גם לפני שרוסיה פלשה לאוקראינה, הכלכלה של מולדובה, מדינה שאין לה מוצא לים, מעולם לא הייתה חזקה במיוחד. כעת, עם האינפלציה הגואה ומחירי הדלק מרקיעי השחקים, הקהילה היהודית במדינה והפליטים האוקראינים שהגיעו אליה מתמודדים עם חורף קר ואכזרי.

"אנשים יקפאו למוות בחורף הזה. השאלה היא רק כמה", אומר לזמן ישראל הרב זושה אבלסקי, ראש חב"ד במולדובה שמספק סיוע לכמה מחברי הקהילה, בעודו עומד בפינת רחוב קפואה בבירה קישינב.

אף על פי שהיא לא צד במלחמה – באופן רשמי קישינב היא ניטרלית – הרפובליקה הסובייטית לשעבר שגובלת באוקראינה ממערב הושפעה ממנה בצורה משמעותית. בשבועות האחרונים, המדינה סבלה מהפסקות חשמל לפחות בשתי הזדמנויות שונות, בשל פגיעת הכוחות הרוסיים במתקני חשמל אוקראיניים המחוברים לרשת של מולדובה.

"כשהחשמל לא יציב באוקראינה, מערכת החשמל של מולדובה נכבית באופן אוטומטי כדי להגן על עצמה", אמר שגריר מולדובה בישראל אלכסנדר רויטמן לזמן ישראל בשיחה טלפונית.

הפסקת חשמל בקייב בעקבות פגיעת טילים רוסיים בעיר. גם החשמל במולדובה נפגע. 23 בנובמבר 2022 (צילום: AP Photo/Andrew Kravchenko)

רויטמן גם הדגיש כי אף על פי שמולדובה ניטרלית באופן רשמי, היא אינה עיוורת למה שמתרחש במדינה השכנה.

"מולדובה היא מדינה ניטרלית, אבל כשאנחנו רואים הפרות של החוק הבינלאומי או כשאנחנו רואים את אודסה מופגזת, כשאנחנו רואים את התוקפנות הרוסית כלפי אוקראינה – אנחנו אומרים בקול רם וברור שהמלחמה הזאת חייבת להיפסק", הוא אומר.

"מולדובה היא מדינה ניטרלית, אבל כשאנחנו רואים את אודסה מופגזת, כשאנחנו רואים את התוקפנות הרוסית כלפי אוקראינה – אנחנו אומרים בקול רם וברור שהמלחמה הזאת חייבת להיפסק"

הלחימה באוקראינה גם הזניקה את מחירי הדלק במולדובה – בכמה מקרים נרשמה עלייה של יותר מ-500% לעומת השנה שעברה – בעוד שגובה השכר נותר פחות או יותר זהה. רויטמן אומר כי הממשלה מנסה לפתור את בעיות הדלק והחשמל, אבל מכיר בכך שאין פתרונות מהירים.

נוסף על העלייה במחירי הדלק, שמקשה על התושבים עוד יותר לחמם את בתיהם בתקופת החורף המקפיא, מולדובה גם נפגעה קשות מהמשבר העולמי המתמשך.

"המצב הכלכלי במולדובה הוא חמור. אנשים בגרמניה מתלוננים על אינפלציה בשיעור של 10%. במולדובה זה יותר מ-34%", אומרת אלה בולבוצ'נו, נציגת מולדובה בג'וינט היהודי.

פליטים יהודים מאוקראינה נחים במקלט חירום בקישינב, מולדובה, 13 במרץ 2022 (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)

ישובה במשרדה במרכז הקהילה היהודית בקישינב, היכן שפעל פעם "בית הכנסת מעץ" ההיסטורי, בולבוצ'נו מציינת כי הקהילה עוד נאבקה במגפת הקורונה כשהמלחמה פרצה.

רוב התקציב של הג'וינט במולדובה, יותר מ-80%, מגיע מממשלת גרמניה – כחלק מהפיצויים שמשלמת ברלין לניצולי שואה – והשאר מגיע בעיקר מהקרן לידידות ומהפדרציות היהודיות של אמריקה.

מחירי הדלק הגבוהים הללו פירושם שגם אם יש גנרטור בנמצא, הפעלתו עלולה להיות יקרה מדי, אומרת יעל אקשטיין, הנשיאה והמנכ"לית של הקרן לידידות.

"אלה הם נושאים שאני מתמודדת איתם כל יום. העלות של הפעלת גנרטור עכשיו היא 50 דולר לשעה", אומרת אקשטיין. היא מוסיפה כי הקרן לידידות עוזרת לממן את שכרם של עובדי הסיוע של הג'וינט היהודי, שמרוויחים 300 דולר בחודש (שכר המינימום החודשי במולדובה עומד על 200 דולר בקירוב). "זה מה שמדיר שינה מעיניי, פשוטו כמשמעו".

"אלה הם נושאים שאני מתמודדת איתם כל יום. העלות של הפעלת גנרטור עכשיו היא 50 דולר לשעה. זה מה שמדיר שינה מעיניי, פשוטו כמשמעו"

מנכ"לית הקרן לידידות יעל אקשטיין עם מטוס עולים מאוקראינה שנחת בנתב"ג אחרי פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה, 6 במרץ 2022 (צילום: עמוד הפייסבוק של הקרן לידידות)

מקום מקלט לאוקראינים

נוסף על הקשיים שאזרחי מולדובה נאבקים בהם בעקבות המלחמה, המדינה גם משמשת מקום מקלט עיקרי לפליטים בשל מיקומה על הגבול עם אוקראינה, שנמצא מעבר לערים אודסה, מיקולאייב וחרסון.

לדברי רויטמן, כמעט 750,000 פליטים עברו במדינה מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-24 בפברואר 2022. רובם המשיכו למדינות אחרות באירופה – ואלפים הגיעו לישראל – אבל כ-80 אלף פליטים נשארו במולדובה, בעיקר נשים, ילדים וקשישים.

כמעט 750,000 פליטים עברו במדינה מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה. רובם המשיכו למדינות אחרות באירופה – ואלפים הגיעו לישראל – אבל כ-80 אלף פליטים נשארו במולדובה, בעיקר נשים, ילדים וקשישים

"מהיום הראשון למלחמה, מולדובה פתחה את הגבולות שלה לפליטים, ולא סגרנו אותם מאז", אומר רויטמן.

בין מאות אלפי הפליטים היו כ-65 אלף יהודים, לפי הערכת המרכז לאימפקט יהודי, שסיפק סיוע הומניטרי למולדובה מאז פרוץ המלחמה, לצד הארגון הישראלי סאסא סטון.

מולדובה, שהתפארה בעבר בקהילה יהודית של כ-100 אלף בני אדם, משמשת כיום בית לכמה אלפי יהודים בלבד, שרבים מהם קשישים וחלשים.

מרכז הקהילה היהודית בקישינב, מולדובה, 20 בנובמבר 2022 (צילום: יהודה ארי גרוס)

אבלסקי מחב"ד נזכר בשבועות הראשונים למלחמה, שבהם המוני פליטים אוקראינים חצו את הגבול למולדובה והקהילה הקטנה והמנומנמת שלו הייתה צריכה לזנק לפעולה.

יחד עם הקרן לידידות, הג'וינט היהודי וארגונים יהודיים נוספים במולדובה, חב"ד הקימה מחנות פליטים ובית חולים מאולתר. אבלסקי גם הפעיל את המטבח הכשר של בית הכנסת כמעט מסביב לשעון כדי לספק ארוחות לפליטים שעברו דרך קישינב – רובם יהודים, אבל לא כולם.

"כשאני מבקש ממישהו להניח תפילין, אני קודם כל שואל אותו אם הוא יהודי. אבל אתה לא שואל שאלה כזאת כשאתה מגיש מרק", הוא אומר, ומעריך כי כ-20% מהאנשים שקיבלו סיוע לא היו יהודים.

"כשאני מבקש ממישהו להניח תפילין, אני קודם כל שואל אותו אם הוא יהודי. אבל אתה לא שואל שאלה כזאת כשאתה מגיש מרק"

אבלסקי, שנולד בישראל ומחלק כעת את זמנו בין ארצות הברית ומולדובה, הגיע לקישינב לראשונה לפני כשלושים שנה, כשמסך הברזל נפל ואביו נשלח למדינה כשליח חב"ד הראשון. "כל הנוכחות שלנו כאן במשך שלושים שנה הייתה בשביל שנהיה מוכנים לזה", אומר אבלסקי.

הרב זושה אבלסקי, ראש חב"ד במולדובה, מימין, מדבר עם פליטים אוקראינים בבית הכנסת של חב"ד בבירה קישינב, 12 במרץ 2022 (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)

למרות שרובם המכריע של הפליטים היהודים שנכנסו למולדובה המשיך למדינות אחרות באירופה או לישראל, כמה מאות בחרו להישאר במדינה ולהמתין לסיום המלחמה מקרוב.

למרות שרובם המכריע של הפליטים היהודים שנכנסו למולדובה המשיך למדינות אחרות באירופה או לישראל, כמה מאות בחרו להישאר במדינה ולהמתין לסיום המלחמה מקרוב

ארגון הג'וינט, שמקיים פעילות נרחבת במדינות ברית המועצות לשעבר, ובכלל זאת באוקראינה ובמולדובה, אומר כי בתחילה הוא סיפק סיוע רב ככל הניתן לפליטים שהגיעו מאוקראינה, אבל עם האטת זרם הפליטים הוא עבר להכנת כמה "מרכזי משבר" שיהיו בהם גנרטורים, מזון, חימום ואינטרנט עבור אנשים במצוקה במולדובה.

בולבוצ'נו אומרת כי "מרכזי המשבר" האלה עשויים להפוך לחבל הצלה מכריע בחורף הנוכחי. "אנחנו זקוקים להם ליתר ביטחון", היא אומרת.

אולם הג'וינט מתרכז בעיקר במתן סיוע לנתמכים שלו, שהם בעיקר קשישים – פעמים רבות ניצולי שואה – ואנשים עם מוגבלויות, על בסיס קריטריונים נוקשים.

לדברי בולבוצ'נו, לארגון יש בדרך כלל 2,500 נתמכים כאלה, שזוכים לביקורים יומיומיים של עובדי הג'וינט ומקבלים חבילות סיוע. "הסיוע שאנחנו מספקים לנתמכים שלנו הוא חיוני ביותר עבורם", היא אומרת.

פליטים יהודים מאוקראינה מקבלים את אשרות הכניסה שלהם לישראל במקלט חירום בקישינב, מולדובה, 15 במרץ 2022 (צילום: פלאש90)

מבין מאות הפליטים האוקראינים היהודים שהתיישבו במולדובה, לפחות באופן זמני, כ-25 – "מספר שאפשר להתמודד איתו" – הפכו לנתמכי הג'וינט ומקבלים כעת סיוע ישיר על בסיס קבוע מהארגון, אומרת בולבוצ'נו.

משפחת קרמלווה

כמה מאותם נתמכים חדשים מאוקראינה הם בני משפחת קרמלווה: רופינה ואלכסנדר, בתם אולגה ובתה של אולגה, סופיה.

רופינה התגוררה בעיר הנמל האוקראינית מיקולאייב מאז שהייתה בת שנתיים, אז משפחתה חזרה לעיר לאחר שפונתה ממנה לאוזבקיסטן במהלך מלחמת העולם השנייה. בעלה אלכסנדר גדל בצ'רנוביץ שבמערב אוקראינה, ועבר למיקולאייב כדי לעבוד באחד מבתי החולים של העיר לאחר שהשלים את לימודיו בבית ספר לרפואה.

לומר שבני המשפחה אוהבים את מיקולאייב תהיה לשון המעטה. אולגה ורופינה מדברות על העיר במונחים רומנטיים. הן מתגעגעות לגני הוורדים שלה ולגן החיות שאליו נהגו לקחת את סופיה לפני תחילת המלחמה.

לומר שבני המשפחה אוהבים את מיקולאייב תהיה לשון המעטה. אולגה ורופינה מדברות על העיר במונחים רומנטיים. הן מתגעגעות לגני הוורדים שלה ולגן החיות שאליו נהגו לקחת את סופיה לפני תחילת המלחמה

משפחת קרמלווה, משמאל: סופיה, אולגה, אלכסנדר ורופינה, בדירתם בקישינב, 30 בנובמבר 2022 (צילום: יהודה ארי גרוס)

מיקולאייב, שיש לה נמל פעיל, הייתה אחת הערים שנפגעו בצורה הקשה ביותר בתחילת המלחמה, אבל בני משפחת קרמלווה בכל זאת ניסו להישאר בה, בין ההפצצות והאזעקות הבלתי פוסקות.

אולם לאחר כמה שבועות אולגה, שהיא אם יחידנית, החליטה שעליה לעזוב עם סופיה, והשתיים נמלטו למולדובה. תחילה הן שהו במרכז הקהילה היהודית בקישינב ולאחר מכן עברו למחנה פליטים מחוץ לעיר.

עם תחילת המלחמה, התוכנית המקורית של אולגה הייתה להגר לבריטניה, אבל הוריה לא היו יכולים לבוא איתן והיא לא רצתה להתרחק כל כך.

הוריה תכננו בהתחלה להישאר מאחור במיקולאייב, כך שאלכסנדר ימשיך בעבודתו כרופא. אולם באפריל הדירה שלהם נפגעה מרסיסים, שגרמו נזק לגג וניפצו את החלונות. באותו שלב, גם הם החליטו להימלט.

הוריה תכננו בהתחלה להישאר מאחור במיקולאייב, כך שאלכסנדר ימשיך בעבודתו כרופא. אולם באפריל הדירה שלהם נפגעה מרסיסים, שגרמו נזק לגג וניפצו את החלונות. באותו שלב, גם הם החליטו להימלט

אולגה חזרה למיקולאייב כדי לעזור להוריה לעזוב. הם השאירו כמעט הכול מאחור, למעט שני החתולים של המשפחה.

כוחות ההצלה של שירות החירום האוקראיני עובדים בזירת בניין שנפגע מהפגזת לילה במיקולאייב, אוקראינה, 11 בנובמבר 2022 (צילום: AP Photo/Efrem Lukatsky)

מאפריל ועד יוני הם שהו במחנה הפליטים מחוץ לקישינב. לאחר מכן עברו להתגורר במלון ג'מבו, שהושכר כמעט כולו על ידי הקרן לידידות למען עקורים מאז תחילת המלחמה.

באוגוסט, הג'וינט עזר להם לעבור לדיור ארוך טווח – דירה קטנה בגוש בניינים בסגנון סובייטי בקישינב. אף על פי שהדירה הולכת ומתמלאת ברכוש במהירות, הן חפצים שהצליחו להביא מאז מאוקראינה והן רכישות חדשות – יום לפני שהגעתי לביקור המשפחה קיבלה מהג'וינט שמיכות עבות לחורף – אולגה מדגישה כי הם רואים את המצב הזה כזמני בלבד.

"אנחנו לא רוצים להתיישב כאן. אנחנו עדיין מקווים ומחכים שהמצב ישתפר (באוקראינה) כדי שנוכל לחזור. אבל ההורים שלי, שהם קשישים, לא יכולים להישאר בבית בלי חשמל, בלי מים, בלי חימום", אומרת אולגה.

"אנחנו לא רוצים להתיישב כאן. אנחנו עדיין מקווים ומחכים שהמצב ישתפר (באוקראינה) כדי שנוכל לחזור. אבל ההורים שלי, שהם קשישים, לא יכולים להישאר בבית בלי חשמל, בלי מים, בלי חימום"

אף על פי שהמצב במיקולאייב השתפר במידת מה מאז שהכוחות האוקראיניים השיבו לידיהם את חרסון הסמוכה, עדיין אין בעיר אספקת חשמל סדירה או מים זורמים. בית הדירות שלהם עדיין עומד על תלו, אבל הוא ספג נזק נרחב וכל החלונות שלהם התנפצו. שכנים שנשארו בעיר משגיחים על המקום בשבילם.

בניין השלטון המקומי במיקולאייב אחרי הפגזה של הכוחות הרוסיים, 14 במאי 2022 (צילום: AP Photo/Francisco Seco)

אולגה, שהיא מטפלת בעיסוי בהכשרתה, מוצאת עבודות מזדמנות בקישינב ומתנדבת בג'וינט. הוריה עוזרים לה לטפל בסופיה, שעדיין צעירה מדי ללכת לבית הספר, ומלמדים אותה את אותיות השפה וחשבון בסיסי.

למרות שבני המשפחה שוהים במולדובה כבר במשך כתשעה חודשים, אפילו שיחה קצרה איתם מבהירה כי מיקולאייב נותרה ללא ספק מרכז חייהם. הם עוקבים בקביעות אחר התנאים בעיר, מדברים עם חברים שנותרו מאחור וקוראים את החדשות על הלחימה.

כשאני שואל אותה אם הם שקלו לוותר ולהתיישב במקום אחר – מולדובה, ישראל או מדינה אחרת באירופה או בצפון אמריקה – פשוט כדי להמשיך בחייהם, אולגה מעווה את פניה כאילו נשאלה אם היא שקלה לרוץ בשיא המהירות אל תוך קיר לבנים.

את התשובה שלה, שהסתכמה במילה אחת, הצלחתי להבין אפילו אני, ללא שום ידע בשפה האוקראינית: "ניֶיט" (לא).

גילוי נאות: הטיסות והמגורים של הכתב מומנו על ידי הקרן לידידות