תרבויות יוון העתיקה ורומא מיוצגות במוזיאונים ברחבי העולם, אבל האימפריה התימנית מאותה תקופה – בין היתר הקהילה היהודית המסתורית שלה – זוכה להרבה פחות הכרה. עתה, תערוכה חדשה – המוצגת במוזיאון סמית'סוניאן בוושינגטון – מנסה לתקן את העוול ההיסטורי הזה.

מהמאה הראשונה–השנייה לפני הספירה נהנו בתימן מתור זהב כלכלי הודות לסחר בבשמים וקטורת. הניחוחות היוקרתיים הגיעו – באמצעות נתיבי סחר יבשתיים וימיים – לאזורים נידחים בעולם המוכר דאז – בין היתר לרומא במערב ולהודו במזרח. הסחר הזה הצית בתימן פריחה כלכלית ואומנות עוצרת נשימה.

התערוכה "תימן העתיקה: קטורת, אומנות וסחר" נפתחה בסתיו האחרון בסמית'סוניאן ותוצג בשלוש השנים הקרובות, לכל הפחות. התערוכה – שממוקמת במוזיאון הלאומי לאומנות אסיאתית – כוללת עבודות כמו פסלי קבורה מבהט, אלמנטים אדריכליים וברונזה. פריטים רבים משקפים את החליפין שבין המזרח למערב.

תערוכת "תימן העתיקה", המוזיאון הלאומי לאומנות אסיאתית, וושינגטון, אוקטובר 2022 (צילום: Colleen Dugan)

האוצרת אנטונייטה קטנזריטי אמרה לזמן ישראל שהאנשים שנחשפים לחפצים האלה "חושבים לעיתים קרובות שהם תוצר של העולם המערבי. רבים חושבים על רומא, על היוונים. מה שאנחנו מנסים לעשות זה לחשוף בפני המבקרים את התרבות החומרית המגוונת של תימן העתיקה עצמה".

"המורשת התרבותית של תימן מושמדת ונבזזת. באמצעות התערוכה הזאת המוזיאון משתף את האוסף עם המבקרים ומאפשר להם ללמוד על תימן העתיקה"

העבר המרהיב של תימן עומד בניגוד חד למצב הנוכחי ולמלחמת האזרחים המחרידה המתחוללת בה. "כשאני חושבת על התערוכה, אני מונעת גם ממה שקורה כעת", אומרת קטנזריטי, "המורשת התרבותית של תימן מושמדת ונבזזת. באמצעות התערוכה הזאת המוזיאון משתף את האוסף עם המבקרים ומאפשר להם ללמוד על תימן העתיקה".

סט של שני פסלי ברונזה דקורטיביים מעיד על הקוסמופוליטיות של התרבות העתיקה. כל אחד מהם מייצג ילד רוכב על אריה. אף שהילד מזכיר את האל היווני דיוניסוס, על האריה כתוב בכתב דרום ערבי. קטנזריטי מציינת שפסלי הברונזה עם הילד הרוכב על האריה "הם במידה רבה תוצר של הממלכות התימניות העתיקות".

באופן דומה אפשר למצוא בתערוכה גם מרזב שעליו הדמות של אלמקה – אל ירח דמוי שור – שהיה ממוקם על גבי מבנה. אלמקה היה חלק מהתרבות הפוליתאיסטית של התקופה.

ילדי ארוס רוכבים על אריות (צילום: באדיבות הסמית'סוניאן / קולין דוגן)

השילוב שלו במרזב, אומרת קטנזריטי, "הוא לא רק בעל תפקיד סמלי אלא גם מעשי. כשהמים זולגים במרזב הם נופלים לקרקע ומשקים אותה, שכן זאת המטרה של המרזב ושל אלמקה, שעל פי האמונה הוא לא רק אל הירח אלא אחראי גם להשקיה ולחקלאות". יש אפילו פסלון הודי של אלה מרקדת, מה שמעיד על הקשרים של תימן עם דרום אסיה.

בעקבות השרף

קטנזריטי למדה באיטליה ובארה"ב. היא סיימה את תואר הדוקטורט שלה באומנות ובארכיאולוגיה של המזרח הקרוב באוניברסיטת ברקלי, קליפורניה. היא ביצעה חפירות באירופה, במזרח התיכון ובמרכז אסיה, בין היתר בפרויקט מתמשך בהובלתה באזור קארה דאג בעיראק הכורדית. בשנת 2017 היא הציגה בסמית'סוניאן את התערוכה "חתולים קדושים: החתולים במצרים העתיקה".

על התערוכה בנושא תימן העתיקה היא אומרת: "פליניוס הזקן כותב על הסחר ומתאר איך הקטורת הייתה חשובה מאוד לסחר ואיך היא תפקדה, אבל אנחנו לא צריכים להסתמך רק על המקורות הקלאסיים. יש עדויות ארכיאולוגיות וחפצים שמספרים לנו על הסחר המורכב, מה שעוזר להסביר איך הבשמים הפכו לחשובים".

"פליניוס הזקן כותב על הסחר ומתאר איך הקטורת הייתה חשובה מאוד לסחר ואיך היא תפקדה, אבל אנחנו לא צריכים להסתמך רק על המקורות הקלאסיים. יש עדויות ארכיאולוגיות וחפצים"

אנטונייטה קטנזריטי (צילום: Robert Harrel)

קטורות של שרף היו מבוקשות מאוד באותה תקופה, ותימן נמצאה במקום אידאלי כדי לספק את הביקוש. השרף מוזכר בתנ"ך הנוצרי כאחת המתנות של החכמים, לצד המור. השרף מגיע מעץ הלבונה, שצומח בצורה טבעית רק בארבעה מקומות על פני כדור הארץ: תימן, עומאן, סומליה ואתיופיה.

"הוא דורש סביבה מיוחדת בשביל לצמוח", אומרת קטנזריטי. לדבריה, השרף באזורים האלה הוא "האיכותי ביותר". היא מספרת שהשרף שימש "לטקסים חילוניים או דתיים במקדשים, למטרות רפואיות ולבישום". מבערי קטורת עתיקים מוצגים בתערוכה והמבקרים יכולים אפילו לראות שרף אמיתי.

"אנחנו מנסים לעזור למבקרים ללמוד על השרף על ידי הצגת שרף בן ימינו. כך הציבור נחשף למראה שלו", אומרת קטנזריטי. כשהיא נשאלת על הריח היא עונה: "אני בהחלט מקבלת הרבה שאלות בנושא הזה כשאני מדריכה סיורים.

"השרף שיש לנו, לצערי, הוא אולי בן כמה שנים. אין לו הרבה ריח. אחת המבקרות סיפרה לי שהמשפחה שלה משתמשת בשרף על בסיס קבוע ושיש לו ריח נחמד מאוד. צריך להניח את הקטורת על פחם והוא בוער באיטיות. לא ניסיתי את זה באופן אישי".

"השרף שיש לנו, לצערי, הוא אולי בן כמה שנים. אין לו הרבה ריח. אחת המבקרות סיפרה לי שהמשפחה שלה משתמשת בשרף על בסיס קבוע ושיש לו ריח נחמד מאוד"

ממלכת חמיר

קטנזריטי אומרת כי בתקופות העתיקות "הייתה דרישה רצינית לקטורת. למשל, מהעולם המערבי". כתוצאה מכך, לדבריה, "התגבר הגידול של העצים. ככל שהדרישה גברה, כך גם הערך". הדבר הזה הועיל לחמש ממלכות נפרדות – שבא, קתבאן, מעיין, חצרמוות וחמיר – ששלטו לפחות בחלק מתימן במהלך התקופה שבה עוסקת התערוכה.

מיצגים בתערוכה על "תימן העתיקה" (צילום: Colleen Dugan)

חמיר הייתה האחרונה מבין הממלכות האלה ושלטה על חלק מתימן עד המאה החמישית לספירה. הנרטיב בנושא נפילת הממלכה הוא שנוי במחלוקת. הממלכה הערבית התגיירה במאה הרביעית לספירה אחרי שהאוכלוסייה הנוצרית בחמיר סבלה מרדיפות.

במאה השישית הרדיפות האלה הובילו לתגובת נגד מאתיופיה, מה שהוביל לנפילת הממלכה, כך לפי מאמר של המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת פרינסטון מ־2011. האסלאם התעצם באזורים אלה במאות מאוחרות יותר.

התערוכה מתמקדת בעיקר בממלכת קתבאן – המוקדמת בהרבה – ששלטה באזור בין המאה השמינית לפני הספירה למאה השנייה לספירה. רוב החפצים מגיעים ממבצע קתבאני בתמנע, מרכז לסחר בבשמים.

לוח עם חריטה. היד המושטת מיועדת למנורה. המייצג נוצר במחצית הראשונה של המאה הראשונה לפנה"ס (צילום: באדיבות הסמית'סוניאן / קולין דוגן)

"ממלכת קתבאן הייתה ממוקמת בעמק ביחאן, לאורך נתיבי סחר אסטרטגיים", אומרת קטנזריטי. "לכל הממלכות האלה היה תפקיד חשוב בסחר הפנים־יבשתי, דרך חצי האי ערב וצפונה.

"תימן ממוקמת בנקודה אסטרטגית מבחינה גיאוגרפית", היא מציינת. "כל הנתיבים שעוברים דרך הממלכות התימניות העתיקות השתמשו במיקום האסטרטגי הזה כדי לחבר בין מדינות ואזורים נוספים".

לערים הירדניות ההיסטוריות – פטרה ועקבה – היה תפקיד חשוב בסחר. מעקבה עברו הבשמים לאורך מדבר הנגב בדרכם לחופי הים התיכון, וספציפית לנמל עזה. קטנזריטי מכנה את הנגב כ"אזור מרכזי ומאוד חשוב לאורך נתיבי הסחר", עם "מספר תחנות" שבהם יכלו המובילים והגמלים שלהם לנוח.

"ככל שהמחקר הארכיאולוגי העוסק בדרך הבשמים נמשך, אנחנו מבינים את ההשפעה הבינלאומית של הבושם וחושפים עולם שהיה הרבה יותר מחובר ממה שחשבנו"

"ככל שהמחקר הארכיאולוגי העוסק בדרך הבשמים נמשך, אנחנו מבינים את ההשפעה הבינלאומית של הבושם וחושפים עולם שהיה הרבה יותר מחובר ממה שחשבנו", היא אומרת.

"זה מלמד אותנו כי סחר חיבר אנשים ממקומות רחוקים, כפי שמשתקף באתרים השונים בנגב. לא אופתע מכך שככל שימשכו החפירות – ניחשף גם לסחורה חדשה".

מתוך התערוכה על "תימן העתיקה" (צילום: Colleen Dugan)