לפני 80 שנה, עמוק בתוך בית הקברות של גטו ורשה, כינס ישראל מילייקובסקי כמה רופאים עמיתים כדי לחבר מחקר חשאי בנושא "מחלת הרעב". "מה אוכל לומר לכם עמיתיי האהובים וחבריי לייסורים. אתם חלק מאיתנו", אמר מילייקובסקי, חבר במועצה היהודית של הגטו וראש מחלקת הבריאות שלו.
בקיץ הקודם, רבים מבין 23 חברי הקבוצה החשאית נשלחו ל"יישוב מחדש" – ביטוי נאצי שנועד להסתיר את הרצח בתאי הגזים בטרבלינקה. "עבדות, רעב, גירוש, נתוני התמותה בגטו שלנו יהיו גם המורשת שלכם. ואתם, באמצעות העבודה שלכם, יכולים לתת למשרתים את התשובה, Non omnis moriar – לא כולי אמות", אמר מילייקובסקי, מומחה ברפואת עור ומין.
רוב הרופאים היו מנהלים מוערכים של בתי חולים או מחלקות אוניברסיטאיות. זמן קצר אחרי שהוסיף מילייקובסקי את ההקדמה שלו לששת כתבי היד של הקבוצה ששרדו, הוברחו המסמכים יקרי הערך לוורשה הארית ונקברו בבית הקברות של בית החולים.
כתבי היד נחשפו אחרי המלחמה ומצאו את דרכם לג'וינט, שליקט אותם לכדי ספר שפורסם בצרפת. אחד מאלף העותקים שנשלחו לחו"ל הגיע לאוניברסיטת טאפטס במסצ'וסטס, שם הושם בערימה לפני יותר משבעה עשורים.
זמן קצר אחרי שהוסיף מילייקובסקי את ההקדמה שלו לששת כתבי היד של הקבוצה ששרדו, הוברחו המסמכים יקרי הערך לוורשה הארית ונקברו בבית הקברות של בית החולים
בשנה שעברה התגלה העותק של אוניברסיטת טאפטס, שפורסם בשם "מחלת הרעב: מחקר קליני על ההרעבה בגטו ורשה בשנת 1942". העותק נמצא מחדש בארכיונים של הקמפוס על־ידי מארי פיצפטריק. פיצפטריק, שמתמחה בתפקיד הרעב באזורי עימות, חיפשה דוגמאות קיצון להרעבה כשנתקלה בספר המתפורר.
הקריטריונים למחקר שיישמו רופאי הגטו דרשו שהמטופלים לא יסבלו ממחלות נוספות מלבד "מחלת הרעב". אחת מקבוצות המחקר הורכבה מילדים בני 6 עד 12, וקבוצה נוספת הורכבה מבני 20 עד 40. בסך הכול השתתפו במחקר מאה מטופלים.
אחרי שווידאו שהמטופלים סובלים מ"מחלת רעב", הם עברו בדיקות בתחומים של המערכת המטאבולית, מורפולוגיה של הדם, מערכת כלי הלב והדם ועוד. חלק מהמחקר הפריך הנחות קיימות ברפואה, בין היתר את תפקיד הוויטמינים בהשוואה למינרלים במצב של תת־תזונה.
פרק חלוצי אחר יכול היה למנוע את המיתות הפתאומיות של ניצולים מורעבים רבים, שהואכלו במהירות רבה מדי אחרי השחרור.
הקריטריונים למחקר שיישמו רופאי הגטו דרשו שהמטופלים לא יסבלו ממחלות נוספות מלבד "מחלת הרעב". אחת מקבוצות המחקר הורכבה מילדים בני 6 עד 12, וקבוצה נוספת הורכבה מבני 20 עד 40
"המחלה הנפוצה ביותר"
באופן רשמי, הקצובה הגרמנית הקצתה לכל אסיר בגטו 180 קלוריות יומיות, או פחות מעשירית מהצריכה היומית המומלצת לאדם בריא. באופן בלתי רשמי, ילדי הגטו עשו מאמצים כבירים להבריח מזון לכלא כדי להקל על הרעב של חלק מהאסירים.
הכליאה בגטו נועדה לשמש גזר דין מוות בהילוך איטי למאות אלפי יהודים. הרופאים של מחקר הרעב הבינו את האסטרטגיה הנאצית הזאת לפני שהתחילו במחקרם. ספר "מחקר הרעב" כולל עשרות טבלאות ומערכי מידע וכולל גם צילומים גרפיים של מטופלים הגוועים למוות.
בתמונה אחת נראית הרופאה ד"ר אנה בראודה הלר, מנהלת בית החולים היהודי ברסון ובאומן, כשהיא בוחנת ילד גווע מרעב. בראודה הלר, שבבית החולים שלה התקיימו חלק מהבדיקות, לובשת חלוק לבן ועוטה הבעה מיואשת על פניה.
במובנים מסוימים, המחקר היה הגרסה הרפואית למה שכונה "ארכיון עונג שבת" – אוסף רחב ממדים של מקורות ראשוניים על החיים בגטו ורשה, שנקבר ב־1943 וחולץ אחרי המלחמה. מילייקובסקי רואיין על־ידי המתנדבים של "עונג שבת", כותב ההיסטוריון של גטו ורשה, שמואל קאסוב, אבל אין עדות לכך שמילייקובסקי ידע על פרויקט התיעוד הגדול של הגטו, שהיה סודי ביותר.
הכליאה בגטו נועדה לשמש גזר דין מוות בהילוך איטי למאות אלפי יהודים. הרופאים של מחקר הרעב הבינו את האסטרטגיה הנאצית הזאת לפני שהתחילו במחקרם
"רופאים וחוקרים יהודים מבצעים חקירות מדעיות", כתב ביומנו מייסד "עונג שבת" עמנואל רינגלבלום ב־26 ביוני 1942. "אחד הנושאים המעניינים ביותר הוא רעב. מעניין משום שזאת המחלה הנפוצה ביותר בגטו", כתב רינגלבלום.
"המוות מציץ לתוך חדרי"
בניסיון למסגר את כלל המחקרים המרכיבים את "מחלת הרעב", מילייקובסקי ציין שהשלב הראשון של המחקר התבצע בין פברואר 1942 לבין הקיץ. במהלך התקופה הזאת, החיים בגטו נוהלו על־ידי "הרעבה המונית".
המחצית השנייה של המחקר התחילה בגירושים מהגטו בקיץ 1942, ואופיינה ב"מוות המוני", כותב מילייקובסקי. "לא מפתיע שבתקופה השנייה, העבודה על מחקר הרעב הופרעה – בתי חולים, בתי מלאכה נהרסו, וחשוב אף יותר, מושאי המחקר – החומר האנושי – הושמדו.
"המילים הם עינוי, מעולם לא חשתי את זה יותר מאשר עכשיו, כשאני נדרש לכתוב את ההקדמה למחקר הזה", כתב מילייקובסקי, שנרצח במחנה המוות טרבלינקה ב־1943. "אני מחזיק עט בידי והמוות מציץ לתוך חדרי. הוא מביט מבעד לחלונות השחורים של הבתים הריקים והעצובים, ברחובות הנטושים, שפסולת הבתים הפרוצים, הנבזזים, זרועה בהם".
"המילים הם עינוי, מעולם לא חשתי את זה יותר מאשר עכשיו, כשאני נדרש לכתוב את ההקדמה למחקר הזה", כתב מילייקובסקי, שנרצח במחנה המוות טרבלינקה ב־1943
הרופאים מגטו ורשה
הכליאה בגטו העניקה לרופאים הזדמנות נדירה, חסרת תקדים ולא רצויה לביצוע מחקר שישרוד אחריהם. אחד הממצאים הוא ה"אדפטציה הקיצונית" של הגוף לוויטמינים. אף שהיו מורעבים, המטופלים שמרו על רמות רגילות יחסית של ויטמינים באמצעות העצמות ש"חצבו" לעצמן את המרכיבים האלה.
ממצא אחר קובע שהגוף "יכבה" את מערכת החיסון במהלך הרעבה. השחפת השתוללה בגטו, אבל בגוף הילדים שנבדקו לא נמצאו נוגדנים למחלה, פשוט משום שהגוף שלהם תיעדף דברים אחרים על פני יצירת תגובה נוגדנית.
לדברי מומחים רפואיים, המחקר בנושא התגובה החיסונית בילדים מורעבים הועיל למניעת HIV. קיימים ממצאים רלוונטיים גם למדע העיניים, מיקרו־תזונה ובריאות העצם. ממצא מטאבולי ומערכתי שיכול היה להציל אלפי בני אדם עסק בחשיבות של "אי־האכלה" מהירה מדי של אנשים מורעבים.
אחרי השחרור, ההאכלה המואצת הובילה לקריסה של המערכות המוחלשות ממילא, ולעשרות אלפי מקרים של אי־ספיקת לב ומוות בתוך 72 שעות. "חלק מהממצאים אבדו, אבל מה שנותר הוא המחקר רחב ההיקף הגדול ביותר שאי־פעם התבצע בנושא רעב", כתב הרופא וחוקר התזונה מיירון ויניק ב־1979.
לדברי מומחים רפואיים, המחקר בנושא התגובה החיסונית בילדים מורעבים הועיל למניעת HIV. קיימים ממצאים רלוונטיים גם למדע העיניים, מיקרו־תזונה ובריאות העצם
"הרופאים מתארים את הממצאים הקליניים בפירוט רב כזה, שהתיאורים שלהם נותרים ברורים ונהירים עד היום", כתב ויניק, שפרסם ספר על הרופאים מגטו ורשה. "המחקר נותר נדבך מרכזי באופן שבו אנחנו מבינים את ההשפעות של תת־תזונה קיצוני על מבוגרים וילדים. אבל המחקר הזה הוא הרבה יותר מזה. הוא מאפשר לנו להציץ לאופיים של חלק מהרופאים בגטו ורשה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם