כמו רבים מהמוסלמים בחיפה, חאולה חשיבון מבינה את היתרונות של צום רמדאן – הן מבחינה רוחנית והן מבחינה בריאותית.
"האסלאם הוא שיקוף אמיתי של התרבות הערבית – ורמדאן הוא שיקוף אמיתי של האסלאם, אז זה משהו מאוד עמוק. חוץ מזה, אני אוהבת את האנרגיה ואת הערנות שנותן הצום בשעות היום", אומרת חשיבון, מנהלת תוכנית בעמותה מקומית, לזמן ישראל.
חשיבון השתתפה באירוע קהילתי שנערך לכבוד העיד אל־פיטר – החג המציין את סיום חודש הצום המוסלמי. אולם, חשיבון איננה מוסלמית. היא משתייכת למיעוט הנוצרי של חיפה, המונה כמחצית מ־35 אלף ערביי עיר הנמל היהודית, בה גרים בסך הכול כ־285 אלף תושבים.
השתתפותה בפעילויות רמדאן נערכה במסגרת ההפריה הבין־דתית שהולכת וצומחת בין המוסלמים והנוצרים בחיפה. אף שמדובר ביחסים מתוחים לעתים, הם גם מהווים עדות יוצאת דופן לסובלנות בעיר, שמתגאה בדו־קיום שקט בדרך כלל בין תושביה הערבים והיהודים.
"בחג המולד, חלק מהשכנים המוסלמים שלי חוגגים איתי. יש הרבה חציות קווים שאולי נראות דתיות, אבל למעשה הן פשוט ספונטניות, תרבותיות וחבריות במהותן"
"חיפה היא עיר מעורבת באמת – ולא רק במובן שיש בה יהודים וערבים החיים יחד", אומרת חשיבון, שעובדת במרכז הקהילתי אחווה. "בחג המולד, חלק מהשכנים המוסלמים שלי חוגגים איתי. יש הרבה חציות קווים שאולי נראות דתיות, אבל למעשה הן פשוט ספונטניות, תרבותיות וחבריות במהותן".
התופעה הזאת הוצגה לראווה ביום האחרון של סעודת האפטאר המשותפת – ארוחת שבירת הצום, שנערכת עם השקיעה בכל יום בחודש רמדאן. מוסלמים אדוקים נמנעים מלאכול או לשתות במהלך היום.
הנוצרים הפגינו נוכחות משמעותית באירוע, שמרכז אחווה מקיים לפחות פעם בשנה עבור מאות אורחים. האירוע, שבדרך כלל מתקיים תחת כיפת השמים ברחוב שליד משרדי המרכז הקהילתי, התקיים השנה בבית הספר אחווה הסמוך בשל מזג האוויר הגרוע.
אף שהמרכז ובית הספר היסודי חולקים אותו שם ומשתפים פעולה בפרויקטים כמו סעודות אפטאר – הם מהווים שני מוסדות נפרדים. במהלך האירוע להקה ניגנה מוזיקה ערבית מסורתית, בשעה שכתריסר מתנדבים, כמעט כולם נשים, סידרו על מגשי פליז את המנות שהכינו: עלי גפן וקישואים ממולאים ברוטב לימון ואורז מתובל בקינמון עם תבשיל בקר עשיר בכמון.
כשהשמש החלה לשקוע, האורחים האזינו בנימוס לדבריו של האימאם המקומי, שנשא דרשה בערבית בעיתוי מושלם על מסירות, קהילה ומשפחה כמושגים חיוביים – וסיים בדיוק עם רדת החשכה
מלצרים, כולם גברים, הניחו את המגשים על שורות של שולחנות מוקפים בכיסאות שאוישו על־ידי אנשים רעבים. מחוץ לאולם האוכל, ילדים וכמה מבוגרים בהו בשולחנות שהוצבו במגרש הכדורגל של בית הספר, עמוסים במתוקים כמו פרוסות עוגת כנאפה במילוי גבינה וחתיכות בקלווה, לצד חלופות בריאות יותר כמו פרוסות אבטיח ותפוחים שלמים.
כשהשמש החלה לשקוע, האורחים האזינו בנימוס לדבריו של האימאם המקומי, שנשא דרשה בערבית בעיתוי מושלם על מסירות, קהילה ומשפחה כמושגים חיוביים – וסיים בדיוק עם רדת החשכה. בשלב הזה האורחים החלו לאכול בצורה מאופקת אך נחושה.
כעבור חצי שעה, רוב הנוכחים הסתובבו בחצר בית הספר ושוחחו זה עם זה כשבידם צלחת נייר מלאה בכנאפה, בזמן שמלצר הנושא על גבו קומקום תה בגובה כחצי מטר כמו תרמיל עבר בין האורחים ורכן לפנים כדי למזוג את הנוזל החם אל תוך כוסות זכוכית קטנות.
"מה שאתה רואה כאן יכול לקרות רק בחיפה – ובמיוחד בוואדי ניסנאס", אמר לי מוחמד עבאסי, מוסלמי בן 73, שחקן, מוזיקאי ותושב ותיק בשכונה ההררית והשקטה שבה נמצא בית הספר.
השכונה, בעלת רוב ערבי, מקיימת מדי שנה אירועים בין־דתיים משותפים לחנוכה, לחג המולד, לפסח ולפסחא. למשל, הדלקת נרות חנוכה וארוחת סדר פסח. סעודת אפטאר היא לרוב עניין משפחתי, אם כי לעתים קרובות נערכות ארוחות משותפות במסגדים ובמתקנים קהילתיים. ההשתתפות בארוחת אפטאר השנתית של אחווה הייתה חופשית ופתוחה לכולם.
ארוחות אפטאר בעלות היבטים בין־דתיים או בין־תרבותיים צברו פופולריות בשנים האחרונות, והאירוע החגיגי מציע הזדמנות להבנה ולמגע בין קבוצות שעשויות לחוות מתחים בזמנים אחרים
ארוחות אפטאר בעלות היבטים בין־דתיים או בין־תרבותיים צברו פופולריות בשנים האחרונות, והאירוע החגיגי מציע הזדמנות להבנה ולמגע בין קבוצות שעשויות לחוות מתחים בזמנים אחרים. מוקדם יותר החודש, קבוצה המטפחת קשרים בין מתנחלים ישראלים לתושבים פלסטינים קיימה סעודת אפטאר כשרה בגדה המערבית.
עבאסי, שמרבה לנסוע להופעות בערים ובכפרים ערביים ברחבי המדינה, אומר כי במקומות אחרים יש אווירת רמדאן שונה. "רמדאן כאן הוא הרבה יותר פתוח ומגוון, בדיוק כמו העיר עצמה", הוא אומר.
אבל לא הכול כנאפה ובקלווה. "כמובן שיש מתחים", אומרת מרי סעדה הנוצרייה, מנהלת בית הספר אחווה. "לכולנו יש דעות קדומות. אני לא רוצה שהילדים שלי יהפכו למוסלמים או ליהודים". סעדה, אם לשניים, קיבלה לאחרונה תלונה מהורה מוסלמי על כך שבית הספר קיים חגיגת פסחא שכללה מסיבת תחפושות.
"הוא זעם ודרש לדעת למה אנחנו מלמדים את הילדים שלו פולחן נוצרי", מספרת סעדה. היא ייעצה לו שפשוט לא ירשה לילדים שלו להתחפש לכבוד החג. "תמיד יהיו תלונות באירוע רב־דתי כזה. אני מערבת את ההורים, מקשיבה לדאגות שלהם.
"אבל אני לא נמנעת מהאירועים האלה כי התפקיד שלי הוא ללמד את הילדים על החברה ועל הדת של האחרים", מוסיפה סעדה, שמשתתפת – ונהנית – באופן קבוע בסעודות האפטאר שמארגן המרכז הקהילתי אחווה.
"בתי ספר שיש בהם הרבה תלמידים מוסלמים והרבה תלמידים נוצרים היו נדירים – ועכשיו הם נהיים נפוצים יותר", אומרת סעדה. "יש יותר ויותר אינטראקציה ומעורבות הדדית"
למרות המתיחות, חלה התקרבות בין נוצרים ומוסלמים בחיפה. "בתי ספר שיש בהם הרבה תלמידים מוסלמים והרבה תלמידים נוצרים היו נדירים – ועכשיו הם נהיים נפוצים יותר", אומרת סעדה. "יש יותר ויותר אינטראקציה ומעורבות הדדית".
סעדה חוללה ב־2016 מהפכה בשיעורי הדת בבית הספר אחווה, שבהם תלמידים נוצרים ומוסלמים למדו שיעורי דת בכיתות נפרדות. במקום זאת, סעדה הנהיגה שיעורי דת משותפים על שלוש הדתות האברהמיות העיקריות.
"אנחנו חיים בין יהודים, ועדיין רבים מאיתנו לא יודעים כלום על יהדות. מה זה יום כיפור? בשביל הרבה ילדים ערבים זה פשוט 'יום האופניים'", אומרת סעדה. גם ליהודים יש "בורות עצומה" לגבי האסלאם, מציינת סעדה, שהעברית נטולת המבטא שבפיה טובה לא פחות משפת אמה, הערבית.
"בשביל התקשורת דוברת העברית, רמדאן הוא איום ביטחוני פוטנציאלי – האם המוסלמים יתפרעו ברמדאן או לא – אך בשביל 99% מהערבים, זה פשוט חג דתי".
אז למה לא להזמין יהודים להשתתף בסעודת האפטאר, או בחגיגות עיד אל־פיטר שלאחר מכן, כפי שעשו השנה ובשנים קודמות פעילים אחרים למען קשרים בין־דתיים?
"דיברנו על זה. אבל האנשים כאן עדיין לא בשלים לכך", אומרת סעדה. "ההתרחשות הנוצרית־מוסלמית היא כבר צעד משמעותי. אולי בשנה הבאה נעשה עוד צעד".
באירוע נכחו כמה יהודים, בהם מנכ"ל בית הגפן אסף רון, מרכז התרבות הערבי־יהודי בחיפה, אבל השתתפו בו משפחות יהודיות בודדות, אם בכלל. במקום גם הוצגו סמלים המעוררים התנגדות אצל הרבה ישראלים יהודים.
בחצר בית הספר אחווה תלויים ציורי דיוקן של המשורר המנוח מחמוד דרוויש, שנחשב למשורר הלאומי של הפלסטינים. בעוד שכמה משיריו מהללים דו־קיום, אחרים מתפרשים על־ידי המבקרים כקריאה לטיהור אתני ולאלימות, בהם אחד ("תעודת זהות") שבו שהוא כותב – "בְּשָרוֹ שֶל הַכּוֹבֵש יִהֱיֶה לִי לְמָאֳכָל".
כשסעדה נשאלת על משמעות הדיוקנאות, היא טוענת שהם אינם פוליטיים. "אין להם שום משמעות, בשיעור אומנות התלמידים התבקשו לצייר סופרים ולהשתמש במשפטים מהפרוזה שלהם".
ואדי ניסנאס מלאה בסמלים לאומיים פלסטיניים. אחד מהם הוא מיצג מתכת בולט בדמותו של חנדלה – דמות קומיקס אייקונית של ילד פלסטיני, שהפכה לסמל הרשמי של תנועת ה־BDS
אבל ואדי ניסנאס מלאה בסמלים לאומיים פלסטיניים. אחד מהם הוא מיצג מתכת בולט בגודל מכונית שהוצב ברחוב של בית הספר, בדמותו של חנדלה – דמות קומיקס אייקונית של ילד פלסטיני, שהפכה לסמל הרשמי של תנועת ה־BDS נגד ישראל.
הדמות כותבת על הקיר שמולו היא עומדת "שיבה תחילה", כשהכוונה היא לשאיפה – שרבים תופסים כזכות – לשיבה הפלסטינית. ישראלים רבים מאמינים כי משמעות הדבר היא חיסול קיומה של ישראל כמדינה יהודית באמצעות שינוי דרמטי בדמוגרפיה שלה.
סמל נוסף המופיע בפסלים ובציורי הקיר ברחבי ואדי ניסנאס וחיפה הוא מפתחות, הייצוג הגרפי הנפוץ ביותר של מה שמכונה זכות השיבה. ציור גרפיטי פופולרי בחיפה כולל את הספרות 048, המסמלות את 1948, שנת הקמת המדינה, שפלסטינים רבים מכנים כ"נכבה", או "האסון".
הסמלים האלה – שמהווים התפתחות חדשה בחיפה – מעוררים דאגה בקרב יהודים וערבים מתונים רבים, בייחוד לאחר המהומות שפרצו בעיר ב־2021
הסמלים האלה – שמהווים התפתחות חדשה בחיפה – מעוררים דאגה בקרב יהודים וערבים מתונים רבים, בייחוד לאחר המהומות שפרצו בעיר ב־2021. התסיסה, שבמהלכה נפצעו כמה אנשים ועשרות נעצרו על שריפת צמיגים והשלכת חפצים לעבר המשטרה, הייתה חלק מגל של מתחים פנימיים שנלוו ללחימה ברצועת עזה.
אולם, האלימות הייתה טראומטית במיוחד בחיפה, שרבים האמינו שהיא חסינה בפני פעולות איבה כאלה. הגורמים למהומות הותירו במבוכה אפילו חוקרת מאוניברסיטת חיפה, שכתבה עליהם דוח מקיף המבוסס על 45 ראיונות.
"אני לא יודעת אם יש תשובה חד־משמעית למה גרם לאירועים [במאי 2021]", היא אמרה בכנס שהתקיים באוניברסיטה בשנה שעברה. "זה חלק מתהליך, אנחנו חלק מקונפליקט רחב שבא לידי ביטוי גם בחיפה […] התחברו בו גם מתחים לאומיים וגם מתחים מעמדיים (חברתיים כלכליים), וזה עלה לפני השטח".
יש מנהיגים ערבים לאומנים שמשתמשים ברטוריקה מפלגת כלפי הרוב היהודי ובה בעת בונים גשרים בין נוצרים ומוסלמים. באותו רחוב של מרכז אחווה ממוקם משרדו של חבר הכנסת איימן עודה, יושב ראש רשימת חד"ש־תע"ל.
משפחתו של עודה מוסלמית, אבל הוא למד בבית ספר נוצרי בשנות ה־80, בזמן שבתי ספר ומרכזים קהילתיים ערביים רב־דתיים היו נדירים. עודה, שכינה מחבלים פלסטינים "שהידים" וקרא לשוטרים ולחיילים ערבים לפרוש מתפקידם לאות הזדהות עם הפלסטינים – מתאר את עצמו כמי שחצה את הגבולות האתניים והדתיים המפלגים את הפלסטינים בישראל ומחוצה לה.
עבאסי רואה "כעס גובר" בקרב ערביי ישראל בשל מה שנתפס בעיניהם ובעיניו כביטויים חדשים של גזענות עמוקה, הניכרת לדבריו ברווח האלקטורלי שזכתה לו מפלגת עוצמה יהודית הקיצונית
עבאסי רואה "כעס גובר" בקרב ערביי ישראל בשל מה שנתפס בעיניהם ובעיניו כביטויים חדשים של גזענות עמוקה, הניכרת לדבריו ברווח האלקטורלי שזכתה לו מפלגת עוצמה יהודית הקיצונית בראשות השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר.
סעדה אומרת שהיא מזהה פחד, לא כעס, בקרב תלמידיה והקהילה שלה. "אנחנו פוחדים, כמו הרבה יהודים, מהמקום שאליו הממשלה הזאת לוקחת את החברה הישראלית ואת המיעוטים שלה", היא אומרת, כשכוונתה למהפכה המשפטית שמקדמת הממשלה, שיש החוששים שהיא תפגע במיעוטים.
"הדרך היחידה להבטיח את הזכויות שלנו היא אם נעבוד ביחד – בין הערבים ועם בעלי ברית יהודים", אומרת סעדה. "אנחנו עדיין לא שם, ויש לנו עוד מרחק לעבור. אבל לפחות עכשיו יש יותר מאיתנו הנמצאים על המסלול הנכון".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם