מדובר בתרחיש בלהות: זוג פריזאי מוכר שטח אחסון במחסן לאדם רגיל למראה – מורה להיסטוריה לשעבר – ומגלה שהוא עובר לגור בו. אבל זה לא הכול, בני הזוג מגלים שהדייר החדש הוא מכחיש שואה ואנטישמי. אולם, חוקי הדיור בצרפת הופכים את פינויו לכמעט בלתי אפשרי.

המותחן הפסיכולוגי דובר הצרפתית "האיש במרתף", נכתב ובוים על ידי פיליפ לה גואי והוקרן לראשונה ב־27 בינואר בניו יורק לצד הקרנות מקבילות בלוס אנג'לס ובערים נוספות בארה"ב. "זה באמת קרה לזוג שאני מכיר", אמר יוצר הקולנוע לה גואי בריאיון לזמן ישראל.

בסרט, האדריכל סימון סנדברג (ז'רמי רנייה) ואשתו הטכנאית הרפואית הלנה (ברניס ביז'ו) עושים טעות ונותנים לז'אק פונזי (פרנסואה קלוזט) את המפתח למרתף שלהם בתמורה לתשלום ראשון – לפני שהם חותמים על חוזה ומעבירים את הבעלות בצורה חוקית.

לפי החוק הצרפתי, מסירת המפתח בתמורה לכסף נחשבת למכירה. בין מסירת המפתח לבין הפגישה במשרד עורכי דין בנוגע לחוזה, בני הזוג מגלים את תפיסות עולמו של פונזי. אולם, עכשיו כבר מאוחר מדי. פונזי, מורה להיסטוריה בתיכון – שפוטר כי לימד דברים לא נכונים – טוען שוב ושוב כי הוא פשוט לא מובן כהלכה.

ז'אק פונזי (פרנסואה קלוזט), מתוך הסרט "האיש במרתף" (צילום: Caroline Bottaro/Greenwich Entertainment)

לפי החוק הצרפתי, מסירת המפתח בתמורה לכסף נחשבת למכירה. בין מסירת המפתח לבין הפגישה במשרד עורכי דין בנוגע לחוזה, בני הזוג מגלים את תפיסות עולמו של פונזי

בעיניו, הוא רק הוגה עצמאי שפשוט שואל שאלות לגבי דברים שהעולם תופס כעובדות. לאט ובביטחון מתחיל פונזי להשפיע על בתם הנערה של בני הזוג סנדברג, ז'וסטין (ויקטוריה אבר). הוא גם מתחבר לשכנים בבניין עד שהדיירים האחרים מתחילים לפקפק במסוכנותו. הם אף עומדים לצדו מול הסנדברגים, הנואשים למצוא דרך חוקית להתמודד עם מכחיש השואה.

"אבל שלא כמו בסרט  – שם הבעל יהודי ואשתו לא – במציאות, שני בני הזוג יהודים", אומר הבמאי לה גואי. הבמאי מסביר כי בחר להציג אותם כבני זוג מעורבים משום שהוא לא יהודי. כמו כן, לדבריו, הוא מצליח בכך להראות שהכחשת שואה מסוכנת לא רק ליהודים – אלא לכולם.

"הסיבה הנוספת לערבוב התרבויות היא שהאישה הלא יהודייה יותר מוטרדת מהאנטגוניזם שלו. היא מגיבה הרבה יותר משום שזה מלחיץ אותה. בינתיים, הדמות הראשית – בעלה היהודי – מתייחס למצב יותר בקלות. הוא לא נאבק על הזהות שלו. זה נותן ניגוד והנגדה מעניינת בין שתי הדמויות", אומר לה גואי.

אולם, מהר מאוד מועמד קור הרוח של סימון סנדברג למבחן, בזמן שהמכשולים המשפטיים הניצבים בדרכו לפינוי פונזי הולכים ונערמים. כשהוא מגלה שבתו מושפעת מחובב תיאוריות הקשר – הזעם שלו מתפתח לכדי אלימות.

"אין משהו מסוכן יותר מדרך החשיבה של פונזי. יש לו סוג של מכובדות, חלקלקות. האלימות חבויה. את לא מרגישה שהוא אדם אלים כי הוא מציג את עצמו כקורבן"

השחקן קלוזט מגלם את פונזי היטב ובונה את המתח בין דמותו לבין סימון עד הפיצוץ הבלתי נמנע. קלוזט שומר את הצופים על הקצה, מציג את פונזי כאדם המאמין שמזלו נפגע – ומסתיר את המחשבות המטרידות שלו בנושא עינוי המשפחה היהודית.

"אין משהו מסוכן יותר מדרך החשיבה של פונזי לדעתי. יש לו סוג של מכובדות, חלקלקות. האלימות חבויה. את לא מרגישה שהוא אדם אלים כי הוא מציג את עצמו כקורבן. זאת כל האירוניה פה. בשנים האחרונות, היהודים היו הקורבנות, ועכשיו – באיזו דרך מעוותת – הוא הופך לקורבן של היהודים, המנודה. הוא בוחר להיות מנודה אבל מעמיד פנים שהוא קורבן של השיטה", אומר לה גואי.

הדמות של פונזי מושפעת ממכחיש השואה הצרפתי רובר פוריסון. פוריסון, שהיה מרצה לספרות צרפתית באוניברסיטת ליון, טען שלא היו תאי גזים באושוויץ ושהיהודים המגורשים מתו ממחלות ומתת תזונה. פוריסון פוטר מעבודתו ב־1991 ונתבע שוב אחרי שצרפת חוקקה חוק נגד הכחשת שואה ב־1990. פוריסון, חבר מוערך של אנטישמים בולטים, מת ב־2018.

"המקרה שלו מפורסם מאוד. הוא היה מאבות הביקורת החדשה וממייסדי שכתוב ההיסטוריה, אבל הוא היה פרופסור באוניברסיטה ולא עוד מורה מהשורה. היה לו תפקיד יוקרתי והוא הצליח לעבוד על הרבה אנשים במשך תקופה, בין היתר על העיתון המוביל לה מונד.

הזוג הלנה וסימון סנדברג (ז'רמי רנייה וברניס בז'ו), מתוך הסרט "האיש במרתף" (צילום: Caroline Bottaro/Greenwich Entertainment)

"הוא הצליח לפרסם מאמר שבו פקפק בעצם הקיום של אושוויץ. זה היה בשנות ה־70. זה היה הלם אמיתי לכולם", אומר לה גואי. במקרה אחר, מורה צרפתי פוטר, בדיוק כמו פונדי, בשל הכחשת שואה. וינסנט ריינו פוטר ב־2001 מעבודתו כמורה למתמטיקה אחרי שהדפיס והפיץ עלונים מכחישי שואה, אותם חילק לתלמידיו. הוא אף כלל שיעורי בית בנושא ספירת קורבנות מחנות הריכוז.

הוא ברח מצרפת אחרי שהורשע, אך נעצר בסקוטלנד ושם הוא מוחזק בהמתנה להסגרתו לצרפת השנה. בסרט "האיש במרתף", בני משפחת סנדברג פונים לכמה עורכי דין כדי לפנות את פונזי – וכל אחד מהם נוקט בעמדה אחרת.

"הם הצליחו להיפטר ממכחיש השואה על־ידי כך שהוכיחו שחוקי הנדל"ן לא מאפשרים לדייר לעשות צרכים במסדרון של מרתף. הוא גם השתמש בחשמל ובמים של הבניין – והפך להיות מטרד"

אחת מהם מיומנת בתביעת מכחישי שואה, אבל היא מזהירה את סימון סנדברג שזה יארך זמן רב. חבר עורך דין מסכים בסופו של דבר לקחת על עצמו את המקרה ומתכנן לגשת אליו בצורה אחרת. "עורך הדין התייחס לזה כמשחק והוא מתואר באופן הדומה מאוד לעורך הדין שבסופו של דבר הצליח לנצח עבור בני הזוג, בתום שלושה משפטים.

"הם הצליחו להיפטר ממכחיש השואה על־ידי כך שהוכיחו שחוקי הנדל"ן לא מאפשרים לדייר לעשות צרכים במסדרון של מרתף. הוא גם השתמש בחשמל ובמים של הבניין – והפך להיות מטרד. זה מה שיצר את כל השינוי", מספר לה גואי.

הבמאי פיליפ לה גואי (צילום: באדיבות המצולם)

"הסיפור על הצואה בסרט הוא סיפור אמיתי. בסופו של דבר עורך הדין הניח את הצואה המיובשת של הבחור על השולחן של השופט, וכך גרם לשופט להכריע לטובת בני הזוג", הוא אומר. לה גואי מנצל את ההזדמנות בסרט לחקור את ההבדלים בתוך משפחת סנדברג מבחינת היחס לזהותם היהודית, שמוארת באור חדש אחרי המשבר עם פונזי.

הלנה, שאינה יהודייה, הופכת מעורבת יותר מכל אחד בסיפור השואה המשפחתי – הן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינה רגשית. במקביל, אף שלוקח לסימון זמן להשלים עם הסיבות שבגינן הוא זועם על פונזי – אחיו הגדול דוד (השותף לבעלות על הדירה בפריז ביחד עם סימון ואימא שלהם) מוכן מייד לנקוט בגישה אגרסיבית.

"דוד הוא אדם הרבה יותר פיזי. הוא מכיר כל סנטימטר של ההיסטוריה המשפחתי. הוא יהודי מאמין. הוא הולך לבית כנסת. הוא מאוד פעיל במערכת היחסים שלו עם היהדות", מציין לה גואי. דוד מתאמן בקרב מגע. בסרט, בנו והבת של סימון, ז'וסטין, מצטרפים למועדון קרב מגע. זה כנראה רמז לא מעודן לכך שהפעם, במקרה של אנטישמיות, יהודים צריכים להגן על עצמם.

השפה הוויזואלית של "האיש במרתף" מלאה במטאפורות. למשל, כתם בחדר האמבטיה שהולך וגדל וניצב עיקש מול כל המאמצים להסיר אותו. למעשה, כל הנחת היסוד של הסרט היא מטאפורה רבת עוצמה

השפה הוויזואלית של "האיש במרתף" מלאה במטאפורות. למשל, כתם בחדר האמבטיה שהולך וגדל וניצב עיקש מול כל המאמצים להסיר אותו. למעשה, כל הנחת היסוד של הסרט היא מטאפורה רבת עוצמה. "הבסיס של הסרט הוא בעצמו מטאפורה. לא הייתי צריך להמציא כלום.

הלנה וסימון סנדברג (ברניס בז'ו וז'רמי רנייה) מוכרים את יחידת האחסון שלהם לז'אק פונזי (פרנסואה קלוזט) ומגלים שהוא אנטישמי (צילום: Caroline Bottaro/Greenwich Entertainment)

"הגבר הזה במרתף הוא מטאפורה לכל האינסטינקטים הבסיסיים של שנאה ובוז ואמביוולנטיות. כל הדברים האלה שאנחנו רוצים להדחיק ולהתעלם מהם בחיים – את הדברים האלה שמים במרתף. והאיש הזה הוא כמו סמל, מטאפורה למצב הזה. הייתי צריך לספר את הסיפור והמטאפורה דיברה בכוחות עצמה", אומר לה גואי.

לדברי הבמאי, אסור להתעלם ממילים ומעשים של מכחישי שואה בני זמנו וחובבי תיאוריות קונספירציה כמו פונזי, שעוברים משאילת שאלות לנטישת האמת, ההיסטוריה והמציאות. "העיוות של המחשבה אצל החבר'ה האלה… הם מעוותים את המציאות, אומרים שהדבר הזה לא קרה ושואלים אם באמת יש לנו הוכחות, אם אנחנו באמת יודעים את האמת.

"ככה לא מחפשים את האמת אלא משמידים אותה. זאת צורת חשיבה הרסנית לגמרי", אומר לה גואי. האנשים האלה יכולים להזיק בצורה משמעותית בזירה החברתית והפוליטית, אבל זה יכול להשפיע גם על דברים אינטימיים יותר.

הלחץ של ההתמודדות עם מכחיש שואה במרתף גרם לזוג שעליו מתבסס הסרט להיפרד. בסרט, בני הזוג סנדברג נפרדים אך בסוף חוזרים זה לזו. "הם מצליחים לחזור אחד לשנייה אבל רואים שהם פצועים", אומר לה גואי.