בכל משחק כדורגל יש אלמנט של כאוס, כתבתי אחרי שגרמניה הודחה בשלב הבתים ודווקא יפן עלתה לשמינית הגמר. בכל משחק כדורגל עשוי להתפתח משהו בלתי צפוי, בלתי מוסבר ואקראי, שעשוי לשנות לא רק את פני המשחק, אלא את פני ההיסטוריה כולה.
זו יכולה להיות נגיעת יד ברחבה, נבדל או אי נבדל של סנטימטרים בגלל ששחקן צרפתי הבליט את ישבנו וחלוץ ארגנטינאי עמד זקוף, ולרגלי מי יפול הכדור ברגע הנכון.
כדור אחד הגיע לליונל מסי, כדור אחר לקולו מואני. מסי בעט לא טוב והבקיע. קולו מואני בעט חזק ונקי אבל אמי מרטינס הציל. בעוד שנים, עדיין ידברו על הרגע הזה. רגע קולו מואני או רגע מרטינס, תלוי מי ידבר, רגע אריאן רובן או רגע איקר קסיאס מגמר 2010 – אז השוער הספרדי מנע שער מהכוכב ההולנדי – או הקורה של רנסנברינק ב-1978.
כדור אחד הגיע לליונל מסי, כדור אחר לקולו מואני. מסי בעט לא טוב והבקיע. קולו מואני בעט חזק ונקי אבל אמי מרטינס הציל. בעוד שנים, עדיין ידברו על הרגע הזה
לכל אוהד יש רגעים כאלו, ממשחקים חשובים של קבוצתו בגמר בוומבלי או עיר עגומה בסלובניה, דלתות מסתובבות וכל זה. כדורגל יכול להיות דרמטי באופן מובנה. מעט שערים ותוצאות קרובות מספקים את הבמה לדרמות האלו. ובגמר בקטאר, היו מספיק רגעים כאלו לשלוש וחצי שנות כדורגל עד לצפון אמריקה 2026.
כדורגל יכול להיות גם צפוי ומשעמם. חד צדדי, ומאכזב בצורה מרה. גמרים נוטים להיות כאלו, להסתיים עם שער בודד או בניצחון קל – ורוב גמרי המונדיאל מאז 1986 היו כאלו. בעצם כולם. במשך כשמונים דקות הגמר הנוכחי נכנס לרשימה כאחד העלובים. גמר במעמד צד אחד, שקיבל פנדל בלתי נסבל נוסף וכבש שער נהדר אחריו.
ארגנטינה הובילה 0:2 מפנדל של מסי ושער קטלני של אנחל די מריה ואילו צרפת התקשתה לחבר מסירות, לנצח בתיקולים, לעלות לנגיחות, לעשות כל דבר בעל ערך.
ארגנטינה הובילה 0:2 מפנדל של מסי ושער קטלני של אנחל די מריה ואילו צרפת התקשתה לחבר מסירות, לנצח בתיקולים, לעלות לנגיחות, לעשות כל דבר בעל ערך
שני חילופי חירום בדקה ה-40 עזרו במעט, אבל הבעיטה הראשונה לשער ארגנטינה הגיעה רק בסביבות הדקה ה-70. קרן האור היחידה מבחינתם הייתה שארגנטינה הניחה לצרפת לחיות ולא סיימה את המשחק כבר במחצית הראשונה.
צרפת נראתה כה רע, וההסבר היחידי היה שווירוס פגע בה קשות. הסגל הצרפתי סבל מווירוס דמוי שפעת במהלך הטורניר והשחקנים נראו ללא אנרגיה או רוח לחימה.
המשחק זחל לאיטו באופן לא מרשים, דומה מאוד לניצחון הראשון של צרפת בגמר 1998 – אז ברזיל סבלה מהתמוטטות של רונלדו בבוקר המשחק ולא התאוששה מהאירוע הטראומטי. רונאלדו הצעיר היה חיוור ומרוחק במהלך הפסד ה-3:0 ובמשך רוב המשחק צרפת נראתה כמוהו. חיוורת, מיואשת וחסרת אנרגיה.
החילופים הנוספים של המאמן דיידה דשאן איזנו את המשחק, אבל הבעיטה הראשונה לכיוון של שערו של מרטינס הגיע רק בדקה ה-70. אז איך אפשר להסביר את מה שהתרחש החל מהדקה ה-80 במשך 40 דקות המשחק ועוד 15 דקות של תוספות שלא יאמנו?
איך 70 דקות של אחד הגמרים הגרועים בהיסטוריה הופכות ל-55 של הגמר הגדול מכולם, של המשחק המרתק ביותר ששוחק בתולדות הגביע העולמי (אם כי לא הכי טוב, אני עדיין במחנה איטליה-ברזיל 82)? מה קרה לווירוס ומאיפה מצאה צרפת אנרגיה?
איך 70 דקות של אחד הגמרים הגרועים בהיסטוריה הופכות ל-55 של הגמר הגדול מכולם, של המשחק המרתק ביותר ששוחק בתולדות הגביע העולמי? מה קרה לווירוס ומאיפה מצאה צרפת אנרגיה?
כדורגל אינו ענף בידור. הוא לא נועד לשעשע. כן, עדיף אם הניצחון מושג באופן אטרקטיבי, אבל כל משחק מכיל בתוכו אלמנטים של סבל ודלות. זה לא קומדיה של גגים בלתי פוסקים או חלילה משחק כדורסל. כדורגל מכיל גם סבל, לפעמים רק לשם הסבל ולפעמים עם גאולה בסופו. הפעם זו הייתה הגאולה של כל הגאולות.
צרפת צמצמה בפנדל של קיליאן אמבפה בדקה ה-80 ומייד אחריו איבד מסי את הכדור ומשם התנהלה התקפה מושלמת של צרפת שהסתיימה בבעיטה מהאוויר של אמבפה. כמו בגמר של 1986, כמו במשחק מול הולנד ברבע הגמר, ארגנטינה איבדה יתרון של שני שערים כי הורידה את הרגל מהגז, כי החלה להעביר את הזמן ואפשרה ליריב לחזור למשחק.
מכאן זה כבר לא היה רק משחק כדורגל, זה היה מאבק בין נראטיבים. ממשחק ההכתרה והמשיחה של מסי, הנראטיב שונה להעברת השרביט לאמבפה, שעשוי לשחזר את הישגו של פלה הצעיר שזכה בשני גביעים ב-1958 ו-1962. והכל החל באיבוד כדור של מסי. כדורגל. בלאדי. הל.
ממשחק ההכתרה והמשיחה של מסי, הנראטיב שונה להעברת השרביט לאמבפה שעשוי לשחזר את הישגו של פלה הצעיר שזכה בשני גביעים ב-1958 ו-1962. והכל החל באיבוד כדור של מסי. כדורגל. בלאדי. הל.
אין אף ענף שדומה בחשיבותו לכדורגל, אבל כדורגל בשיאו מזכיר קרבות אגרוף גדולים, ביחוד כשהמאמנים מאבדים שליטה על המשחק, וכל שער עשוי להיות מכריע. כל שער עשוי להיות הנוקאאוט וניתן להרגיש באוויר – ואצטדיון כדורגל ענק הופך להיות סגור ומחניק ברגעים כאלו כמו אולם עלוב במזרח לונדון – את הטסטוסטרון, הזיעה, ריח הדם והפחד.
כל התקפה יכולה להוביל לשער ניצחון או להתקפה מהירה מנגד ולהפסד והיו במשך 55 הדקות אתמול יותר מידי רגעים כאלו. שני המתאגרפים ניסו לנצח, ובסיבוב האחרון, למרות התשישות, החליפו מהלומות בלתי פוסקות. זו לבטח היתה ההארכה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל.
היו כל כך הרבה מצבי הבקעה, שינויי מומנטום, הברקות וטעיות, והנראטיב שהחליף ידיים שוב ושוב. מסי כבש בדקה ה-109 שער שאושר לבסוף על ידי הצוות ה-VAR בזכות כמה סנטימטרים של ישבן צרפתי שהצילו את לאטורו מרטינס מנבדל שהיה פוסל אותו והמעגל הושלם.
מסי כבש בדקה ה-109 שער שאושר לבסוף על ידי הצוות ה-VAR בזכות כמה סנטימטרים של ישבן צרפתי שהצילו את לאטורו מרטינס מנבדל שהיה פוסל אותו והמעגל הושלם
ב-1986 היה זה מארדונה שהוביל את ארגנטינה ליתרון של שני שערים למרות שלא כבש, המערב גרמנים השוו משום מקום ואז שחרר מספר 10 מסירה לבוראצ'גה שכבש את שער הניצחון. הפעם מסי כבש בעצמו אחרי הארכה עוצרת נשימה והתעלה על הקפטן האגדי.
או לפחות כך היה נדמה. פנדל נוסף לזכות צרפת הוביל לשער שלישי לזכות צרפת ואמבפה – השחקן השני שעושה זאת אחרי ג'ף הרסט האנגלי בגמר 1966. שער שהוביל לאחת השורות הגדולות בתולדות שידורי הכדורגל:
"זהו השלושער הראשון בתולדות גמרי גביע העולם שבו הכדור עובר את קו השער שלוש פעמים", אמר אלי מקויסט הפרשן הסקוטי של ITV. נוק אאוט לסקוטלנד על אנגליה.
בשלב זה שחקנים אמורים להתמוטט מעייפות, אבל שתי הקבוצות כמעט הבקיעו, רגע קולו מואני והדלת המסתובבת. רגע שבו האוויר כולו נשאב מראות הצופים בכל רחבי העולם. אלו עומדים לחגוג בצרחות ואלו מתקשים לנשום.
רגע הכאוס או אולי הסדר, שבו השוער הטוב יותר מהחלוץ מתעלה ומציל ושולח את נבחרתו לפנדלים שבהם יש לו יתרון. על פחות מזה הקימו אובליסקים בבונוס איירס ואירועים פחות דרמטים נרקמו בשטיחי קיר בצרפת.
פעם היו משחקי גמר שכאלו מוכרעים במשחק חוזר במקום פנדלים, ולא היה משחק גמר בתולדות הכדורגל מאז ישבו כמה אנגלים צעירים בפאב בקובנט גארדן וכתבו את חוקי המשחק שהיה ראוי למשחק חוזר במקום פנדלים.
פעם היו משחקי גמר שכאלו מוכרעים במשחק חוזר במקום פנדלים, ולא היה משחק גמר בתולדות הכדורגל שהיה ראוי יותר למשחק חוזר במקום פנדלים
אבל פנדלים היו גם היו. הנראטיב של מסי הושלם ושלטונות קטאר לא יכלו להתאפק מרגע אחד של גועל לקראת סיום והלבישו אותו בכותנת לילה מוזהבת.
זה לא היה הרגע שלהם. זה היה הרגע של מסי וארגנטינה ושל הכדורגל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם