מאות אנשים ביום באו אלי, אל חלון קבלת הקהל במת"ק (מנהלת תיאום וקישור). תכפילו את זה בשבועות, בחודשים, ואפילו פרצוף אחד לא עולה עכשיו בזיכרוני. כי הם היו המון זר – חסר פנים, חסר יחוד – ואני, בניגוד לכיסוי הלשוני שיוצר הצרוף "המינהל האזרחי", הייתי חלק ממנגנון שליטה של ממשל צבאי.
מאות אנשים ביום באו אלי, אל חלון קבלת הקהל במת"ק. תכפילו את זה בשבועות וחודשים, ואפילו פרצוף אחד לא עולה בזיכרוני. הם היו המון זר, חסר פנים וייחוד, ואני הייתי חלק ממנגנון שליטה של ממשל צבאי
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
המינהל האזרחי אינו עוד מערכת בירוקרטית מהסוג שכולנו מכירים. זהו גוף שתכליתו המרכזית היא תחזוקת הכיבוש, המורכב מחיילים, קצינים ואזרחים עובדי צה"ל, רבים מהם מתנחלים.
נסו להיזכר בפעם האחרונה שביקשתם לסדר את עניינכם מול אחת מהרשויות, ועכשיו דמיינו שמהעבר השני פגשתם אותי: קצין צעיר בן עם אחר, עטוי מדי כובש, שאינו יודע לחבר משפט אחד בשפתכם. ובעודכם מבקשים היתר מעבר לעצמכם או אולי לאמבולנס להובלת הבת שלכם לטיפול רפואי, הוא – כלומר אני – אמון על משימה אחרת: העמקת השליטה של כוח זר, עוין במקרה הנפוץ ואדיש במקרה המיטבי, על כל מרכיב בחייכם.
לא (רק) שטחים אנחנו כובשים, אלא גם, ובעיקר, אנשים. האינטרס הקובע בבואנו להחליט לגבי גורלה של כל פנייה ובקשה אינו זה של אלה שאת חייהם אנחנו מנהלים, אלא של המנגנון השולט בהם.
מעבר אמבולנסים; חיבור למים; אישור לאיחוד משפחות; קידום תוכניות בנייה; היתר כניסה לישראל; רישום במפקד האוכלוסין – הצרכים רבים והשיקול המכריע דומה: מה שטוב לנו, מה שמשמר שליטה.
אפילו השפה הרשמית כבר אינה מכסה. פעם, עת הקמנו את המינהל האזרחי בשנת 1981, הגדרנו את מטרתו כך:
"המנהל האזרחי ינהל את העניינים האזרחיים באזור, בהתאם להוראות צו זה, לרווחתם ולטובתה של האוכלוסייה (…)".
כיום, בדו"חות השנתיים של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, יחידת האם של המינהל, נקבע שתפקידו הוא:
"ייזום וקידום תהליכים המעצבים את הזירה בראי האינטרס הישראלי".
לא (רק) שטחים אנחנו כובשים, אלא גם, ובעיקר, אנשים. האינטרס הקובע בבואנו להחליט לגבי גורלה של כל פנייה ובקשה אינו זה של אלה שאת חייהם אנחנו מנהלים, אלא של המנגנון השולט בהם
והאינטרס הישראלי ברור וידוע: ניהול, פיקוח, בקרה, שליטה. לשם כך אנחנו הופכים כל זכות בסיסית לפריווילגיה – ברצותנו נעניק, ברצותנו נשלול.
ובתוך כך, תמיד, נקפיד על הפרד ומשול. יש את אלו שקירבנו, "בני שיח" קראנו להם. פקידי הרשות הפלסטינית, קציני מנגנוני הביטחון, אנשי עסקים ותקשורת. עבור אלה, שנכנסו אחת לאיזה זמן אל תוך המשרדים שלנו במקום להמתין עם כולם לקבלת הקהל בחלון, ששיתפו מידע והערכות מצב מ"בפנים", היו המסלולים אחרים. לאחר כל פגישה עימם, כבר ידעתי מראש, תנחת על שולחננו ערמה של בקשות שנמיר להיתרים.
עדויות: המינהל האזרחי מקל בהיתרים לפלסטינים תמורת מידע על הגדה https://t.co/DJITIco03g
— Haaretz הארץ (@Haaretz) July 31, 2022
שני צדדים יש למשוואה הזו שאנחנו יצרנו, שני מעמדות. האחד מורכב מחברי אליטה מקומבנת, שאת תלותם בנו טיפחנו בכוונת מכוון לאורך שנים; מעברה השני כל היתר – אלו שזכויותיהם הבסיסיות אינן נספרות, שנדרשים לעשות שמיניות באוויר בשביל הסיכוי שיקבלו – אולי – מענה לצורך חיים בסיסי.
כך, מעבר לתלות המוחלטת בנו אותה יצרנו, גם פיתחנו בין חברי שתי הקבוצות טינה, חשש תמידי וחוסר אמון. ככה לא מגבשים חברה, או בעצם – בדיוק כך יעשה לחברה אשר השליט חפץ בפיצולה.
אי אפשר להבין את הכיבוש בלי להכיר אותנו, האנשים שיושבים מאחורי חלונות קבלת הקהל ובתוך משרדי המת"קים. מבלי להתחיל לתפוס עד כמה כל היבט אזרחי בחייהם של נתינים חסרי אזרחות נמצא בידינו. בלי לדעת שפלישות לכפרים ובתים, מעצרים סיטוניים וירי על מפגינים הם רק פן אחד באלימות המאפיינת את הכיבוש. שאלימות בירוקרטית היא שנמצאת בתשתית המשטר אותו אנחנו כופים ואוכפים כבר עשרות בשנים.
פלישות לכפרים ובתים, מעצרים סיטוניים וירי על מפגינים הם רק פן אחד באלימות המאפיינת את הכיבוש. אלימות בירוקרטית היא שנמצאת בתשתית המשטר אותו אנחנו כופים ואוכפים כבר עשרות בשנים
הפלסטינים יודעים זאת כמובן היטב: מרגע הלידה ועד לקבורה, גורלם כפוף לצרכים שלנו, השולטים בהם.
לקט עדויות מחוברת "ממשל צבאי" של @ShovrimShtika.
"דליט". pic.twitter.com/PPRBTajNKv
— Idan Landau (@idanlandau) August 3, 2022
יואל כרמל עלה לארץ מבריטניה בשנת 2011 ושירת כקצין ביחידת המתפ"ש. היום יואל חבר בצוות "שוברים שתיקה" ומתגורר בירושלים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם