נניח שבמדינה בה הציבור מתחלק לשני גושים, ישנה הבנה שהכרעה בכוח הזרוע תגבה מחיר יקר משני הצדדים וכי חילוקי דעות יקרו בתדירות גבוהה ועל כן זה לא פרקטי להילחם כל פעם מחדש.
האזרחים הגיעו להבנה שיש להקים משטר "דמוקרטי" בו החלטות מתקבלות על פי הכרעת רוב האזרחים. הואיל וזה לא פרקטי לערוך משאלי עם על כל נושא ונושא, האזרחים הסכימו להקים מערכת מייצגת – פרלמנט, שייבחר בהכרעת רוב.
נניח שבמדינה בה הציבור מתחלק לשני גושים, ישנה הבנה שהכרעה בכוח הזרוע תגבה מחיר יקר משני הצדדים וכי חילוקי דעות יקרו בתדירות גבוהה ועל כן זה לא פרקטי להילחם כל פעם מחדש
לפני שהולכים לבחירות הראשונות, אזרחים בשני הגושים חוששים ממה שעתיד לקרות לאחר שאחד מהם יזכה ברוב והשני יהיה מיעוט. האם כעת המיעוט יהיה כפוך להחלטות הרוב לנצח? ובכלל, להסכים לקבל הכרעות רוב בעשרות אלפי החלטות להן אינך מסכים זו הקרבה עצומה ויש להסכים על תמורה הולמת לצד המיעוט.
למה להגן על הבחירות?
הצדדים מבינים שזה לא מספיק וששיטה כזו מסכנת את המיעוט. הוא עשוי לצאת פראייר מוחלט. מדוע? אולי הרוב יחליט שיותר אין בחירות ועל כן הוא יישאר במיעוט כל חייו?
שני הגושים מסכימים לעקרון הבא: המיעוט יסכים לקבל את הכרעת הרוב, בתנאי שנחוקק קודם חוק בו הבחירות מתקיימות אחת ל-4 שנים כך שיהיה למיעוט סיכוי להיות רוב בעוד 4 שנים. מסתבר שעדיין אין הסכמה להקים דמוקרטיה כי שני הצדדים חוששים שהרוב ישנה את החוק לאחר הבחירות כדי להנציח את המצב.
אז מה עושים?
מסכימים להקים בית משפט "עליון", שיוכל לבחון האם החלטת הרוב לבטל את הבחירות הבאות או לדחות אותן אינה "דורסת" את המיעוט שהסכים לקבל את הכרעת הרוב, ובמידה שזה צעד דורסני יהיה רשאי לבטל את החוק הזה כדי לשמור על כללים הוגנים. האם כעת אפשר להסכים על "דמוקרטיה"?
הצדדים בדמוקרטיה מבינים שהכרעת הרוב זה לא מספיק וכי היא מסכנת את המיעוט. הוא עשוי לצאת פראייר מוחלט. מדוע? אולי הרוב יחליט שיותר אין בחירות ועל כן הוא יישאר במיעוט כל חייו?
מסתבר שיש בעייה נוספת – איך ייערכו בחירות? מי יפקח עליהן? מי יקבע את התוצאות? המיעוט יחשוש שהרוב השולט יקבע בחקיקה שלא כל אזרח רשאי לבחור או להבחר, יקל על בחירה באזורים בהם יש לו רוב וישים מכשול באזורים בו הוא במיעוט.
בקיצור כדי לא לצאת פראיירים חייבים האזרחים להסכים על חוק בחירות שייקבע נוהלים הוגנים, מוסכמים מראש, כדי שיהיה סיכוי הוגן לכל צד לפני הבחירות.
ומי ינהל את הבחירות הבאות?
הצד שזכה בבחירות הראשונות כמובן. אז הצדדים חוששים מרמאות מכוונת של הרוב ומסכימים שתהיה ועדת בחירות המורכבת מנציגי שני הגושים, אך כזו שיעמוד בראשה שופט עליון אשר יכריע בכל ויכוח שיתעורר.
כמו כן חייבים להסמיך את בית המשפט העליון לפסול כל שינוי לא הוגן בחוק הבחירות, לאחר שנקבע זוכה בבחירות הראשונות. שוב הגענו להכרח להסמיך את בית המשפט העליון לפסול חוקים המפרים את ההוגנות בכל הקשור לבחירות ולניהולן.
למה להגן על עצמאות בית המשפט העליון?
זהו זה! אך האם זה מספיק? שואל את עצמו האזרח. האם אפשר יהיה "לדפוק" אותי לאחר שייקבע בבחירות מי הרוב? האם זה נכון להסכים לקבל את הכרעת הרוב מעתה והלאה? כמובן שלא!
אולי השלטון ימנה את בית המשפט העליון ויכניס לשם עושי דברו ורצונו? אולי האנשים שימונו יהיו תלויים ברצונו של הרוב השולט? הוא יכול להדיחם, למנוע את קידומם ולתת בונוסים למי שתומך בשינויי חקיקה המפרים את ההוגנות הבסיסית המובנת לכל אחד.
האם אפשר יהיה "לדפוק" אותי לאחר שייקבע בבחירות מי הרוב? האם זה נכון להסכים לקבל את הכרעת הרוב מעתה והלאה? כמובן שלא! אולי השלטון ימנה את בית המשפט העליון ויכניס לשם עושי דברו ורצונו?
ברור שהחשש מוצדק. אז חייבים ליצור מנגנון בחירת שופטים לבית המשפט העליון ובערכאות אחרות המבטיח אי תלות של השופטים בצד השולט. חייבים להקים ועדת מינויים שמעבר לבחינת כישורים אישיים של המועמדים יהיו בה נציגי השלטון, נציגי המיעוט ונציגים "מומחים" אחרים כמו לשכת עורכי הדין ו/או האקדמיה. כל זאת כדי ששופטים שייבחרו יצטרכו להיות מוסכמים על ידי מגוון אנשים שאינם רק מהצד השולט, ואשר לצד השולט אין שם רוב אוטומטי (בהנחה סבירה שכל מי ששולט ירצה שיהיה לו רוב אוטומטי של עושי דברו).
דאגנו לבית המשפט העליון, אך הוא תלוי מאד בעומד בראשו. אז מי יוביל את בית המשפט העליון? האם השליט ימנה אותו? זה שוב מסוכן למיעוט. ניתן לערוך הגרלה עיוורת או לקבוע את נשיא בית המשפט העליון על פי שיטת הסניוריטי (הוותק שצבר בבית המשפט העליון מעיד על היותו בעל הניסיון הרב ביותר בעת המינוי). זו שיטה אוטומטית שהופכת את השופט הנבחר לבלתי תלוי ברצונו של השולט ואינו חייב לו נאמנות.
טוב – נראה שהגנו על עצמנו וכעת אפשר להסכים על "דמוקרטיה"? עדיין לא, אומרים האזרחים.
גם אם הגנו על עצמנו כנגד "תרגילים" לא הוגנים של הרוב בנושא הבחירות ועצמאות בית המשפט, עדיין יכול הרוב להיות לא הוגן כלפי המיעוט. חייבים להציב לרוב עוד בלמים על מנת שנסכים לקבל את הכרעתו. חייבים לפקח על החקיקה שלו ועל החלטותיו המנהליות. הרוב יחוקק ויחליט ואנחנו, שני הצדדים, מסכימים שיהיה גוף שיבדוק האם החוקים הוגנים והאם החלטות מנהליות הנן סבירות.
דאגנו לביהמ"ש העליון, אך הוא תלוי בעומד בראשו. אז מי יוביל את ביהמ"ש העליון? האם השליט ימנה אותו? זה שוב מסוכן למיעוט. ניתן לערוך הגרלה עיוורת או לקבוע את נשיא ביהמ"ש העליון בשיטת הסניוריטי
מי יחליט? שוב הגוף הבלתי תלוי שבחרנו להקים – בית המשפט העליון. מה הוא יבדוק? עקרונות של הוגנות בחקיקה ובהחלטות מנהליות. למשל אם יחקקו שיש לתעדף כלכלית את אלו שתמכו ברוב, אז בית המשפט יפסול זאת כי זה אינו הוגן.
אם תחליט הממשלה החלטה מנהלית יבדוק בית המשפט האם היא הוגנת: האם זה נעשה למטרה ראויה, האם אין דרך אחרת סבירה, והאם דאגו להקטין את הנזק לצד הנפגע. האם בכלל ההחלטה סבירה – למשל האם היא פרסונלית או נועדה להיטיב עם קבוצת אנשים מסויימת ללא הצדקה? האם היא רטרואקטיבית ונועדה להגן על מי שפגע בציבור? האם היא שומרת על שוויון סביר בין האזרחים?
ושוב, ברור שעל מנת לשמור על הוגנות במערכת שבה יש צד שולט וצד שמסכים לקבל את הכרעת הרוב, יש להסמיך גוף בלתי תלוי וישר ככל שניתן לפסול חוקים והחלטות המפרות את העסקה הדמוקרטית, שהיא קבלת הכרעת הרוב תמורת הוגנות ושמירת זכויות המיעוט.
למה צריך יועצים משפטיים בלתי תלויים?
אז אפשר כבר ללכת להצביע? עדיין לא!
הרוב השולט מבצע כמות החלטות אדירה ומחוקק חוקים ותקנות בכמות שאף בית משפט לא יכול לבדוק לעומק את כולן. חייבים לבזר את סמכויות ההגנה על האזרח מפני שרירות השלטון.
הרוב השולט מבצע כמות החלטות אדירה ומחוקק חוקים ותקנות בכמות שאף בית משפט לא יכול לבדוק לעומק את כולן. חייבים לבזר את סמכויות ההגנה על האזרח מפני שרירות השלטון
דרך טובה היא להקים גוף בלתי תלוי של יועצים משפטיים, הנבחרים אף הם בוועדות בלתי תלויות ככל האפשר וכפופים – לא לשלטון אלא ליועץ המשפטי הראשי – היועץ המשפטי לממשלה. הם יעסקו במגוון ההחלטות המנהליות והצעות החוקים והתקנות שעורכות כל הרשויות של השלטון.
דעתם תהיה קובעת. הם לא מחליטים במה לטפל ואילו פתרונות לתת לבעיות שצצות – את זה יעשה השלטון הנבחר. הם יודיעו לאותו שלטון (שר, מנהל ובעלי שררה אחרים כמו משטרה, צבא, רשות מסים וכד') האם ההחלטה שהוא רוצה להחליט או החקיקה והתקנה שברצונו להעביר הנן חוקיות. כלומר שומרות על ההוגנות, השוויון בפני החוק וגם על הסבירות שלהן (האם הן לצורך ראוי, האם אין דרך אחרת והאם הפגיעה הנה מינימלית).
דעתם תקבע ותחייב את הרשות, ועצמאות היועצים תבטיח את יכולתם לשמור על זכויות המיעוט. הם לא מחליטים אלא רק בודקים אם מה שהוחלט עומד בתנאי ההוגנות הבסיסיים. השלטון יכול כמובן לערער על החלטות אלו בפני היועץ המשפטי לממשלה או בבית המשפט הרלוונטי אך עד אז יש מי שמגן עלינו המיעוט שהסכים לקבל את הכרעת הרוב.
דמוקרטיה היא עסקה
אפשר להרחיב ולתת דוגמאות רבות ליישום של ההגנות הללו ולא נעשה זאת כאן. כל אחד מהקוראים יכול להוסיף ולהרחיב כרצונו, אך צריך להיות ברור ש"דמוקרטיה" הינה עסקה בין שני צדדים. המיעוט יקבל את הכרעות הרוב אך הרוב מקבל על עצמו מגבלות של הוגנות, שוויון, סבירות, קיום מוסדות בלתי תלויים בו עם כוח לפסול החלטות.
צריך להיות ברור ש"דמוקרטיה" הינה עסקה בין שני צדדים. המיעוט יקבל את הכרעות הרוב אך הרוב מקבל על עצמו מגבלות של הוגנות, שוויון, סבירות, קיום מוסדות בלתי תלויים בו עם כוח לפסול החלטות
שלטון המפר הסכמות אלו, שלטון הטוען שבית המשפט לא רשאי לפסול חוקים, החלטות וכדומה, שלטון הרוצה לפטר את שומרי הסף המשפטיים והכלכליים ולהכפיף רשויות עצמאיות כמו המשטרה לשלטון עצמו ברמה הפרטנית – מפר את ההתחייבות הבסיסית בעסקה הנקראת "דמוקרטיה" ועל כן אינו רשאי לצפות שהמיעוט יקבל את הכרעותיו.
מכיוון שאלו עקרונות היסוד של ה"עסקה" הנקראת דמוקרטיה – שינויים בכל ההסכמות הבסיסיות המאפשרות למיעוט להתחייב לקבל את החלטות הרוב, הינן לא פחות מביטול העסקה הדמוקרטית ושקולות להפיכה שלטונית ולהקמת דיקטטורה ללא הוגנות, איזונים ובלמים שמעתה והלאה יכולה לעשות כל מה שברצונה.
ישנן עוד רשויות וישנם רגולטורים עצמאים שממנה השלטון, וגם לגביהם ישנה ההסכמה הבסיסית שכוחם מוגבל, נתון לפיקוח של ייעוץ משפטי ולערעור בפני בתי המשפט (בנק ישראל, רשות המיסים, רשות שוק ההון ורשויות פיננסיות אחרות, שב"כ, משטרה וצה"ל).
אוסיף כאן כמה מילים לגבי המשטרה וצה"ל. למשטרה כוח רב כלפי האזרחים, ועל כן מחוייבת בדמוקרטיה ההפרדה בין השר הממונה עליה לבין סמכויות הביצוע של המשטרה. זה חייב להיות קיר ברזל חסין מהשפעות. ברור שזה לא קל ואין במציאות נתק כזה.
כל פגיעה בו ותוספת סמכויות פרטניות לשר במישור המבצעי מסכנות את הדמוקרטיה ישירות. גם עם המחיר הינו חוסר יעילות של המשטרה (לדעת השר). המחיר של ההתערבות הוא משטרה בשירות השר והשליט שיכולה להגיע לכל אחד מהאזרחים בטענות שווא ולהרוס את חייו, רק כי הוא בדעות אחרות מהשלטון.
מכיוון שאלו עקרונות היסוד של ה"עסקה" הנקראת דמוקרטיה – שינויים בהסכמות הבסיסיות שאפשרו למיעוט להתחייב לקבלת החלטות הרוב, הן לא פחות מביטול העסקה הדמוקרטית ושקולות להפיכה שלטונית דיקטטורית
לגבי צה"ל, החוק הנוכחי אומר שצה"ל כפוף לממשלה כאשר מפקדו הינו הרמטכ"ל. כל חלוקת סמכויות אחרת, המקנה שליטה בצה"ל ישירות על ידי גוף שאינו הרמטכ"ל, הופכת את הצבא לפוליטי ותביא להרס הנכונות לשרת בו או לקבל מרות פוליטית, ובכך להחליש את ההגנה על המדינה.
לא צריך להיות פרופסור כדי לכתוב את המאמר הזה והוא נובע מעקרונות ראשוניים של הגינות, שכל ישר וצורך להבטיח את זכויות הצד המפסיד תמורת נכונותו לקבל את הכרעת הרוב.
שתי הערות על שגיאות הרווחות בציבור
אסיים בשתי הערות על שגיאות הרווחות בציבור:
1
האחת טוענת "שהרוב בחר!" אין צורך להוסיף שזה לא רלוונטי, כי "דמוקרטיה" הינה עסקה בין רוב למיעוט, והרוב אינו רשאי לעשות הכל אלא במגבלות שהן חלק מובנה והכרחי בעסקה.
2
ההערה השנייה מופצת בציבור לגבי ההתנתקות: "בית המשפט לא הגן עלינו מפני גירוש". גם זו שגיאה נפוצה. בית המשפט אינו אמור להחליט במקום הממשלה. הממשלה החליטה על ה"התנתקות".
בית המשפט נזקק לעניין ובדק:
- האם זו החלטה לתכלית ראוייה (החליט שלממשלה יש זכות לחשוב שזה יביא לתהליך ראוי כמו שלום והסכם, יאפשר לממשלה להגן יותר טוב על אזרחיה שהיו מפוזרים בשטח עוין מאד).
- האם אין דרך אחרת. בית המשפט הכריע כי לא הייתה דרך אחרת (למעשה היה רצוי יותר לבצע "התנתקות" עם הסכמות של הצד השני אך הממשלה טענה שאינה יכולה להגיע להסכמות כאלו).
- ובית המשפט דאג והכריח את הממשלה להפחית ככל האפשר את הנזק לנפגעי ההתנתקות במישור הכלכלי וגם במישור החברתי /קהילתי).
לגבי הטענה כי "הרוב בחר!" אין צורך להוסיף שזה לא רלוונטי. "דמוקרטיה" הינה עסקה בין רוב למיעוט, והרוב אינו רשאי לעשות הכל, אלא במגבלות שהן חלק מובנה והכרחי בעסקה
ולסיכום: דמוקרטיה הינה שיטת משטר בה החלטות מתקבלות על ידי רוב העם בכפוף לשמירה על זכויות המיעוט. אי אפשר להפריד בין ההתחייבויות הדו-צדדיות הללו.
פרופ' דורון חבצלת הוא פיזיקאי, גמלאי של מוסדות הוועדה לאנרגיה אטומית, פרופ' בפקולטה להנדסה באוניברסיטת בן גוריון בנגב ועמד בראש ארגון סגל המחקר במשרד ראש הממשלה, במשרד הביטחון וברפא"ל במשך כ-20 שנה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם