איש המילואים הוא לא יצור בודד. היצור הזה מורכב מכמה אלמנטים אנושיים ומעגלים אזרחיים אחרים. סביבו יש אישה, ילדים, סבא וסבתא, מקום עבודה או לימודים וכולם מושפעים בעת שירותו, או אם חלילה הוא נפגע.

ההתלבטות של אנשי המילואים אם להמשיך לשרת ממשלה שמובילה לדיקטטורה באמצעות הפיכה משטרית ומשפטית מחייבת לומר כמה דברים למתלבט.

סביב איש המילואים יש אישה, ילדים, הורים, עבודה או לימודים, המושפעים בשירותו, או אם חלילה נפגע. התלבטות אנשי המילואים אם להמשיך לשרת ממשלה שמובילה לדיקטטורה מחייבת לומר כמה דברים למתלבט

סירוב הוא מסר. סירוב לשרת בזמן מסוים בעקבות החלטה מסוימת של הממשלה לא חייב להיות מעתה ועד עולם, אלא נועד להעביר מסר לממשלה בזמן מסוים כלפי החלטה מסוימת.

גם סירוב לשרת בתעסוקה מבצעית אחת או אימון אחד מעביר מסר. זה לא אומר שבמלחמה כוללת עם איום קיומי לא נתגייס כדי לשרת ולהמשיך את הוויכוח אחריה. אבל מקבלי ההחלטות צריכים להבין את המסר.

אנחנו משרתים בגלל הבסיס המוסכם המשותף: מדינה יהודית ודמוקרטית לאור חזון מגילת העצמאות.

אנשי מילואים נתקלו בדילמה הזו במלחמת לבנון הראשונה. הם נתקלים בה בעת שירות בשטחים שמעמיד חיילים מול דילמות מבצעיות מוסריות ופוליטיות קשות יומיום.

כותב שורות אלה היה עד להחלטת סירוב של טייסת שלמה בחצור וסגל גדוד שריון, בשנת 1998, כאשר הסתבר שאין לאנשי מילואים ביטוח חיים ושארים בעת שירותם.

אסון המסוקים בשאר ישוב חשף מצב אבסורדי שבו טייסים בקבע וטייס מילואים נהרגו באותו קוקפיט, אבל אלמנותיהם קיבלו פיצוי שונה לחלוטין. "הירוקים" היו מוחרגים מביטוחי החיים האזרחיים והצבא לא ביטח אותם כלל.

כותב שורות אלה היה עד להחלטת סירוב של טייסת שלמה בחצור וסגל גדוד שריון, בשנת 1998, כאשר הסתבר שאין לאנשי מילואים ביטוח חיים ושארים בעת שירותם

המאבק על הביטוח הביא אז לסערה ציבורית ונגמר רק כאשר 13 חיילי מילואים נהרגו בקרב בג'נין במבצע חומת מגן והכנסת התכנסה בדחיפות לסיים את חקיקת חוק (הקצבאות) הביטוח 2002.

הדילמה מלווה גם את הוויכוח על גיוס בחורי הישיבות שמערער את הבסיס השוויוני להקרבת חיים למען המדינה.

ובכן אינני בא להציע לאיש לסרב או לא לסרב. זו החלטה אישית.
אני בא לנסות להעמיד את הדברים מול אנשי המילואים המתלבטים ומול מקבלי ההחלטות.

הגדרה – אנחנו אזרחים

אנחנו אזרחים. אזרחים הנדרשים ללבוש מדים ולשרת בתקופות מסוימות בצבא למען ביטחון המדינה ואף לסכן את חיינו. אנחנו חיילים כשאנחנו במדים ואנחנו אזרחים על התפר צבא-חברה.

במדים אנחנו ממלאים פקודה כל זמן שהיא חוקית. כאזרחים אנחנו רשאים לפעול מול המדינה במחאה, בעצומות, בהפגנות וגם בסנקציה של סירוב בשל החלטת ממשלה העושה שימוש לא חוקי בסמכותה או באמון שנתנו בה במסגרת הדמוקרטית שבה אנו חיים.
סירוב עם נכונות לשאת במחיר.

במדים אנו ממלאים פקודה כל זמן שהיא חוקית. כאזרחים אנו רשאים לפעול מול המדינה במחאה, עצומות, הפגנות וגם בסנקציה של סירוב אם הממשלה עושה שימוש לא חוקי בסמכותה או באמון שניתן בה

אגב, מי שמתנדב, לא צריך לשלם מחיר על "סרבנותו". הוא מפסיק להתנדב. הוא לא חייב להתנדב.

הגיע בווטסאפ: pic.twitter.com/Ee048Zf8AQ

— ND התנועה להחזרת הבושה (@ND54809416) March 5, 2023

האם ההפיכה המשטרית יוצרת מצב של פקודות לא חוקיות בעליל?

מבחינת מי שמסכן את חייו בשירות צבאי, בוודאי. שיקולים פוליטיים, למשל, שעבורם איש מילואים נדרש לסכן את חייו, הם לא לגיטימיים.

עובדה היא שרוב מוחלט של אנשי מילואים שירת בלבנון ומשרת בשטחים למרות הוויכוח והמחלוקת על נחיצות המלחמה ההיא והבעיות שמעלה שירות בשטחים.
אלא שהפעם נוצרה דילמה חריפה על הבסיס הדמוקרטי שבו מתקבלות ההחלטות. חיסול מנגנוני הבקרה על הממשלה מחסל גם את יכולתו של המשרת למחות, לסרב, לקבל תשובות לדילמות שלו. בעצם הוא הופך לחייל מקצועי מושתק בשירות השלטון. הוא עלול להידרש לבצע פעולות מבצעיות שדגל שחור מתנוסס מעליהן ואין מי שיגן עליו.

הדילמות הדמוקרטיות של חייל מילואים

הדילמות הדמוקרטיות של חייל מילואים רבות:
חוק גיוס חובה פוטר חרדים אך כופה על אחרים להתגייס.
שירות בשטחים למי שמתנגד לכיבוש, כופה שירות נגד העמדה הפוליטית ונגד המצפון של המשרת.
בשירות עצמו יש עומס נפשי כלכלי ופיזי על מיעוט לעומת הרוב הלא משרת ועוד.
אבל הבסיס המשותף הוא שמחזיק את היחידות והפרטים בתוכן למרות חילוקי הדעות הפוליטיים והדילמות הדמוקרטיות.

חוק גיוס חובה פוטר חרדים אך כופה על אחרים להתגייס. שירות בשטחים, למתנגדי הכיבוש, כופה שירות נגד העמדה הפוליטית ומצפון המשרת. בשירות יש עומס נפשי כלכלי ופיזי על מיעוט לעומת הרוב

האם נשמט הבסיס המשותף לשירות בצה"ל?

אומרים תומכי ההפיכה וחלק ממקבלי ההחלטות: "תשאירו את הצבא מחוץ לוויכוח". זו סיסמה שאינה מתכתבת עם המציאות שמייצרת כרגע ההפיכה המשטרית.

זו הפיכה שכופה על המשרתים לשרת כל גחמה של השלטון.

השר בצלאל סמוטריץ' הציע "למחוק את חווארה" ושהמדינה תעשה זאת. מי יעשה? אנשי מילואים יידרשו לבצע פעולות שהן בגדר פשעי מלחמה? מה פתאום.
חייל יודע שעליו לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל. ואם הממשלה הזו תשנה את ההנחיה הזו ותאסור סירוב בכל מקרה, האם אזרח המשרת במילואים חייב לבצע גם פשעים נגד האנושות?

פתרונות

אזרחים המשרתים במילואים נושאים עימם יתרון אחד המקנה להם לפחות זכות אחת על פני מי שלא משרת. מי שנדרש למסור את חייו חייב להיות שותף בקבלת ההחלטות על כך. חייב להיות שותף בקביעת הבסיס המשותף. מי שמחויב ומתנדב להקריב את חייו, זכותו להיות שותף לקביעת המטרות והבסיס המשותף תחתיו הוא יישלח למלחמה ויידרש למסור את חייו.

זה לא אומר שמשנים את כללי הדמוקרטיה והרוב הקואליציוני לא מחליט, אלא המיעוט. אלא זה אומר שהרוב מתחשב, מקשיב ולא כופה החלטות בלתי אפשריות על המשרתים. לא דוחק אותם לסרבנות.

זה אומר גם שחקיקה לגבי חובות המשרתים צריכה להתקבל בידי מי ששירת ומשרת. שר הביטחון ורה"מ הם הראשונים לדרוש זאת.

השר סמוטריץ' הציע "למחוק את חווארה" ושהמדינה תעשה זאת. מי יעשה? אנשי מילואים יידרשו לבצע פעולות שהן בגדר פשעי מלחמה? מה פתאום. חייל יודע שעליו לסרב לפקודה בלתי חוקית בעליל

האם זה סביר בעיני מקבלי ההחלטות שקבינט בו יושבים שרים שלא שירתו בצה"ל, הם שיכפו על טייסים ושריונרים להתגייס בכל מחיר?

למי מצייתים בסופו של משבר חוקתי?

הציות של איש מילואים צריך להיות לגורם העליון המפרש את החוק – בג"ץ, במקרה של משבר חוקתי. ממשלות מתחלפות, החוק לא. בוודאי החוק שדורש מאיש המילואים לשרת להסתכן ולאבד את חייו.

רה"מ יצחק רבין נרצח באמצע תהליך שלום. רה"מ מנחם בגין פרש באמצע מלחמת לבנון. האם שינוי כזה בממשלה מאפשר גם שינוי חוקים ושינוי הבסיס המוסכם של החברה הישראלית?

האם העובדה שבנימין נתניהו מאפשר כיום את מה שהתנגד לו במשך שנים – ה"רפורמה במערכת המשפט" מבית היוצר של יריב לוין, וברור לכולם שהוא עושה זאת כדי להינצל ממשפט השוחד שלו אישית, האם זו סיבה לשינוי חוקי המדינה? שינוי הבסיס המוסכם על אזרחיה לפיו הם נקראים לשירות צבאי?

מקבלי ההחלטות חייבים להפנים – אין מצב שאזרח במדינה דמוקרטית יילך לסכן את חייו בכל מחיר,  עבור כל מטרה שהשלטון חפץ בה.

צדקת פעילותו של השלטון במסגרת החוק וכללי הדמוקרטיה הם הבסיס לחיינו כאן.

מכאן החלטתו של כל איש מילואים היא מוסרית ומוצדקת אם לסרב או לשרת כאזרח חופשי במדינת חוק דמוקרטית.

ליצור הזה, המכונה איש מילואים, יש מחויבות אישית למשפחתו, לילדיו, לקיומם, לפרנסתם, לחייו האישיים. יש לו חובות למקום עבודתו וחבריו ויש לו חובות למדינה.

מקבלי ההחלטות חייבים להפנים – אין מצב שאזרח במדינה דמוקרטית יילך לסכן את חייו בכל מחיר, עבור כל מטרה שהשלטון חפץ בה. צדקת פעילותו של השלטון במסגרת החוק וכללי הדמוקרטיה הם הבסיס לחיינו כאן

אסור למדינה להעמיד אותו בקונפליקט בלתי אפשרי ואז להכות בו ועוד לכנות אותו "אנרכיסט".

מי שלא מבין את הבסיס של הערכים האלה לא ראוי להיות נציג ציבור ולא ראוי להנהיג מדינה. פשוט כי הוא, המנהיג, הוא המסרב למלא אחר חובותיו כלפי אזרחיו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.