הכותרת לרשומה זו נשמעת לכולנו מעט בנאלית – הרי הבחירות הסתיימו והעם אמר את דברו. אבל למי ששכח: העם, שהוא לצורך העניין הריבון, מורכב מאתנו – אנחנו, את, אתה, אני, כולנו – האזרחים נושאי תעודות זהות ישראליות ללא הבדל גזע, דת מין או השתייכות פוליטית כלשהי. ומאז הבחירות, מה כולנו שומעים ללא הפסקה? רק סוגייה אחת: הרפורמה משפטית, המהפכה המשפטית.

העם שאמר את דברו מורכב מכולנו, בעלי תעודת הזהות הישראלית, ללא הבדל גזע, דת מין או השתייכות פוליטית. אך מאז הבחירות מה שכולנו שומעים ללא הפסקה הוא רק סוגייה אחת: הרפורמה משפטית

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כמובן שכל כלי התקשורת ללא יוצא מן הכלל, הן הכתובה והן המשודרת, דואגים לפמפם את הסוגייה הזו כאילו אין מחר.

הרשומה הזו אינה אמורה להכנס לפולמוס הציבורי בעניין. יתרה מכך – אני יוצא מתוך הנחה כי שני הצדדים צודקים והאמת הינה באמצע. אבל כולם מסיטים את מבטם מהנושא העיקרי – אנחנו הריבון, את ואתה, ימין ושמאל, וכולנו מבקשים: טפלו בנו באמת. טפלו בחיי היום יום שלנו, הפשוטים והבנאליים, ובבעיות שאנו נתקלים בהן בחיים האמיתיים של האזרח הקטן.

על סמך העובדות שאביא בהמשך מקננת אצלי ההרגשה שאנחנו, האזרחים מן השורה (להזכירכם – הריבון) פשוט "נשכחנו" בבית. ללא קשר להזדהותנו הפוליטית, ללא קשר לעמדותינו המצדדות בשמאל או בימין, וללא קשר לדתנו, לגזענו וללאום שלנו.

פשוט כולנו הפסקנו בשנים האחרונות – בכל הממשלות – להיות העניין החשוב ביותר במדינה. העניין שלשמו בחרנו בהם בכלל. הם, נבחרינו, נבחרו כדי לאפשר לנו לחיות חיים נעימים שלווים ולספק לנו את הפתרונות לחיים בכבוד. אולם לא כך הם פניי הדברים. וגרוע מכך – זה הולך ונהיה קשה יותר ויותר לחיות כאן בשנים האחרונות.

כולנו הפסקנו בשנים האחרונות להיות העניין החשוב ביותר במדינה. העניין שלשמו בחרנו בהם בכלל. הם, נבחרינו, נבחרו כדי לאפשר לנו לחיות חיים נעימים שלווים ולספק לנו את הפתרונות לחיים בכבוד

הבקשות אינן גדולות ובלתי ישימות. בסה"כ חפצי חיים נורמליים אנחנו במדינתנו. אנחנו לא מחפשים ג'ובים או תפקידים למשפחתנו ולמקורבינו. אנחנו רק מבקשים להזכיר כי אנחנו פה הריבון.

טפלו בנושאים של החיים עצמם החשובים לאזרח, כדי להקל עליו את היום יום מול מערכת בריאות קורסת הרעבה למשאבים, המתנה ל-MRI במשך ששה חודשים ומעלה, או המתנה ל-CT במשך ארבעה חודשים ויותר. טפלו באי היכולת להשיג בעל מקצוע בתחום בריאות הנפש אלא באופן פרטי בלבד.

טפלו בקשיים מול משרד החינוך בתחום של ילדים בעלי צרכים מיוחדים וילדי החינוך המיוחד. טפלו בקשיים מול משטרה ובטחון פנים שיובשו תקציבית במשך שנים, וטפלו בחוסר הביטחון שמורגש מידי יום כתוצאה מכך.

טפלו בסחבת מול ועדות התכנון והבנייה, שקבלת היתר הבנייה בהן לבית פרטי לוקחת בין 18-24 חודש.

טפלו בבעיות בהתנהלות משרד פנים, אוי לבושה אליה הגענו, כשנאלצנו להזמין ולחכות בתור 6 חודשים ויותר כדי להוציא או לחדש דרכון או תעודת זהות.

טפלו בבעיות מול משרד תחבורה כושל, שלא מסוגל לארגן שירות מכיל ומדייק לתחבורה ציבורית ברמה נאותה, הן של רכבת ישראל והן של אוטובוסים. אילולא כל אלה היו מתנהלים ברמת עולם שלישי – גם רמת הפקקים הייתה יורדת. פשוט, רבותיי הנבחרים, לא השארתם לנו ברירה אלא להמשיך לנסוע ברכבנו הפרטי.

הבקשות אינן גדולות ובלתי ישימות. בסה"כ חפצי חיים נורמליים אנו במדינתנו, לא ג'ובים או תפקידים למקורבינו. אבל אנחנו הריבון, אז טפלו בנושאים החשובים של החיים עצמם כדי להקל עלינו את היום יום

טפלו בבירוקרטיה הבלתי נגמרת מול רשויות: רשות המיסים וביטוח לאומי. הרי לנוכח מצבם העגום קמו חברות פרטיות שתפקידן לייצג את האזרח הקטן מול אותן רשויות, ושוב השירות זמין רק מי שידו משגת. הרי אם היחס היה מכיל, ענייני, מקצועי ומגלה פתיחות לאזרחים – לא היה צורך בהם.

רק השבוע פורסם דו"ח מבקר המדינה לגבי בני הגיל השלישי, ואני מצטט:

"רוב התלונות של הגיל השלישי הן נגד ביטוח לאומי ומשרד התחבורה. […] עלינו לפשט את ההליכים הבירוקרטים ולהקל במידת האפשר על מי שמתקשה לממש את זכויותיו".

הם מתקשים להתרגל למעבר לדיגיטל, וסובלים מזלזול ומחוסר התחשבות כשהם זקוקים לשירות מהגופים הציבוריים: נציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה מפרסמת דוח מיוחד שחושף את הקשיים והחסמים של בני הגיל השלישיhttps://t.co/X4b3ablZqQ pic.twitter.com/M5U5WKrrqu

— משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור (@MevakerGov) February 7, 2023

רק כדי לסבר את האוזן של כולנו במספרים – על פי משרד מבקר המדינה אוכלוסיית ישראל עוברת תהליך הזדקנות. היום 12% מהציבור במדינה הם בני 65 ומעלה. לפי התחזיות, עד 2040 יחיו במדינה למעלה מ-2 מיליון בני הגיל השלישי, 14.2% מאזרחי ישראל. האם מישהו היום נותן את דעתו עליהם? התשובה ברורה.

נבחרים יקרים מכל המחנות כולם: עליכם לעצור רגע ולחשוב עלינו. איננו מבקשים דברים ברומו של עולם אלא דברים בסיסיים עבורנו ועבור ילדינו ונכדנו – חיים של כבוד והערכה הדדית גם מצדכם. אנחנו מבקשים הכרה בכך שאנחנו הריבון וכי אתם נבחרתם בזכותנו לתפקידכם וכולנו באותה הסירה.

בשכונה שכולנו חיים בה מביטים שכנינו ואוייבינו בהנאה צרופה שרק הולכת ומתעצמת, ואומרים לעצמם: אנחנו לא הצלחנו במשימה לפגוע בהם, אבל הם עושים זאת לעצמם טוב יותר.

נבחרים יקרים מכל המחנות: עליכם לעצור רגע ולחשוב עלינו. איננו מבקשים דברים ברומו של עולם אלא דברים בסיסיים עבורנו ועבור ילדינו ונכדנו – חיים של כבוד, והערכה הדדית גם מצדכם

ונזכור כולנו כי לא ניתן לשכוח אותנו בבית, משום שאחרי הכל מדינת ישראל היא הבית והמקום היחיד שאנחנו מרגישים בו בית. כך חינכנו את ילדינו ומקווים להצליח להנחיל זאת גם לנכדנו.

אלי גייר בן 65+, נשוי +4 ילדים ו-4 נכדים. תושב בארותיים שבעמק חפר. בעבר היה בעל תפקיד ניהולי בכיר וכיום מגדל עצי מורינגה, כותב להנאתו סיפורים ושירה ובין לבין מטייל למקומות מיוחדים בעולם.