עוד ילד פלסטיני נהרג בשטחים
ריאן סלימאן, ילד פלסטיני בן שבע מכפר תקוע באזור בית לחם, נפל אל מותו ביום חמישי. יש דיווחים סותרים בנוגע למה שקרה לפני – לא ברור האם הילד נבהל מהחיילים שנכנסו לביתו על מנת לתחקר את אחיו בני השמונה ועשר, או שמא נרדף על ידם וקיבל התקף לב תוך כדי מנוסה.
מה שברור זה דבר אחד: עוד אינטראקציה בין חיילי צה"ל לאוכלוסייה הפלסטינית בשטחים הסתיימה בקורבן תמים נוסף. ארה"ב דרשה לחקור את האירוע הטרגי, אך אפשר להניח שחקירה כזו תסיים בלא כלום – כמו חקירות רבות אחרות של מקרי מוות של פלסטינים.
ריאן סלימאן אינו אזרח אמריקאי כמו שירין אבו אעקלה, ואפילו במקרה שלה בצה"ל התנערו מאחריות גם אם הודו בכך ש"בסבירות גבוהה" היא נהרגה מירי חייל ישראלי.
העניין הוא שבתנאים הקיימים, כאשר השליטה הישראלית בשטחים נמשכת עשרות שנים ואין שום אופק לשינוי שיביא לסיום השליטה הזאת, לריאן סלימאן לא היה סיכוי.
הוא גדל באווירה שרוויה באלימות – הנוכחות הקבועה של צה"ל, תנועות הטרור הפלסטיניות, המתנחלים המיליטנטים שכוחם רק הולך וגובר – כל המרכיבים הללו עיצבו את חייו הקצרים ובסופו של דבר הביאו אל מותו.
סלימאן הוא הילד הפלסטיני ה-39 שנהרג במהלך פעילות צה"ל מתחילת השנה: 19 נהרגו בעזה במהלך המבצע "עלות השחר", כל השאר היו תושבי הגדה. זוהי ברירת מחדל של הסכסוך ושל שליטה ישראלית מתמשכת על מיליוני פלסטינים נטולי זכויות בסיסיות.
במהלך 17 שנים, מאז עלייתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) לשלטון, ישראל נהנתה משקט יחסי בגדה. השקט הזה היה מבוסס על הרתעה צבאית ושיתוף פעולה פלסטיני. עשרים שנה אחרי האינתיפאדה השנייה, ההרתעה כבר לא פועלת ודור פלסטיני חדש שגדל ללא כל צל של תקווה לשינוי – מוכן לקרב.
הבחירה של אבו מאזן לשתף פעולה עם ישראל בתקווה שזה יביא את השקט החיוני לקיום מו"מ בין הצדדים נתפס על ידי מרבית הפלסטינים כבגידה באינטרס הפלסטיני עצמו.
הספירה לאחור בגדה כבר החלה – מדובר לא רק בחילופי שלטון שיבואו בשלב כזה או אחר בעתיד הקרוב, אלא גם בחילופי דורות – ובבחירה מודעת באלימות. מבחינת הדור הזה, הבחירה בשקט הביאה את הפלסטינים למבוי סתום ולקץ התקוות.
הספירה לאחור בגדה כבר החלה – מדובר לא רק בחילופי שלטון שיבואו בשלב כזה או אחר בעתיד הקרוב, אלא גם בחילופי דורות – ובבחירה מודעת באלימות
היום הזה בגדה לא יהיה דומה ליום המחר, והמצב שם כבר מתחיל להשתנות. בעוד שבישראל שוב עסוקים בבחירות ודנים במשך שעות באמירות מטופשות של אנשים קטנים שמתנפחים מחשיבות עצמית, רוח קרה ומאיימת מתחילה לנשוב בשטחי הגדה המערבית.
מותו של הילד ריאן סלימאן רק מחזק את המגמה הנוכחית בשטחים שנשכחו מהתודעה בשנים האחרונות. בקרוב מאוד כולנו נקבל תזכורת משם: הסכסוך לא הסתיים, לא הצטמצם, ולא ירד מסדר היום. מי שבוחר לא לעסוק בפתרונו, יצטרך לכבות שריפות גדולות – ולא בטוח שיצליח במשימתו.
המחאות באיראן נמשכות והכורדים משלמים את המחיר
המחאות באיראן שפרצו בעקבות מותה של מהסה אמיני לפני כשבועיים ממשיכות להרעיד את הקרקע ברפובליקה האסלאמית. שוטרים וחברי משמרות המהפכה מותקפים, תמונותיו של הנשיא אבראהים ראיסי ושל המנהיג הרוחני עלי חמינאי נשרפות, ורבבות נשים וגברים זועמים יוצאים לרחובות למרות הסכנה הגדולה.
עשרות אזרחים איראנים נהרגו ומאות נפצעו עד כה במהלך ההפגנות, אך השטח מסרב להירגע למרות הדיכוי הקשה.
ההנהגה האיראנית האשימה "כוחות זרים" בארגון ההפגנות במדינה, אך כיוון שלא יכלה לנקום בגרמניה שהוזכרה באופן פומבי או בארה"ב, החליטה לפגוע בחוליה החלשה באזור – כורדיסטן העיראקית.
ההנהגה האיראנית האשימה "כוחות זרים" בארגון ההפגנות במדינה, אך כיוון שלא יכלה לנקום בגרמניה שהוזכרה באופן פומבי או בארה"ב, החליטה לפגוע בחוליה החלשה באזור – כורדיסטן העיראקית
במהלך תקיפות אוויריות על הערים ארביל וסולימאניה נהרגו לפחות 19 אזרחים עיראקים, עשרות רבות נפצעו. אותם המל"טים מתוצרת איראן שמשמשים כעת את הצבא הרוסי במהלך התקפותיו באוקראינה משמשים גם את האיראנים המנסים לנקום דווקא בכורדים שגם יצאו להפגנות ומחאות בעקבות מותה של אמיני, בת למשפחה כורדית-איראנית.
Photos show the aftermath of Iranian drone attacks on PAK headquarters near Prde, south of Erbil. #Kurdistan #twitterKurds #PAK #Iran pic.twitter.com/eDrvehhmZe
— Sardar Sattar (@SardarSattar) September 28, 2022
המל"טים והטילים פגעו במספר בסיסים צבאיים, אך חלקם הביאו אל מותם של אזרחים תמימים, בינהם גם שתי נשים בהריון וילד קטן.
איראן ממשיכה לזרוע פחד וטרור וכנראה יודעת שאם היא תגמיש את התנאים ותסכים לחזור אל עסקת הגרעין, המערב הזקוק לנפט האיראני לא יניד עפעף וייקח את הדיל הזה בלי למצמץ.
כך המערב ביד אחת מעניש דיקטטור אכזר אחד אך מוכן להושיט את ידו השנייה לדיקטטורה לא פחות גרועה בגלל משבר אנרגטי שמטריף את העולם.
האב הרוחני של תנועת האחים המוסלמים הלך לעולמו
הוא היה הקול של האביב הערבי, הכוכב של רשת אל-ג'זירה הקטארית וחכם הלכה מוסלמי שנהג לפרסם פתוות שנויות במחלוקת: בגיל 96, השייח' יוסוף אל-קרדאווי הלך לעולמו והותיר אחריו תנועה אסלאמיסטית גדולה אך מוחלשת ומפוררת.
קרדאווי נולד בכפר קטן בדרום מצרים בשנת 1926 והתייתם מאביו כבר בגיל שנתיים. הילד הופנה ללימודי דת – ברירת מחדל עבור הרבה משפחות עניות שלא יכלו לעבד את האדמה ולהוריש אותה לילדים. הוא הצטיין בלימודיו ובסוף שנות העשרים נפגש עם חסן אל-בנא – המייסד של תנועת האחים המוסלמים במצרים. הפגישה הזאת הותירה עליו רושם רב.
קרדאווי הצעיר המשיך את לימודיו באל-אזהר ובמהלכם נעצר מספר פעמים – גם בתקופה המלוכנית וגם לאחר ההפיכה של "הקצינים החופשיים". בסופו של דבר, הוא נשלח לעבוד בקטאר מטעם סמינריון אל-אזהר ולא שב אל מצרים עד שנת 2011 , לאחר הדחתו של הנשיא חוסני מובארכ.
קרדאווי כבר היה חכם הלכה מוסלמית בעל שם עולמי כאשר האמיר הקטארי הצעיר, שייח' ח'ליפה בן חמד אאל ת'אני הקים את הערוץ הפן-ערבי "אל-ג'זירה".
תוכניתו, "השריעה והחיים", זכתה לרייטינג גבוה ביותר והעניקה לקרדאווי במה עצומה ונגישות גם למאמינים באותן מדינות ערביות שם ניסו למגר את השפעתם של "האחים המוסלמים".
בתוכנית הוא דן בענייני דיומא מבחינה הלכתית והציג את הפתוות שלו – למשל, תמיכה במחבלים מתאבדים שביצעו פיגועים נגד אזרחים ישראלים ובמורדים העיראקים שנלחמו נגד האמריקאים. הוא הגדיר את השואה בתור "עונש" על השחיתות המוסרית של היהודים, ביקר בעזה ותמך בתנועת חמאס.
השיעורים, הדרשות, התוכניות והפתוות של קרדאווי השפיעו רבות על עיצובה של דעת הקהל הערבית ביחס לישראל, ארה"ב, תפקידו של האסלאם ומקומן של נשים בו בעולם הערבי במהלך עשורים רבים.
אין ספק שתנועת האחים המוסלמים תתקשה למצוא תחליף אמיתי להנהגה של קרדאווי, ובבירות ערביות רבות שמנהלות מאבק עיקש נגד האסלאם הרדיקלי בכלל ונגד תנועת האחים המוסלמים בפרט נשמו ביום הזה לרווחה.
אין ספק שתנועת האחים המוסלמים תתקשה למצוא תחליף אמיתי להנהגה של קרדאווי, ובבירות ערביות רבות שמנהלות מאבק עיקש נגד האסלאם הרדיקלי נשמו ביום הזה לרווחה
מצרים שוב דורשת לקבל חזרה את אבן רוזטה
כ-200 שנים לאחר שהחוקר הצרפתי ז'אן-פרנסואה שמפוליון הצליח לפענח את ההירוגליפים המצריים שנחרטו על אסטלת רוזטה שהובאה על ידי הצרפתים ממצרים, קהיר דורשת לקבל את האבן המפורסמת – אולי התגלית הארכאולוגית החשובה בעולם ובוודאי החשובה ביותר בתחום האגיפטולוגיה – בחזרה.
כ-2500 בני אדם חתמו על העצומה הקוראת לבריטניה ולמוזאון הבריטי להחזיר למצרים את אבן רוזטה ו"לרפא את פצעי הקולוניאליזם".
אין זאת הפעם הראשונה שמצרים פונה בדרישה כזאת למוזאון הבריטי, שם נמצאת האסטלה. בשנת 2003, השר לענייני עתיקות זהי חוואס טען ש"אבן רוזטה היא סמל הזהות של מצרים ואם הבריטים רוצים שיזכרו אותם, אם הם רוצים לשקם את המוניטין שלהם, הם צריכים להחזיר את האסטלה".
אירועי האביב הערבי במצרים שבמהלכם נבזזו כמה מוזאונים ופריצה נרשמה גם למוזאון המצרי בו נמצאים אוצרות התות ענח' אמון דחו את הדיונים על החזרת האבן ועתיקות מצריות אחרות, אך כיום – 11 שנים לאחר פרוץ האביב הערבי – מצרים שוב מעלה את הדרישה.
הפעם הפעילים המצרים לא מתכוונים להסתפק בפניות רשמיות ומו"מ בין מדינות, אלא לפנות אל הציבור המצרי ולהפעיל אותו בתוך הקמפיין העממי הגדול להחזרת אבן רוזטה אל מולדתה.
הפעם הפעילים המצרים לא מתכוונים להסתפק בפניות רשמיות ומו"מ בין מדינות, אלא לפנות אל הציבור המצרי ולהפעיל אותו בתוך הקמפיין העממי הגדול להחזרת אבן רוזטה אל מולדתה
היום הזה בתולדות מזרח התיכון: הכוחות הרוסיים נכנסים לסוריה
ב-30 בספטמבר 2015, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הכריז רשמית על שיגור של כוחות רוסיים לסוריה. המעורבות הרוסית באזור הלכה וגדלה מאז שנת 2013, אז מוסקבה יחד עם וושינגטון קידמו את ההסכם לפירוק של סוריה מנשק כימי, ובשנת 2015 לרוסיה כבר היו יועצים צבאיים רבים על הקרקע הסורית.
לפי הגרסה האיראנית, מי ששכנע את פוטין לשגר את כוחותיו לסוריה ולהושיט את חבל ההצלה לבשאר אסד היה לא אחר מאשר קאסם סולימאני, שעמד בראש כוח קודס האיראני, אך מומחים רבים טוענים שפוטין לא היה זקוק לעצתו של סולימאני.
פוטין גמר אומר להציל את משטרו של בשאר אל-אסד כבר ב-2011 – אז הנשיא המכהן דמיטרי מדבדב נתן את הסכמתו לסגירת השמיים בלוב בעת האביב הערבי, דבר שהביא למותו האלים של השליט הלובי מועמר קדאפי.
מלבד הצלתו של אסד, פוטין היה מעוניין בחיזוק של מעמדה של רוסיה במזרח התיכון: הנוכחות בסוריה אפשרה לו להרחיב את הפעילות הימית של רוסיה בים התיכון ולהקים בסיס אווירי גדול בלטקיה.
מלבד הצלתו של אסד, פוטין היה מעוניין בחיזוק של מעמדה של רוסיה במזרח התיכון: הנוכחות בסוריה אפשרה לו להרחיב את הפעילות הימית של רוסיה בים התיכון ולהקים בסיס אווירי גדול בלטקיה
במהלך שבע שנות פעילות בסוריה, המטוסים הרוסיים שיטחו את הערים הסוריות. במהלך תקיפות אוויריות רוסיות נפגעו אלפי סורים. רוסיה פעלה בשיתוף פעולה מלא עם המיליציות הפרו-איראניות בסוריה והבטיחה את המשך שלטונו של בן הטיפוחים הסורי שלה, שממשיך לתפקד כנשיא גם אחרי שהביא לרציחתם של כחצי מיליון מאזרחיו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם