לפעמים מבט מרחוק עשוי לתת לנו פרספקטיבה טובה יותר על הנעשה בארצנו. בימים אלה אני באיטליה וכאן למדתי שאחת מן הסיסמאות העיקריות של הפשיזם של בניטו מוסוליני היה: נהרוס הכל כדי שנבנה הכל מחדש.

אם זה מזכיר לכם את שמחה רוטמן אתם לא ממש טועים. הבעיה עם רוטמן היא לא שהוא מודע לתאימות של דעותיו עם הפשיזם, אלא שהוא לא מודע לכך. החינוך של הגרנדמייזרים מהציונות הדתית הוא של התנתקות מן ההיסטוריה ומן התרבות העולמית.

הבעיה עם רוטמן היא לא שהוא מודע לתאימות של דעותיו עם הפשיזם, אלא שהוא לא מודע לכך. החינוך של הגרנדמייזרים הוא של נתק מן ההיסטוריה ומן התרבות העולמית

אני מתייר כעת בשכיות החמדה של תרבות איטליה ולא ראיתי שום גרנדמייזר אחד לרפואה. הם פשוט מנותקים מהעולם והם לא יודעים שמה שהם מכנים בשם "יהדות ערכית" – מזוהה בעולם כפשיזם.

כאשר בודקים בוויקיפדיה את הערך פשיזם אפשר למצוא עוד קווי דמיון כמו האלהת הדגל, האלהת המנהיג, שלטון המפלגה האחת ו… סלחנות לשחיתות מנהיגים.

כאשר היינו במילאנו חל היום הלאומי של איטליה. שום דגל! הילדים היו לבושים חגיגית, הבנות עם זרי פרחים על השיער, וחצי יום חופשה. זהו. עם שחווה על בשרו לאן הוביל אותו דגל רם ונישא מעדיף לשמור אותו לממלכתיות מכובדת ולא ללאומנות פשיסטית.

העובדה שנכדי הגרנדמייזרים לא יודעים שמערכת אמונותיהם קרובה לפשיזם מעידה על כישלון מערכת החינוך של ישראל. לא רק הצעקנות, הדיבור האלים מעידים שמערכת החינוך מוציאה מתוכה אנשים לא מחונכים, אלא שזרמי החינוך הנפרדים הם האשמים בפילוג המגזרי חסר התקנה.

אם חפצי חיים אנחנו, הרי שיקום מערכת החינוך חייב לעמוד בראש סדר היום כאשר נחזור לעשתונותינו. חינוך ממלכתי לכל – יבטיח שגם נכדי הגרנדמייזרים יכירו את העולם, ויבינו מהו הפשיזם ובמה הוא שונה מדת המוסר היהודית.

הם לא יודעים שמה שהם מכנים "יהדות ערכית" – מזוהה בעולם כפשיזם. תחת הערך פשיזם אפשר למצוא עוד קווי דמיון כמו האלהת הדגל, האלהת המנהיג, שלטון המפלגה האחת וסלחנות לשחיתות מנהיגים

דת המוסר היהודית שהיא דת הנביאים. הדת האמיתית שעלינו לחזור אליה. הדת המחוברת בטבורה לתרבות העולמית. הרמב"ם יכול היה לכתוב בחצר הח'ליף הפאטימי. במדרשה גרנדמייזרית הוא היה נובל.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.