מי שלא ראה שמחה ברבאט, לא ראה שמחה מימיו. אמש (שלישי), בבר בו צפיתי במשחק המותח בין ספרד ומרוקו, נאספו כמה מאות אוהדים ואוהדות שהזיעו, התפללו, קפצו, קיללו, לגמו נהרות של בירה ועישנו בשרשרת.
פילסתי לשם את דרכי בקושי רב. המלצריות הנלהבות והמנהל שהיה עטוף בצעיף של "אריות האטלס" – הנבחרת של מרוקו – הסבירו למאחרים שכבר אין מקום וניסו להדוף אותם מהדלת, ללא הואיל.
נראה שכל אזרח מרוקאי מתוך ה-37 מיליונים מצא לו בר, בית קפה או סלון בבית של חברים על מנת לצפות במשחק ביחד. הרחובות של רבאט התרוקנו לחלוטין לקראת השעה 16:00, בעלי חנויות סגרו אותן מוקדם ומי שנאלץ להישאר במקומו, הדליק טלוויזיה או צפה בסמארטפון.
מראה הרחובות הריקים הזכיר לי את שעת האפטאר במהלך חודש הרמדאן, כאשר כולם ספונים בביתם רגע לפני שבירת הצום, אך חבר מרוקאי צחק ואמר שאפילו בשעת אפטאר יש ברחובות הרבה יותר אנשים מאשר עכשיו.
חגיגות בבאר ברבאט אחרי ניצחון מרוקו על ספרד, 6 בדצמבר 2022 (וידיאו: קסניה סבטלובה)
כשהמשחק הגיע לפנדלים, ניתן היה לחתוך את המתח ששרר במתחם של הבר בסכין. אינני יודעת מה היה קורה באותו רגע אם ספרד הייתה מנצחת: כנראה שמדינה שלמה הייתה מתקוממת ויוצאת מגדרה, אך לשמחתם של המרוקאים הם לא נאלצו להתמודד עם מפח הנפש הנוראי.
כשהמשחק הגיע לפנדלים, ניתן היה לחתוך את המתח ששרר במתחם של הבר בסכין. אינני יודעת מה היה קורה באותו רגע אם ספרד הייתה מנצחת: כנראה שמדינה שלמה הייתה מתקוממת ויוצאת מגדרה
הכדורגל במרוקו, כמו גם ברחבי העולם הערבי כולו, הוא הרבה יותר מרק כדורגל. הספורט מתובל בהרבה מאוד פוליטיקה, סנטימנטים לאומיים ורגשות סוערים. בעבר משחקים בין מצרים לאלג'יריה הסתיימו בקרבות ענק, האוהדים של מועדוני כדורגל גדולים במצרים נטלו חלק פעיל ומשמעותי בהתקוממות בעת האביב הערבי, וב-2016 במרוקו נהרגו שני אוהדים במהלך משחק.
במדינות שמבחינות רבות אינן מצליחות להגיע למיצוי הפוטנציאל שלהן ונעות בין משבר כלכלי אחד לשני, כדורגל הופך להרבה יותר מאשר משחק תמים: ההצלחה של הנבחרת היא ההצלחה של המדינה כולה, הניצחון במשחק הינו קרן אור בעולם קשוח שאינו מסביר פנים לאזרחים. הרגש הזה מתעצם כפליים כאשר מי שעומד מולך היא נבחרת ספרד – או כל נבחרת אירופאית אחרת שמייצגת מדינה שבעבר הייתה מעצמה קולוניאלית.
כמובן שכל ניצחון של מרוקו על כל נבחרת היה מתקבל בשמחה אדירה. אך במשחק מרוקו-ספרד היה ברור לגמרי שמי שמשחק על הבמה הייתה ההיסטוריה עצמה – המזרח התיכון הערבי מול אירופה, המזרח נגד המערב.
מאז תחילת המונדיאל בקטאר, בעולם הערבי מכנים את אותו "המונדיאל הערבי". כנראה שהאמירה שבבית אפילו הקירות עוזרים נכונה מתמיד כאשר הנבחרות הערביות מנצחות בדוחה.
ההצלחה הגדולה של הסעודים שהצליחו להפתיע את כולם, הניצחון של מרוקו על קנדה – ועכשיו הפנדל המכריע שהעלה לראשונה מדינה ערבית לשמינית הגמר: כל האירועים האלה מסתדרים עבור האוהד הערבי בבית לניצחון אחד גדול, של האומה הערבית והעולם הערבי כולו.
לרגע אחד הפילוג, השנאה, היריבויות הפנימיות – הכול נשכח כלא היה, וברחובות של עזה, דמשק, קהיר, רבאט, שפרעם וטריפולי צוהלים ושמחים, נהנים מהרגע הנדיר של גאווה, כבוד לאומי ותקווה לעתיד טוב יותר. הרי אם מרוקו הצליחה לנצח את ספרד הגדולה, אולי גם בתחומים האחרים ניתן יהיה להתגבר ולנצח.
לרגע אחד הפילוג, השנאה, היריבויות הפנימיות – הכול נשכח כלא היה, וברחובות של עזה, דמשק, קהיר, רבאט, שפרעם וטריפולי צוהלים ושמחים, נהנים מהרגע הנדיר של גאווה, כבוד לאומי ותקווה לעתיד טוב יותר
גם ההנפה של הדגל הפלסטיני (בשני הפעמים – גם במהלך המשחק עם קנדה) הינה בעלת משמעות גדולה: הנבחרת המרוקאית הפגינה סולידריות עם אלה שנדחקו בשנים האחרונות לפינה ולטענתם גם נשכחו ונזנחו על ידי העולם הערבי, שדהר אל עבר הסכמי השלום ונורמליזציה עם ישראל.
הדגל הפלסטיני באצטדיון בקטאר מבחין בין האליטה השולטת במדינות הערביות לבין האזחים הערבים שעדיין דבקים בסוגיה הפלסטינית ואינם בהכרח מברכים על הנורמליזציה עם מדינת ישראל, כפי שהדגים המפגש בין הכתבים הישראלים לבין לאוהדים הערבים בדוחה.
הדגל הפלסטיני באצטדיון בקטאר מבחין בין האליטה השולטת במדינות הערביות לבין האזחים הערבים שעדיין דבקים בסוגיה הפלסטינית ואינם בהכרח מברכים על הנורמליזציה עם מדינת ישראל
בליל הניצחון ברבאט, המרוקאים חגגו את ניצחונם יחד עם כל העולם הערבי. בין אם יצליחו לעלות לחצי גמר, ואז לגמר, או לא – הם כבר ניצחו, והפנדל המנצח ייכנס לתולדות המונדיאל בקטאר והמונדאילים באשר הם.
במרוקו ובמדינות האחרות בעולם הערבי ימשיכו להתענג על הרגע המאושר הזה עוד זמן רב. נבחרת מרוקו הרוויחה את מקומה בהיכל התהילה הערבי.
לא יהיה קל להתעורר מהחלום המתוק על ניצחון, גאווה ואחדות ערבית למציאות עגומה של פילוג, דשדוש ומשבר כלכלי. המונדיאל בקטאר שוב הדגים את כוחו של הכדורגל, שכמו סם עוצמתי מצליח לשנות את תפיסת המציאות ומשכיח את הטרדות של היום-יום. אבל גם הוא יגיע בקרוב אל סופו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם