חמישה מתוך שבעת ילדיו של הרב בנימין יעקובס עזבו את הולנד מולדתם כדי לגדל את ילדיהם בישראל ובמדינות אחרות. המשמעות היא שהרב הראשי ההולנדי, שמשפחתו חיה בהולנד במשך דורות, ואשתו בלומה – ילידת לונדון – זוכים רק לעתים נדירות ליהנות מהמשפחה הגדולה.
אולם, בהתחשב בתחיית הדי שנאת העבר באירופה, בני הזוג לא מעוניינים שילדיהם יחזרו. "ברור שהייתי שמח שכל הילדים יהיו לידי", אומר יעקובס לזמן ישראל. "אבל למה שארצה שהם יחיו במדינה שהאנטישמיות פורחת בה?"
המצב שחווים בני הזוג – ומשותף ליהודים רבים באירופה ומחוצה לה – מגלם את האתגרים שעמם מתמודדות הקהילות היהודיות באירופה, שמאבדות חברים גם כשהממשלות שלהן והאיחוד האירופי משקיעים יותר ויותר משאבים ומאמצים ישירים לטיפול בנושא.
הנושאים האלה עמדו במרכזה של ועידת איגוד הארגונים היהודיים באירופה – שדולה שבסיסה בבריסל – שהתכנסה בחודש מאי בפורטו, פורטוגל. כמה עשרות מנהיגי קהילות יהודיות מרחבי אירופה וגורמים ממשלתיים השתתפו בוועידה, שהתקיימה תחת הכותרת "מעצבים ביחד את עתיד יהדות אירופה", באירוח משותף של הקהילה היהודית בפורטו.
שני גברים הטיחו ברב עלבונות וסיסמאות פרו־פלסטיניות. למוחרת, בני הזוג חוו תקרית דומה ברחוב. לאחר מכן, הרב גילה כי ריססו צלבי קרס בפארק השכונתי
מוקדם יותר החודש בני הזוג יעקובס חוו שלוש תקריות אנטישמיות בטווח של כמה ימים. בראשונה, שני גברים הטיחו ברב עלבונות וסיסמאות פרו־פלסטיניות. למוחרת, בני הזוג חוו תקרית דומה ברחוב. כמה ימים לאחר מכן, הרב גילה כי ריססו צלבי קרס בפארק השכונתי שלו.
ב־2021, עמותת CIDI היהודית־הולנדית – שמפרסמת מדי שנה את "מוניטור האירועים האנטישמיים בהולנד" – תיעדה 183 תקריות אנטישמיות במדינה – עלייה של 36% לעומת השנה הקודמת והמספר הגבוה ביותר במשך יותר מעשור.
"זה בהחלט מעביר תחושה שהיהודים לא רצויים כאן", אומר הרב, אם כי הוא לא מייעץ באופן גורף לחברי קהילת יהודי הולנד – כ־40 אלף אנשים – לעזוב. הוא כן ממליץ על הגירה לחברי קהילה שבאים להתייעץ איתו בנושא על סמך נסיבות חייהם. "אין תשובה אחת המתאימה לכולם בשאלת העלייה [לישראל]", הוא אומר.
בלומה יעקובס מציינת כי האנטישמיות היא אחת הסיבות העיקריות הגורמות לצעירים חרדים לעזוב, שכן על פי נתונים סטטיסטיים הם סובלים יותר מתקיפות בשל הלבוש המובחן שלהם. כשהם עוזבים, זה מחליש את שאר הקהילה, היא אומרת, "כך שהחיים היהודיים פחות חזקים בסך הכול".
"אם אתה יהודי אדוק במקום כמו אמסטרדם, שבה רוב היהודים לא מאוד שומרי מצוות, לילדים שלך יהיה קשה יותר למצוא בני זוג", אומר הרב. "רבים עוזבים בגלל זה"
מבחינה מעשית, "זה אומר שאם אתה יהודי אדוק במקום כמו אמסטרדם, שבה רוב היהודים לא מאוד שומרי מצוות, לילדים שלך יהיה קשה יותר למצוא בני זוג שיהיו שותפים לערכים ולהשקפת העולם שלהם", אומר הרב. "רבים עוזבים בגלל זה".
גם אלה שלא עוזבים פיזית עדיין עשויים להחליש את הקהילה. "אנטישמיות פירושה שמי שמתבולל נוטה פחות להישאר קשור לקהילה או לחזק את הקשר איתה", אומר יעקובס.
רבים ממנהיגי הקהילות היהודיות באירופה לא מסתירים את העובדה שילדיהם עזבו. ז'ואל מרגי, נשיא הקונסיסטואר הפריזאי, ארגון צרפתי יהודי המציע שירותי דת, ציין לא פעם את העובדה שכל ארבעת ילדיו עזבו בשלב מסוים בחייהם לישראל.
מרגי הזכיר לעיתים קרובות את המסורת הציונית של משפחתו כדי להסביר את העובדה הזאת. אבל הוא גם שיתף בכאבו על האופן שבו האנטישמיות משפיעה על חיי ילדים יהודים והורים בצרפת. "בשנים האחרונות ראיתי ילדים משווים בין בתי ספר לא לפי ציונים, אלא לפי רמת ההגנה המשטרתית שיש עליהם", הוא אמר ב־2015.
החוקים החדשים המועברים בבירות אירופה שכנעו יהודים שאפילו ממשלות המבטיחות להגן פיזית עליהם לא תמיד מחויבות להבטיח שניתן יהיה לקיים את מנהגי היהדות
מאיר חביב, שכיהן בעבר כחבר פרלמנט בצרפת וכסגן נשיא הקריף (CRIF) – ארגון הגג של הקהילות היהודיות בצרפת – סיפר כי שניים מבין ארבעת ילדיו חיים בישראל. לרב הראשי של פריז, מישל גוגנהיים, יש שמונה ילדים – וכולם חיים בישראל.
גם החוקים החדשים המועברים בבירות אירופה שכנעו יהודים רבים שאפילו ממשלות המבטיחות להגן פיזית על יהודים לא תמיד מחויבות להבטיח שניתן יהיה לקיים את מנהגי היהדות באופן חופשי.
בלגיה, שוודיה, פינלנד, דנמרק, סלובניה, אסטוניה, שווייץ ונורווגיה אסרו באופן כללי על שחיטה כשרה, ומדינות רבות באירופה הטילו הגבלות על טקסי ברית מילה או שוקלות לעשות זאת.
הנושאים האלה בולטים בהולנד, שהמוניטין הסובלני שלה מתנגש הן עם העלייה בביטויי אנטישמיות בשנים האחרונות והן עם יוזמות חוזרות לאסור על שחיטה כשרה או על טקסי ברית מילה.
ב־2011 הפרלמנט ההולנדי אסר על שחיטה כשרה ליהודים ולמוסלמים בחוק שזכה לתמיכה לא טיפוסית לחקיקה מסוג זה במערב אירופה – הן מצד פוליטיקאים אנטי־מוסלמים מהימין והן מצד פוליטיקאים ליברליים מהשמאל, שרואים לנגד עיניהם את רווחת בעלי החיים.
הסנאט ביטל את האיסור מסיבות של חופש דת, אבל מאז נעשים ניסיונות מחודשים לכפות את ההגבלות הללו. מילה לא רפואית, שיהודים מבצעים בבניהם בגיל שמונה ימים, נמצאת גם היא על הכוונת של הרשויות.
ב־2019, משרד הבריאות ההולנדי הודיע כי הוא חוקר שניים מהמוהלים הידועים במדינה על סמך קריאה שנויה במחלוקת של החוק בנוגע לביצוע הליכים רפואיים.
דינמיקה דומה משפיעה על כלל יהדות אירופה, בכלל זאת בבלגיה – שם נמצא המטה המרכזי והסמל של האיחוד האירופי. שניים מתוך שלושת האזורים שלה [ולוניה ופלנדריה] אסרו על שחיטה יהודית ומוסלמית כשרה ב־2019.
העלייה בתקריות האנטישמיות ובהתקפות הטרור האסלאמיסטיות גרמו למנהיגי הקהילות היהודיות להטיל ספק בפומבי בעתידן של הקהילות שלהם
על רקע עלייה בתקריות אנטישמיות ובהתקפות טרור אסלאמיסטיות, האירועים הללו גרמו למנהיגי הקהילות היהודיות להטיל ספק פומבי בעתידן של הקהילות שלהם לראשונה מזה עשרות שנים.
ההגירה לישראל מקרב קהילת יהודי בלגיה, המונה כ־40 אלף חברים, גדלה בכ־20% מאז 2010. הממוצע השנתי מאז עומד על 170 עולים חדשים, לעומת 130 בשנים קודמות, על פי נתוני ממשלת ישראל. מנהיגי הקהילה מספרים כי אלפי יהודים בלגים עזבו ליעדים אחרים.
"יציאת מצרים השקטה", כפי שמכנה זאת ז'ואל רובינפלד, פעיל קהילתי בולט בבלגיה, הותירה בתי כנסת פופולריים לשעבר ריקים – והם הועמדו למכירה. בדנמרק, מנהיגים קהילתיים הזהירו כי הניסיונות החוזרים להוסיף את טקסי ברית המילה לאיסור על שחיטה כשרה ישימו קץ לחיים היהודיים במדינה.
אפילו בצרפת – שבה חיה הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה המונה כ־400 אלף חברים – קהילות רבות התרוקנו עם עזיבתם של לפחות 50 אלף יהודים מאז 2014, על פי נתונים של ממשלת ישראל.
בדנמרק, מנהיגים קהילתיים הזהירו כי הניסיונות החוזרים להוסיף את טקסי ברית המילה לאיסור על שחיטה כשרה ישימו קץ לחיים היהודיים במדינה
בוועידה שהתקיימה בפורטו, יו"ר איגוד הארגונים היהודיים באירופה הרב מנחם מרגולין הפציר במנהיגי הקהילות שנכחו באולם "לא לוותר אף פעם", והבטיח להם שעתידה של יהדות אירופה "נמצא בידיהם".
לדבריו, שתדלנות אפקטיבית, בניית גשרים, אחדות בקרב היהודים ונחישות מוחלטת יכולות להניב תוצאות דרמטיות. נאומיו גררו מחיאות כפיים נלהבות. מרגולין גם ערך סקר קצר בקרב מנהיגי הקהילות היהודיות שנכחו באולם בפורטו, ושאל אותם: "כמה מכם קיבלו פנייה מגורם רשמי המבקש את התייחסותכם לתוכניות המדינה למלחמה באנטישמיות ולהגנה על החיים היהודיים?"
רק אדם אחד, מקסימיליאן מרקו כץ מרומניה, הרים את ידו. "זה מה שאנחנו צריכים לשנות", אמר מרגולין. "אנחנו צריכים להיות מאוחדים ופרו־אקטיביים".
האחרונים בווטרלו
עם זאת, בשטח, לכמה ממנהיגי הקהילות היהודיות יש דאגות דוחקות יותר מהתוויית מדיניות: הם רואים את הקהילות שלהם הולכות ומתפוגגות. אחד המנהיגים האלה הוא ז'קוב בנזנו, נשיא הקהילה היהודית של ווטרלו, עיר בלגית ליד בריסל הידועה בעיקר בשל התבוסה שנחל בה צבאו של נפוליאון ב־1815. כיום היא ביתם של כ־250 יהודים.
בנזנו הוא אחד ממאות אלפי יהודים צפון־אפריקאים שהחל מ־1950 העניקו דחיפה נחוצה, הן במספרים והן בשמירת מצוות, לקהילות יהודיות באירופה שנכחדו ולעתים הושמדו בשואה.
לפני כ־30 שנה הוא היה שותף להקמת הקהילה היהודית של ווטרלו ובית כנסת מקומי, ועד מהרה צמחה במקום עדה תוססת. אולם, בעקבות התבוללות והגירה שהחלה בשנות ה־90, בית הכנסת של ווטרלו לעתים קרובות לא מצליח לקיים מניין לתפילה.
"כולם מדברים על אנטישמיות, אבל כמייסד של בית כנסת אני יותר מודאג מזה שאנשים צעירים כבר לא באים או משתתפים – לא בדת, לא במסורת ולא בחיי הקהילה"
"אין לנו מספיק אנשים שרוצים לבוא לבית הכנסת, ואנחנו רואים התפתחות מדאיגה מאוד: יש התבוללות מאוד, מאוד מהירה", אומר בנזנו. "כולם מדברים על אנטישמיות, אבל כמייסד של בית כנסת אני יותר מודאג מזה שאנשים צעירים כבר לא באים או משתתפים – לא בדת, לא במסורת ולא בחיי הקהילה".
מדינות אחדות, בהן גרמניה, וכן מוסדות האיחוד האירופי, מקצים בשנים האחרונות משאבים כלכליים למלחמה באנטישמיות באמצעות חקיקה, חינוך ואספקת הגנה פיזית לקהילות יהודיות. חלק מהמדינות והישויות האלה גם השיקו פרויקטים שמטרתם לתמוך בתרבות היהודית.
יהודים רבים מעריכים את המאמצים האלה, שלדבריהם מציעים תקווה בזמנים קשים. אולם, אחרים מטילים ספק ביעילותם כאשר הם מובלים על־ידי ממשלות וישויות שבו בזמן מגבילות את יכולת היהודים לקיים כמה מטקסי הדת הבסיסיים ביותר, או שרואות בישראל, כך נדמה, מטרה מועדפת לגינוי.
בנימין יעקובס רואה את שני הנושאים הללו – אנטישמיות והתבוללות – כשזורים זה בזה. "ככל שיש יותר ביטוי לאנטישמיות, יותר אנשים עוזבים. ככל שיותר יהודים עוזבים, אחרים הולכים בעקבותיהם בגלל התדלדלות הקהילות היהודיות.
"אני לא צריך לשמוע חדשות, כשאני רואה מכוניות משטרה מול הבית שלנו אני יודע שקרה משהו בישראל", אמר הרב בוועידה בהתייחס לנטייה לעלייה בפשעים אנטישמיים ברחבי מערב אירופה כל אימת שפורצת אלימות בישראל או סביבה.
בלומה יעקובס, מורה ותיקה, ניסתה לשווא לקיים שיח עם בני נוער. "אני צועקת אחריהם – תחזרו ותדברו איתנו במקום לברוח כמו פחדנים", היא מספרת. מאוחר יותר באותו שבוע, בני הזוג יעקובס גילו שרב מקומי המשרת את הקהילה היהודית הקטנה באמרספורט פורש מתפקידו, מה שמעמיד בסימן שאלה את עתיד הקהילה של משפחת יעקובס עצמה.
הרב הראשי, שעבודתו כוללת חינוך על השואה ויצירת קשרים עם בעלי ברית נוצרים ומוסלמים ועם יהודים המחפשים קשר חזק יותר ליהדות, היה שמח לחיות בקרבת ילדיו שעזבו, בין אם בישראל, באנגליה, בארה"ב או בקנדה, הוא אומר. אבל הוא יישאר בהולנד, לדבריו, מפני ש"רב חובל לא נוטש את הספינה".
בני הזוג ימשיכו "לחיות באמרספורט ללא ספק כל עוד יהיה צורך בנוכחות שלנו", אומרת בלומה יעקובס, שמתכוננת יחד עם בעלה לחגיגות שנת ה־300 לבית הכנסת המקומי ב־2027. "אחר כך, נראה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם