בשנת 132 לספירה יהודי ארץ ישראל מרדו בעריצות השלטון הרומאי. כשהמלחמה הסתיימה – בשנת 135 – התוצאות כללו אובדן בלתי נתפס של חיים ורכוש.

המלחמה פגעה בצורה הקשה ביותר באזור יהודה – שכמעט התאושש אחרי חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה והיה מלא ברבנים, בתי כנסת, מרכזי תרבות ומגוון ערים וכפרים יהודיים. אחרי המלחמה לא נותרו בו יהודים או חיים יהודיים.

הסנהדרין, בזמנו – המועצה הרבנית הראשית, אם תרצו – פעלה מיבנה. חברי הסנהדרין הבינו את חשיבות איחוי הפצעים אך בד בבד החליטו לעבור לגליל – הרחק מעיניהם הצרות של הרומאים. הגליל גם נפגע במלחמה אך רוב הכפרים נותרו עומדים על תילם.

המועצה, כאמור, עברה מיבנה לאזור המרוחק ביותר שהצליחה למצוא – הכפר הגלילי הקטן אושא. שם עסקה בנושאים הבוערים של היום כמו השאלה כיצד לפדות את היהודים שנמכרו בידי הרומאים לעבדות.

שביל הסנהדרין (צילום: שמואל בר־עם)

אחד הצווים הרומאים החמורים שיצאו אחרי המלחמה יצא נגד הסמכת דור חדש של רבנים. כל מי שהיה מעורב בתהליך הזה הוצא להורג – והעיר שבה התרחשה ההסכמה הושמדה.

באחד הימים ההם, התנא המבוגר רבי יהודה בן בבא הוביל חמישה תלמידים לגבול שבין הכפרים אושא ושפרעם. בשטח שבין שני היישובים הוא הסמיך רבנים. כשהרומאים גילו זאת, הורה בן בבא לתלמידיו לברוח, שכן מדובר בעתיד העם היהודי.

לפי המסורת, הרב בן ה־70 שלא היה בכוחו לרוץ נדקר על ידי 300 רומאים. עם זאת, הערים בסביבה לא נחרבו שכן טקס הסמיכה התקיים בין שתיהן. עם השנים התפתחה אושא ושגשגה, ויותר ויותר יהודים הצטרפו לסנהדרין בכפר. התושבים ייצרו כמויות גדולות של יין ושמן זית לייצוא ולשימוש מקומי.

לפני שני עשורים, בזמן כתיבת מאמר על יער קריית אתא – נתקלנו בחורבות אושא. חוץ מסלעים ועשבים לא היה מה לראות. לכן הביקור בשבוע שעבר באתר החפירות החדש היה מרגש במיוחד. הפעם התהלכנו ברחוב עתיק, התפעמנו מרצפות פסיפס, מקוואות, בתי בד וגתות להפקת יין ושמן.

אושא ב־2002 (צילום: שמואל בר־עם)

שלושה ארכאולוגים של רשות העתיקות הדריכו אותנו: סער גנור – מנהל הפרויקטים החינוכיים והתיירותיים של רשות העתיקות, ד"ר עינת עמבר ארמון – מנהלת החינוך במחוז צפון, והנאא אבו־עוקסה – מנהל החפירה באושא.

במאה ה־19, קבוצה קטנה של משפחות מוסלמיות מאלג'יר התיישבה בפאתי החורבות. הם קראו לכפרם "הושע" כנראה כמחווה לאושא ההיסטורית.

בזכות המיקום והמרחק בין אושא לירושלים – היה הגיוני לזהות את האתר הארכאולוגי עם אושא. אבל מה שהכריע היו החפירות עצמן. על אף שבכל האתרים היהודיים יש מקוואות – זה האתר היחיד עד כה שהמקווה הוקם קרוב לבתי הבד ולגתות היין.

הגברים שעבדו באתר הזה היו דתיים מאוד ונהגו להיטבל בכל שלב בתהליך ייצור היין והשמן. אחרי שהתמקמו באושא, כמה מחברי הסנהדרין התפזרו ברחבי הגליל

הגברים שעבדו באתר הזה היו דתיים מאוד ונהגו להיטבל בכל שלב בתהליך ייצור היין והשמן. אחרי שהתמקמו באושא, כמה מחברי הסנהדרין התפזרו ברחבי הגליל ולאט לאט התמקמו בערים לאורך המסלול. ניתן להתחקות אחר המסלול הזה באמצעות מסלול שביל הסנהדרין, פרויקט ייחודי בהובלת רשות העתיקות.

הרחוב הראשי ובית בד באושא (צילום: שמואל בר־עם)

השביל בן 120 הקילומטרים נועד להנגיש ארכאולוגיה לכל בית בישראל. מטיילים, רוכבים ונהגים מוזמנים לטיולי יום, שעה או חודש – בין מאות אתרי טבע, היסטוריה וארכאולוגיה הכוללים את כל מקומות המושב של הסנהדרין: חורבות אושא, שפרעם ובית הכנסת העתיק שלה, הפארק הלאומי, בית שעריים, הפארק הלאומי ציפורי וטבריה.

החפירות באושא התחילו בשנת 2017 וחשפו מבני ציבור, רחוב ראשי רחב, נקיקים, ארבעה בתי בד שלמים, חמש גתות לייצור יין ומערכת מסתור. אבו־עוקסה מציין שהגת הגדולה ביותר באתר כוללת ערוצים נפרדים שדרכם זורם היין לשני בורות איסוף עצומים.

אולם, לדבריו, זה לא נעשה כדי להפריד את היין האדום והלבן – אלא כדי לעבד את הכמויות האדירות של היין בתוך שבועיים או שלושה מהבציר. כל הרצפות היו מכוסות בפסיפס ולפחות אחד מהם הוא פסיפס בשחור לבן בדוגמת לוח שחמט.

החפירות באושא התחילו בשנת 2017 וחשפו מבני ציבור, רחוב ראשי רחב, נקיקים, ארבעה בתי בד שלמים, חמש גתות לייצור יין ומערכת מסתור

הגילוי המרגש ביותר הן כנראה המקוואות שנמצאו ליד כל אחד מבתי הגת. גנור מדגיש כי הטהרה הייתה חיונית לתהליך הכנת היין ושמן הזית. אנשים האמינו בזמנו שכשיגיע בית המקדש השלישי המוצרים שלהם ישמשו באתר הקדוש.

ד"ר עינת עמבר ערמון מרצה על האתר באושא (צילום: שמואל בר־עם)

בתקופה הביזנטינית נוצרים השתלטו על האתר, ומשום שלא היה להם צורך במקוואות – הם חסמו אותם. לדברי עמבר ערמון, הדבר הכי טוב בשביל הסנהדרין קשור בכך שכל חפירה התבצעה על ידי מתנדבים, תחת השגחת ארכאולוגים מרשות העתיקות.

רוב המתנדבים היו נערות ונערים לפני גיוס שנחשפו לראשונה לעולם הארכאולוגיה ולמורשת העתיקה שלהם. קבוצה של כמאה בנות ובני נוער מצאו תריסר חתיכות של מנורת שמן באחת החפירות האחרונות. כשהרכיבו את החתיכות – גילו כי נמצאה מנורה שלמה.

החפירות עצמן אומנם מרגשות אך טיול לאורך השביל עשוי להביא גילויים נוספים. באחד הימים, למשל, גילו שלושה מטיילים מטבע זהב. הממצא המדהים הזה, מטבע מעוטר בפניו של השליט הרומאי/ביזנטיני פלאביוס תאודוסיוס השני, שאסר על קיום הסנהדרין בשנת 425 לספירה לערך – מוצג בתערוכת שביל הסנהדרין בקיבוץ גינוסר.

התערוכה מצליחה לתפוס בצורה טובה את רוח הזמנים העתיקים. בתערוכה מוצגים כ־150 פריטי חומר, זכוכית ומתכות כמו ברונזה, נחושת, כסף וזהב

התערוכה – אוצר מוזיאוני קטן ומדויק – מצליחה לתפוס בצורה טובה את רוח הזמנים העתיקים. בתערוכה מוצגים כ־150 פריטי חומר, זכוכית ומתכות כמו ברונזה, נחושת, כסף וזהב. האוצרת עמבר ערמון מדגישה שכל המוצגים נמצאו באתרים לאורך שביל הסנהדרין.

תערוכת הסנהדרין (צילום: שמואל בר־עם)

אחד המוצגים האהובים עלינו הוא שבר ממנורת שבת שעליה חרוטה המילה "שבת". עמבר ערמון הסבירה כי מנורות שמן סייעו ליהודי התקופה להשיג עוד כמה שעות של אור. הם היו מרוקנים, לדוגמה, ביצה ומניחים אותה במנורת שמן, השמן היה מטפטף לאט יותר וגורם לאור לבעור יותר זמן.

נדהמנו גם לראות קמע בן 1,500 שנה נגד עין הרע. הוא נמצא על ידי אישה באזור בית הכנסת העתיק בארבל, ההר והכפר שמתנשא מעל טבריה. הקמע נמצא על ידי בנה בין חפציה אחרי שהלכה לעולמה, כחצי מאה אחרי שהטמינה אותו בארון שלה.

מכתש ועלי ששימשו להכנת מזון. תערוכת הסנהדרין (צילום: שמואל בר־עם)

משום שהמוות הוא חלק אינטגרלי מהחיים – בתערוכה מוצגים גם כמה ארונות קבורה או חלקים של מצבות. אחד הפריטים המעניינים שייך לאישה יהודייה בשם קרתיריה, שנקברה בבית שערים. המצבה שלה כוללת מנורה וכיתוב ביוונית שבו בתה זינוביה מהללת את עצמה על כך שארגנה את הקבורה.

התערוכה כוללת גם מצבורים של מטבעות כסף וברונזה שהוסתרו במהלך מרד בר כוכבא על ידי משפחה שחיה לאורך שביל הסנהדרין. המשפחה שהחביאה את הכסף הניחה ככל הנראה כי תשוב לביתה אחרי שהיהודים יביסו את הרומאים.

מטבע משנת 425 לספירה לערך (צילום: שמואל בר־עם)

שני פריטים שהתגלו אחד ליד השני בציפורי מעניינים במיוחד. אחד הוא דמות פגאנית מברונזה של מביא האש פרומתאוס. השני הוא משקולת עופרת השייכת ליהודי בשם שמעון

שני פריטים שהתגלו אחד ליד השני בציפורי מעניינים במיוחד. אחד הוא דמות פגאנית מברונזה של מביא האש פרומתאוס. השני הוא משקולת עופרת השייכת ליהודי בשם שמעון, שהיה אחראי על פיקוח השווקים בעיר.

חלקים רבים משביל הסנהדרין משתלבים בשבילים הקיימים, כך שלא היה צורך לפגוע בטבע. כרגע ממתינה רשות העתיקות לתום הדיונים בוועדת השילוט כדי שתוכל לסמן את השביל כולו. אף שאושא עדיין לא מוכנה לציבור – הכביש אליה נסלל.

גנור אומר כי מבקרים רבים מגיעים לראות את החפירות. מכאן הם יכולים להמשיך לשביל הסנהדרין. לדברי עמבר ערמון, שביל הסנהדרין והתערוכה משקפים זה את זו ויוצרים חוויה דו ערכית.

זכוכית וחלקי זכוכית. תערוכת הסנהדרין (צילום: שמואל בר־עם)

אז איפה כדאי לבקר קודם? תלוי אם אתם מעוניינים לראות את החפצים שנמצאו לפני הביקור בשביל עצמו. אחרים אולי יעדיפו להעשיר את החוויה באמצעות הליכה בשביל (או בחלקים ממנו) ורק לאחר מכן לבחון את הפריטים הנפלאים שהתגלו לאורכו.

שביל הסנהדרין והחפירות באושא לא היו מתאפשרים ללא תמיכת משרד ירושלים ומורשת והעזרה של המועצה האזורית זבולון, רשות הטבע והגנים, קרן קיימת לישראל ומגוון ארגונים נוספים. אושא נמצא בתוך יער קריית אתא, חפשו שילוט לאושא העתיקה. שעות הפתיחה של תערוכת הסנהדרין: א'–ש', 8:00–17:00, טלפון: 04-6727700.

בית בד ששימש את היהודים באושא (צילום: שמואל בר־עם)

אביבה בר־עם פרסמה שבעה מדריכים לישראל בשפה האנגלית. שמואל בר־עם הוא מדריך טיולים מורשה שמציע טיולים מותאמים אישית לאנשים פרטיים, משפחות וקבוצות קטנות.