוא היה מוזיקאי מהדור הישן. נפגשנו ונתתי לו את האקורדים והפרטיטורות, והוא כתב את כל תפקידי המיתרים. הצ'רצ'ילים היו חברים טובים, מהשכונה. הם ניגנו נפלא וחשבתי שמגיע להם לנגן בתקליט הראשון שלי.

עטיפות האלבומים של צביקה פיק

"הייתי בן 21, אבל רציתי את השליטה. אמא שלי נתנה לי כסף והשקעתי אותו באלבום. חתמתי רק על חוזה הפצה. אף פעם לא נתתי את הזכויות על המאסטר לאף אחד. מהרגע הראשון ידעתי שזה צריך להיות שלי. הייתי יותר חכם מכל הזמרים באותה תקופה, שוויתרו על זכויות והאלבומים שלהם בעצם שייכים לחברות התקליטים ולא להם. אני לא הסכמתי לזה".

"הייתי בן 21, אבל רציתי את השליטה. אמא שלי נתנה לי כסף והשקעתי אותו באלבום. חתמתי רק על חוזה הפצה. אף פעם לא נתתי את הזכויות על המאסטר לאף אחד. מהרגע הראשון ידעתי שזה צריך להיות שלי"

איך הכרת את הצ'רצ'ילים?
"סוף שנות ה-60, תחילת ה-70, כל הסצנה המעניינת הייתה במועדונים. כל העשייה המעניינת הייתה שם. רוקנרול, אבל עם תשוקה גדולה. היינו נפגשים ברחוב המסגר, מבלים בלילות, הם היו להקה פנטסטית, בשבילי הם היו ברמה של לד זפלין".

איך נולד השיר 'ערב סתיו יפה'?
"יפה ירקוני התקשרה אליי, הזמינה אותי לקפה, אמרתי לה שחם מדי לקפה, אז היא אמרה 'טוב, אז מיץ תפוזים'. ישבנו והיא ביקשה שאלחין ואפיק לה אלבום שלם. זה היה באמצע שנות ה-70. 'איזה כיוון? על מה חשבת?' שאלתי אותה. היא הלכה לכוננית, שלפה ספר של נתן אלתרמן. 'ככה', היא אמרה, 'בסגנון הזה'.

"הסתכלתי על המילים: אז חיוורון גדול האיר / את הרחובות והשווקים / עמד נטוי על פני העיר / נחשול שמיים ירוקים / אם לא הייתה זו אהבה / היה זה ערב סתיו יפה.

"באתי הביתה, ישבתי ליד הפסנתר ואחרי כמה דקות היה לי את כל השיר, כולל הטרנספוזיציה. התקשרתי ליפה: לא יודע אם ייצא מזה אלבום, אבל שיר אחד יש לך. היא באה לשמוע. התרגשה מאוד, ואמרה לי: אבל אתה מוכרח לשיר את זה איתי בדואט. אז נכנסנו לאולפן, והקלטנו.

"היא הביאה לי עוד שירים, הלחנתי גם אותם, לא יצא אלבום אבל 'ערב סתיו יפה' יצא מקסים. אני גאה בו".

נדמה לי שאין מישהו שלא מכיר את "נאסף תשרי". ספר לי עליו קצת.
"זה כמעט מיסטי. בכלל לא שמתי לב לכל הסיפור של השיר, על החטאים שמוזכרים בו, על האובדן, היגון, השכול עם מות הבן ליאור. זה שיר שכמו נוצר מעצמו. לא נכנסתי מיד לפרשנות המעמיקה של הטקסט שקיבלתי, והלחנתי כי היה במילים את ה-tune, איך להסביר את זה?  איזה תדר רוטט. עומק.

"השיר הגיע אלי מדליה הלר, שערכה את מצעד הפזמונים הישראליים של רשת ג', שהייתה אז תחנת רדיו צעירה ומדליקה. לקראת המצעד השנתי של ראש השנה היא חיפשה שירי משוררים שמתאימים להלחנה, מצאה את 'מת אב ומת אלול' מהספר 'שירים' של נתן יונתן, ונתנה לי אותו. תנסה להלחין, היא אמרה.

"לקראת המצעד השנתי של ראש השנה, דליה הלר מרשת ג' חיפשה שירי משוררים שמתאימים להלחנה, מצאה את 'מת אב ומת אלול' מהספר 'שירים' של נתן יונתן, ונתנה לי אותו. תנסה להלחין, היא אמרה"

"בהתחלה בכלל לא התעמקתי במילים, כמו שאמרתי, אבל המלודיה זרמה די מהר. הבעיה שלי הייתה שבבתים יש שלוש שורות ובשביל הלחן שלי הייתי צריך שורה רביעית, אז מצאתי פתרון, ובסוף כל בית חזרתי פעמיים על השורה האחרונה. התברר שזה היה רעיון יפה, כי זה הדגיש את השורה האחרונה.

"ידעתי שנתן יונתן מאוד רגיש לשירה שלו, אז התקשרתי אליו והצעתי לבוא להשמיע לו את השיר, כדי לקבל אישור לטקסט.

"אני אגיד את זה ככה, רוח הקודש נחה על השיר שלו. נסעתי ליהוד, ושם אצלו בבית ישבתי ליד הפסנתר, וניגנתי ושרתי לו את זה. הוא היה בהתחלה מסויג, כשהגעתי. לא יודע מה הוא חשב. כוכב רוק, אליל הנוער, אין לי מושג, אבל ראיתי שהפנים שלו קפואות וחשדניות. אבל ברגע שהתחלתי לשיר, ראיתי את הפנים שלו משתנות.

המשורר נתן יונתן בביתו, 5 בדצמבר 1991 (צילום: ורד פאר/ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)

"סיימתי והוא שתק, והמשיך לשתוק. הוא היה המום. ואז רק אמר 'זה נהדר, אני מאשר לך לעשות עם זה מה שאתה רוצה'. בהקלטה עצמה הבנתי שיש לי משהו שהוא גדול מהחיים. שזו יצירה חריגה ממש מכל הדברים שעשיתי עד אז.

"באולפן התעמקתי במשמעויות של המילים, הרגשתי שאני מפצח את הגאוניות של נתן יונתן. את ההתבוננות העמוקה על החיים שנמשכים מול המוות שקטע את הכול אצל מישהו אחר, יש את מי שנשאר ושר, ויש את מי שנקבר – במקרה הזה אבא שקבר את בנו, ומתאבל עליו בדרך הזו.

"השיר הזה שינה את היחס אליי, אני חייב לומר. גם הלחנתי עוד שירים של נתן יונתן, 'השנים שחלפו' ו'שוב נתחיל מחדש', והופעתי איתו קצת, וכשהשיר יצא וזכה להצלחה מיידית וענקית, אז אנשים פתאום עצרו ואמרו – אה, אז צביקה פיק זה לא 'רק הוא הזמין אותה לגלידה היא ביקשה קפה הפוך', בלי להבין בכלל שפופ זה עולם שלם ומלא בעצב וגם בקצב, ביופי וגם בכאב. זה לא רק מה שאתם חושבים שזה.

"כשהשיר יצא וזכה להצלחה ענקית, אז אנשים פתאום עצרו ואמרו – אה, אז צביקה פיק זה לא רק 'הוא הזמין אותה לגלידה היא ביקשה קפה הפוך', בלי להבין בכלל שפופ זה עולם שלם ומלא בעצב וגם בקצב, ביופי וגם בכאב"

"אבל מאותו רגע, שנת 1977 וגם אחר כך, השתנה אלי היחס. השיר הצליח כל כך, שהוא ניצח במצעד השנתי של תשל"ז גם את 'עטור מצחך' וגם את 'אבאניבי' שזכה באירוויזיון. זה היה מהפך באותה שנה, לא רק בפוליטיקה, גם ביחס אליי ואל המוזיקה שאני עושה ואולי לשירי משוררים בכלל".

ויש ב'נאסף תשרי' את הסולו סינתיסייזר הראשון בזמר העברי.
"לא הראשון, היו לי גם לפני זה, אבל אולי הראשון בשיר משוררים רציני ועצוב, זה כנראה הפעם הראשונה שמישהו השתמש בסינתי. אני תמיד אהבתי צלילים חדשים, אחרים, אלקטרוניקה, מקלדות. לא חשבתי אם זה ראוי או לא ראוי, זה נשמע לי מתאים, ושילבתי אותו בשיר".

פורטרטים של צביקה פיק במהלך השנים (צילום: האתר הרשמי של צביקה פיק)

ומי עושה שם את קולות הרקע?
"היום היא פרופסור שולמית לב-אלג'ם, ראש החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב. אז היא היתה שולי, הזמרת המצוינת שליוותה אותי גם בהופעות וגם בחלק מההקלטות".

ואז כבר באו 'לא אני הוא האיש' ו'כוכבים בדו'.
"את השיר של אלכסנדר פן נתנה לי צרויה להב ואהבתי מאוד את המילים. מיד נדלקתי על זה. ישבתי באוטו ואני מסתכל על השורות – 'אל תבכי תעבורנה שנים / ואחר לך יביא טבעת / ואני לא אני, לא אני הוא האיש / אל בואו מצפה את" – ושומע כבר את כל התזמור וההרמוניה בראש, ויודע מה כל כלי וכלי הולך לנגן בהקלטה. זה שיר אהוב עליי מאוד עד היום".

"את השיר של אלכסנדר פן נתנה לי צרויה להב ואהבתי מאוד את המילים. מיד נדלקתי על זה. ישבתי באוטו ואני מסתכל על השורות ושומע כבר את כל התזמור וההרמוניה בראש. זה שיר אהוב עליי מאוד עד היום"

כשאתה לא על הבמה אתה תמיד נראה לי מאוד מאופק. מרוסן. כמעט אדיש למה שקורה סביבך. עד כמה זה נכון?
"אני מעל השטויות והרכילויות שכתבו וכותבים עליי. אני מאופק, בדרך כלל, אבל כל מה שנוגע לשירים או כתיבת שירים זה מאוד מרגש אותי. היה לי במשך שנים רבות תסכול גדול, כי אנשים לא הבינו. לא קיבלו את המכלול שלי. רצו לשים אותי בקטגוריה מאוד מצומצמת.

"אבל כשמישהו בא ואומר לי: מאוד אהבתי את השיר שלך, זה מרגש אותי בצורה שקשה לי לתאר. זה הדבר היחיד שחשוב לי. שיאהבו את השירים עצמם".

צביקה פיק ב"העולם הזה" – והשער האיקוני ב"לאישה"

אתה אוהב לנגן כשאתה בבית?
"ממש לא אוהב לנגן. אני מנגן כשצריך. אני אוהב לשיר. זה כן".

מחוץ לחלון, בבריכה הפרטית בחצר, ילדים משתכשכים במים. "אלה הנכדים שלי", פיק אומר. "יש לי שמונה, ולמזלי יש לי אפשרות לעשות להם קייטנה פה".

אתה שמח בהם? נהנה להיות סבא?
"אני שמח על המשפחה, על השירים, על הכסף שעשיתי מהשירים, על זה שאנשים מודים שזו הייתה טעות שלהם, כשהם לא קיבלו אותי כלגיטימי. אני מתאושש לאט, למדתי את השפה העברית פעמיים – כשעליתי מפולין עם אמא שלי ובשנים האחרונות אחרי המקרה של השבץ – אבל אין לי דקה לנשום, אני מאוד עסוק.

"הנה מחזירים עכשיו גם את 'מרי לו' ואני מתאושש ובטח אחזור להופיע. צעירים אוהבים את השירים הישנים שלי, אז כן. אני יכול להגיד שאני די מרוצה ממה שיש ומה שקרה איתי. אני קם בבוקר ומסתכל על היום שעולה, ומביט קדימה בתקווה".

"צעירים אוהבים את השירים הישנים שלי, אז כן. אני יכול להגיד שאני די מרוצה ממה שיש ומה שקרה איתי. אני קם בבוקר ומסתכל על היום שעולה, ומביט קדימה בתקווה"

• האזינו לספיישל לזכרו של צביקה פיק – בהגשת בועז כהן – ברדיו Eco99fm