רבים רואים את השינוי הדרמטי שמובילה הממשלה כפעולה לא לגיטימית, שנועדה לשחוק את הדמוקרטיה ולשנות הלכה למעשה את שיטת המשטר.

לציבור המתנגדים אף ברורים המניעים של הממשלה ושל זה העומד בראשה, לביצוע הרפורמה הסודקת את החברה הישראלית עד כדי שבר של ממש. הם תולים זאת בצבר החשדות וכתבי האישום התלויים ועומדים כנגד נתניהו שאינם מותירים לו כל מוצא אלא באמצעות שינוי כללי המשחק.

רבים רואים את השינוי הדרמטי שמובילה הממשלה כאקט לא לגיטימי, שנועד לשחוק את הדמוקרטיה ולשנות את שיטת המשטר. לציבור המתנגדים אף ברורים מניעי הממשלה והעומד בראשה לביצוע הרפורמה

במסגרת הכללים החדשים תוכל הממשלה באופן עקיף להשפיע על ההחלטות הרלוונטיות לגורלו של רה"מ, ומכאן תיסלל הדרך לחילוצו של בנימין נתניהו מהסבך הפלילי.

בין אם מקבלים את הטענות הללו או מתנגדים להן, אין ספק שלא היה עולה בידו של ראש הממשלה להוביל מהלך כה דרמטי ללא הכוח הפוליטי הרב שמקנה לו הקואליציה הנוכחית, המושתתת על הברית עם המפלגות הדתיות על כל גווניהן. לא זאת אף זאת, נראה שהשותפים לברית זו אינם "הליכוד" והדתיים, אלא נתניהו והדתיים. כלומר, המפלגות הדתיות קשרו את גורלן בזה של האיש נתניהו וספק אם היו עושים כן, אם היה עומד בראשות הליכוד אדם אחר.

העיקרון העומד בבסיס השיטה לגיבוש קואליציה הוא שקבוצות פוליטיות שונות, המסוגלות להגיע להסכמה באשר לקידום האינטרסים המשותפים, יחברו כדי להקים ממשלה. גם כאשר אין זהות אינטרסים, עדיין נדרשת סובלנות רבה מצד כל שותפה בקואליציה למאמצי הקידום של האינטרסים של שותפה אחרת. בהעדר סובלנות זו, אין תוחלת לשת"פ הנדרש כדי להקים ממשלה.

די להכיר במעט את השותפים לקואליציה הנוכחית כדי לקבוע שאיננה טבעית ואף נוגדת את המהות האידיאולוגית של שותפיה. מחד, נתניהו החילוני, השכלתן, בוגר מערכת ההשכלה המערבית ומאידך, הח"כים השמרניים מהמפלגות הדתיות אשר בזים לחילוניות ולתרבות המערב וחלקם אף סולדים מהשכלה חילונית בכלל.

מהיכרות עם שותפי הקואליציה ניתן לקבוע שאינה טבעית ואף נוגדת את המהות האידיאולוגית של שותפיה. מחד, נתניהו החילוני והשכלתן, ומאידך, הח"כים השמרניים מהמפלגות הדתיות הבזים לחילוניות

מעניין אם כך לברר את נקודת הזמן שבה הפך נתניהו, אשר בעת כהונתו כשר אוצר נחשב לאויב בקרב הפוליטיקאים החרדים (בעיקר על רקע קיצוץ קצבאות הילדים) – ליקיר המפלגות הדתיות. הגיעו דברים לידי כך שהפוליטיקאים הדתיים-חרדים אף משתמשים בשמו כדי לגייס קולות לרשימותיהם, בהבטיחם מראש שפניהם לשת"פ מלא עם נתניהו בלבד. בהקשר זה די להזכיר את סיסמת הבחירות של מפלגת ש"ס: "נתניהו צריך אריה חזק לידו".

ובכן מדובר כנראה בתהליך שבירת הכלים, בו החל נתניהו בתגובה לשלל החקירות הפליליות שנפתחו כנגדו. כבר במהלך חקירת פרשת עמדי הטיח נתניהו בחוקרים: "אין לכם דעה קדומה, יש לכם מלכתחילה דעה סופית", כלומר, אימץ את תפקיד הקורבן הנרדף. הוא המשיך בזאת גם בפרשת ביביטורס, במהלכה טען  ש"אין גבול לניסיונות להפיל את שלטון הליכוד בראשות נתניהו כולל שימוש באמצעים פליליים".

כחלוף השנים והתרבות החקירות החריף נתניהו את ההאשמות כלפי רשויות החוק עד כדי הפיכתן לעברייניות של ממש, אשר נועדו יחדיו (עם העיתונות) להפיל "ראש ממשלה מכהן".

כחלוף השנים והתרבות החקירות החריף נתניהו את ההאשמות כלפי רשויות החוק עד כדי הפיכתן לעברייניות של ממש, אשר נועדו יחדיו (עם העיתונות) להפיל "ראש ממשלה מכהן"

טענות חמורות אלו מצד ראש הממשלה כלפי מוסדות המדינה טרם נשמעו במחוזותינו מאז קום המדינה. הייתה זו חציית קו אדום, לפיה בכיר נבחרי הציבור משתלח במערכות ציבוריות (שחלק ניכר מראשיהן מונו על ידו) ואף מסית כלפי פקידי ממשל ועובדי ציבור.

אלא שקו נוסף נחצה כאן. הקו המעמדי המפריד בין האיש ששמו נכרך באופן טבעי לשלטון ולכוח, לבין הציבור החרדי אשר ראה באותם מוסדות שלטון וכוח אויב מר. בעיקר מתייחס ציבור זה בניכור רב לגורמי אכיפת החוק עם טינה מיוחדת לבג"ץ, אשר מואשם על-ידם בהתנכלות מכוונת לאורח החיים החרדי ולצרכיו.

מבלי לייגע את הקורא בהפרכת תחושות אלו, אין להכחיש את קיומן. גם הציבור הדתי-לאומי פיתח עם חלוף השנים התנגדות מובנית לפסיקות בג"ץ, ולו רק משום שפסיקותיו נוטות לצד הליברלי דמוקרטי, שלא תמיד הלם את ציפיותיו של ציבור השואב את ערכיו ממקורות דתיים, אמוניים ואף משיחיים.

מכל מקום, כיוון שעלה בידו של נתניהו לעטות אצטלה של נרדף ע"י מערכת המשפט, מיד נעטף הוא באחוות נרדפים מצד הציבור הדתי-לאומי והחרדי כאחד.

כראש ממשלה וכמנהיג בלתי מעורער במפלגת השלטון, מחזיק נתניהו בעמדת הכוח האולטימטיבית, שבמסגרתה יכול הוא להיטיב עם ציבור זה כאוות נפשו. כל הנושאים הקרובים לליבם של המפלגות הדתיות והחרדיות נתונים לשליטתו הבלעדית של ראש הממשלה. החל בסוגיות דת ומדינה, עבור דרך מגוון הטבות כלכליות שניתן לחלק וכלה בהחלטות הנוגעות להתיישבות בשטחי יו"ש.

נתניהו מחזיק בעמדת הכוח האולטימטיבית, שבמסגרתה יכול הוא להיטיב עם ציבור זה כאוות נפשו. כל הנושאים הקרובים ללב המפלגות הדתיות והחרדיות נתונים לשליטתו הבלעדית של רה"מ

למעשה, יכולתו של נתניהו לגרום לציבורים שונים החשים מקופחים (חרדים, מזרחים, עולים חדשים) לראות בו את מושיעם, הופגנה כבר בבחירות הראשונות בהן נבחר נתניהו לראשות הממשלה, ב-1996. אז התגייסו צעירי תנועת חב"ד כמו גם החרדים הליטאים (בהוראת מנהיגם הרב שך) להצביע כאיש אחד לנתניהו.

נתניהו השכיל לרתום את אהדתם של אלו למרות הפרשיות השונות שנקשרו לשמו, ועל אף שנתפש בעיניהם כחילוני עשיר (לא מוסרי במיוחד) שאורח חייו הנהנתני רחוק הן מהדת והן ממצביעי מפלגות אלו. שיעור העוני אצל המשפחות החרדיות עומד על כ-%42, רחוק ממנו כמזרח ממערב. יכולת זו השתכללה עם השנים והתעצמה מאוד מרגע שנתניהו סימן את מערכת המשפט והעתונות כארגונים שעשו יד אחת כנגדו.

ואכן, משראה שהציבור הדתי אימץ אותו אל חיקו, בחר נתניהו לגייס את כוחם האלקטורלי (32 מנדטים כיום) ולכרות איתם ברית פוליטית, שמחירה משולם מתקציב המדינה באמצעות ממון רב המיועד לשימור ואף לחיזוק אורח החיים הדתי בכלל והחרדי בפרט.

רה"מ בנימין נתניהו ואשתו שרה בביקור בכותל המערבי, 1 לינואר 2023 (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

יש לשים לב שהמחירים הפוליטיים לא כוללים קידום יוצא דופן של ערכים לאומיים החשובים למפלגות הדתיות-לאומיות, כמו הרחבת התנחלויות וכיו"ב. זאת משום שבעוד ששינוי צביון המדינה לבעלת אופי דתי יותר לא מעורר עניין בינלאומי, הרי שהתשלום במטבע המדיני עלול להצית התנגדות נמרצת מצד גורמים בינלאומיים ובעיקר ארופאים ואמריקאים.

משראה שהציבור הדתי אימץ אותו לחיקו, בחר נתניהו לגייס את כוחם האלקטורלי (32 מנדטים כיום) ולכרות אתם ברית פוליטית, שמחירה משולם מתקציב המדינה בממון רב לחיזוק אורח החיים הדתי והחרדי

מדיניות ממשלתית המאפשרת לנתניהו לשמר את בעלי בריתו הדתיים, מעודדת את ריבוי אוכלוסייה זו הרבה מעבר לקצב הריבוי באוכלוסייה החילונית, באמצעות תקציבים המחזקים את מערכת החינוך הדתית-חרדית ותומכים כלכלית במשפחות חרדיות. תוצאתן של כל הפעולות המיטיבות הללו הינה החלשת המוטיבציה של משפחות אלו להשתלב בחברה הישראלית ובשוק העבודה.

אם נניח שהתנאים המתוארים לעיל יימשכו גם בשנים הבאות, מגמת ההתחזקות של האוכלוסייה הדתית/חרדית תלך ותתעצם. התחזקות זו תמצא ביטויים שונים, החל בשיעור מגזר זה בחברה הישראלית וכלה בחקיקה אוהדת אורח חיים דתי שתתקבל באמצעות הרוב הדרוש בכנסת, לכאורה, באורח דמוקרטי.

אפשר לשער שיגיע השלב שבו החברה הישראלית לא תוכל עוד לטייח את הסדקים החורצים אותה לכדי גושים צפופים ומנוכרים זה לזה. החברה הדתית-חרדית תמשיך לחתור לחקיקה שתגביל את אורח החיים החילוני, בעוד זו האחרונה מנהלת קרב בלימה.

או אז, לא נוכל עוד לדקלם במתק שפתיים את החזון המשותף של מדינה "יהודית ודמוקרטית" שכן האמת תתגלה במערומיה, שני ערכים אלו (יהודית ודמוקרטית) אינם יכולים לדור בכפיפה אחת.

או אז, לא נוכל עוד לדקלם במתק שפתיים את החזון המשותף של מדינה "יהודית ודמוקרטית" שכן האמת תתגלה במערומיה, שני ערכים אלו (יהודית ודמוקרטית) אינם יכולים לדור בכפיפה אחת

הסיבה שנדמה היה שערכים אלה מצליחים להשתלב במהלך 70 שנות קיומה של המדינה – הינה שילוב של משאו הכבד של ה"סטטוס קוו" אשר סגר כמכסה של סיר לחץ על החברה הישראלית השסועה, עם התנהלות אחראית של הרוב החילוני.

מושי משה בן 65. בוגר ישיבה תיכונית, שהחליף את הדת ברציונאליות ואת האמונה בספקנות. מ"פ בשריון (בדימוס). איש הייטק, מאמן טריאתלון (איש ברזל), ליברל פסימי.